"הענק הירוק", הביקורת
גלגולי הענק הירוק:
1978: ביל ביקסבי הופך לשרירן לו פריגנו בסדרת הטלוויזיה
2003: אנג לי שולח אותו לסן פרנסיסקו
2008: אדוארד נורטון מעמת אותו עם Abomination בניו יורק – גודזילה נגד מותרה
ולו פריגנו מגיח בתור איש אבטחה חובב פיצות
מתוך "פנאי פלוס", 25.6.2008
זה מתחיל להסתמן כמו קיץ חמוד להפליא. הסרטים ההוליוודיים, מרובי הפעלולים והפעולה, לחלוטין לא יומרניים אבל מצליחים לבדר כהוגן, להפוך את סרטי הקיץ – שוב – למפלט ממוזג מאימי החום בחוץ. המוח ממילא יוצא לקיטנה בטמפרטורות האלה, אז לפחות שיהיה לעיניים מה לעשות בהיעדרו. “הענק הירוק" מצטרף ל"איירון מן" ול"אינדיאנה ג'ונס" בתור סרט שכיף לראות. כן, וממש כמותם, הוא היה יכול יותר טוב. כן, הוא בסך ובסופו של דבר רק סרט פעולה חביב, לא ממש הרבה יותר מזה. אבל הוא עובד.
אבל לפני כן, שני וידויים.
הראשון, זה שאני חייב לפצוח בו בכל פעם שאני דן ב"הענק הירוק", הוא עניין הציפיות שלי: כחובב קומיקס בנעוריי מעולם לא חיבבתי את חוברות הקומיקס של "הענק הירוק", אבל כילדון שגדל תקופה קצרה באמריקה בשנות השבעים סדרת "הענק הירוק" היתה אחד הדברים שהכי אהבתי בטלוויזיה.
השני, לא שנאתי בכלל את "הענק" של אנג לי, הניסיון הקודם של אולפני יוניברסל (מלפני חמש שנים בסך הכל). כבר מהכרזתו של לי שהוא רוצה שסרטו יהיה נאמן לקומיקס ולא לסדרה הבנתי שמבחינתי הוא עושה את הבחירה השגויה. אבל לי, בסופו של דבר, הפך את הענק הירוק לאחד מגלריית הדמויות הדחויות שמאכלסות את רוב סרטיו, כך שכתוספת – משונה, אמנם, אבל מרתקת – לפילמוגרפיה של לי שאני די מסמפט, זו היתה הרפתקאה חביבה.
העולם, כמובן, שנא. הרעיון בסרט על מדען שנחשף לכמות קטלנית של קרני גמא – ומאותו רגע בכל פעם שהוא מתעצבן פורצת ממנו מפלצת ירוקת העין, עצומה במידותיה והרסנית בפעולותיה – הוא שיהיה הרבה הרס ומרדפים. לא שיחות וחיבוטים. מארוול ויוניברסל, בצעד יוצא דופן, החליטו להמשיך משם ובה בעת להתחיל מחדש. להתעלם מקיומו של "הענק" של אנג לי (בתקווה ששאר העולם כבר שכח מזה) וליצור את הסדרה הזאת שוב. הפעם גויס מראש במאי אקשן. הליהוק: לואי לטרייה, שאחראי על שני סרטי "המשלח" הלא-רעים-כלל. המסר היה ברור: רוצים אקשן. אבל לא רק זה: רוצים במאי שאינו אוטר, שיעשה מה שאומרים לו. את כל עלילת הסרט הראשון – כך נולד הענק הירוק – דוחסים בסרט הנוכחי בארבע דקות של סיקוונס כותרות הפתיחה (ממש כאילו זה תקציר הפרק הקודם בסדרת טלוויזיה), אבל אלה ארבע דקות שעלו לא מעט כסף: היה צורך לצלם את כל הסצינות האלה מחדש כשאת מקומם של שחקני הסרט הקודם – אריק באנה, ג'ניפר קונלי וניק נולטי סם אליוט – תופסים שחקני הסרט הנוכחי.
