29 יוני 2008 | 07:07 ~ 26 תגובות | תגובות פייסבוק

"חיי אהבה", הביקורת

עלעול ב"מוסף הארץ" הבוקר הזכיר לי פתאום: "חיי אהבה" יצא לבתי הקולנוע. צריך לשלוח את הסרט הזה לתקוף את הכור באירן, איש לא ירגיש שהוא באיזור. המודעה בשלהי המוסף ממילא לא עושה חשק לראות את הסרט. ומה הקטע עם הכיתוב בתחתית העמוד: הופעת אורח של צרויה שלו. הרשו לי לעדכן: צרויה שלו היא סטטיסטית בסרט. מופיעה לשניה כספרנית. מי שיבוא לסרט כדי לראות שלו עושה את בכורתה כשחקנית עשוי להרגיש מרומה. מה שכן, הכיתוב הזה – אני מניח – מנסה לרמוז לכך ששלו, בהופעתה, נותנת את ברכתה לסרט. מעניין מה היא חושבת עליו כעת כשיצא.

הצפייה ב"חיי אהבה" הלכה ככה. אני יושב ומתפתל: זה סרט רע, זה סרט רע, זה סרט רע. ואז מגיע הסוף ואני אומר לעצמי: אה, לא כזה נורא, רק חבל – כי העלילה הזאת (זאת שמתגלה בסוף) היתה יכולה להיות מסופרת באופן הרבה יותר טוב. ומכיוון שהביקורת נכתבת אחרי שצפיתי בסרט במלואו היא באה כולה מהמקום הזה: אם הסוף היה מוצג בהתחלה לסרט היתה עוצמה אחרת לחלוטין.

זאת הביקורת שלי על "חיי אהבה", פרויקט גרמני/ישראלי שהיה צריך להיות יותר טוב.

התפרסם ב"פנאי פלוס", 25.6.2008

הטנגו האחרון בירושלים
רק כשמגיעים לסוף הסרט מגלים ש"חיי אהבה" היה יכול להיות סרט טוב. כי עד אז הוא לא

