"סקס והעיר הגדולה" בישראל: 41,142 כרטיסים בארבעה ימים
אחרי הנתון שפרסמתי אתמול, לפיו "סקס והעיר הגדולה" מכר 36,000 כרטיסים בשלושת ימיו הראשונים בארץ, מגיע היום נתון מעודכן יותר: 41,142 כרטיסים נמכרו לסרט בארבעת ימיו הראשונים, ב-34 עותקים. ובדולרים: 396,368 (אגב, ה-2 בסוף ה-41,142 כרטיסים האלה הם הכרטיסים שלי ושל אשתי מההקרנה ביום חמישי בערב).
ככה נראה סוף השבוע האחרון בארץ בקופות:
1. "סקס והעיר הגדולה": 41,142 כרטיסים (41,142 סה"כ) – שבוע ראשון
2. "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח": 22,640 כרטיסים (65,322 סך הכל מאז עליית הסרט) – שבוע שני
3. "מה שקורה בווגאס": 8,459 (61,221 סה"כ) – שבוע רביעי
4. "חסר מנוחה": 5,589 (5,589 סה"כ) – שבוע ראשון
5. "הג'וב בריטי": 3,551 (25,000 סה"כ) – שבוע שלישי
6. "הממלכה האסורה": 3,513 (25,500 סה"כ) – שבוע שלישי
7. "איירון מן": 3,402 (52,388 סה"כ) – שבוע חמישי
8. "לפני שהשטן יודע": 2,832 (8,500 סה"כ) – שבוע שני
9. "ארוס עליה": 2,404 (14,889 סה"כ) – שבוע שלישי
10. "עשרים ואחת": 2,140 (77,073 סה"כ) – שבוע שביעי
עדכון: ארז תדמור וגיא נתיב מעדכנים שסרטם "זרים" מכר בסוף השבוע 2,221 כרטיסים (ב-16 בתי קולנוע). מה שממקם אותו מקום העשירי בטבלה, מעל "עשרים ואחת".
מהטבלה הזאת מתגלים עוד כמה נתונים מעניינים: ש"עשרים ואחת" היה להיט נאה בארץ. ושמבין שלושת הסרטים הישראליים שעלו בסוף השבוע האחרון, היחיד שהצליח להיכנס לטבלה הוא "חסר מנוחה" של עמוס קולק, שהופץ ב-15 עותקים. "זרים", שטוב ממנו בהרבה ויצא במספר עותקים דומה, לא נמצא בעשירייה.
אז אם כבר גילוי נאות, ומכיוון ש"סקס והעיר הגדולה" מוגדר כ"סרט נשים", אולי תגלה לנו אם אשתך אהבה את הסרט ?
רוה לאיתן: ככתוב.
מסתבר שסקס מוכר. אפילו אם הוא מוגש בדמות ארבע קלישאות נשיות מעיקות ומעצבנות, ונמשך על פני יותר משעתיים ארוכות כנצח.
ובזכות אישתך יאיר, אני שמה נפשי בכפי והולכת עם חברות לסרט. (אדווח האם יהיו גברים באולם ועד כמה שאת נפש שלהם תהיה ניכרת).
איתן ליאיר : אופס…
וגם : כתבתי כאן פעם שיש לי תחביב ישן, עוד מהזמן שהייתי בן עשרה, ועיקרו איסוף ושכלול נתונים מרשימת הסרטים המוצגים בבתי הקולנוע. שיטת השכלול מסובכת, אבל בגדול זה מספר השבועות שהסרט מציג כפול כמות המסכים שבהם הוא מציג. פעם בשבוע, ביום שישי, אני מקדיש לכך חצי שעה. להלן הטבלה מיום שישי האחרון :
1. איירון מן
2. מה שקורה בוגאס
3. אינדיאנה ג'ונס
4. הממלכה האסורה
5. הג'וב הבריטי
6. ארוס עליה
7. סקס והעיר הגדולה
8. זרים
9. לפני שהשטן ידע
10. חסר מנוחה
לפני שתעברו ל"מצא את ההבדלים", אעיר רק ש:
* יש להתייחס לנתונים שהבאת בסוגריים (סך כל הכרטיסים שנמכרו מאז עליית הסרט)
* הסרט היחיד שנמצא אצלך ברשימה, ואצלי לא הוא "21". הוא היה 7 שבועות ברשימה שלי והגיע למקום ה-3. הסרט היחיד שנמצא אצלי ברשימה, ואצלך לא הוא "זרים".