אבל אז, כרגיל בסיפורים האלה, העלילה מסתבכת.
התסריט לסרט ההמשך נכתב על ידי זאק פן (“אחרון גיבורי הפעולה" ופחות או יותר תסריטאי הבית של אולפני מארוול מאז "X מן 2”). אבל אן תומפסון מ"וראייטי" מדווחת שלמרות שפן קיבל קרדיט כתסריטאי יחיד הסרט הסופי מכיל בסך הכל שתי סצינות פרי עטו (אח, הוליווד). זה קרה כך: פן כתב את התסריט ל"הענק" המקורי. אנג לי קיבל אותו והחליט לכתוב תסריט אחר עם שותפו הקבוע, ג'יימס שיימוס. התסריט של פן נותר בלתי מנוצל. הגיעה העת לסרט נוסף: חזרו לתסריט של פן. אלא שאז פנה האולפן לאד נורטון בבקשה שיככב. הברקת ליהוק מצוינת: הוא גם די מזכיר את ביל ביקסבי, כוכב סדרת הטלוויזיה (לנוסטלגיונרים כמוני) וגם שחקן אמין מאוד בזכות עצמו. רק מה: נורטון הוא גם מפיק ותסריטאי ואוהב להיות מעורב באופן קריאטיבי בסרטיו, גם אלה שהוא לכאורה רק משחק בהם. האולפן הסכים: תשכתב, תקבל אחוזי הפקה – אבל בלי קרדיט. שיכתב נורטון את התסריט מתחילתו ועד סופו והשאיר בפנים שתי סצינות של פן – סצינת הקפיצה מהמסוק, וסצינת הכמעט-סקס במלון. ואז שוב מתח: האם יוניברסל, בבחירה בנורטון, הפילו את עצמם פעם נוספת לפח של אנג לי? בחדר העריכה ניסה נורטון לשכנע את המפיקים להעשיר את סצינות הדרמה, הדמויות, הקונפליקט, על פני סצינות הפעולה. או במילים אחרות: לתת לנורטון יותר דקות מסך בתור עצמו, לפני שיהיה עליו לפנות את האיזור כשהוא הופך למפלץ ירוק ענק שרונדר במחשב. האולפן האזין, גילה אמפתיה, הבטיח שכל זה יופיע בדי.וי.די, אבל הענק הזה חייב להיות סרט אקשן. יש רגעים בהם אני יודע שהשיטה ההוליוודית עובדת. והפעם היא עבדה: הסרט מכיל (בערך) את המיטב בשני העולמות. פתיחה מוצלחת מאוד – שמתרחשת בחלקה במפעל לייצור בקבוקים ושמעלה את התהייה האם נורטון ראה את "סוף העולם שמאלה" – שלוקחת את הסיפור לכיוון שכה אהבתי בסדרת הטלוויזיה. ואז שלל סצינות אקשן עם יותר ויותר אפקטים, ויותר ויותר מסוקים מתפוצצים.
סוף הסרט, קרב בין שתי מפלצות – הוא כבר כולו מהקומיקס – ושם אני עדיין קצת מסויג: מה גם שאני עדיין לא מצליח להרגיש שהשרק הזה הוא מישהו שאני אמור לחשוש ממנו או לקוות לטובתו. תכל'ס, אנשי האפקטים הדיגיטליים עוד לא הצליחו לפצח נכון איך הענק הזה נראה ואיך הפיזיות שלו מורגשת. הוא נראה כמו בלון הליום.