לא קראתי את "חיי אהבה", רב המכר של צרויה שלו, שהפך כעת לעיבוד קולנועי בהפקה גרמנית/ישראלית, כך שאין לי מושג אם הסרט חוטא לו או לא, אבל על סמך הצפייה בסרט אני יכול להעיד שבתוך סרט רע מאוד מסתתר סרט טוב מאוד, אבל נדמה לי שהוא עשוי להישאר קבור מתחת להריסות. כל מה שצריך לעשות כדי להפוך את "חיי אהבה" לסרט טוב הוא בסך הכל להתחיל הכל מהתחלה. אבל לא צריך גם לזרוק הכל לפח: הליהוק טוב, הלוקיישן טוב, הצילום טוב, אפילו ההחלטה הלא טובה לתת לדמויות לדבר באנגלית (החלטה בעייתית ומאוד מיושנת) היא החלק המשני בצרות של הסרט והיא עוד איכשהו – בדחילו – עוברת. וכנראה שחומר הגלם הספרותי לא רע (לי זה נראה כמו ערבוב בין "בדמי ימיה" של עגנון ו"הומו פאבר" – יותר הגרסה הקולנועית של פולקר שלונדורף ופחות המקור הספרותי של מקס פריש). כשהסרט מגיע לסופו ברור לחלוטין שאפשר היה להוציא מהדמויות ומהסיטואציות האלה הרבה יותר. כל מה שצריך לעשות אם כך, זה להשאיר את כל הצוות על כנו ורק להחליף את הבמאית/תסריטאית (שחקנית גרמניה שזה סרטה הראשון כיוצרת), שלקחה פצצת אטום רגשית והפכה אותה לכדור מציצה מסיס.
אם לא קראתם את הספר, היזהרו מספוילרים מכאן. מצד שני, נדמה לי שדווקא אם תדעו את סוף הסרט הצפייה בו תהיה הרבה יותר מוצלחת, כי זו הבעיה העיקרית שלו: לו היינו יודעים בראשית מה שאנחנו יודעים בסוף הסרט, כל הדרמה בין הדמויות היתה הופכת לוחצת ונפיצה יותר, במקום מרומזת ומתחמקת.
נטע גרטי מגלמת אשה נשואה צעירה ומאוד מאוד חרדתית, כל דבר מבהיל אותה (ולא רק שלא ברור לנו למה, גם אין לזה שום פיי-אוף בסוף, סתם תכונה בלתי מנוצלת לייצוגה של אשה היסטרית). לחייה נכנס חבר ותיק של הוריה, אותו היא לא ראתה מעולם והם לא ראו מאז שהיא נולדה. הררי רמזים נערמים מולנו, וההורים תמיד נורא לחוצים כשהוא באיזור. הצעירה והמבוגר מתחילים קשר לא ברור של תלות וכמעט סאדו-מזוכיזם רגשי. כשזהותו של הגבר נחשפת זה כבר מאוחר מדי עבורנו, איבדנו עניין אמיתי בהם וההגיון סביב הקשר שלהם שמפרק את כל המשפחות סביבם – כמו גם המשיכה המינית העזה והלא מוסברת – כבר מזמן חדל לתפקד.
בסופו של דבר יש כאן עלילה שעוסקת בניסיון לתיקון – גבר שמנסה ללבות את אהבתו לאשה אותה איבד, ועושה את זה באמצעות בתה, כשהשאלה האם היא גם בתו צפה במהלך הסרט (היא לא). זו עלילה מדהימה בעיני – אני כבר שנים משתוקק לראות עיבוד של "בדמי ימיה" של עגנון, שם התיקון הוא הפוך: הבת מנסה לתקן את אהבתה המוחמצת של אמה. ובכלל, סיפורים על משיכה לא ברורה והרסנית, קטלנית, בין נשים וגברים, משיכה אובססיבית, אינסטינקטיבית, כמו של עש ללהבה, מזינה את הליבידו הקולנועי מאז ומתמיד. “חיי אהבה" היה יכול להיות "הטנגו האחרון בפריז", בגרסה הירושלמית – אבל בכל רגע שהוא היה יכול להיות באמת חזק וממוטט, הסרט מתחמק (ולא, אין קשר בין מריה שריידר, במאית "חיי אהבה", ובין מריה שניידר, שחקנית "הטנגו האחרון בפריז").
אבל העלילה הזאת נמצאת רק בפוטנציאל של הסרט, לא במימוש. היא מתחוורת רק בסופו. אולי כי היא פשוט מסופרת מבעד לעיניה של הדמות הלא נכונה: זאת של האשה הצעירה. אם היא היתה מסופרת מבעד לעיניו של הגבר – זה שיודע מה קורה כאן, מי הוא ומי היא ומה ההשלכות של הרומן ביניהם – כל הדרמה היתה הופכת טעונה יותר, כבדה, סמיכה. אז זה לא היה סתם סיפור של בחורה קטנטונת שנמשכת לגבר גדול גוף וניאנדרתלי למראה, אלא משיכה קצת יותר מנומקת, שמהווה גלגול מאוחר (וכרגיל בסיפורים האלה: גלגול מאוחר מדי) של משיכה שנולדה הרבה קודם, והם רק המממשים שלה. ואז ניסיון התיקון של הגבר היה נחשף בתור מה שהוא באמת: ניסיון להרוס.

