03 יוני 2008 | 08:03 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

"זרים", הביקורת

ארבע הערות לפני הביקורת:

1. ארז תדמור וגיא נתיב, הבמאים של “זרים”, העירו לי שמאז ראיתי את הסרט בפסטיבל ירושלים הוא עבר קצת שינויים. אי לכך אנסה לראות אותו שוב מתישהו, ואם השינוי בסרט יגרור שינוי בביקורת (לכאן או לכאן), אני מבטיח לעדכן.
2. זוכרים? שיר הנושא של הסרט?
3. הביקורת הקצרה הזאת התפרסמה בדפוס בשבוע שעבר מתחת לביקורת על “חסר מנוחה” של עמוס קולק, ופתיחתה מתכתבת עם הביקורת ההיא.
4. “זרים”, קראתי, הוא הסרט הישראלי הראשון שקיבל את תו התקן של “דוגמה”. קודם כל, אני תוהה האם הוא לא גם הסרט הישראלי הראשון שניסה להשיג את תווית “דוגמה”, שהרי האין “לאן נעלם דניאל וקס”, למשל, הוא סרט דוגמה פר-אקסלנס עוד לפני שהומצא המותג המופרך והאנטי-קולנועי הזה? הרי “דוגמה” היתה המצאה של לארס פון טרייר ותומס וינטרברג (אחד מזוכי העבר של פסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב) שנועדה להחזיר מינונים של “אמת” ו”ריאליזם” בתוך סביבה קולנועית (דנית) שהלכה והעדיפה את האסתטי/המסוגנן/אולי אפילו מצועצע. אבל מה הרלוונטיות של “דוגמה” בישראל, בה אם יש מלחמה בין “אמת” ובין “קולנוע” הקולנוע כמעט תמיד יהיה זה שיפסיד. אני רוצה להקים תו תקן הפוך, עם מניפסט משלו, אקרא לו “אנטי-דוגמה”, או “פרו-סינפיליה”, ונראה כמה סרטים ישראליים יהיו כשירים לזכות בו.

כובשים, סיפור אהבה
לא הכל עובד ב”זרים”, אבל מה שכן עובד, מקסים

גם ארז תדמור וגיא נתיב הלכו על סרט שעוסק בפער שבין החיים בחוץ והחיים בארץ, בין הטירוף הצבאי כאן ותחושת הנורמליות שם – וגם הם בחרו בסרט שעלילתו ומערכות היחסים שלו מבוססים על אילתור השחקנים. למעשה, כשבאמצע הצילומים פרצה מלחמת לבנון השניה, עלילת כל החצי השני של הסרט השתנתה בהתאם (הסרט מתחיל כסיפור אהבה בין ישראלי ופלסטינית על רקע מונדיאל 2006, כשהדימויים הנגזרים מהסיטואציה – מתח בין נבחרות, מגרש כדורגל כזירת קרב בזעיר אנפין, וכמובן המתח הלשוני בין המושג “כיבוש” בקונטקסט של שערים בכדורגל ו”כיבוש” בקונטקסט של “אדמה”, וכך גם גם “גולים” במילעל ו”גולים” במלרע – היו אמורים להספיק לסרט עד סופו). התוצאה אמורה להיראות אמינה ודוקומנטרית יותר – האופן בו המתח בין השחקנים משתקף במתח בין הדמויות – אבל הוא גם מראה את כוחה של הקונבנציה: כשהסרט מתחלף באמצע, הקהל לא תמיד ילך איתו. זו ההחמצה העיקרית של “זרים”, שאיכשהו בדרך נס – ואני בדרך כלל סולד מסרטי אימפרוביציה – מצליח להיות חינני למדי בחציו הראשון. זה בוודאי קשור לזה שלירון לבו ולובאנה אזבאל בתפקידים הראשיים עשו חשק לעקוב אחר מה קורה ביניהם, וגם קשור להחלטה המוצלחת לתת למצלמה למסגר אותם באופן יציב (להבדיל המצלמה אחוזת הפרקינסון בסרטו של קולק). התוצאה היא סרט שלמרות דלותו נראה טוב ויש בו כריזמה רבה. החצי השני של הסרט אמנם בוגד בציפיות של הצופים, אבל מצליח לייצר רגעים טעונים, מעט בוטים יותר מבחינה פוליטית, שמדללים את הקסם, אבל הופכים גם מה שהיה אמור להיות מעין סיפור אגדות בלתי מציאותי לדרמה ריאליסטית חונקת. “זרים” הוא ניסיון מעניין של קולנוע עצמאי, שמראה לקולקים ולבוזגלואים שהשיטה שלהם אינה פסולה בפני עצמה אלא פשוט יכולה להיעשות הרבה יותר טוב. כל מה שצריך זה חוש אסתטי וקצת אהבת אדם.

