07 יולי 2008 | 10:11 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

Dancing stupid is fun


Where the Hell is Matt? (2008) from Matthew Harding on Vimeo.

אריק לאנדגארד כבר כינה אותו “הסרט הטוב ביותר של 2008”. הוא עלה לאוויר ב-20 ביוני ותוך שלושה שבועות צפו בו 10 מיליון פעם. הוא הסרטון השלישי – והמושקע ביותר – שצילם מאט הרדינג, מעצב משחקי מחשב שגדל בקונטיקט, עבד באוסטרליה וכעת גר בסיאטל, עם המון זמן וכסף פנויים, כשהפעם הסרט מומן על ידי חברת מסטיקים. הוא צולם ב-42 מדינות ב-14 חודשים (כולל ישראל). המוזיקה מקורית, לזמרת בת ה-17 קוראים פלבשה סידיק, היא גרה במיניאפוליס אבל נולדה בבנגלדש. מה הסיפור של הקליפ והפסקול? מי זה מאט הרדינג? איפה שאר הסרטונים שלו? ואיפה לעזאזל נמצא מאט היום?

הכותרת, אגב, מוקדשת כמובן לחלוצות הריקודים ביו-טיוב, על 23 מיליון צופיהן.

נושאים: קטעי וידיאו

13 תגובות ל - “Dancing stupid is fun”

  1. ניר4819 7 יולי 2008 ב - 10:18 קישור ישיר

    אוף טופיק:
    היום ב”הארץ” התפרסמה אחת מהידיעות הקולנועיות המשמחות ששמעתי: התגלה העותק המקורי, הלא מקוצר, והמלא של מטרופוליס. מעניין כמה זמן צריך לקחת עד שהשיחזור של העותק יהיה שלם (נאמר בכתבה שהעותק שנמצא שרוט מאד וצריך לשחזר אותו) והוא יופץ לציבור? הנה הלינק לכתבה האמורה:

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,25174,.aspx

  2. איתי 7 יולי 2008 ב - 11:41 קישור ישיר

    ביקורות ראשונות לאביר האפל…

    http://www.rottentomatoes.com/m/the_dark_knight/

    יצירת מופת בהתהוות?

  3. ניר4819 7 יולי 2008 ב - 12:33 קישור ישיר

    לאיתי: אני מקווה מאד שאתה צודק. אבל יש לי חשש שהשפעת לדג’ר ניכרת פה. אחרי הכל, מתי שמעת על סרט שאף אחד ממי שראה אותו – עד כה – לא אמר עליו מילה רעה? אני שואל את עצמי, אם – במידה ולדג’ר לא היה מת – ההתייחסות לסרט ולהופעה שלו שם (קונצנזוס בקרב כל מי שקראתי – לאיש מגיעה מועמדות אוסקר, לכל הפחות, והוא הג’וקר הקולנועי האולטימטיבי – ג’ק ניקולסון בטח רותח מזעם) היו כל כך נלהבות. או במילים אחרות, מישהו בכלל מסוגל להתייחס לסרט הזה באובייקטיביות?

  4. דורון פישלר 7 יולי 2008 ב - 12:44 קישור ישיר

    כן, ממש חלוצות הריקודים ביוטיוב. אף אחד לא רקד ביוטיוב לפניהן. בעיקר לא מאט (חצי שנה קודם).

  5. איתי 7 יולי 2008 ב - 13:39 קישור ישיר

    קליפ מדהים

  6. ניר 7 יולי 2008 ב - 14:28 קישור ישיר

    הכותרת לא צריכה להיות:
    Dancing stupidly is fun?

  7. סמי 7 יולי 2008 ב - 18:05 קישור ישיר

    האביר האפל זה פסולת.

  8. אורי 7 יולי 2008 ב - 19:20 קישור ישיר

    אוף טופיק?
    איך אפשר לכתוב על משהו אחר?
    אני יושב פה עם דמעות בעיניים – זה הסרט הכי מרגש, אוהב אדם ומלא חמלה וקולנוע שראיתי מזה שנים (אולי מאז הראשון שלו)
    אולי זה כי אני חולה קצת. ואולי (יותר סביר) כי אני מתבגר.
    יש פה יופי צרוף בעיני.

  9. אירית 7 יולי 2008 ב - 20:42 קישור ישיר

    אורי,גם אני ישבתי בוכה מול הסרטון(אולי זה בגלל ההורמונים),זה באמת קליף יפה ומרגש למרות שמומן ע”י חברת מסטיקים

  10. ליאור 7 יולי 2008 ב - 22:31 קישור ישיר

    אורי, מילים כדורבנות. אני נכנס לתגובות, מצפה לראות השתפכויות על הסרטון המדהים הזה ורואה “אוף טופיק”…

  11. ניר4819 8 יולי 2008 ב - 13:28 קישור ישיר

    היי, חברה’, עם כל הכבוד לסרטון – ויש כבוד – הרעיון של לראות את מטרופוליס בגרסא המקורית שלו, כפי שיצאה לאקרנים ב-27′, עושה לי נעים מאד בגוף ובלב… ואלו בלי ספק החדשות הקולנועיות הכי מלהיבות ששמעתי בזמן האחרון (מה גם שמתרוצצות שמועות, שכבר ב-2009 ייצא הדי בי די המלא לאוויר העולם. להגיד שאני נלהב מהרעיון יהיה עדין. מה לעשות? מת על הסרט הזה).

  12. יניב אידלשטיין 9 יולי 2008 ב - 17:16 קישור ישיר

    רגע, שאני אבין – האנשים פה שמשתפכים על הסרט המרגש… אתם מדברים על הסרט שיאיר שם, עם מאט המקפץ?
    מישהו מוכן להסביר לי מה מרגש בסרט העלוב הזה?
    אז הוא רקד, ואז הלך למקום אחר בעולם ורקד עוד פעם וחוזר חלילה, ובסוף ערך מזה סרט עם שיר שמאלצי. מה עשינו בזה?
    גם אני מחזיק מעצמי אוהב אדם וקולנוע, ואני לא מבין מה יש פה שאמור לרגש אותי.

  13. ובצירוף מקרים קוסמי שאין מושלם ממנו, ברגעים אלה נתקלתי בפרויקט שמגשים את מה שסרטו של מאט הארדינג רק מתיימר לעשות. זהו פרויקט מרתק שנקרא Six Billion Others – אדם בשם יאן ארתוס-ברטראן, יחד עם שישה במאים, הגיע לאלפי אנשים מכל מיני עמים ותרבויות וגבה מהם עדויות בנושאים כמו אהבה, מוות, אושר, כסף וכו’.
    הרעיון הוא לאסוף אלפי סיפורים אישיים ולשמוע את קולותיהם של אנשים מכל רחבי העולם.
    זה פרויקט נפלא בעיניי – לא סתם אנשים רנדומליים מהרחוב, רוקדים לצלילי חלילו של איזה אמריקאי מקפץ, נטול אג’נדה וממומן ע”י תאגידים, אלא פרויקט חדשני, ייחודי, לא בידורי, שנובע מהקשבה ומפתיחות אמיתית לבני אדם ממקומות אחרים. זה באמת מעורר בי תקווה.
    קישור בניק-לינק.


השאירו תגובה ל - ניר