נ.ב: קשר גולדה

מה המשותף ל"סקס והעיר הגדולה" ו"חיי אהבה" (חוץ מהסקס)? גולדה מאיר. את אמה של נטע גרטי ב"חיי אהבה" מגלמת השחקנית האמריקאית טובה פלדשו, שבמשך שנים גילמה את גולדה מאיר בהצגת היחיד שלה באוף-ברודוויי, “המרפסת של גולדה". היא גילמה את מאיר גם בסרט הצרפתי "הו, ירושלים". ומי שמגלמת ב"סקס והעיר הגדולה" את מגדה, האמנת של מירנדה, היא לין כהן, שגילמה את ראש ממשלת ישראל ב"מינכן" של סטיבן ספילברג. הן מצטרפות לחברה טובה: אינגריד ברגמן גם גילמה בעבר את גולדה מאיר.

26 תגובות ל - “"חיי אהבה", הביקורת”

  1. דרורית 29 יוני 2008 ב - 12:55 קישור ישיר

    אופטופיק מוחלט. ביום שישי בערב הלכנו לראות את "ואלס עם בשיר" בלב תל אביב. היה בלגן לא נורמלי. במקור קנינו כרטיסים לאולם 2. בכניסה לאולם אמרו לנו שהחליפו בין האולמות ועכשיו יש לנו כרטיסים לאולם 1 (במקום אחר מזה שקנינו, למזלנו השורה הייתה עדיין בסדר מבחינתנו). האולם היה מפוצץ – אני חושבת שלא היה מקום אחד ריק, אבל הסרט התחיל באיחור ניכר, ואנשים היו מאוד ממורמרים כי כנראה קיבלו מקומות פחות טובים בגלל החלפת האולם. מה שכן בקהל היו כל שכבות הגיל האפשריות, ובערך אחרי רבע שעה כל הדיבורים, ההתלחשויות ולעיסת הפופקורן די דממה. שוב, כמו בהרבה מקרים קודמים בוז למקרינים של לב שמדליקים את האור ולא נותנים לכתוביות לרוץ עד הסוף.

  2. עמיצי 29 יוני 2008 ב - 13:44 קישור ישיר

    מבחינתי "חיי אהבה" הוא "סערת החושים של אנה" בסגנון ישראלי טיפוסי, כלומר, חסר מעוף ושבלוני.

  3. דניאל 29 יוני 2008 ב - 14:28 קישור ישיר

    דרורית – נראה לי שאת מתכוונת לכך שהלכת לראות את וואלס באולם 1 במקור, והחליפו לאולם 2. גם אני הייתי שם, קניתי כרטיסים מוקדם לוואלס ב21:40 באולם 1, והחליפו אותי ברגע האחרון לאולם 2. כנראה כי "חופשיה ומאושרת", שהיה אמור להיות מוקרן ב-2, היה יותר פופלרי מוואלס.

  4. איתן 29 יוני 2008 ב - 14:30 קישור ישיר

    נרקיס טפלר ממש מתעצבן מזה שדרור זהבי כל הזמן מחליף את שמו של הסרט שלו. הידיעה, אגב, עוסקת בזכייתו של הסרט בפרס חביב הקהל בפסטיבל מוסקבה. הנה הלינק
    http://e.walla.co.il/?w=/214/1304561

    וחוץ מזה :

    דרורית – הכי חשוב לא סיפרת. מה ההתרשמות שלך מ"בשיר" ?
    וגם – מדהימה אותי כמות האנטגוניזם שמייצר כאן חוליו מדם. "סערת החושים של אנה" הוא, לטעמי, סרט מבריק על גבול הגאוני."חיי אהבה" בעיניי הוא סרט לא טוב שמצולם יפה. אין בכלל מקום להשוואה (זה שבשניהם יש סקס לא נחשב).

