פעם היה יותר טוב
שלושה מפגשים של אנשים עם קהל באמריקה שאני מצטער שלא נכחתי בהם. למרבה המזל, יש דיווחים די פרטניים באינטרנט על כל מה שקרה ונאמר בהם:
1. סאבאג' סטיב הולנד, הבמאי של שניים מסרטי הקיץ הגדולים המטורפים של שנות השמונים, "Better Off Dead" ו-"One Crazy Summer" התייצב על במה בסנטה מוניקה עם נציגות משחקני הסרט הראשון להקרנת יום הולדת 23 לסרט. הסרטים, עם ג'ון קיוזאק בתפקיד הראשי, הם החוליה החסרה שבין "מועדון ארוחת הבוקר", "אמרי כן", "פורקי" ו"אמריקן פאי". (הו, צירוף מקרים. סטיבי מעדכנת ש"Better Off Dead" יוקרן מחרתיים בחמורוטק. אם סאבאג' סטיב הולנד יגיע לשאלות/תשובות, אני בא).
2. ובחוף המזרחי: קיר דוליי, שגילם את באומן ב"2001: אודיסיאה בחלל", הגיע למפגש עם קהל בבוסטון לרגל הקרנת יום הולדת 40 לסרטו המונומנטלי של סטנלי קובריק.
3. ובחזרה לחוף המערבי: שלשום, במסגרת פסטיבל הקולנוע של לוס אנג'לס, נאם מארק גיל – לשעבר נשיא מיראמקס ומי שהקים את וורנר אינדיפנדנט – בכנס על מימון סרטים עצמאיים. הכותרת שלו: "השמיים נופלים על הסרטים העצמאיים". אינדי-ווייר פירסמו אתמול את הנאום שלו, שמציג תמונת מצב מאוד מאוד פסימית, על שוק רוויי שנמצא בשפל כלכלי, עם יותר מדי סרטים, פחות מדי מסכים, ואפס סיכויים לעשות כסף. אבל יש גם מסקנות אופרטיביות לעתיד טוב יותר. זה אחד הטקסטים המרתקים שקראתי באחרונה על מצב הקולנוע העולמי, שקשור ישירות לקולנוע הישראלי שמנסה למצוא לעצמו מקום בבתי קולנוע באמריקה.
======
ובחזרה ארצה: סיני גז הקים בלוג בשם "השאלון" בו הוא שולח שאלון אחיד לכל מיני אנשים והם עונים. אתמול אני עניתי.
=====
היום ב-16:00 עולה ב-106FM תוכנית קולנוע חדשה בשם "חלון אחורי" בהנחיית עמית דקל וערן קידר. התוכנית, כותב לי דקל, "עוסקת בקולנוע מזוית קצת אחרת. אנחנו נתמקד בבמאים שונים, בז'אנרים מגוונים ובסרטים ספציפיים. את התכנית הראשונה למשל אנחנו מקדישים לדייויד קרוננברג, מסרטיו המוקדמים, דרך "וידאודרום","הזבוב" ועד "היסטוריה של אלימות" ו"סימנים של כבוד". בתכנית ישולבו פינות שונות, אחת מהן תהיה למשל פינת ה"גילטי פלז'ר", פינה בה נראיין בטלפון אישיות מתחום הקולנוע, העיתונות או סתם אח"מ כזה או אחר ובה הוא יספר לנו על סרט אותו הוא רואה בחדרי חדרים וממליץ גם לאחרים להתוודע אליו".
צלילי הפתיחה של every little thing של פוליס אינדיד (ואף כללתי את זה בשיא הרגש אצל עידן אלתרמן).
ומשחקים משפחתיים זה יפה. אצלנו הולך חזק חתחתול.
ואפרופו מועדון ארוחת הבוקר, לפני שבוע בערך הוקרן בהוט ואני עדיין חושבת שזו קלאסיקה בסוגה.
היה נחמד אם היית מציין ש-Better off Dead יוקרן בחמורוטק ביום רביעי! 🙂
כמה הערות קצרות:
לגבי תשובותיך לשאלון : שמעתי ראיון עם מאיר בנאי לא מזמן. שאלו אותו "לאן אתה הולך ?", "האם גם אותך נמצא בקרוב ליד אורי זוהר ?". מאיר בנאי ענה : "אני לא הולך לשום מקום". ואתה ? נדלקת על הברסלבים ?
לגבי צ'רלי צ'פלין : לפני כמה שנים הוקרן בפסטיבל חיפה סרט דוקומנטרי בצבע שסקר את "מאחורי הקלעים" של הסרטת "הדיקטטור הגדול", כולל צילומים נדירים שלא נראו לפני כן. סרט חובה לכל חובב קולנוע, ואתה יכול לראות את צ'פלין שם בצבע. בסרט, אגב, מצוטט צ'פלין כאומר : אם הייתי יודע מה גרמניה הנאצית עשתה, לא הייתי עושה את הסרט הזה.
