ריצ'רד קלי רוצה שתבינו משהו בקשר לסרט ההמשך של "דוני דארקו"
והוא: "אין לי שום קשר אליו".
זהו הפוסט שהעלה בבלוגו לפני דקות מעטות, ובסופו בשורה על סרטו הבא + חידה:
Over the last couple of days, a few people have asked me what's up with "this Donnie Darko sequel." So to set the record straight, here's a few facts I'd like to share
with you all – I haven't read this script. I have absolutely no involvement with this production, nor will I ever be involved. I have no control over the rights from our original film, and neither I
nor my producing partner Sean McKittrick stand to make any money from this film.
Now . . . I will leave you with some good news!
The last few months have been an amazing time for us on the editing of The Box. We're starting to work with a very famous band who is honoring us with being the first fillmmakers they've ever scored a film with.
Hopefully there will be an announcement soon about who it is!
אני מהמר על רדיוהד. ואתם?
עדכון: תודה לירון בתגובות. התשובה היא: ארקייד פייר.
מתנצל מראש על הטון הכעוס, אבל העניין הזה מציק לי כבר די הרבה זמן, וכעת יש לי הזדמנות לפרוק את זה:
הטרנד הזה של מוזיקאי רוק שמלחינים סרטים מתחיל להמאיס את עצמו. זה לא שחסרים מלחינים מוסמכים, שאשכרה למדו מוזיקה וקיבלו הכשרה קלאסית, ולא סתם לקחו כמה שיעורי גיטרה בתיכון. הגישה הזאת בולטת במיוחד אצל קולנוענים בארץ, שחושבים שאם איזה עברי לידר או אסף אמדורסקי פורטים כמה אקורדים על גיטרה או מגבבים כמה צלילים בפסנתר, זה נקרא Score. זה לא.
והגאווה שבה ריצ'רד קלי מספר זאת, מבלי לשמוע אפילו את התוצאה הסופית, יוצרת אצלי דחייה כלפיו.
ובאמת, לא איכפת לי מי זה יהיה. שיהיה רדיוהד, שיהיה U2, שיהיה פאקינג בון ג'ובי מצדי, זה לחלוטין חסר חשיבות.
כן, כי את העושר והמורכבות המוזיקלית שיש לרדיוהד הם רכשו עם כמה שיעורי גיטרה בתיכון.
אלה ארקייד פייר המעולים.
JNH, למה הכעס?
לצורך דוגמא קלה, הפסקול של באדלי דראון בוי ל"רווק פלוס ילד" הוא לא סתם פסקול של זמר לסרט. הנוכחות שלו מביאה משהו שמלחין אחר לא היה מביא.
משום מה באמת יש נטייה בסרטים ישראלים להשתמש יותר מדי במוסיקאי רוק והתוצאה בד"כ די בנאלית, עם רצועת נושא חזקה יחסית ועוד הרבה גיבובים. לעומת זאת יש לא מעט פסי קול יפים, הראשון שעולה לי לראש הוא זה של אבי בללי ל"כנפיים שבורות", שמנצל כ"כ יפה את הרגישות והאינטימיות שבסרט, באופן שאף מלחין "מקצועי" לא היה תופס, לדעתי. קח בחשבון שהשימוש במוסיקאי רוק כמלחיני סרטים נובע גם מהעובדה שאין כאן כסף לתזמורות גדולות וגם לא לסרטים שדורשים תזמורות גדולות ולחנים גרנדיוזים. לפעמים יוצאים דברים מאוד יפים, לפעמים יוצאים דברים שגרתיים שלא תורמים כלום לסרט. ככה גם בסרטים מחו"ל. יש משהו שאמני רוק מביאים אתם לסרט, אישיות, אופי, קו מוסיקלי, דברים שהם מאוד מובחנים, בניגוד למלחינים הקונבציונלים, שאני מאמין שרוב הקהל (לפחות אני) לא ממש מזהה אצלם יחודיות או תוספת אישית לסרט (זה לא אומר שהיא לא קיימת אלא שקשה לזהות אותה).
ואם ארקייד פייר הולכים להלחין סרט, זה אומר משהו על האופי של הסרט, הרבה יותר מאשר אם אליוט גולדנטל היה מלחין אותו. האם ריצ'ארד קלי עושה סרטי שכונה?
אשמח אם תסבירו לי מה מיוחד בסרט"דוני דארקו",כיון שעוד לא צפיתי בו ואני קורא/שומע דברים טובים אודותיו.