וחוץ מנורטון, יש את לטרייה שנראה לי שקיבל לא מעט טלפונים או הודעות בבלקברי שלו מראשי האולפנים בשנה האחרונה. “ראית את סצינת המרדף על הגגות במרוקו ב'זהות אבודה'? לא יהיה מגניב אם גם לנו יהיה כזה?”. אז יש, בברזיל. ואז בינואר, עוד מסר: “בו'אנה, בנאדם, ראית 'קלוברפילד', נראה לי שככה צריכה להיראות המערכה השלישית שלנו, הם לגמרי פיצחו את עניין המפלצת-בניו-יורק ששברנו עליו את הראש". אם זה קרה כך או לא, או אולי סתם צירופי מקרים, עדיין התוצאה הסופית זהה: “הענק הירוק" לא מחדש, לא מנקר עיניים בהברקות, לא מציע חומר חדש. פשוט סרט דרמה/מלחמה/מפלצות/גיבורי על עשוי היטב, מרגש לפרקים, מותח לפעמים, משעשע מדי פעם, שיוצא בדיוק בעונה המתאימה לו, זו בה אנחנו צריכים לדאוג שחום הגוף שלנו לא יעלה מדי, כדי שלא נהפוך בעצמנו למפלצות הרסניות שכאלה.
הממ… ביקורת הוגנת. נשמע כאילו הסרט לא משהו בכלל, אבל התאפקת לא להיכנס לקטילות מיותרות כמו שעושים מבקרי תרבות צעירים.
וכרגיל אתה גם מפגין המון ידע והבנה על התעשייה שרק תורמים.
אני נאלץ להסתייג מההיסתייגות שלך מהקומיקס. נכון, בזמן שסדרת הטלוויזיה שודרה הקומיקס היה איום ונורא, אבל מאז כבר הצליחו להפוך את הדמות הזאת לבחור רציני יותר ומגוחך פחות, וניתן למצוא המון סיפורים עשויים היטב שאולי יצליחו לשנות את דעתך על הענק בקומיקס.
אם אתה עובר בקומיקס וירקות (http://cnv.co.il/) ברחוב קינג ג'ורג' בת"א, תגיד שאני שלחתי אותך 🙂
והרעיון של להשליך את באנר ממסוק כדי לשחרר את האלק מקורו בקומיקס, רק ששם הוא נדחף לבוש בכותונת משוגעים 🙂
רוה למולון: ספוילר ספוילר ספוילר! אה, אבל זה כל ההבדל. לדחוף מישהו ממסוק ולקפוץ ממנו על דעת עצמך במה שנראה כמו ניסיון התאבדות הם שני מעשים דרמטיים שונים לחלוטין, גם אם המסוק הוא אותו מסוק.
off topic
רוץ לראות את הסרט איים אבודים כשזה ייצא לאקרנים
ראיתי בטרום בכורה סרט חמוד ביותר
עוד אוף טופיק:
ראיתי היום את "ביום שזה יקרה".
הגעתי עם חששות, שנבעו בעיקר מחרדה לגורלו של במאי שאני מחבב ומאוד בא לי שיצליח. הלכתי – וקיויתי לטוב.
רבותיי, אין מה לעשות, הבחור גמר את הקריירה.
הסרט פשוט מביך.
התסריט, המשחק, הבימוי – הכל רע. ממש רע. אני לא מבין איך מישהו מהמעורבים בהפקה לא עצר את זה בזמן. והאמת חבל, כי לקונספט היה איכשהוא פוטנציאל.
אני באמת נסער. אני לא יכול להיות שבמאי כמו שאמאלאן יביים ככה (ועוד יעיז להוציא ממארק וולברג את ההופעה הכי גרועה שלו אי פעם). המח מסרב להאמין. והלב בוכה.
יהי זכרך ברוך, נייט. אני בספק אם נתראה בקרוב.
אוף טופיק –
טריילר ראשון לבולט (באתר של אמפייר), הסרט החדש של דיסני שאמור לצאת בנובמבר.
http://www.empireonline.com/video/bolt/
זה רק אני או שיש באמת איזה מן טרנד/פוזה של להגיד "הייתי חובב קומיקס בנעורי" כי אני שואל תעצמי מה עניין נעוריך ולמה הפסקת לחבוב שאם הפסקת?
לדוד – אל דאגה, יש עוד תקווה.