לגבי מצב הקולנוע העולמי : קראתי את רוב המאמר. התמונה נראית עכורה מכיוון שבעקבות המהפכה הדיגיטלית נעשים הרבה יותר סרטים מבעבר (חומרי הגלם פשוט זולים הרבה יותר), ועבודת הנבירה בים הסרטים נעשית הרבה יותר קשה. אבל כל עוד יש קהל לסרטים שהם לא סרטי אולפנים, כלומר, כל עוד יש דרישה, יתקיים גם הצד הזה של האמנות. זאת אולי דוגמא לא טובה, אבל כש"מיראמקס" נרכשה על ידי אחד האולפנים, הלכו הויינשטיינים והקימו אולפן אחר במקום.
לגבי מייק לי : אני חושב שההשוואה לקן לואץ' באה מהמקום בו רוב גיבורי הסרטים של לי באים מהמעמד הפועלים המדוכא, וגם גיבורי סרטיו של לואץ' הם כאלו. ברור שלסרטיו של לואץ' מצורפת בדרך כלל צעקת המחאה, ואילו סרטיו של לי, כפי שכתבת בצדק, הם יותר מלודרמטיים, אבל זה לא רע בהכרח. כשהלכתי לראות את "סודות ושקרים" ידעתי שאני הולך לראות סיפור שכמותו עשו מאות, ועוד יעשו כמותו אלפים (בחורה שמחפשת את האם הביולוגית שלה). בעיניי, זהו הסרט הכי טוב בקריירה של לי, ובין הטובים בשנות ה-90. ריגש אותי בצורה יוצאת דופן בגלל המצוינות במשחק ובבימוי. בסרטו החדש עשה לי, לדעתי, נסיון בבימוי קומדיה, והדבר נעשה כאילו קורא מתוך ספר הוראות של "איך לעשות קומדיה", ולא מתוך אינסטינקט בימויי. התוצאה, לטעמי, מביכה.
רציתי גם לספר שאתמול ראיתי את "אי-ודאות" במסגרת הרטרוספקטיבה של ג'ון סיילס. מצד אחד, זהו הסרט הטוב ביותר (לטעמי) שראיתי ברטרוספקטיבה הזו, אבל יש לי גם הסתייגויות ממנו. כמו במקרה של "מיליון דולר בייבי", שמספר סיפור של אב ותחליף-בת, אבל בבת אחת עובר מפעולה תחת חוקיו של ז'אנר סרטי האגרוף אל פעולה במסגרת דרמות בית-חולים, כך גם סרטו של סיילס מתחיל כדרמה רומנטית מהוססת ואנושית, המוקפת בקהילה חמה של אנשים בעיירה באלסקה, וממשיך כדרמת אי-בודד (וכחוט מקשר קיים גם מרדף מאפיונרי). המשחק והבימוי מופלאים ומאוד מרגשים, אבל חוסר ההומוגניות הפריע לי.
רוה לאיתן: דבר בעייתי, הומוגניות. אבל יש לזכור: הסרט נקרא "לימבו", כך שאם כבר אז החצי הראשון הוא החריג והחצי השני הוא מהות הסרט. והנה שאלה: מה מביא איתו המטוס בסוף הסרט?
איתן ליאיר : השאלה ששאלת שוות ערך בעיניי לשאלה מה יש בקופסה שמחזיק ג'ון טורטורו בסוף "בארטון פינק". יש את ההנחה הרווחת, ויש את האפשרות האחרת. וזה יפה בעיניי שהסרט נגמר כך.
וחוץ מזה, הייתי היום בשתי הקרנות אקדמיה.
"הבוגד הקטן" הוא סרט משונה ביותר. בעוד יומיים עולה "חיי אהבה", סרט בעייתי מאוד בעיניי, אבל דווקא השפה האנגלית המדוברת בו היתה הדבר שהכי פחות הפריע לי. ב"הבוגד הקטן" יש מיש-מש של שפות (אנגלית, עברית, קצת יידיש, ואפילו הונגרית), ואני לא הצלחתי להבין את החוקיות של איזה שפה מדוברת מתי. מה גם שהעברית המדוברת בסרט נשמעת כמו העברית של הזוהן (לדוגמא: Thank you, aba ; good morning, ima וכיוב'). קשה לחצות את המחסום הזה. אבל אם ננסה בכל זאת, אלפרד מולינה נותן הופעה סבירה בהחלט, אבל אני חושש שזו טעות בליהוק – הוא נדמה לי מבוגר מדי לתפקיד. ובכלל, הסרט נדמה אנרכרוניסטי ולא שייך לישראל של 2008. הסרט אינו טוטאל-לוס : מערכת היחסים בין הילד והחייל הבריטי חביבה ונעימה ברוב המקרים. אבל היא פועלת בתוך מסגרת שנראית לי תמוהה. סרט מוזר.