  5. mook2006 29 יוני 2008 ב - 15:06 קישור ישיר

    נרקיס טפלר מתעצבן(ת) מזה שדרור זהבי כל הזמן מחליף את שם סרטו? לא כל כך, הו(י)א רק מציין(ת) שהסרט החליף יותר מדי פעמים שם.
    לעומת זאת, נרקיס טפלר מאוד מתעצבן(ת) (אני מניח) כשמתייחסים אליה כאל בן:http://www.ice.co.il/article.asp?pgId=120150&catId=2

    או כשמזכירים את הפאשלה עם הידיעה על 'שליחות קטלנית 4' שבאה באיחור של שנתיים מההכרזה הרשמית:
    http://news.walla.co.il/?w=/200/1292994

  6. דרורית 29 יוני 2008 ב - 15:17 קישור ישיר

    דניאל – אכן, אתה צודק כמובן.
    ואיתן – הסרט הוא כל כך יוצא דופן שטיפונת קשה לי לכתוב עליו. באיזשהו אופן האנימציה הייתה כל כך מדהימה בעיני, שהיא טיפונת הסיטה את תשומת הלב שלי מהסרט עצמו… מה שכן, אין ספק בכלל שהוא הצליח להעביר לחלוטין את התחושה שהמלחמה הייתה בלגן אחד ענק. המשפטים החוזרים של לירות, לא משנה על מי, "לשפוך" את הפצועים וההרוגים (ועוד שלנו! אפילו לא "שלהם"), לאף אחד אין כמעט מושג למה הוא נכנס ולמה, העירוב הזה בין הפסטורלי והאיום ביותר, איכשהו סותר איזשהו מין מיתוס שנוצר פה עקב מלחמת לבנון 2 שבה אף אחד לא ידע מה קורה, והיו מחדלים נוראיים, אבל פעם, בעבר כן ידעו, כאילו. מה שכן נשאר איתי היו העיניים של הבחורים בהזיה שלו, בים. סצינה חזקה מאוד, במיוחד שהוא חזר עליה פעמיים (אולי שלוש אפילו, אני לא זוכרת). ואין לי מושג אם זה רק הדמיון שלי, אבל קו החוף הביירותי הזה, כשהם עומדים עם הפנים לבניינים הגדולים המתפוררים האלה, דומה נורא לקו החוף התל אביבי כשעומדים עם הגב לים.

  7. הש"ג 29 יוני 2008 ב - 15:35 קישור ישיר

    אוף-טופיק
    ואלו 15 הסרטים הישראלים הטובים ביותר על פני 25 שנות פסטיבל ירושלים – על פי רשימת הנענים לאתגר היתה הצבעה דלה יחסית. הסרט הזוכה יוכרז בפסטיבל:
    אדמה משוגעת
    אוונטי פופולו
    אור
    ביקור התזמורת
    בלוז לחופש הגדול
    חולה אהבה בשיכון ג'
    החיים עפ"י אגפא
    חסד מופלא
    חתונה מאוחרת
    מסעות ג'יימס בארץ הקודש
    כנפיים שבורות
    עטאש
    הקיץ של אביה
    שורו
    שנת אפס

    לא נראה שיהיו הפתעות מרעישות. כל הצפויים נמצאים ברשימה

  8. איתן 29 יוני 2008 ב - 15:41 קישור ישיר

    מוק – קודם כל, אני מתנצל בפני נרקיס על שהתייחסתי אליה כאל בן. מצד שני, מוזר לי שבידיעה שכוללת 5 פסקאות+שורה וחצי, ב-3 פסקאות מוזכר עניין החלפת השם. מינון מוגזם לדעתי, ואין כאן "רק ציון העובדה".

    דרורית – אכן, גם לי הזכיר קו החוף הבירותי את קו החוף התל אביבי, אבל לי קצת צרם שהוא חזר על הסצינה הזו פעמיים-שלוש.

  9. יותם 29 יוני 2008 ב - 16:16 קישור ישיר

    אוף-טופיק נוסף;

    חשבתי שאולי יעניין את המבקרים בבלוג לראות את הטריילר ל'Burn after reading', החדש של האחים כהן. הוא ברשת- http://www.toxicshock.tv/news/2008/06/27/trailer-burn-after-reading-movie-trailer/

  10. ט.ל. 29 יוני 2008 ב - 16:58 קישור ישיר

    לדרורית ולאיתן: לא רק נדמה לכם שקו החוף מזכיר את ישראל, וזה לא המקום היחיד בסרט. בראיון להארץ פולונסקי סיפר שכיוון שלא היו לו תמונות של לבנון, הוא דמיין מקומות שהוא מכיר, וכך עיצב את הסביבה.

