04 ספטמבר 2006 | 16:51 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

דיווח מוונציה #2

צודקת סטיבי. קשה לקרוא התרשמות של אדם מסרט בלי שיהיו בידינו אמצעי כיול שיעזרו לנו לאמוד עד כמה אנחנו מזדהים עם טעמו. ובכל זאת, אני נהנה מדיווחיו של יניב אידלשטיין, למרות שהרדאר שלי מאותת שתגובותי לסרטים שהוא רואה יהיו אחרות. הנה הוא מקבץ לנו, כל הדרך מהלידו, עוד שלושה סרטים:

“המלכה” – מי שראה את “גברת הנדרסון גאה להציג” לא צריך להיות מופתע שפרירס עושה עכשיו סרטים בורגניים שמטרתם העיקרית היא לקדם אותו למעמד של סר סטיבן פרירס. וככה זה עם “המלכה” – דרמה קומית שעשויה הכי טוב שאפשר לצפות; הבעיה היחידה היא שהיא עוסקת במלכת אנגליה, אולי הנושא המשעמם ביותר שיכול להיות לסרט. הלן מירן מגלמת אותה בצורה שנונה ופקחית וללא ספק מחזיקה את כל הסרט על הכתפיים. במרכז הסרט היחסים בינה לבין ראש הממשלה הטרי טוני בלייר, על רקע מותה של הנסיכה דיאנה. מיותר לציין שאין שום תאוריות קונספירציה בסרט, והנסיך צ’ארלס מקבל את הבשורה הקשה בשברון לב מלודרמטי למהדרין. הפקה מעולה ומשכנעת, שחקנים טובים, שנינויות מבדחות פה ושם… אבל אני לא יכול לחשוב על סיבה לצפות בסרט. אגב, אין בסרט קטע של נפילה עם קלנועית למים (כמו שאחד הטוקבקיסטים ראה בטריילר). אולי קוצץ בעריכה.

“פפריקה” – אני לא שוחר אנימה, אז אולי הסרט התבזבז עליי, אבל התאכזבתי מאוד, בייחוד לאחר הפתיחה המבריקה. העלילה היא תירוץ לקטעי חלום מדהימים באמת, מבחינת כתיבה וגם אנימציה. לרוע המזל, העלילה (אם אפשר לקרוא לה ככה) סתומה לחלוטין ובלתי ניתנת להבנה (עבורי לפחות). מה שלא מפריע לכל הדמויות להפליג בהסברים ארכניים על הסיבות לכל מה שקורה. התוצאה מבלבלת ביותר. אולי צריך להיות מסטול.

“Children of Men” של אלפונסו קוארון. האגרוף החזק בבטן עד עכשיו. סרט על עתיד בו כל נשות העולם עקרות. בנוסף, בריטניה הפכה פשיסטית ומגרשת משטחה כל מי שנחשב למהגר. מההתחלה, קוארון תופס את הקהל בגרון עם מבט חסר פשרות על עתיד מבחיל ומוחשי ביותר. מה שמתחיל כעוד אחד בז’אנר הסרטים העתידניים הולך והופך אלים וקשה יותר לצפייה. כל פרט על העלילה עלול להיות ספוילר. אציין רק שקוארון משתמש בטכניקה שגורמת לתחושה מציאותית ביותר; המצלמה מוחזקת ביד לכל אורך הסרט, שוטים קינטיים ארוכים ומתמשכים (שהזכירו לי כמה מהקליפים של מישל גונדרי וג’ונתן גלייזר) שואבים את הצופה עמוק לתוך האקשן. קטע מלחמתי לקראת סוף הסרט הוא חוויה מטלטלת ביותר שבטח תיזכר לצד הפתיח של “טוראי ריאן” כאחד מקטעי המלחמה המזעזעים ביותר בתולדות הקולנוע. אני יכול להתווכח עם כמה מהמניפולציות התסריטאיות והחזותיות בסרט, אבל בשורה התחתונה, הצפייה בסרט היא חוויה שאי אפשר להתעלם ממנה.

הפסקה השלישית גרתה את תאבוני. צרפו לכך את העובדה שכבר נתקלתי בביקורות הטוענות שהסרט מתגאה בצילום אדיר ועם השוואות לקובריק ותקבלו את אחד המצטרפים הטריים לרשימת הסרטים שאני הכי מחכה לכם.
יניב גם שלח תמונה של ספייק לי באולם של הפלצו דלה סינמה, שפרטה לי על מיתרי הגעגוע. לא הצלחתי להעלות אותה בינתיים.

אבל סליחה שדעתי מוסחת, אבל בעוד שלושה ימים נפתח פסטיבל טורונטו, שמכיל את המיטב של כל הפסטיבלים שהיו השנה בעולם פלוס לא מעט בכורות עולמיות. מבוקש: מדווח מטורונטו. מי מתנדב?

13 תגובות ל - “דיווח מוונציה #2”

  1. דותן דימט 4 ספטמבר 2006 ב - 17:45 קישור ישיר

    “כל הנשים עקרות?”
    ועל זה כתבה אביגיל:
    אח, הוליווד:
    http://wrongquestions.blogspot.com/2006/07/ah-hollywood.html

    רוה לדותן: בראבו לאביגיל, אבחנה מעולה. ותודה על הלינק לבלוג משובח.

