14 נובמבר 2012 | 18:04 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

“דמדומים”. השקיעה

אני ניתקתי את קשריי עם סדרת “דמדומים” בסרט הקודם, הסרט הרביעי. פשוט לא הרגשתי שום משיכה – ואפילו לא חובה מקצועית – לצפות בו. גם העובדה שהוא בוים על ידי ביל קונדון, במאי שאני מאוד מחבב, לא סייעה לו. פשוט לא הלכתי אליו. לא מצאתי שום סיבה להאמין שדווקא הסרט הזה יהיה טוב יותר משלושת הסרט הדי בינוניים שקדמו לו. אני מודה: כשיוקרן הסרט במוצאי שבת ביס, אני מתכנן לצפות בו. אתן לו חצי שעה של חסד.

היום מגיעה סדרת “דמדומים” לסופה. ברגעים אלה יושבים אלף ומשהו מעריצי (מעריצות) “דמדומים” במרתון ארבעת סרטי הסדרה (מסכנים) בסינמה סיטי ובחצות ודקה – בשניה שבה מותר מבחינה חוזית ליונייטד קינג להתחיל להקרין את הסרט – יוקרן הסרט החמישי. אותי יהיה מעניין לעקוב בסוף השבוע בקרב בין “דמדומים 5” ובין “בונד 23” (“סקייפול”). הבכורה של “סקייםול” לפני שלושה שבועות הכפילה את הכנסות בתי הקולנוע באותו סוף שבוע, ומאז הסרט כמעט ולא נחלש. האם מלתעות הערפדים יזיקו לו, או ששתי המפלצות האלה ישרדו אחת ליד השניה ואמצע אוקטובר יציג נתוני קופה של אמצע יולי? נראה בימים הקרובים.

אם אצפה בשבת בסרט הרביעי וארגיש שפספסתי הברקה, אכה על חטא ואלך לראות את הסרט החמישי בקולנוע. אבל עד שזה יקרה – ואם זה יקרה – אני משאיר את איזור התגובות כאן זמין לנערות “דמדומים” ואמהותיהן, אם ירצו לעדכן אותנו איך היה הסרט.

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - ““דמדומים”. השקיעה”

  1. איריס 15 נובמבר 2012 ב - 2:56 קישור ישיר

    חזרתי הרגע ממרתון דמדומים בסינמה סיטי. שלמות. אין כמו החוויה של צפיה במסך הגדול בסרטים אהובים עם עוד אלף מעריצים כמוך- שצוחקים בקול רם, בוכים וצווחים. כן, בכינו וצחקנו. למרות שכולנו מכירים(ות) כל שניה בארבעת הסרטים הישנים, ומכירות את כל השורות בעל פה. בגלל זה הקולנוע לא ייעלם- לשבת בחושך ולצפות על מסך ענק.
    וביל קונדון.
    שיחק אותה בגדול.
    נתן כל כך הרבה כבוד לסאגה כל כך חשובה למעריציה- גדולים, קטנים ואמהות-דמדומים.
    הפרק האחרון בסאגה הוא ממתק קולנועי כמו שכל שובר קופות מיינסטרימי צריך להיות.
    רוה – החלק הרביעי הוא קטן ואנושי- מצטמצם לסצינות דרמטיות בחדרי חדרים.
    החלק החמישי לעומת זאת הוא כל כולו עושר ויזואלי של אפקטים בצילום (כביכול) חוץ.
    אני די מרחמת על כל בעלי הדיעות השליליות שמעולם לא ראו אפילו פרק אחד מהסאגה. חבל שאין לכם הזדמנות לשקוע כל כולכם בתוך סרט, החוויה של SUSPENSION OF DISBELIEF שמשחררת מהעול של היום-יום…

  2. צליל 15 נובמבר 2012 ב - 7:52 קישור ישיר

    יאיר – סחתיין על הסבלנות. אני נשברתי אחרי חצי שעה של הסרט הראשון. מודה – נשגב מבינתי מה מוצאים בסרטים האלו אבל לך תתווכח עם מיליוני טינאייג’ריות אמריקאיות…


השאירו תגובה