  11. ליאור 29 יוני 2008 ב - 18:25 קישור ישיר

    אוף-טופיק

    בכל פעם שחברת הפצה או אולפן נסגרים, זה עושה לי צביטה בלב. והשנה זה גרוע במיוחד. אחרי ניו ליין סינמה, וורנר אינדיפנדנט ופיקצ'רהאוס מגיע תורה של טרטאן, החברה שאחראית בין השאר להפצת עשרות סרטי ז'אנר אסייתיים בדי-וי-די. עוד מכה לקולנוע הזר והעצמאי. אוף.

    http://www.varietyasiaonline.com/kaijushakedown/TARTAN-CLOSED

    ואם כבר, מה קורה עם יונייטד ארטיסטס, החברה שטום קרוז החזיר לחיים? לא זוכר שהיה השנה סרט שהופץ על ידם חוץ מ-Lions for Lambs.

  12. אורון 29 יוני 2008 ב - 20:02 קישור ישיר

    נרקיס טפלר מותק של בחורה, אני מוחה בשמה על ההשמצות (המוצדקות…) באתר הזה 🙂

    בעניין פסטיבל י-ם, הנה כמה דברים שצדו את עיניי מתוך התוכניה, ואני מקווה שעדיין לא הוזכרו כאן:
    הסרט הישראלי שאני הכי משתוקק לראות הוא עדיין "המנון", ואחריו "המנהרה", עוד סרט קצר עם תקציר מעניין. לא יודע, אף אחד מהארוכים או התיעודיים לא דיבר אליי. אשמח להמלצות.
    בחלק המכונה "פנורמה", היחיד שהספקתי לעבור עליו במלואו, עניינו אותי במיוחד (ניסיתי להשמיט את הברורים מאליהם שכבר דובר עליהם כאן):
    "מוכפש בדם" – החדש של בלתזר קורמאקור האיסלנדי
    "שביל החלב" – סרט טבע על בני אדם, מהונגריה
    "רוסאריו" – מהמותחנים הלטיניים שאני עשוי לחבב
    "שרות" – המון מין תמורת תשלום, הישר מהפיליפינים.
    "שנות הנעורים" – ספק ביוגרפיה מוקדמת של לארס פון טרייר מאת העורך שלו
    "הכניסו את האדם הנכון" – פנטסיית ערפדים לגיל ההתבגרות, ועוד משוודיה. הידד!

    בניק-לינק: הטור השבועי שלי. והנה גם דעתי הצנועה על ה-so called אתחול של הענק הירוק:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,24796,.aspx

  13. פינגוין 29 יוני 2008 ב - 20:50 קישור ישיר

    בחזרה לנושא – הספר יוצא מן הכלל וכזה גם המשחק של הגבר, של החבר שלו (אריה מוסקונה) ושל ההורים של האישה(אביה מזכיר מאוד את וודי אלן).ואלה כבר ארבע סיבות לראות את "חיי אהבה"(לראות ולהתאכזב, ובכל זאת מדובר במשחק נדיר באיכויותיו).וגם לישי גולן יש רגע אחד יפהפה. אגב, הבמאית (שהגיעה לסינמטק להקרנת הבכורה) התגלתה כבנדם מרשים וקל מאוד להאמין שהיא גם שחקנית מצוינת (שזה גם המקצוע העיקרי שלה).מה שהורס את הסרט זה התסריט שלה, תסריט שלוקח סיפור מאוד עדין ומורכב של תלות נפשית, קסם גברי ומשיכה נואשת ומתרגם אותו להיסטוריה של התעללות חד-צדדית סתמית ולא מענינת. בזו אחר זו כל הסיטואציות הבלתי נשכחות בספר מומרות בקישקושים חסרי טעם ולא ברורים. מצד שני גם תסריט טוב היה סובל מאוד מנוכחותה של נטע גרטי על המסך.