  2. רון 4 ספטמבר 2006 ב - 18:26 קישור ישיר

    הסרט של אלפונסו קוארון נשמע משהו ששווה לצפות לו.
    אבל הסרט הכי מבוקש בוונציה אם אני לא טועה הוא של דארן אורנופבסקי (בטח טעיתי בשם) הבמאי הגאון של “רקוויאם לחלום”. ראית? מישהו? משהו?

  3. חן חן 4 ספטמבר 2006 ב - 21:17 קישור ישיר

    אגב, יאיר, פיספסת אירוע חדשותי (טוב, עשירית אירוע).
    מי מפיץ את הסרט הזניח “דלתות נפתחות”? אכן, סרטי שובל. ואם לא ניקח בחשבון את “סינמה פרדיסו – הגירסה המלאה” ואת “האורגזמה של איימי” העוד יותר זניח, זה בערך הסרט הראשון שהם מפיצים מאז “המורה לפסנתר”

  4. אורסון וולס 4 ספטמבר 2006 ב - 23:16 קישור ישיר

    ומה קורה עם הסרט של אלן רנה? יש דיווחים כלשהם עליו?

  5. יניב אידלשטיין 5 ספטמבר 2006 ב - 10:08 קישור ישיר

    האבחנה של אביגיל לא מדויקת.
    כל הרעיון בסרט (ובספר) הוא שנשים מפסיקות להיכנס להריון ואף אחד לא יודע למה.
    למה להפיל את זה על הנשים ולא על הגברים? שאלה במקומה, אבל האחראי לתשובה הוא פי-די ג’יימס ולא יוצרי הסרט.

  6. יניב אידלשטיין 5 ספטמבר 2006 ב - 10:10 קישור ישיר

    את The Fountain ראיתי אתמול. דיווח בהמשך.
    את הסרט של אלן רנה נאלצתי לפספס לצערי הרב.

  7. יניב אידלשטיין 5 ספטמבר 2006 ב - 10:11 קישור ישיר

    שמתם לב איך הפכתי לאורי קליין בשורה האחרונה של הביקורת? :^)

  8. סטיבי 5 ספטמבר 2006 ב - 10:24 קישור ישיר

    IMDB מספר שהיו בעיקר קריאות בוז לחדש של ארונופסקי. נקווה שזה סתם כי הם לא ידעו למה לצפות וזה סרט שקשה להבין אותו מיד, ולא כי הוא באמת רע.

    נ.ב. פי.די ג’יימס אחראית.

  9. אביגיל 5 ספטמבר 2006 ב - 10:27 קישור ישיר

    פרט לדפים הספורים ש-Amazon מאפשר לקרוא, יניב, לא קראתי את הספר, אבל חיפשתי במספר מקומות התייחסות למקור מגיפת חוסר הפוריות. גם הביקורת שאותה אני מצטטת בבלוג (של הירחון Publishers Weekly), גם הטקסט על הכריכה האחורית של הספר (“in a world where all human males have become sterile”) מאשרים שהגברים הם שהפכו לסטריליים. מקור הסטריליות לא ידוע וכמובן שנשים מפסיקות להכנס להריון כתוצאה מכך, אבל אין התייחסות לפוריות של נשים במקורות שאותם בחנתי (אפשרי, כמובן, שמאוחר יותר בספר מתגלה שגם נשים אינן פוריות).

  10. איתי 5 ספטמבר 2006 ב - 11:10 קישור ישיר

    רק הערה מתקנת ליניב אידלשטיין (הערה 5), שסטיבי כבר הזכיר במשתמע בנ.ב. של ההערה שלו –
    פי די ג’יימס היא סופרת, לא סופר (שכתבה את סדרת הספרים על הבלש המשורר אדם דלגליש, שגם עובדו לסדרות טלויזיה עם רוי מרסדן בתפקיד הראשי, ובשנים האחרונות עם שחקן אחר). מלבד האוטוביוגרפיה שלה וספר נוסף שכתבה על סדרת מקרי רצח אמיתיים מהמאה התשע-עשרה, children of men הוא הספר היחיד שכתבה שאינו “בלש” קלאסי, ויותר נוגע במדע בדיוני. למען האמת, הוא גם היחיד שלה שלא הצלחתי לקרוא …

  11. דואל 5 ספטמבר 2006 ב - 12:12 קישור ישיר

    סטיבי הזכירה, אם אני לא טועה… 😉

  12. סטיבי 5 ספטמבר 2006 ב - 20:46 קישור ישיר

    אכן, דואל. מוטיב חוזר יש כאן בתגובות 🙂

    (הנ.ב. שלי אמנם היה מצומצם במילים והתייחס לחלק מסוים בתגובה מעליו, אבל השתמעות זה משהו אחר. סליחה על הקטנוניות, הייתי בכנס בלשנות כל היום)

  13. איתי 7 ספטמבר 2006 ב - 11:38 קישור ישיר

    לדואל ולסטיבי, תודה על התיקון.


השאירו תגובה