03 ספטמבר 2006 | 13:23 ~ 21 Comments | תגובות פייסבוק

אבן פינה

פסטיבל חיפה: 7 באוקטובר עד 14 באוקטובר. סרטים ראשונים שהשתתפותם אושרה:
"כשהרוח נושבת", קן לואץ' (זוכה דקל הזהב, פסטיבל קאן)
"הצגת הרדיו האחרונה", רוברט אלטמן (סרט מקסים. ראיתי)
"שכרון הכח", קלוד שברול
"פלנדרס", ברונו דומו
"אורות בין ערביים", אקי קאוריסמקי
"במאי החתונות", מרקו בלוקיו
"ימים של תהילה", ראשיד בושרב
"נוזהת אל פואד", ג'אד נאמן
ואולי גם "מארי אנטואנט" של סופיה קופולה, שבתחילה פורסם שיוקרן ואז הוכחש.

===============

מה המשותף לקיאנו ריבס ב"הבית באגם", אדם סנדלר ב"קליק", לוק ווילסון ב"הסופר אקסית שלי" ווירג'יניה מדסן ב"פריצה ברשת"? כולם גילמו אדריכלים. ולא רק הם, גם וודי הרלסון ב"הצעה מגונה", מישל פייפר ב"יום בהיר אחד", ריצ'רד גיר ב"הצטלבות", אלברט פיני ב"שניים לדרך", בריאן דנהי ב"כרס של ארכיטקט" ופול ניומן ב"המגדל הלוהט". מט דילון התחזה לאחד ב"הכל אודות מרי" וג'ורג' קוסטנזה חלם להיות אחד ב"סיינפלד". אני תכננתי לעשות אייטם קטן על ריבוי הארכיטקטים השנה בקולנוע, אבל ה"סן פרנסיסקו גייט" הקדים אותי בתיאור התופעה ובשיחות עם אדריכלים נודעים שמנסים להסביר אותה.
אז למה אדריכלים? יוקרה, כבוד, שיקול דעת. הכל נאמר שם. אבל יש שתי סיבות עיקריות בעיני, הסיבות שמושכות תסריטאים ובמאים לשים אדריכלים במרכז סרטם, שלא קשורות לנושא העיצובי או הכלכלי. האחת היא סיבה דרמטית: אדריכל הוא איש מקצוע שעבודתו מבוססת על תכנון קפדני של העתיד. זו עבודה שאמנם יש בה מקום ליצירתיות, אבל מרגע שהתוכנית נקבעה, אין מקום לספונטניות. סטייה של מילימטר מהתוכנית, והבניין קורס. זו דמות שמושלם להשליך לתוך סיטואציה לא צפויה בה אין תוכניות מוכנות מראש שאפשר להיעזר בהן, בה מדידות מתמטיות ונוסחאות פיזיקליות לא תופסות. לתת לאדריכל להתמודד עם הלא צפוי. והסיבה השניה: יש דמיון רב בין אדריכלים ובין במאים. שניהם יכולים להתפריע כל עוד הפרויקט על הנייר, אבל אז הם צריכים להתחיל לשכתב אותו כשזה מגיע לתיקצוב. ולבסוף, הם צריכים לקחת ספר תוכניות מודפס ולהנחות צות שלם של אנשי מקצוע, אמנים בעיני עצמם, להגשים את החזון על פי דרכם. יש הבדל עיקרי אחד בין במאים ואדריכלים: אצל אדריכלים אתם לא באמת רוצים להגיע לערב הבכורה ולגלות שיש חור בעלילה.

21 Responses to “אבן פינה”

  1. חנן כהן 3 ספטמבר 2006 at 14:09 Permalink

    עוד סרט שקוראים לו "כשהרוח נושבת"?

    http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=1635

    רוה לחנן: ועוד סרט שקוראים לו "ימים של תהילה"?