  14. רובין 29 יוני 2008 ב - 20:57 קישור ישיר

    עכשיו משודר בהוט פריים הסרט "חבצלות המים" שיוצג בפסטיבל י-ם שבוע הבא. נדמה לי שהשנה לא ממש הקפידו בפסטיבל והמון סרטים ניתן למצוא כבר בערוצי הטלוויזיה וב DVD.

  15. אליס 29 יוני 2008 ב - 21:52 קישור ישיר

    אני לא יודעת אם הידיעה הבאה היא מנחמת או מתסכלת, אבל הסרט "חיי אהבה" צמוד, מהבחינה העלילתית, לרומן שעל פיו נכתב, שגם הקריאה בו מלווה בהמון תהיות וסימני שאלה, בדיוק כמו הצפייה בסרט. לא הבנתי למה לשחזר כזה סיפור לא מוצלח.

  16. יונה 30 יוני 2008 ב - 0:25 קישור ישיר

    לאחר שצפיתי ב'שבעה' די ברור שרונית ושלומי אלקבץ הולכים לתת פייט הגון ל'באשיר'. 'שבעה' הוא מעין סודות ושקרים במשפחה מרוקאית. סרט מרגש עם שיא שנמשך ונמשך, עם משחק מזוקק ומעורר התפעמות, עם בימוי אומנותי מדוייק ועם צילום מוקפד ומסוגנן המעצב מיזנסצנות מרתקות. כמה רגש, איזה יופי של סרט. קולנוע ישראלי בשיאו – שאפו.

  17. סנייק פליסקן 30 יוני 2008 ב - 1:01 קישור ישיר

    השחקן שמגלם את המאהב ה"דון ג'ואן דה לה שמטה" היה גנרל רוסי עריק בעונה האחרונה של 24 .ל24 הוא אכן מתאים.
    סרט מביש .

  18. speech autism 16 ינואר 2011 ב - 22:08 קישור ישיר

    In my opinion it is a truely good point of view. I meet individuals who rather say the things they suppose others want to hear. Good and well written! I'll return to your site for sure!

  19. filmy darmowe 16 ינואר 2011 ב - 23:15 קישור ישיר

    Wonderful solutions.I’d like to suggest taking a look at things like sausages. What are your thoughts?

  20. sex filmiki 21 ינואר 2011 ב - 19:53 קישור ישיר

    Have you ever wondered who posts some of this stuff that you come across? Honestly the internet used to be like a different place, except that recently it seems to have become better. Do you agree?

  21. diabeł boruta 21 ינואר 2011 ב - 21:32 קישור ישיר

    Best article,very Formidable.

  22. filmiki porno 22 ינואר 2011 ב - 2:57 קישור ישיר

    I’m curious if you ever have problems with what people post? Recently it seems to have become an epidemic, recently though it has turned around. What do you think?

  23. Mary Sailor 30 ינואר 2011 ב - 19:24 קישור ישיר

    Seriously that is exactly the advice which i had been hunting to get! You really got to appreciate Google simply for delivering us straight to your website!

  24. Renna Miyagawa 4 פברואר 2011 ב - 4:40 קישור ישיר

    I think this is among the most vital information for me. And i'm glad reading your article. But want to remark on some general things, The website style is wonderful, the articles is really nice : D. Good job, cheers

  25. prezentacja maturalna 7 פברואר 2011 ב - 3:44 קישור ישיר

    This is truly good content and enlightening weblog, I praise what you've carried out right here, along with sharing excellent information with great tips and concepts, I'm really pleased to submit my comment on this weblog, many thank you's towards the author.


השאירו תגובה ל - אורון