27 יוני 2008 | 12:43 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

עלעול ראשון בתוכניית פסטיבל ירושלים

איזה קטע! פסטיבל טורונטו מפרסם את התוכנייה שלו. באופן רשמי. ללא הדלפות. ללא מסיבות עיתונאים נדחות. ללא הסתרות. חודשיים וחצי לפני שהוא מתחיל! הקנדים האלה פשוט לא יודעים איך לעבוד. חובבנים.
“ואלס עם בשיר” של ארי פולמן ו”חסר מנוחה” של עמוס קולק יהיו שם.

===========

ובירושלים: שבועיים לפני פתיחת הפסטיבל וביום תחילת מכירת הכרטיסים (ובמילים אחרות: מאוחר מדי!) נחשפת רשימת הסרטים המלאה בתוכניית הפסטיבל.
עד עכשיו היו לנו הדלפות, אתר אינטרנט סורר, הודעות לעיתונות שמסרו מידע חלקי. הנה סוף סוף מה שיש לפסטיבל במלואו

לפני הכל, התוכנייה עצמה: רחבה יותר מהפורמט בשנים הקודמות, ובפעם הראשונה: בצבע! לוח ההקרנות הוא חוברת קטנה ונוחה לשימוש בה כל יום נפרש על פני כפולת עמודים. וגם, תודה לאל, אינדקס אלפבתי נוח עם פירוט שעות ההקרנה במרוכז לכל סרט.

ארבעה אולמות הקרנה יש השנה בסינמטק. רק שלא מצאתי ציון בשום מקום מאיפה צצו שניים חדשים. האם האולמות בבנייה כבר הושלמו? האם יחזור אוהל ההקרנה השנוי במחלוקת על הדשא? מישהו יכול לעדכן?
ועוד בשורה: השנה אין יותר הקרנות בתיאטרון ירושלים. מצוין. הקולנוע הזה פשוט לא עמד בשום סטנדרט הקרנה עכשווי.

השופטים בוולג’ין: גילה אלמגור, חיים יבין, מריון דורינג (גרמניה, עיתונאית וחברת האקדמיה האירופית), נינו קירטזדה (צרפת, דוקומנטריסטית), חוסיין קאראבי (טורקיה, במאי).
שופטי הדרמה על שם ענת פרחי: אריקה גרגור (גרמניה, מייסדת ומנהלת מסגרת הפורום בפסטיבל ברלין), לימור פנחסוב (דוקומנטריסטית), ענת שפרלינג (מנהלת פסטיבל נשים בתמונה ברחובות).

“אלטלנה” של אלי כהן ו”הלו גודביי” של גראם גיט יוקרנו בבכורה בפסטיבל, אבל מחוץ לתחרות העלילתית. כך גם “תעודה כחולה” של חיים יבין, שיוקרן מחוץ לתחרות התיעודית.
אוולי בגלל החולשה המתמשכת של תחרות וולג’ין לקולנוע עלילתי, תחרות הדרמה שונתה באופן משמעותי. יוענק פרס לדרמה ישראלית אפיזודית, בו יהיו מועמדות כל הסדרות ששודרו בטלוויזיה הישראלית מאז הפסטיבל הקודם: “אבדות ומציאות” (רשת), “חקירה פנימית” (יס), “חמישה גברים וחתונה” (ערוץ 10), “כוונות טובות” (רשת), “לאהוב את אנה” (ערוץ 10), “עבודה ערבית” (קשת), “רביעיית רן” (יס)

(ופה אני מוסיף הערה עצבנית לאו דווקא כעיתונאי אלא בתור מי שמנסה בעצמו להיות שותף לכתיבת סדרת דרמה טלוויזיונית: די מביך שהקרדיט העליון הגדול בסדרות הטלוויזיה בקטלוג הוא של הבמאי ולא של יוצרי הסדרה. אני האוטריסט הכי גדול בקולנוע ופריק של במאים כבעלי הזכות למשמעות הסופית של יצירתם – בקולנוע. הטלוויזיה היא עדיין מדיום של כותבים. לתת לרוני ניניו קרדיט על “עבודה ערבית” ולא לסייד קשוע, או ליריב הורביץ קרדיט על “רביעיית רן” על פני גיורא יהלום ואורן יעקובי זה דבר מעליב, מכעיס ומלא בורות. לו היה מוקרן “הסופרנוס” בפסטיבל ירושלים דיוויד צ’ייס לא היה מקבל את הקרדיט הבכיר. מבריק).