    http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=1710

  2. הפינגווין 3 ספטמבר 2006 at 15:50 Permalink

    לדעתי, יש עוד סיבה מרכזית לבחירה באדריכלים. מעבר לכל הסיבות (הנכונות, סביר להניח) שהוזכרו, אדריכל זו דמות שקל לכתוב מאחר ורוב האנשים לא יודעים מה הוא עושה בדיוק. ידוע שאדריכלים מתכננים מבנים ומציגים את התכניות שלהם למשקיע, אבל מה הם עושים חוץ מזה? אין בעיה לתת לדמות של אדריכל משפטים כמו "אני חייב להשיג את החוזה הזה בכל מחיר", או "הבניין הזה יכול להפוך למלכודת מוות" כי לצופה הממוצע אין מושג האם אדריכל אמיתי יאמר זאת או לא. זה בניגוד לרופא או עורך דין, מקצועות שהקולנוע תרם רבות להתעניינות הציבורית בהם.
    אחת הסיבות שג'ורג' קוסטנזה נוהג להציג את עצמו כאדריכל היא שקל לו לייחס לעצמו פרויקטים ידועים. הוא מספיק מחושב (תכונה שלא מתבטאת אצלו מעבר לאמנות הפלרטוט) בכדי לזקוף לזכותו פרויקטים שאנשים מכירים לטובה, אבל לא מספיק בכדי לדעת מי באמת תכנן אותם. "ארט ונדליי" לא יכול להתחזות לבמאי ולטעון שביים את ספרות זולה או את הפצוע האנגלי כי אנשים יודעים שזה שקר. בניגוד לשמות אדריכלים, אנשים נוטים לשים לב לקרדיטים של סרט ואם יבחר סרט לא מוכר יחסית, הלכה כל האקזוטיות של המקצוע. בנוסף, לא מצפים מבמאי זוכה אוסקר שיתחיל עם נשים במרפאה או בבית קפה שכונתי, אבל אדריכל הוא מקצוע כה מסתורי שהכל נראה הגיוני.

  3. מקגאפין 3 ספטמבר 2006 at 17:32 Permalink

    השימוש הכי ערמומי ב"אדריכל" עלילתי היה דווקא ב"נמלטים", שם משחק וונטוורת' מילר (אני היחיד שחושב שהוא מכוער?) את הבחור שיודע איך לחלץ את אחיו ואת עצמו מהכלא, כי עבד במשרד האדריכלות שתכנן את הכלא, ואף קעקע שלל מפות ורמזים על גופו. כמה נוח: בשביל כל דאוס-אקס-מכינה הוא צריך להוריד חולצה.

  4. דואל 3 ספטמבר 2006 at 19:09 Permalink

    מתי אמורה להתפרסם התוכנייה?

  5. אור 3 ספטמבר 2006 at 20:10 Permalink

    מקגאפין – לשאלתך: כן.

  6. חן חן 3 ספטמבר 2006 at 20:50 Permalink

    שכחת עוד משהו – וכמה נוח שמנהל הכלא בדיוק מכין מודל של טאג' מאהל לכבוד אשתו (אתם יודעים, כל הגברים עושים את זה) ולכן מאמץ לחיקו את האדריכל כך שיוכל לעזור לו. אוי, כמה נוח
    אבל עזוב את זה, הסדרה היא אלגוריה ברורה לקנוניה שעמדה לכאורה מאחורי ה11.9. הפרטים הקטנים הם הדבר האחרון שחשוב

  7. ברווז גומי 4 ספטמבר 2006 at 12:37 Permalink

    אני חושב שאונגר כתב בעבר על הקשר בין ארכיטקט לבמאי. ואגב, ההורים שלי מתמודדים עם הדירה שקנו בבניין שנבנה בימים אלה – יש דבר כזה חורים בעלילה אצל ארכיטקטים.

  8. רתם 4 ספטמבר 2006 at 13:43 Permalink

    בראיון שקיימתי איתו בעבר, מנחם גולן המשיל את עבודתם של מפיק ובמאי בקולנוע לעבודה של מהנדס ואדריכל (בהתאמה).

  9. ברק 4 ספטמבר 2006 at 13:47 Permalink

    התשובה היא ברורה ופשוטה הרבה יותר. תסריטאי בוחר את המקצוע אדריכל כאשר למהות העבודה שמבצע הגיבור אין שום קשר לעלילה.
    בדר"כ כאשר יש חשוב לציין שלגיבור כן יש קריירה, אבל האופי שלה לא רלוונטי לחלוטין. לאדירכלות ישנה השפעה ניטראלית לחלוטין על הגיבור או על העלילה. כמעט לכל מקצוע אחר תהיה השלכה ערכית על הגיבור ואופיו (שוטר, רואה-חשבון, עו"ד סניגור…).
    כאשר המקצוע הוא אדריכל – הצופים מיד מבינים כי לגיבור יש קריירה (ולא צריכים הסבר נוסף לגבי מהי), כאשר לסוג הקריירה שבחר הגיבור אין כל השלכה ערכית על הגיבור עצמו או על העלילה.

  10. דניאל פאיקוב 4 ספטמבר 2006 at 14:33 Permalink

    יש בזה משהו – אדריכל הוא חתיכת מקצוע נייטרלי. יצירתי אבל לא "אמנותי" מדי, מאפשר עבודה במשרד וגם בבית, מכניס כסף אבל לא הופך אותך לדמות ציבורית. איפה נרשמים?

  11. ורדידות 4 ספטמבר 2006 at 15:20 Permalink

    ואפרופו היקסמות ממקצוע האדריכלות, שכחת את ההתלהבות הטרנדית של בראד פיט מהתחום. הוא מקפיד להצטלם עם פרנק גרי אחת לכמה חודשים, ועכשיו גם לקח על עצמו לעמוד בראש צוות השופטים בתחרות לשיקום ניו אורלינס, ופעמים רבות התבטא על חיבתו למקצוע.