* יש בשיטה שלי לא מעט חסרונות (הסרטים של "סרטי שני" זוכים בדרך כלל לנוכחות מזערית אצלי, בגלל מספר המסכים הנמוך שלהם. כך, למשל, "חיים של אחרים" כמעט ולא היה ברשימה שלי), אבל מצד שני, כפי שאתם רואים, יש גם לא מעט התאמות.זה נחמד שיש לך, יאיר, מדליף. שוב. אצלי יש את הרשימות הללו למשך יותר מ-25 שנה אחורה (כן, אני יודע, אני משוגע וכו'…).
אתמול הייתי נוכח בהקרנה של האנידריפר, ומדובר בסרט מקסים. אומנם הנושא שהסרט עוסק בו די נדוש וראינו אותו בעשרות סרטים, אבל סיילס לטעמי עושה בסרט משהו קצת שונה. הוא מעביר את החלום האמריקאי ואת היחסים בין השחורים ללבנים בדרך קצת אחרת. פחות נדושה ויותר אמיתית. הדמויות שלו בסרט הן לא שחור ולבן. הגיבור בסרט הוא לא בנאדם מושלם המופלה לרעה(כמו, נגיד, צבע ארגמן המעצבן והקיטשי). להיפך. מדובר בבנאדם שגונב רק כדי להצליח, והוא אף רוצח. ולמרות כל זה, אנחנו, הצופים, מזדהים איתו ורוצים שיצליח. הדמויות כתובות בצורה נהדרת, ובכל דמות אפשר למצוא המון רבדים (בעיקר, כמובן, בדמויות הראשיות, אבל גם הדמויות המשניות, כמו שני הבחורים שעובדים בקטיף מקבלות טיפול ויחס מיוחד. קשה לי למצוא דמות לא מפותחת כמו שצריך, או הרבה חורים בתסריט), ובכלל התסריט שלו לדעתי הוא הדבר הטוב בסרט. מדובר בתסריט מאוד חכם, שלא נופל לקלישאות, כמו שקורה בלא מעט סרטים שעוסקים באותו נושא (שוב, ע"ע צבע ארגמן).
אי אפשר בלי לשבח את הצילום המצוין, שאם לא הייתי יודע שהסרט הופק רק ב- 5 מיליון דולר, הייתי בטוח שמדובר בסרט הוליוודי מהמעלה הראשונה. ובטח לא בסרט עצמאי. אין ספק, שגם אחרי יותר מעשרים שנה, ג'ון סיילס עדיין יודע לביים. ולביים מצוין. יותר מזה, לדעתי מדובר באחד הסרטים הטובים שלו שראיתי (ואני מודה, הם לא רבים).
על פי הנתונים שפרסמת ניתן להסיק שבסופי שבוע בהם עולים בלוקבסטרים על המסכים ויש נהירה והתעניינות, מקסימום האנשים שהולכים לקולנוע הוא כמאה אלף איש.
זה לא נשמע לי מעודד, ואנחנו מדברים על תקופת קיץ עם בלוקבסטרים, מה קורה כשאין, 20 אלף איש במדינה שלנו אוהבים ללכת לקולנוע?
האם כאן ועכשיו נכריז (או אכריז, שוב) על מותו של הקולנוע בפורמאט בו אנו מכירים אותו?
כי מה שניתן להסיק הוא שרק כ- 2 אחוז מהישראלים הולכים לקולנוע…עצוב מבחינתי.
