05 ספטמבר 2006 | 23:10 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

מר משיב

לרוג’ר איברט יש מדור נפלא בשם “Answer Man”, שבו הוא משיב לשאלות קוראיו. לפעמים הם רוצים להבין דבר מה בביקורותיו, לפעמים לשאול שאלות טריוויה, לפעמים לקטר על תנאי הקרנה והפצה ירודים. כן, גם באמריקה. הרבה לפני שמדורו היה באינטרנט, הוא היה אחד מהמדורים הראשונים שהציעו אינטראקציה בין מבקר קולנוע ובין קהל קוראיו.
כבר מזמן רציתי לנסות להשיק גרסה משלי למדור זה: לקבץ את השאלות שמגיעות מקוראיי לתיבת האי-מייל שלי (לפחות את השאלות שיש לי תשובה עליהן) ולפרסמן. עכשיו, כשאיברט מאושפז ומתאושש מניתוחיו, נראה לי שאפשר לנסות לצאת לדרך. היתרון בגרסה הבלוגית: שאלות שאני לא יודע את התשובות להן, אוכל להשאיר פתוחות במקרה שקורא אחר (או קוראת) יידע לענות עליהן.
במקום “Answer Man” אני קורא לזה “מר משיב”. וככה נראה מדור הבכורה:

איך שיצאנו מ”מישהו לרוץ איתו” רצינו לרוץ ולקנות את הפסקול שלה סרט המוסיקלי כל כך והיפה הזה. מחיפוש באינטרנט אני לא רואה שום אזכור לפסקול, האם ידוע לך אם קיים כזה דבר?
תודה,
אלון

פיליפה קוברסקי, אחת המפיקות בסרט, שולחת תשובה באימייל: “חדשות טובות לאלון – בימים אלה ממש הד ארצי מוצאים את פסקול הסרט!”.
וזה המקום שלי להזכיר שבימים אלה יצא בהליקון פסקול “הבועה”. כלומר שתי בשורות מצוינות. אבל גם תהייה: האם פסקול הסרט לא אמור לצאת לפני הסרט ולא אחריו?

אולי אתה תדע: מתי (אם בכלל…) אמור להגיע לארץ סרטו האחרון של ריצ’רד לינקלייטר “סורק אפלה” (A Scanner Darkly)?
בתודה, מאיר

אחרי הבשורות הטובות לאלון, בשורות פחות טובות למאיר. כמו שזה נראה כרגע, אני מאוד בספק אם הסרט הזה יגיע ארצה. הסרט מופץ בעולם על ידי וורנר אינדיפנדנט, המיוצגת בארץ על ידי סרטי נח, חלק מג.ג. ברשימת הסרטים העתידיים של וורנר שנשלחתה לעיתונים (ושפורסמה כאן) אין זכר לסרטו של לינקלייטר. גם בטבלת “לא סופי” של “עין הדג” הוא לא מופיע. אני ממתין לתשובה מבפסטיבל חיפה להבין האם יש סיכוי שהסרט יוקרן לפחות שם. אבל אם להיות ריאליים, הייתי מכוונן את הציפיות שלי לאיזור דצמבר בדי.וי.די. אם למישהו מעמיתיי יש מידע מעודכן יותר, אנא שתפו.

ראיתי בפסטיבל הסרטים בחיפה את הסרט הדני reconstruction, ומאוד נהניתי ממנו. קראתי עליו קצת באינטרנט, ובעקבותיו הורדתי סרט – שכנראה לא הגיע לארץ – שנקרא songs from the second floor, סרט שוודי (נדמה לי) שהוא אחד המוזרים (וכנראה גם היפים, זה סרט שגם אחרי שתי צפיות עוד לא עיכלתי לגמרי) שראיתי. תהיתי אם יצא לך לראות את הסרטים שהזכרתי ומה דעתך עליהם, וכן אם אתה יכול להמליץ לי על סרטים דומים.
תודה,
אבי