    ואם אתה שואל אותי: המשיכה לאדריכלים בקולנוע לא מאוד שונה מהמשיכה אליהם נקודה. התשובה היא האוורד רורק. זה אמנם מעט ילדותי, אבל לך תילחם בכריזמה של פועל בניין מסוקס, עטופה בזעם יצירתי מתפרץ.

  12. עומר 4 ספטמבר 2006 at 16:31 Permalink

    חן חן, לאיזו קנוניה התכוונת בדיוק? ראיתי את כל העונה הראשונה ואני לא מבין את האלגוריה שאתה מדבר עליה.

  13. חן חן 4 ספטמבר 2006 at 17:20 Permalink

    אני מדבר על כך שהממשלה ביימה רצח של מישהו רק כדי שיוכלו לשים את אח של הגיבור בכלא. זה המשל
    והנמשל: הממשל האמריקאי ביים את התקפות ה11/9 (תיאוריה שהולכת ומשגשגת כרגע בארצות הברית) כדי שיהיה לו תירוץ לצאת למסעות צלב במזרח התיכון
    אשמח לשמוע את תגובתך על דבריי

  14. צפריר 4 ספטמבר 2006 at 21:47 Permalink

    ואתם מאחרים, הלילה כבר ישודר פרק שלישי בעונה השנייה.

  15. עומר 5 ספטמבר 2006 at 11:51 Permalink

    "ספוילר"
    ההבדל הוא שבנמלטים הרצח בוצע כדי שיחשבו שהנרצח מת. לא אכפת להם מהאח של הגיבור, הוא היה קורבן מיקרי ולא המטרה.

  16. ברדוויל השוודי 5 ספטמבר 2006 at 21:08 Permalink

    ידוע כבר על מתי "הצגת הרדיו האחרונה" יוקרן בפסטיבל? אני מעריץ גדול של אלטמן (והסרט הזה נשמע לי מאוד מעניין), ולא ברור לי אם יש כבר שעה מדוייקת להקרנה. אולי תוכל לעזור לי?

  17. יוני 6 ספטמבר 2006 at 12:16 Permalink

    יוסי יזרעאלי אמר לנו פעם(בבי"ס לקולנוע) שבמאי חייב להיות ארכיטקט בנשמתו, או מלחין, או צייר או סוטה מין. אני טוען בנוסף שבלי אחד מהאטריביוטים האלה הוא פשוט נהיה ג'ואל שומאכר.(או במקרה של סוטה המין, אבל פררה או בריאן דה-פלמה. או ויקטור סלבה, סוטה מין אמיתי שעשה את "פאודר" שאני אוהב). מצד שני, יזרעאלי מטורף לחלוטין, אז לך תדע.
    מצד שלישי, פיטר גרינווי ארכיטקט.
    מצד רביעי, מנחם גולן קיים, ולך תדע מה הוא.

    רוה ליוני: פיטר גרינאוויי צייר, לא ארכיטקט. הוא רק עשה סרט על ארכיטקט. עמוס גיתאי ארכיטקט.

  18. עידן 6 ספטמבר 2006 at 16:45 Permalink

    עדיף שעמוס גיתאי היה נשאר ארכיטקט.

  19. יוני 6 ספטמבר 2006 at 17:40 Permalink

    נכון. ועדיף שגרינאווי היה נשאר צייר, וג'ואל שומאכר סרסור. מישהו ראה את "אדם ופול" האירי?

    רוה ליוני: סרסור? זה בדוק? אני יודע שג'ואל שומאכר היה בעברו מעצב תלבושות. חפשו את הקרדיט שלו בסרטים המוקדמים של וודי אלן.

  20. מקגאפין 6 ספטמבר 2006 at 18:39 Permalink

    ודרך אגב, ספר מרתק על ההקשרים הפנימיים בין ארכיטקטורה וקולנוע: Film Architecture/ Dietrich Neumann

    חפשו באמאזון…

  21. יוני 7 ספטמבר 2006 at 12:08 Permalink

    שאלה, יאיר-ראית את a boy and his dog? לפעמים קיימים הסרטים האלו שאתה פשוט יודע שיש בהם משהו נהדר, אבל בגלל אי אלו פרטים טכניים(צילום עכור, העברה לדיוידי)אתה פשוט לא יכול להעריך אותם כראוי. הם מרגישים ישנים מדי. זה, למשל(ובאופן נדיר), סרט שזועק לרימייק. הוא מצחיק, אנארכיסטי ובסוף פסיכי לגמרי(ג'ייסון רובארדס פשוט ענק), אבל ארוך מדי ומשעמם קצת באיזור האמצע שלו.ועוד שאלה קטנה- אתה יודע מתי "300" של זאק סניידר אמור להגיע לארץ? קראתי ביקורות מהקרנת המבחן, ואומרים שזה פשוט מצוין.


Leave a Reply