"ברוריה" – הפתעה נעימה. ראשית, יאיר, כדאי שתסמן לעצמך לבקש מחגי לוי לכתוב פוסט אורח לכשיבוא הזמן לכתוב על הסרט. אני חושב שמעבר לכך שלוי כותב מוכשר, יש ב"ברוריה" אספקטים שנדמים ברורים לאדם עם רקע דתי, אבל עלומים לאדם חילוני שכמוני (למשל, סצינת הטבילה המסיימת את הסרט).
"ברוריה" דן במעמד האישה בעולם החרדי דרך סיפור על רבי אחד שהחליט לבדוק את אמונתו לגבי קלות דעתן של נשים. הוא שלח את אחד מתלמידיו לפתות את אשתו, ולאחר תחנונים מרובים מצד התלמיד היא נעתרה. לכאורה, מש"ל. אבל בסרט יש גם סצינה שבה דנים במעשיה גיבורי הסרט, ומועלית שם האפשרות שאולי הסיפור דווקא מוכיח שדעתן של נשים לא קלה. כתוב "והאדם ידע את חוה" – דעת אינה נפרדת בהכרח מהגוף. דיונים מרתקים מעין אלו ממלאים את הסרט המעניין הזה, שבמרכזו חיפוש אחר עותק של ספר שנכתב על פי המעשייה הזו – ונעלם. האם החרדים החרימו את הספר דווקא בגלל שהוא מערער על תפיסת עולמם ?
תסריט חכם ומשחק מרשים ומאופק של ברוך ברנר האלמוני, בתמיכה של הופעות אורח מרנינות של שמואל עצמון ואלון אבוטבול הופכים את הצפיה בסרט למרגשת ומחכימה.
ועכשיו לחדשות הרעות : אמנם יש לסרט עותק פילם, אבל הסרט צולם בוידאו, והוא נראה נורא. התאורה בסרט בלתי אפשרית, ואפילו שרופה במספר לא קטן של שוטים. בנוסף, בהחלטה תמוהה, צלם הסרט הוא גם העורך, וגם כאן הוא כשל. כל 10 הדקות הראשונות של הסרט מיותרות, ההבזקים מתוך סצינת שריפת הספרים בוטים ומפריעים, וגם בעריכה התוך-סצינית, נדמה שהעורך מתעסק בלפתור בעיות (של צילום, של משחק) במקום להתעסק בעבודה יצירתית.
ולמרות זאת, "ברוריה" הוא סרט מאוד מעניין, ומאוד שווה צפייה.
לא ראיתי את הסרט אבל במקרה לגמרי יצא לי לראות את הטריילר שלו אתמול.
http://www.youtube.com/watch?v=rTalZARoExI
אולי זה לא טריילר אלא רק משהו שאמור לשכנע חברי אקדמיה לראות את הסרט, אבל בכל מקרה, זה לא נראה טוב, ואותי(לא חבר אקדמיה) זה ממש לא משכנע או מסקרן לראות את הסרט אחרי זה. הצילום במיוחד נראה דל מדי, טלויזיוני, ואיכשהו היו לי פלאשים ל"חופשת קיץ" (סרט שלא מאוד אהבתי). אני מקווה שהסרט כן טוב וזהוא יזכה לטריילר מושך יותר, כי הספור נשמע מעניין.
דן – גם אני חשבתי במהלך הצפיה על "חופשת קיץ". גם אני לא ממש חיבבתי את הסרט ההוא. "ברוריה" יותר טוב. הרבה יותר טוב. אני לא יודע מה זה ה"טריילר" הזה שקישרת אליו, אבל יכולת לראות בו את כל הטוב והרע בסרט. הצילום הרע, העריכה הלא טובה (איזה מין טריילר ארוך), אבל גם המוזיקה היפה של יוני רכטר שמשולבת בסרט בחוכמה, הופעתו הטובה של סשה דמידוב, והופעת אורח מפתיעה ומאוד מעניינת של אלכס ליבק בסצינה אחת שנדמית דוקומטרית.
"חופשת קיץ" צולם נפלא, אבל היה דידקטי מדי. "ברוריה" מתוסרט הרבה יותר טוב, אבל הוא פגום טכנית.
איתן ודן היקרים, הטריילר שראיתם זה לא מה שמפרסמים עכשיו עם יציאת הסרט לקולנוע.. אני לא יודעת מאיפה זה בא, אבל זה לא עדכני ובעיקר משלה. הסרט מקורי, המשחק של ברנר ופלורנס מבריק. הסרט מעורר מחשבה לא רק בקרב קהל דתי. הוא עוסק ביחסים העדינים בין גבר לאישה, בקונפליקט של ברוריה בין הרצון למימוש עצמי וחיפוש אובססיבי אחר חלק מהאישיות שלה לבין המשפחה ושלום הבית. מתוך חכמתה ועקשנותה היא מסחררת את הסובבים אותה ומושכת אותם לתוך החיפוש שלה אחר ספר שנשרף.
צר לי, אבל המכנה המשותף היחיד שמצאתי עם "חופשת קיץ" זה הדמויות הדתיות בעלילה.. אולי זה ישנה את התפיסה שלכם לגבי הסרט
http://www.unitedking.co.il/Movie.asp?Movie_id=261