25 ספטמבר 2012 | 08:02 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

יצירתו החדשה והמוצלחת ביותר של מלך הצחוק המצחיק ואינו צוחק

 

ראיתי את הפוסטר הזה אתמול והוא המיס את ליבי בנוסטלגיה לתקופה שאני לא מכיר: היא התקיימה ארבעים שנה לפני שנולדתי. זה פוסטר מ-1929, שמפרסם את סרטו החדש של “בוסטר” קיטון – “מלך הצחוק! המצחיק ואינו צוחק!” – ב”יצירתו החדשה והמוצלחת ביותר”. אני מת על פוסטרים ישנים. היה כאן קולנוע לפני שנולדתי, והוא היה, מתברר, מוצלח ביותר. והסרט הזה מוצג בדאבל פיצ’ר עם סרטה החדש של לורה לה-פלנט, “שירת הנוער”. בדצמבר בקולנוע אופיר (לימים מועדון הליקוויד בו ראיתי את הווטרבויז מופיעים). רגע, “שוטר חרש”? איזה סרט יש לבאסטר קיטון שנקרא “שוטר חרש”. ובכן, אין. בהתייעצות עם החברים בטוויטר ובפייסבוק עלה הרעיון שאולי הכוונה היא ל”שרלוק ג’וניור”, שבו קיטון חולם להיות בלש פרטי. אה, שוטר חרש זה בלש פרטי? ניחא. אז הנה מה שככל הנראה הייתם רואים אם הייתם מגיעים ב-3.12.1929, ערב ב’ כסלו, לקולנוע אופיר בתל אביב:

 


 

ואגב, אם זה אכן הסרט, אז למרות שהוא מוצג כ”יצירתו החדשה” הרי שהוא בעצם סרט בן ארבע או חמש כשהוא הגיע למסכי תל אביב. קיטון יצר תשעה סרטים חדשים ומוצלחים ביותר בין “שרלוק ג’וניור” ודצמבר 1929. מה שמלמד אותנו שמפיצים נשארו מפיצים.

 

ובעודי מחפש איזה סרט של קיטון יכול היה להיקרא בעברית “שוטר חרש”, נזכרתי בשני הסרטים הקצרים הבאים, שבהם קיטון מסתבך עם החוק בסצינות קורעות מצחוק וגדושות וירטואוזיות. אבל אלה לא שוטרי חרש. מקסימום, שוטרי הרס.

 

א.

“שוטרים”:


 

ב.

“עז”:


 

הייתי אומר לכם להריץ לדקה השמינית כדי לראות את אחד השוטים המדהימים של קיטון (על הרכבת), אבל אז תחמיצו את סצינת המרדף המעולה שמתחילה בדקה הרביעית. אז שבו וצפו בשקט.

 

==============

 

ואגב, אין לי מושג מה זה “שירת הנוער” בכיכובה של לורה לה-פלנט. אולי זה זה? או זה? לא יודע. מה שכן, אני לומד מהפוסטר ש”כל הקודם זוכה! כל המעיז מצליח! אלה הן סיסמאות הנוער!”.

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “יצירתו החדשה והמוצלחת ביותר של מלך הצחוק המצחיק ואינו צוחק”

  1. ניר 25 ספטמבר 2012 ב - 10:24 קישור ישיר

    יכול להיות ששירת הנוער זה בכלל Show Boat?
    יצא באפריל 29′, אז יש מצב.

    ==================

    רוה לניר: מסופקני. “שואו בואט” היה סרט מדבר, וההקרנה דנן היא ב”ראינוע”, קרי עדיין סרטים אילמים. אם זה היה סרט מדבר ושר אני מניח שזה היה מפורסם בהבלטה מאוד בכרזה. שנית, אורכו של “שואו בואט” כמעט שעתיים וחצי, בשעה שהתוכנית המפורסמת עם שני הסרטים יחד היא של “שעתיים של צחוק”. שלישית, אני ממש בספק שסרט שבכורתו בניו יורק היתה באפריל 29′ יגיע לתל אביב שמונה חודשים אחר כך. מסופקני אם הוא אפילו הגיע לקנזס סיטי בדצמבר 1929 (באותם ימים, ולמעשה למשך רוב הימים עד שנות השבעים, הסרטים היו יוצאים בעותקים ספורים ואז עושים סיבוב מהערים הגדולות אל הקטנות, סיבוב שהיה יכול להימשך חודשים ארוכים ואף שנים עד שהוא היה מגיע לערי הספר ולחו”ל).


השאירו תגובה