שינוי התקנון בתחרות הסרט הקצר, שמגבילה את אורך הסרטים הקצרים ל-20 דקות, העבירה כמות גדולה למדי של סרטים לתחרות הדרמה החד פעמית. על פניו השינוי הזה מבורך, אבל הייתי יוצר את ההפרדה בנקודת ה-30 דקות ולא ה-20. אבל ניחא.

אטרקציות בפנורמה:

שלושה – שלושה! – סרטים של ז’אנג קה ג’יה יוצגו בפסטיבל ובכך נדביק בבת אחת את הפער מאז “העולם” שלו. “טבע דומם”, זוכה פסטיבל ונציה לפני שנתיים, “מיותר” התיעודי ו”עיר 24″ מפסטיבל קאן האחרון.

“שרות” של ברילנטה מנדוזה מפסטיבל קאן האחרון, ובדרך לפסטיבל טורונטו. זה היה הסרט שקיבל את הביקורות הכי רעות בתחרות על דקל הזהב.

שלושה סרטים של מייקל ווינטרבוטום, שיקבל פרס הוקרה מהפסטיבל. רק מה, יוצגו הסרטים הכי פחות ייחודיים של ווינטרבוטום: “בכח הלב”, “אנשי המסיבות” ו”טריסטרם שנדי”. צופה שיראה אותם לא יבין מה יוצא דופן ביוצר הזה.

“הגרגר והדג” של עבדלאטיף קשיש יוקרן – למרות שכבר הוצג בפסטיבלון הצרפתי בדיזנגוף סנטר. דווקא החלטה טובה. זה מקומו הטבעי. מה גם שיהיה מעניין לראות את הסרט הזה לצד “שבעה” של האלקבצים, שהתקציר שלו נשמע כאילו הוא מאותה משפחה קולנועית.

עוד במחווה הצרפתית: שלושה סרטים של הדוקומנטריסט ריימון דפארדון. סרטו האחרון, “חיים מודרניים” שהוצג בפסטיבל קאן האחרון, ולצידו שני סרטי “דיוקנאות כפריים” שלו שיחד מרכיבים טרילוגיה.

קטגוריית סרטי הביכורים היא הסקציה הכי מסקרנת בתוכנייה כולה: “סינקדוכה, ניו יורק” של צ’רלי קאופמן, “אחים בדם” של אלכסי טאן, “באלאסט” של לאנס האמר, “טולפן” (זוכה פרס מבט מסוים בקאן), “בן אקס”, “ספק השינה”. הכל נראה מעניין שם.

לקטגוריית הסרטים התיעודיים הצטרף לרשימה גם “גלאס: דיוקן של פיליפ בתריסר פרקים” של סקוט היקס (“ניצוצות”).

במסגרת המוקדת לקולנוע ההודי (לא היהודי, ההודי) הסרט הכי מסקרן הוא “ג’ודאה אכבר”, ארבע השעות הססגוניות החדשות של אשוטוש גובאריקר (“לאגאן” הנפלא). כשזה מגיע לקולנוע הודי יש לי שני חוקים: אם הסרט הוא פחות משעתיים ואם אין בו מוזיקה, הוא לא מעניין אותי. שאר הסרטים ברשימה, לפיכך, לא מעניינים אותי.

ובסוף התוכנייה: הפתעות. כנראה סרטים שהצטרפו ברגע האחרון. ובראשם: “רעב” של סטיב מקווין. לא להתלבלבל: לא “רעב” של טוני סקוט. ולא סטיב מקווין כוכב הקולנוע המנוח, אלא האמן הבריטי שהסרט הזה זכה להילולים בקאן, ובפרס מצלמת הזהב.

מבין 126 הסרטים שהוקרנו ב-25 שנות הפסטיבל הירושלמי שהשתתפו במשאל הסרט הטוב ביותר, קיבלו 15 הסרטים הבאים את מירב הקולות (לפי סדר הא’-ב’): “אדמה משוגעת” (דרור שאול), “אוונטי פופולו” (רפי בוקאי), “אור (קרן ידעיה), “ביקור התזמורת” (ערן קולירין), “בלוז לחופש הגדול” (רנן שור), “חולה אהבה בשיכון ג'” (שבי גביזון), “החיים על פי אגפא” (אסי דיין), “חסד מופלא” (עמוס גוטמן), “חתונה מאוחרת” (דובר קוסאשווילי), “מסעות ג’יימס בארץ הקודש” (רענן אלכסנדרוביץ), “כנפיים שבורות” (ניר ברגמן), “עטאש” (תאופיק אבו ואיל), “הקיץ של אביה” (אלי כהן), “שורו” (שבי גביזון), “שנת אפס” (יוסף פיצ’חדזה).