9 תגובות ל - “"זרים", הביקורת”

  1. כץ 3 יוני 2008 ב - 10:24 קישור ישיר

    בקשר לביקורת, מסכים במאה אחוז. היה יכול להיות סרט קצר טוב מאד, נמתח לפיצ’ר ומתפספס. בקשר לעניין הדוגמה – לדעתי אתה מבטל אותו בקלות רבה מדי. נכון שלא ברור אם הוא באמת רציני או סתם (עוד) בדיחה של פון טרייר, אבל עדיין שווה לדון בו בתור משהו שהוא יותר מ”אנטי קולנועי”. היו כמה סרטים ישראליים ששמרו על עקרונות הדוגמה בצורה קולנועית להפליא (מציצים, אור מהשנים האחרונות)
    נקודה אחרונה – מה עם וסרמיל? לא “נחשב” לסרט שהוא יותר דוגמה מ”זרים”?

  2. אינגל 3 יוני 2008 ב - 11:35 קישור ישיר

    חוש אסטטי?אהבת אדם?
    לא שמים את כל זה בצד כשעושים סרט דוגמה?
    את האסטטיות זורקים לפח והסיפור הוא העיקר
    ומה קשור אהבת אדם יאיר?
    פון טרייר עשה את סרט הדוגמה הטוב ביותר-האדיוטיום,ניסיתי למצוא אהבת אדם-לא מצאתי.
    אתה מתכוון שצריך כישרון וראייה קולנועית נכונה ולא נדושה-מה שכנראה אין לבוזגלו או לקולק.
    חוץ מזה אני נגד סרטי דוגמה.כל סטודנט היום הולך לעשות סרט דוגמה לא כי זה נכון אלא כי זה יותר קל,יותר אופנתי.הדוגמה הזה יעלם מהר מעולם הקולנוע,אני מקווה..
    לכץ-מציצים זה סרט דוגמה?אור זה סרט דוגמה?
    אין שום קשר לסרטים האלו ולדוגמה.מה שכן אני די בטוח שזה היה בדיחה של פון טרייר וחבריו.

  3. אורון 3 יוני 2008 ב - 13:11 קישור ישיר

    יאיר, אני לא מבין דבר אחד: אם היה לך זמן להשקיע בכל הפוסטים שמתחת, ובזה שמעל, למרות סדנת ג’ון סיילס, הפסטיבלים וים החדשות שמסביב – אז איך לא היו לך מספר שורות להקדיש למר בראון? (למרות שהבנתי שהוא יותר בקטע של אלכוהול, אבל בכל זאת)

    אה, ואני מגיב דווקא כאן כי גם אני ראיתי את “זרים” ושפכתי את דעתי החיובית עליו בניק-לינק.

  4. יניב אידלשטיין 3 יוני 2008 ב - 14:08 קישור ישיר

    אני מופתע שהשטות הזאת של “דוגמה 95” עדיין קיימת, ושאנשים עדיין מעוניינים להיות מתויגים בתג הזה.
    אצלי, מבחינה מנטלית, זה מתויק לצד “חלונות 95″…

  5. ג'וזפין 3 יוני 2008 ב - 20:21 קישור ישיר

    אני חש שיש כאן בלבול סביב המושג דוגמה. למתעניינים, אפשר לקורא את המניפסט בויקיפדיה. לפחות מתעניינים, אציין בקצרה חלק מהנקודות:
    – הצילום חייב להיות בלוקיישן. אסור להשתמש בפרופס שלא נמצאים בלוקיישן.
    – אסור להשתשמש בתאורה מלאכותית, אלא אם אין מספיק אור לחשיפה ואז מותר להשתשמש בפנס אחד המחובר למצלמה.
    – הפריים חייב להיות ביחס של 3:4.
    – אין לתת קרדיט לבמאי.

    מעט מאוד סרטים עונים על הדרישות הללו, ולבטח אף אחד מהסרטים שצויונו בתגובות הנ”ל.