שאמאלאן אמור לביים טרילוגיה של סרטי אקשןהרפתקאות אפיים בשם "The Last Airbender", שתבוסס על סדרת האנימציה הגאונית "Avatar: The Last Airbender" (ה-Avatar ירד כדי לא לבלבל את הסרט עם זה של קמרון), וכשיש לך מקור גאוני כל כך, שעושה בשבילך את רוב העבודה, אז קשה לי להאמין שאפשר לפשל בזה ;-).
אבל מצד שני, הסדרה כל כך אפית, וסצינות האקשן כל כך מרשימות (למעשה, הן מרשימות יותר מרוב סצינות האקשן שראיתי בהרבה סרטים הוליוודים בעלי תקציב גדול) שקשה לי להבין למה צריך לעשות עליה סרט בלייב-אקשן.
אגב, רוה, אם אתה לא רואה את הסדרה אז אני ממליץ עליה בחום. באמת שהיא לא ילדותית או חסרת תוכן כמו רבות מסדרות האנימציה שיש היום. ב"אווטאר", העולם שבו מתרחשת הסדרה הוא מורכב וצבעוני, ומזכיר את סרטיו של הייאו מיאזאקי (יוצרי הסדרה הודו שהם מעריצים גדולים שלו ולקחו ממנו השראה, ובהחלט אפשר לראות את זה).
וסצינות האקשן, כמו שכבר כתבתי, מרשימות. מאוד, מאוד מרשימות.
לאיתי – "בולט" נראה כמו סרט חמוד להפליא (-:.
אהרון-מסכים עם השאלה אני כרגע קורא קומיקס בשם פלסטין מעין נובלה על תחילת האניפאדה זה חומר שונה ממה שחשבתי הוא לא לגמרי אנטי ישראלי הוא נובלה קומיקסית ריאלסטית לגמרי שווה
אני התחלתי רק לפני 5 חודשים לחבוב קומיקס רציני מאז אני פשוט מחפש דברים כמה שיותר שונים מגיבורי על
דוד, שמאלאן עשה "בי מובי" במודע ואני משוכנע שהמשחק הגרוע והקלו-אפים המוגזמים הם במכוון.
הסרט הזה הוא פשוט "נא לכם" אחד גדול, והוא עדיין עשוי נהדר, מכיל כמה רגעים נפלאים ושוטים שהם שמאלאן טהור אבל כן, זה הסרט הכי פחות מרוסן שלו, או הכי מרושל שלו, וזנ נעשה עם אג'נדה. עם "סיינס הוא גרסת האיי-מובי של "הציפורים", "ביום שזה יקרה" הוא צד ב', הבי מובי.
גם אני חששתי שזה יהיה גרוע. לא אהבתי את "נערה במים". אבל אני אהבתי את החדש של מ. נייט. אני חושב שהוא שאפתני (כמו כל סרטיו), מקורי (כמו כל סרטיו), ומעורר דיון. אף סרט שהוא נפל מוחלט לא צובר 500 תגובות צופים בימד"ב תוך פחות משבוע.
ספויילר?!
חחח הסצינה הופיעה במלואה בטריילרים 🙂
אני לא אעיז לספיילר לאנשים סרטים. יש גבול עד כמה אני מוכן להתעלל בקארמה שלי.
אני מסכים שסצינת המסוק מהקומיקס היא שונה לחלוטין מסצינת המסוק בסרט, אבל זה כן מראה שהקומיקס השתדרג בשנים שבהם לא קראת אותו, ועובדה שהוא משחרר רגעי מעוררי השראה.
שלא לדבר על כך שהקומיקס של wanted הוא גאוני, לעומת הסרט שהוא כנראה לא יהיה ככה…
אני מסכים עם חלקים מהביקורת שלך. אדוארד נורטון ליהוק נהדר, והייתי רוצה לראות אותו כעוד אלטר אגו של גבורי על (אני חושב שהוא יוכל להיות קלארק קנט לא רע בכלל, למשל). וסצינות הפעולה סוחפות ומרתקות (אני אהבתי בעיקר את הסצינה באוניברסיטה). אני חושב שהסרט דווקא בנה את הענק בצורה מדהימה – אמין, מפחיד, מאיים, ובסצינה על הצוק – גם נוגע ללב (הוא הזכיר לי שם מאד את קינג קונג).
