אנימה אני מבין
בעוד שבועיים ייצא ביפן הסרט החדש של היאו מיאזאקי, "פוניו על הצוק". וכשבועיים אחר כך ייצא בבתי הקולנוע בישראל סרטו של מיאזאקי מ-1988, "השכן שלי טוטורו" בדיבוב לעברית. הנה, מתוך איזושהי תוכנית בוקר יפנית (אללי, איך היפנים אוהבים לקשקש על מסך הטלוויזיה שלהם), השיר מתוך "פוניו", והשאלה: האם הסרט ישבור ביפן את השיאים של "הטירה הנעה" ו"המסע המופלא"?
============
מאיר שניצר ממליץ על הטרילוגיה של ריימון דפרדון שתוצג בפסטיבל ירושלים. רטרוספקטיבה מלאה של כל סרטי דפרדון תגיע בקרוב לסינמטקים. ואגב, בעודי תוהה שלשום האם "שגרה מבצעית" של ארול מוריס הוא הסרט התיעודי הראשון בסינמקופ, מגיע "חיים מודרניים" של דפרדון ומצטרף למועדון: עוד סרט תיעודי בסינמסקופ. ויותר מזה: סרט תיעודי, בן זמננו, שצולם ב-35 מ"מ (רוב מוחלט של הסרטים התיעודיים, כולל "שגרה מבצעית" של מוריס, כבר מצולמים בהיי-דפינישן). דפרדון, שמצלם בעצמו את סרטיו, משתמש במצלמת "פנלופה" של אאטון, שלוקחת כל פריים 35 מ"מ וחותכת אותו לשניים, כך שגובה כל פריים הוא 2 פרפורציות, בכך חוסכת חומר גלם וגם מטביעה ישירת תמונה בפורמט סינמסקופי על הפריים, ללא שימוש בעדשות אנמורפיות. הנה ההסבר.
==========
מיד אחרי ההקרנה של הסרט התיעודי על פאטי סמית בירושלים הוא יוצג בשני פסטיבלי קולנוע נוספים בניו זילנד. לכבוד המאורע היא מתראיינת.
===========
ראיתם את "הנקוק" ותהיתם איך הסרט היה אמור להיראות? הנה התסריט המקורי.
רטרוספקטיבה כמעט מלאה.
על הטריילר הזה דיווחתי באתר שלי לפני כשבועיים (בניק-לינק) ולמען האמת אני די סקפטי לגבי ביצועי-הקופות של הסרט ביפן – בעיקר בגלל מערכת יחסי-הציבור העקומה שנתנו לו: האולפן התעקש להפיץ את הטריילרים אך ורק בבתי-הקולנוע, אפילו לא בטלוויזיה, עד השידור המלונקק פה (וגם השידור הזה הועלה לרשת באופן פיראטי – באינטרנט לא מתכוונים להפיץ טריילרים, בכלל). הטריילר הזה הוא – איך לומר, פשוט לא מלהיב. העיצוב אמנם נראה מרהיב, אבל אין מספיק מהסרט עצמו, ושיר הנושא מעצבן בטירוף (ואפרופו "טוטורו" – חיקוי חיוור לשיר הנושא מיצירת המופת ההיא). יצא מאז עוד טריילר (שוב, רק לקולנוע), אבל אני לגמרי לא בטוח שזה לא מאוחר מדי.
יאיר, הסשן שלך ב"מדפים" היה נהדר – כנראה המוצלח ביותר בתולדות (נו, לצורך העניין) התוכנית, על אף ההספק המועט.
הכרתי והערכתי את הקדושים החיוורים גם קודם, אבל לא את השיר שבחרת, והתאהבתי מיידית.
בתקווה לקולנוע פריז, איפשהו, יום אחד.
אוי, שיר נוראי!
והפוניו הזה נראה נורא (לא הסרט, הדג. בעצם, זה דג בכלל? לא לגמרי ברור).
בכל מקרה, לסרט אצפה בכיליון עיניים. אני אחד ממעריציו הגדולים ביותר של מיאזאקי.
איפה יציג השכן שלי טוטורו
האם מתוכננים עוד מוקדמים של מיאזאקי
אחרי שהטירה הנעה לא ממש הצליח בארצנו
ואגב, את טוטורו אפשר לראות כבר עכשיו בבתי הקולנוע בארץ, בהופעת אורח ב-"קונג-פו פנדה" (שם הוא מופיע בתפקיד שק-האגרוף הבלתי-מנוצח).
רז, למה הספוילר? 🙁
אה, והעליתי בבלוג שלי חלק א' של הדיווח על הקרנות הטרום-פסטיבל שהיו ביומיים האחרונים.
ועכשיו אני הולכת לישון, דאמיט!
לסטיבי: שו ספוילר? אפשר היה לראות את זה כבר בטריילרים.
מצטערת… כנראה הייתי יודעת את זה אם הייתי רואה אותם 🙂
נראה ש-הנקוק של סוני לא רק דופוק קופה יפה בכל העולם, הוא גם הסרט הראשון שמופץ להקרנות ב-K4, כמובן רק על מקרנים של סוני שיודעים לאכול אותו בתצורה הזאת ורק בארה"ב. וכרגיל אצלנו – איחור פרובינציאלי אופנתי ומקומם 🙁
ועוד משהו לגבי פסטיבל ירושלים: "בן אקס" שמוקרן בפסטיבל והיה אמור לצאת לקולנוע במהלכו נדחה לספטמבר (!). "מונגול" נדחה לאמצע אוגוסט.
לא מכיר את דורית ענבר בכלל ולא יודע אם זה טוב או רע לקולנוע הדוקומנטרי או לקרן עצמה.
באופן אישי, אני גם לא מת על הסגנון של פישר. לעומת זאת אני חושב שאם יש משהו שפישר הוכיח בקדנציה שלו הוא שצריך מנהל אמנותי שיעסוק באמנות וצריך מנהל מקצועי שידאג לקרן הזו ולקולנוע הדוקומנטרי- להרים פרויקטים כמו גרין-האוס, לגייס עוד כספים שלא מהממשלה לטובת הקרן, להתנהל מול מועצת הקולנוע (לא משנה שהגשת הבג"צ היתה צעד תמוה מאוד), למצוא את הדרך ליצור שיתופי פעולה בין-לאומיים עבור הסרטים בהם הקרן תומכת, לדאוג לשיווק הסרטים, כל אלה הם עיסוקים של איש עסקים עם חזון והרגשת שליחות שרואה את עצמו לא בתור צינור להעברת כספים מהממשלה ליוצרים אלא כמי שמקדם את העשייה. יש מעט מאוד יוצרים שיש להם את הכישורים לעשות כאלה דברים, ואני בטוח שמישהו מוכשר יהיה שווה את השכר שלו עבור התעשייה כולה.