רוה לאלון: שאלה טובה. אבל צריך לזכור ש"ישראל" מבחינה קולנועית מתחילה בקרית ביאליק ונגמרת בערך ברחובות. צפונית ודרומית לערים האלה גם לחובבי הקולנוע המושבעים ביותר פשוט אין איפה לראות סרטים. לא צריך מולטיפלקסים: מספיק אולמות של 300 מקומות בערי שדה שיעבדו טוב – ויתומחרו בהתאם – והמספרים האלה יצמחו. אבל לכמה מבעלי בתי הקולנוע בארץ יש אינטרס להרוס את הענף, ואז לקטר שהקהל לא בא.
נראה לי שזה מקרה הביצה והתרנגולת. קשה לי להאמין שבעלי בתי קולנוע, ועוד כאלו של רשתות, יסגרו בתי קולנוע שמצליחים. אם סגרו כנראה שהאנשים לא הגיעו, או הגיעו במספרים קטנים.
אני רוצה להאמין שהיו כאלו שאפילו החזיקו מעמד קצת יותר רק בגלל שאהבו את התחום אבל בסופו של דבר לא יכלו עם הנטל הכלכלי.
אבל גם בתל אביב, שבה יש כמה מאות אלפי תושבים, כנראה אין מספיק אנשים שהולכים לבתי קולנוע, גם אתה וגם אני יודעים שקולנוע פאר היה שומם מאדם חלק גדול מהשבוע, אותו הדבר בתי קולנוע אחרים שבסופו של דבר נסגרו.
אני גם לא כל כך רואה שמקימים קול צעקה על זה שאין בתי קולנוע בעיר. אנשים, לצערי, לא ממש צריכים אותם.
תשאל כאן כמה אנשים נוהגים ללכת ל"גת" ובכלל, עם ממוצע של כ-2 סרטים לשנה לישראלי, זה לא נראה מעודד.
מעניין כמה אנשים כאן שלא נמצאים בתחום הקולנוע, דהיינו שלא רואים סרטים כחלק מהעבודה רואים סרט בשבוע, או ארבעה בחודש.
כמה מהם עולים לירושלים לפסטיבלים או אפילו הולכים לפסטיבלים כאן בתל אביב.
גם אנשים שמאוד מאוד מאוד אוהבים קולנוע, לא צורכים אותו בבתי הקולנוע היום.
אני חושב שתמצא ממש מעט אנשים שהולכים מדי שבוע לסרט אחד (שזה אומר שבמקרה הטוב הם רואים כרבע מהסרטים שעולים על האקרנים בארץ) ואני מדבר איתך על בלוג ייעודי לקהל ייעודי עוד יותר.
אני חושב שסקר כזה כאן יכול להיות מעניין ולתת תמונה על המצב של הקולנוע בארץ.
אני יודע שכמעט כל מי שאני פוגש, מכיר, חדש, לא חלק מהברנג'ה, מייד אומר לי "וואי אחי, אתה יודע מתי ראיתי סרט בפעם האחרונה?" ואז מציינים בערך את "טיטניק"…
חזרתי מסקס, ואכן יאיר צודק, זה בכלל לא סרט, אלא פרק אחד ארוך ארוך ארוך של הסדרה. מה שכן, אחלה בילוי לבנות, והאולם היה מלא בעיקר בנשים באמת (חוץ מכמה גברים בודדים). פיסת טריוויה אחת שאני חייבת לבדוק, האם השיר שהארי וסאלי שרים במכונת הקריוקי הוא השיר מתוך "פגוש אותי בסנט לואיס" אותו הסרט שבו קארי צופה.
נו טוב, לא הלך גם עם הטריוויה. הארי וסאלי שרים שיר מאוקלהומה.
🙂
אבל גם הבוסית של קארי וגם הפסיכולוגית של מירנדה וסטיב שיחקו במרפי בראון.
(כשאין באמת סרט מנסים להוציא את המיטב מהתקטננות על הפרטים הקטנים).
ובניק לינק, מדריך הישרדות לגבר שהולך עם אישתו/חברתו לראות את סקס והעיר הגדולה. זהירות, כולל ספויילרים לסרט.
🙂