רק מה, חוץ מדף בסוף התוכנייה אין לתחרות הזאת זכר בשיבוץ עצמו. ניחוש: יכול להיות שברגעים בהם נדמה היה שפרס וולג’ין יבוטל השנה זה היה ניסיון קריאטיבי למצוא תחליף, ואז כשהוחלט לבסוף כן לקיים תחרות עלילתית כרגיל הרעיון הזה נגנז ונותר דף מסכן בתוכנייה? בכל אופן, הסרט הזוכה במשאל יוכרז בטקס הפתיחה. ואם הוא לא “ביקור התזמורת” (שיוקרן חינם בהקרנת חוצות בתחנת הרכבת הישנה ביום שני, 14.7, ב-20:00) אני לא מוצא גם שום שיבוץ של הסרט הזוכה בלוח ההקרנות.

שאר האטרקציות בתוכנייה בשני הפוסטים הקודמים שלי. כאן וכאן.

שאר הדיווחים על פסטיבל ירושלים 2008 עד כה: כאן.

ועכשיו ברשותכם, אני צריך לשבת עם לוח השיבוצים ולהתחיל לסמן מה אני רואה ומתי. כן, קיטרתי המון על הפסטיבל בשבועות האחרונים. נראה שהכל שם הלך עקום. אבל תכל’ס: יש שם כמות כזו של סרטים שאני רוצה לראות כמו שכבר שנים לא היתה שם. וזה, כנראה, מה שבאמת חשוב.

14 תגובות ל - “עלעול ראשון בתוכניית פסטיבל ירושלים”

  1. סטיבי 27 יוני 2008 ב - 12:57 קישור ישיר

    “טבע דומם”! הידד.
    האם כבעבר אפשר להשיג את התוכנייה בסינמטקים?

  2. אור ברקת 27 יוני 2008 ב - 13:05 קישור ישיר

    שאלת תם: מה גורם להפרדה בין הקולנוע והטלוויזיה? למה לתסריטאי בקולנוע יש פחות משקל? לי נראה שבשני המדיומים יש משקל גם לזה וגם לזה.

  3. אלעד 27 יוני 2008 ב - 13:23 קישור ישיר

    אני לא ראיתי, בגלל זה אני לא יודע אם הבקשה שלי הגיונית.

    אבל – יש מצב שמישהו יוכל לסרוק את התוכניה ולהעלות בשביל אלו
    שאין להם סינמטק בעיר לקחת ממנו אותה? והם נכנסים שוב ושוב לאתר השבור והריק והמעצבן של פסטיבל ירושלים כדי להבין ששום דבר שם פשוט לא מעודכן? בטלפון הם אומרים שזה יהיה בימים הקרובים. אבל שהם מצידם החלו למכור כבר את הכרטיסים. הגיוני מאוד, וגם מתחשב.

  4. ירושלמית 27 יוני 2008 ב - 16:43 קישור ישיר

    שני האולמות הנוספים יהיו באגף החדש של הסינמטק, שנמצא בבנייה מואצת בימים אלו ואם מדברים על הרגע האחרון, ספק אם יספיקו להסיר את הניילונים מהכיסאות (שעוד אין) עד לפסטיבל

  5. ט.ל. 27 יוני 2008 ב - 16:55 קישור ישיר

    לאלעד: התוכניה באתר דווקא סבירה ומרבית הלינקים כבר עובדים. הדבר היחיד שלא ניתן לדעת דרך האתר הוא אם יש הקרנות חוזרות של אותו הסרט, וצריך לעבור בזהירות על כל לוח-ההקרנות.