היו דברים שלא הסכמתי איתך, ובראש ובראשונה לגבי ה"משעשע". אולי לא הבנתי את הבדיחות בסרט, אבל אני לא מצאתי אותו משעשע בכלל (חוץ מסצינת הכמעט סקס). למעשה, מצאתי אותו בלתי משעשע בעליל, וזו אחת מהבעיות הגדולות בסרט, לדעתי. איפה זה ואיפה, למשל, הניסויים של סטארק בחליפה שלו, שהיו קטעים ממש מצחיקים? איפה השיחות השנונות, הקלילות והמצחיקות של טוני סטארק עם פפר ואיפה השיחות הכבדות והרות גורל של באנר עם בטי? לדעתי, הסרט סבל מחוסר הומור משווע, וזה ממש הפריע לי.
אני רוצה להגיד גם שאהבתי מאד את וויליאם הארט בתור גנרל רוס. עוד ליהוק מוצלח, שמכניס קצת מורכבות לדמות הזו. ושהדמות של אמיל ה-Abomination הייתה גרועה מאד תסריטאית: הסרט לא הבהיר למה הוא רוצה כל כך להזריק לעצמו את דמו של באנר ולהפוך למפלצת. זו הייתה דמות ממש לא מנומקת (אלא אם כן החמצתי פה משהו, ואז אשמח לתיקון). ושגם הדמות של בטי הייתה לא מוצלחת לחלוטין – קלישאית, חיוורת ולא מעניינת. אם הסרט היה יוצר אצלה קונפליקט אמיתי בין אביה לאהובה, זה היה מעלה אותו – ואותה – בכמה דרגות. אבל לא היה אצלה שום קונפליקט אמיתי, והיא נותרה דמות משעממת נורא.
לדוד – אני דווקא חיבבתי את "ביום שזה יקרה" וחשבתי שהוא מחזיר את שיימאלאן לכושר, לפחות כבמאי. אבל נכון שוולברג היה מחפיר. בכלל, נראה שלמארק וולברג יש רק שתי צורות הופעה בסרטים: טוב מאד או איום ונורא, אתה אף פעם לא יודע מה תקבל.
לו פריגנו, לא "פרינגו"…
ניר – אתה צודק, הדמות של טים רות' ממש כתובה גרוע ונטולת כל מוטיבציה תסריטאית.
עופטופיק: לחובבי הצרפתית, כאן יש פוסט קצר על "ואלס עם באשיר":
http://coinducinephage.canalblog.com/archives/2008/06/27/9732141.html
לליאור,
ביום שזה יקרה הוא בי-מובי מכוון? למה? מה ההגיון מאחורי זה אם אתה לא נותן שום רמז וסתם גורם לצופה לסבול? אני באמת חושב שלא מדובר בסרט שעושה את עצמו, ואני גם לא חושב ששאמאלאן היה יכול להרשות לעצמו ניסוי כזה בשלב זה בקריירה.
עם זאת, אני מסכים שיש גם דברים טובים בסרט, אבל מעט מאוד.
יכול להיות שאת/ה בהכחשה?
הייתי רוצה לספר על האכזבה הקלה שלי מ"הענק הירוק", אבל סיפור הצפייה שלי בסרט דחוף לי יותר. מה גם שהביקורת תעלה גם כך בעוד יום-יומיים.
אז בחמישי האחרון החלטתי משום מה לבחון את ההקרנות הדיגיטליות באולם 1 של עזריאלי. חוסר תשומת לב, או עודף טמטום, גרמו לי להגיע להקרנה הדיגיטלית באיחור כשחשבתי שהקדמתי. החלטתי לרכוש כרטיס להקרנה הבאה, של 14:30 ועזבתי את הקניון המיוזע.
שבתי בשעה הנקובה, רק כדי לגלות שהמקרן שבק ויתוקן רק בערב! מה נסגר עם המקרן הזה? זו ממש לא פעם ראשונה שאני שומע על תקלות. האם העתיד שהבטיחו לנו מקרטע, או שנאשים את גלובוס?
