לך, בו
תוכניית פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי, מפעל מבורך של יאיר הוכנר, עלתה לרשת. כולל רשימת האורחים, בראשה עומד וילנד שפק, מנהל תוכנית הפנורמה בפסטיבל ברלין ואחד האנשים שעשו הכי הרבה לקידום הקולנוע הישראלי באירופה בשנים האחרונות ("יוסי וג'אגר" הוצג בפנורמה וזכה בפרס חביב הקהל ואז "ללכת על המים" נבחר לפתוח את הפנורמה, והשנה הוצג אצלו "עץ לימון").
==========
בו דידלי מת אתמול בגיל 79. אחד החלוצים הגדולים של הרוקנרול. גיליתי את זה רק הבוקר. אם הייתי שומע על זה בזמן אמת הייתי מבקש מג'ון סיילס, שהתארח בסינמטק תל אביב, לדבר עליו מעט. דידלי אמנם לא מוזכר בשמו ב"האנידריפר", סרטו החדש של סיילס, אבל הוא ללא ספק אחד האמנים שפעלו בדרום ארצות הברית בתחילת שנות החמישים שדמותם השפיעה על התסריט של סיילס. מי ששומע היום את בו דידלי בפעם הראשונה בוודאי ידהם: הרי הקצב הזה שלו שרד עד עצם היום הזה, בין אם דרך להקת המי או יו-2 או באו-וואו-ואוו.
Bo%20Diddley%20-%20Bo%20Diddly.mp3
ומוות של מישהו קצת פחות מפורסם, אבל עם סרט מפורסם על שמו:
http://www.telegraph.co.uk/news/obituaries/2062622/Obituary-Lorenzo-Odone.html
ופוסטרים של וול-אי ברוסית.
הייתי היום בהקרנה של "Caotica Ana". קשה לכתוב על סרטים של חוליו מדם, בגלל המורכבות הרבה שבהם, אבל אני אציין בקצרה ש:
1. זה הסרט החמישי של מדם שאני רואה, והוא בעיניי הטוב מכולם.
2. לפי הבנתי, בכל סרט קודם של מדם הוא התמודד עם שאלה פילוסופית אחת. ב"סערת החושים של אנה" הוא קיפל את כל הסרטים הקודמים שלו אל תוך סרט אחד, והוסיף לו את מימד האכזריות האנושית, המתבטא בפוליטיקה ובמלחמות. אני מודה שהמימד הזה תפור אל תוך התסריט בתפרים קצת גסים, אבל זה נסלח, כי כל השאר יפה כל כך.
3. יש רגעים בסרט שריגשו אותי בצורה יוצאת דופן. אלו בעיקר הרגעים שנובעים מהבנה מסוימת של משהו עמוק על עצמך כתוצאה מצפייה ביצירת אמנות.
4. לשחקנית הראשית, Manuela Velles, זהו סרט ראשון. והיא פשוט מצוינת.
אני כבר חוזר בפעם הרביעית לפוסט הזה בשביל לשמוע את בו דידלי. נעים להכיר, גם אם באיחור – תודה.