  6. דן 4 יוני 2008 ב - 0:51 קישור ישיר

    דיווח מחווית צפייה ב”זרים” –
    אולם 3 בעזריאלי הוא חתיכת דבר מחפיר. לפחות הכרטיס היה בחינם, ותודה לסלקום. וכאן נקודה למחשבה – האם מספרי הכרטיסים שהוזכרו בפוסט הקודם כוללים בתוכם את הכרטיסים החינמים האלה? האולם היה יחסית מלא, לדעתי כולו בא בזכות המבצע. אז למרות שאני שונא להגיד מילה טובה לחברה שמשגעת לי את השכל (וכנראה הורגת לי את המוח), היוזמה הזו ראויה לכך.
    הסרט עצמו הפתיע אותי, ולשם שינוי אני די מסכים עם יאיר. אזאבל ולבו מחזיקים אותו בעיקר בחלק השני שקצת הולך לאיבוד. אבל הוא בהחלט שווה צפייה.
    אני רק חייב לשאול – למה הכתוביות בסוף נראות כמו מסרט טלויזיה ישן? והאם הסינמסקופ והמוסיקה הלא דיאגטית, שלא נשמעת מהסצינה עצמה, לא נוגדים את עקרונות דוגמה?

    ****ספויילרון****
    בסוף הסרט, אחרי שלירון לבו בוחר את בחירתו והקהל קם, שמעתי את אחד הנערים שישב לידי מסנן שאם הוא היה יודע שהצהוב הזה משתמט הוא כבר מזמן היה דופק מכות לאשכנזי. ככה זה כשאוהבים.

  7. דוד מורן 5 יוני 2008 ב - 16:31 קישור ישיר

    לא ראיתי את זרים, לכן לא אכתוב עליו אף מילה.
    מה שכן, הדהים אותי העניין עם דוגמה 95. לקח לנו קצת יותר מדי זמן להגיע לשם, לא נראה לכם? כשסיימתי אני את לימודי הקולנוע שלי, כל מי שעשה סרט גמר רצה לעשות דוגמה. זה היה בשנת 2000 (!) ומאז וינטרברג מביים סרטים הוליוודיים, פון טרייר ממשיך בהמצאותיו המוזרות שאין להן שום עניין עם דוגמה וחברת צנטרופה בבעלותו של פון טרייר כבר התחילה להפיק סרטי פורנו רך. אז מה לדוגמה ולזה? זה לא רלוונטי, זה לא חשוב, זה לא קיים. היום חצי מהסרטים נראים כמו דוגמה, בכוונה או שלא בכוונה, ובמיוחד בקולנוע הישראלי, דל התקציב והמעוף החזותי.

    ובתגובה לאינגל- האידיוטים הוא לא רק סרט דוגמה מבחיל ומרושל, הוא סרט הדוגמה הגרוע מבין כולם ובודאי שהוא השפל של לארס פון טרייר בכל הקריירה שלו. הסרט הזה מגלם בתוכו את כל מה שרע בדוגמה ואת כל מה שצבוע בדוגמה, הן מבחינה קולנועית ותסריטית, והן מבחינה אנושית. לא רבים יודעים זאת, אך מניפסט הדוגמה מציין שבמאי יכול לעשות רק סרט דוגמה אחד. איזה מזל שנחסכה מאיתנו החוויה הזו שוב ושוב ושוב.

  8. ריקי 9 יוני 2008 ב - 22:14 קישור ישיר

    אהבתי במיוחד את המשחק של לירן החתיך הזה גם שלה (לובאנה, נדמה לי).
    כאדם מן השורה, הנושא עורר רגשות אמביולנטיים -הזדהות מצד אחד לרגשות בין הדמויות ומאידך התקוממות לפתרון הכאילו אפשרי בין הדמוןיות.
    הסרט העלה ויכוח ביננו(4 אנשים) והגיע כמובן לשאלה הנצחית פתרון הבעייה פלסטין-ישראל. התחלת הסרט היתה חיננית, קסומה ורומנטית עם הבזקים קטנים של מתח עד המתח החזק ,מטלטל אל המציאות הישראלית הכואבת.
    הפתרון, הוא לא פתרון אפשרי, אמנם הוא חזר לאהובתו וגם אם ישארו בפריז התהום ביניהם תשאר פעורה כמו התהום הנשארת ואולי תשאר לנצח ביננו לפלסטינים.
    תודה על הסרט. ממליצה לראות!

  9. ריקי 9 יוני 2008 ב - 22:18 קישור ישיר

    המשך…
    ראינו את הסרט בסינמה סיטי במחיר מלא ללא הטבות כלשהןועדיין ממליצה.


השאירו תגובה ל - אינגל