בסופו של דבר, אספתי את עצמי וברחתי ליס פלאנט האהוב שלי. שם שום דבר לא יכול לאכזב אותי. מלבד הסרט עצמו… אבל על כך בלינק בהמשך השבוע.
כרגע, אשמור לעצמי את ההזמנה הפתוחה של יאיר לכתוב על רוי אנדרסון ונפלאותיו ובמקום לעשות כן, אמשיך לעיין ב"יוליסס 2" המכונה "תוכניית פסטיבל ירושלים" 🙂
ניק-לינק – היוזמה החדשה של יוטיוב. מגניב.
דוד, הייתי יכול לחשוד שאני בהכחשה אם החבר שאיתו צפיתי בסרט היה מרגיש בדיוק אותו הדבר בלי שמישהו מאיתנו אמר מילה לפני כן. התחלתי לומר לו את התאוריה שלי והוא השלים לי את המשפט.
כמו כן, ראיתי תגובות בימד"ב שנוגעות ברעיון הזה. ההוכחות מבחינתי הן שסרטיו של שאמאלאן ניחנים בדייקנות מאוד גדולה מבחינת ניואנסים של משחק, קומפוזיציה, ותנועות מצלמה.
לי לפחות ברור שהמשחק וולברג מוזר באופן עקבי לאורך כל הסרט. גם לגוויזמו משחק מוזר, וזואי דשנל פוערת עיניים כל הסרט. השחקנית "הטבעית" היחידה בסרט היא הילדה. שאמאלאן אולי מוכן לגרור את השחקנים המבוגרים למחוזות הקאמפ אבל לא כשזה מגיע לילדים, מה שממשיך את המסורת שלו כבמאי הילדים הכי טוב מאז ספילברג.
קצת ספוילרים
שים לב לסצנה שבה וולברג מדבר לצמח. מדובר בקאמפ מוחלט שאמור להיות מגוחך ומצחיק. אתה לא יוצר סצנה כזו בלי לדעת מה יהיה האפקט שלה.
הדבר המדהיפ בסרט הזה הוא שהוא שילוב בין סרט אימה לקומדיה, והטון משתנה באחת בלי שום אזהרה. אני מעולם לא ראיתי דבר שכזה.
שאמאלאן תמיד שילב קומדיה ואימה. זה מורגש בעיקר ב"סיינס", אבל כאן זה מועצם הרבה יותר. המשחק ב"סיינס" היה אמין. המשק ב"ביום שזה יקרה" הוא מוגזם, ושוב, כך אני מאמין, במכוון.
קשה לי לומר מה היתה האג'נדה הסופית של הבמאי. הייתי שמח לשמוע קומנטרי שלו על הסרט, אבל הוא מעולם לא הקליט קומנטרי לאף אחד מסרטיו ואין סיבה לחשוב שהפעם זה יהיה שונה.
אני פשוט מרגיש שזה לא ששאמאלן ניסה לעשות סרט אימה רציני ויצאה לו קטסטרופה, אלא שהטון של הסרט הוא מכוון מסיבות שאני יכול רק לנחש.
ליאור, לא יודע מה להגיד. זה פשוט מוזר. לצערי, גם אם אתה צודק, אני כועס עליו. הוא התכוון שאני לא אהנה? יש פה בכל זאת גם עניין של פער בציפיות של איך שהסרט מוצג ומה שהוא באמת. ולסיום, אם זאת הייתה כוונתנו, שיעשה את זה עד הסוף כמו בגריינדהאוס, ולא ייסר אותנו בספקות.
יאיר, אשמח לשמוע מה אתה חושב אחרי שתראה…
🙂
יש משהו בבחירות שהוא עשה כבמאי בסרט שהביאו אותי לחשוב שהטון של הסרט הוא מכוון. זו הגרסה הקצרה של דעתי.
אני חשבתי על הסרט שהוא די מהנה- הביקורת שלי נמצאת בניק-לינק.