  6. ט.ל. 27 יוני 2008 ב - 17:21 קישור ישיר

    ותיקון: יש פירוט הקרנות חוזרות, לסרטים שהלינקים שלהם גם עובדים…

  7. ערן 27 יוני 2008 ב - 17:42 קישור ישיר

    בנוגע לקולנוע הודי

    אנוכי גם דגל בחוק שאם זה קצר ואין בו שירים זה לא מעניין
    עד סטיבל קולנוע דרום האחרון שהוצגו בו שלושה סרטים כולל “מפגש עם” של הבמאי אדור גולפרקישנן
    לא סתם קוראים לו ממשיך דרכו של סיטיז’אט ריי,סרטו “הריגת צל” לטעמי הוא פשוט יצירת מופת – קולנוע פיוטי, שובר מוסכמות שהאסתטיקה המדהימה בו היא לא הקו המוביל בהכרח
    העובדה שמהודו לא יוצאים רק סרטי בוליווד משובחים או “סרטי מסאלה” למיניהם אלא גם סרטים עם מבע קולנועי אחר היא פשוט מופלאת ואני חושב שיש לשים על כך את הדעת

  8. אורי 1 27 יוני 2008 ב - 19:32 קישור ישיר

    ספר התוכנייה בידי!
    אכן תכנייה מרתקת, יהיה לי מה לקרוא בשבת.
    לצרף את הסדרות שכבר שודרו בטלויזיה לתחרות זה רעיון תמוה וגם העובדה שסרטי סטודנטים רבים מתחרים כדרמות טלויזיה. היה צריך לסווג שם את מרבית הסרטים אחרת ואת הסדרות שכבר שודרו להעיף החוצה.
    אבל יש הרבה דברים מסקרנים: הסרט החדש של דיויד מאמט, החדש של צ’רלי קאופמן, כל רביעית הסרטים שמתחרה על וולג’ין נשמעת מבטיחה, חלק גדול מסרטי הסטודנטים הישראלים, הקרנת 30 סרטוני אנימציה קצרצרים ישראלים, סרט תיעודי על אהוד בנאי, סרט חדש של חיים יבין, סדנת פיצ’ינג עם מיטב היוצרים, המפגש עם ג’ון מלקוביץ.
    מי ייתן שיהיה לי מספיק זמן וממון לנכוח בכמה שיותר מהאירועים הללו. שבת שלום.

  9. נאור 28 יוני 2008 ב - 10:19 קישור ישיר

    יאיר,
    לכל אורך סיקוריך בפסטיבל אתה לא מתייחס לאירוע קטן, נחבא אל הכלים אך חשוב- התחרות על שם וים ואן ליר, גם היא חלק מהפסטיבל. נכון שמדובר בבוסר, אך מדובר בקולנועני ישראל העתידיים.

  10. אורון 28 יוני 2008 ב - 14:24 קישור ישיר

    אלעד, הבקשה שלך תדרוש יום עבודה שלם 🙂 לסרוק את 300 עמודי התוכניה (לא כולל פרסומות) לא נראה אפשרי, את לוח ההקרנות דווקא אפשר אבל אני לא רואה סיבה – כיוון שהוא כבר קיים באתר. וכל מנויי הסינמטק זכאים לתוכניה במחיר של 0 במקום 10 שקלים.

    שאלת תם משלי – האם אני אמור להרגיש לא בסדר עם העובדה שהסרט הישראלי שאני רוצה לראות בפסטיבל הוא “המנון” הקצר? אוסיף עוד מהדברים שמסקרנים אותי (וסליחה מראש על כפילויות) ברגע שאסיים להפוך בספר העצום הזה.

  11. אלעד 28 יוני 2008 ב - 16:15 קישור ישיר

    כן 🙂 הבקשה שלי היתה לפני שהתוכניה התפרסמה באתר.
    תודה.

  12. יצחק 28 יוני 2008 ב - 21:58 קישור ישיר

    אוף טופיק: היום ראיתי מודעה בעיתון לסרט “איים אבודים”. ספרתי כ35 בתי קולנוע במודעה!
    לדעתי זה חייב להיות שיא ישראלי. הם לא מגזימים קצת? זה באמת שווה להם את זה?

  13. דן 28 יוני 2008 ב - 23:14 קישור ישיר

    ואני ראיתי את הפוסטר של “איים אבודים” ברחוב ותהיתי-
    1. עד מתי המכונית תשמש כמטאפורה למשפחה הלא מתפקדת, ו-
    2. למה כמעט ואין פוסטרים יפים ומושכים באמת לסרטים ישראלים?

  14. איתי 29 יוני 2008 ב - 0:19 קישור ישיר

    אכן פוסטר מזעזע. גם מטאפורה בוטה, בנאלית ואידיוטית, וגם פשוט אסתטית מכוער ועם לוק על גבול הסרט הביתי.


השאירו תגובה ל - אורון