אבי, ברוך הבא למועדון הקולנוע המשובח. אם אהבת את שני הסרטים האלה אתה מאותם צופי קולנוע בני מזל עם סבלנות ועם שכל להתמודד עם טקסטים קולנועיים קצת אחרים, סרטים המשחקים עם השפה הקולנועית, סרטים בהם העלילה אינה העיקר, כמו המסע הצורני בעקבות משמעות ערטילאית, פילוסופית. היו שנים בצעירותי בהן הייתי לחלוטין חסר סבלנות לסוג כזה של קולנוע, כיום אני מתמוגג בכל פעם שאני נתקל בסרט כזה שהוא גם אתגר אינטלקטואלי, גם חוויה צורנית וגם נראה כמו יצור שונה לגמרי בנוף הקולנועי היומיומי.
“Reconstruction” היה סרט הבכורה של כריסטופר בואה הדני (שהיה בן 29 כשהסרט יצא). סרטו החדש, “אוף-סקרין” מוקרן ממש השבוע בפסטיבל ונציה. את “שירים מהקומה השניה” – סרט גאוני לחלוטין, בו כל סצינה היא שוט אחד בודד וסטטי, ועם חוש הומור יבש ומינורי שלוקח זמן להבין שהוא בכלל חוש הומור – ביים ב-2000 השוודי רוי אנדרסון, שזה היה סרטו הארוך הראשון אחרי הפסקה של 25 שנה (במהלכה ביים בעיקר פרסומות).
אם זה הכיוון שאתה מחפש, סרטים דומים אבל יפהפיים, מעט סוריאליסטיים, עם חוש אירוניה מפותח והומור שכולו אנדרסטייטמנט, הנה כמה שמות שכדאי להכיר, כולם יוצרים עכשוויים, יקירי פסטיבלים, אלילים עבור לא מעט מבקרי קולנוע בעולם, מהיוצרים שאני הכי מתרגש לקראת צפייה בסרטיהם, אבל כאלה שהקהל הרחב מן הסתם לא מכיר.
בלה טאר (הונגריה) – “הרמוניות ורקמייסטר” ו”שטן טנגו”. (ונסה גם את “דילר” של בנדק פליגאוף ואת “ג’רי” של גאס ואן סאנט, שנוצרו בהשפעתו המפורשת של בלה טאר).
צאי מינג ליאנג (טייוואן) – “מה השעה שם” ו”שלום לפונדק הדרקון” הם הסרטים שלו שאני הכי אוהב.
פן-אק רטנרואנג (תאילנד) – “חיים אחרונים ביקום” ו”גלים בלתי נראים” (שכנראה יוקרן בחיפה, לא סופי).
רובר לפאז’ (קנדה) – “הצד הרחוק של הירח”.
נורי בילג’ סיילאן (טורקיה) – “מרוחק”. אחד הסרטים היפים שראיתי בשנים האחרונות. סרטו החדש, “אקלים”, יוקרן בפסטיבל חיפה הקרוב.
מהקלאסיקות: לואיס בונואל השובב ורובר ברסון הכבד. גודאר של “אלפאוויל” ו”וויקאנד”. ז’אק טאטי של “פלייטיים” (שיוצא עכשיו בדי.וי.די של קרייטיריון). ועוד ועוד ועוד. המלצות נוספות, מישהו?

ראיתי השבוע את הסרט “איש אינו יודע”, וזו הייתה חוויה חזקה ומצמררת. בכל אופן ניסיתי לחפש פרטים על הסיפור האמיתי של הסרט שאירע בשנת 1988, דרך ביקורות הסרט ובאתר של פסטיבל קאן ולא מצאתי איזכור מלבד העובדה שהוא אירע בטוקיו בשנת 1988, ונתגלה לאחר מותו של אחד הילדים.
אשמח אם תוכל להפנות אותי למקור מידע שמתאר את הסיפור שמאחורי הסרט.
תודה מראש,
אפרת

סרטו של הירוקאזו קורה-אדה (שיש לו סרט חדש השבוע בפסטיבל טורונטו ושסרטו “החיים שאחרי” מומלץ לאבי מהשאלה הקודמת) מבוסס על אירוע המוכר ביפן בשם “פרשת ארבעת הילדים העזובים מסוגאמו” ועל פי הכתוב בוויקיפדיה, הפרטים המקוריים היו אלימים ואכזריים בהרבה מאלה שהוצגו בסרט. תוכלי להתחיל את הקריאה בנושא כאן וכאן, ולהמשיך בעקבות הלינקים משם.

נושאים: מר משיב

11 תגובות ל - “מר משיב”

  1. שחר א 6 ספטמבר 2006 ב - 4:59 קישור ישיר

    באסה עם סקאנר דארקלי. מההתרשמות שלי דווקא יש לא מעט אנשים בארץ שמחכים לראות אותו.

  2. ונדטה 6 ספטמבר 2006 ב - 6:56 קישור ישיר

    סחתיין על השקת האגף החדש.
    וגם על פונקציית ה”המשך” המצוינת.
    חוץ מזה אין לי שאלות בינתיים.

  3. אורי ז 6 ספטמבר 2006 ב - 8:23 קישור ישיר

    יאיר, מה הפייבוריטים שלך של בונואל וברסון?
    הנה שלי:

    שלושת הגדולים של בונואל:
    1. רוח החופש
    2. חיי הפשע של ארצ’יבלדו דה לה קרוז
    3. המלאך המשחית

    שלושת הגדולים של ברסון:
    1. הנידון למוות ברח
    2. השטן, כנראה
    3. כייס

  4. קש יו 6 ספטמבר 2006 ב - 9:23 קישור ישיר

    המלצה?
    טרקובסקי, אנדריי טרקובסקי.

    רוה לקש: בהחלט. ברור. כמובן. למעשה, “טרקובסקי” היא התשובה שלי כמעט לכל שאלה בענייני קולנוע. הסיבה שלא הזכרתי את טרקובסקי היא שהקו המחבר בין שני הסרטים שצוינו בשאלה היה סוג של עשייה קולנועית אירונית. טרקובסקי היה גאון, אל, נביא, אבל דבר אחד לא היה לו: חוש הומור (חוץ מהסצינה המופלאה עם צלצול הטלפון ב”סטאלקר”).

  5. אלון רוזנבלום 6 ספטמבר 2006 ב - 10:29 קישור ישיר

    טוב, בשורה לא ממש טובה לי, לגבי סקאנר דארקלי וגם לגבי סרטו של שאמאלן “נערה במים”. כפי שנראה כרגע, שני הסרטים הללו ידלגו על בתי הקולנוע בארץ ויגיעו ישירות ל- DVD למרות שההחלטה היא לא ממש סופית (אני ניסיתי להשיג את אחד הסרטים הללו להקרנה בפסטיבל אייקון הקרב עלינו לטובה) זה מה שמסתמן.

  6. סטארי-נייט 6 ספטמבר 2006 ב - 11:59 קישור ישיר

    היי,
    לפני שנה בערך קראתי (נדמה לי בגלריה) על הפקת סרט על פי הספר brideshead revisited, עם ג’וד לאו. זו הפעם הראשונה והאחרונה בה שמעתי משהו כזה ואני תוהה: האם הזיתי? האם זה עומד לקרות?

    רוה לסטארי: מתוכננת הפקה כזאת. ג’וד לואו כרגע בחוץ. דיוויד ייטס, שהיה אמור לביים, כרגע בחוץ. תאריך יעד: 2008. מה יקרה עד אז, איש אינו יודע. התעדכני כאן.

  7. יוני 6 ספטמבר 2006 ב - 12:06 קישור ישיר

    שוב, ממש לא חבל לגבי “נערה במים”. אלא אם תכננת לצפות בזה כפארודיה או מתוך סקרנות חולנית נטו. מדובר באחד הסרטים היותר מביכים שראיתי בחיי, שעטנז מטומטם ועצוב של סרט, כשכל פעם ששימאלאן התסריטאי נתקע בו, אחת מהדמויות צצה ואומרת משהו בסגנון “היי! אבל אם נפתור תשבץ הגיון מהעיתון נדע איך להציל אותה!” או “כמובן! הנארפים מסתתרים בדשא!”. הוא באמת נהיה נואש, סוג של אוטר מטעם עצמו.וחכה שתראה באיזה תפקיד הוא ליהק את עצמו… ולגבי “סורק אפלה”-אחרי שראיתי את 24 הדקות הראשונות ברשת(דרך ign), אני בהחלט חש שמדובר באכזבה.אחד מספרי הסמים האולטימטיביים זוכה לעיבוד אחד לאחד, ואתה חייב לתהות למה זה נעשה בכלל. והרוטוסקופיה-למה? איך זה בדיוק תורם?זה אמור להעביר את הסכיזופרניה המתקדמת של ארקטור איכשהו מבחינה ויזואלית? גיליאם עשה את זה טוב יותר ב”פחד ותיעוב” עם עדשות רחבות, עיצוב תפאורה ותנועת מצלמה, וזה עובד מצויין. לא חבל על 3 שנות עבודה וימבה כסף? ומתי לעזאזל מישהו יעבד את “הדרור” של מרי דוריה ראסל? וורנר קנו את הזכויות אבל מתמזמזים.
    מצטער על המירמור, הרגע קמתי ואני בהנג אובר.

  8. מאיר טחול 6 ספטמבר 2006 ב - 12:38 קישור ישיר

    מה בנוגע ל”קייטנה של קנלר”, לפי אתגר קרת? מתי אצלנו?

  9. יוני 8 ספטמבר 2006 ב - 1:15 קישור ישיר

    מה קרה לבארי זוננפלד?

  10. shmendrik 26 ספטמבר 2006 ב - 10:38 קישור ישיר

    אז הנה שאלה למר משיב:
    לאחרונה מתנוססים בעיר (ת”א) פוסטרים לסרט “Trust the Man” (על עמודים בקרנות רחוב בד”כ). אני מוצא שהפוסטרים האלה כעורים להפליא, כמו מרבית הפוסטרים המתורגמים שהמפיצים מעצבים באפס תקציב, במיוחד עבור סרטים שאף אחד לא שמע עליהם (או שמהמרים שלא יצליחו). השאלה שלי היא זו: למה לטרוח “לעצב” את הפוסטרים האלה בכלל? למה לא להשתמש בארט שמחלקת השיווק ההוליוודית עיצבה עבור הקהל בארה”ב? כל מה שצריך זה לתרגם את שם הסרט.
    לא מדובר במקרה בודד וחד פעמי. אני זוכר במיוחד את הפוסטרים האדומים-צהובים של The Cell, סרט מעוצב במיוחד עם ארט מגוון ומספר פוסטרים שונים שאף אחד מהם לא נראה כמו הגועל נפש הישראלי.


השאירו תגובה ל - ונדטה