02 ספטמבר 2006 | 01:13 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

דיווח מוונציה #1

והנה עוד תקדים: לראשונה אני מפקיד את הדיווח בידיו של זר. יניב אידלשטיין, המתרגם החביב על סטיבי, נמצא בפסטיבל ונציה וכבר ראה שלושה סרטים מדוברים. שניים הוא אהב, מהשלישי הוא התאכזב. לא ראיתי את הסרטים האלה אז אני לא מתווכח עם עמדתו (על הסרט הראשון כבר קראתי באתר אחר ביקורת מהללת). לתשומת לב הקוראים: אין ספוילרים בטקסט. המקומות בהם מסגיר יניב סצינות מוות של דמויות מרכזיות ידועות כבר מהתקציר.
הנה, בשידור חי ויה אימייל מפסטיבל ונציה, יניב אידלשטיין:

Infamous היה מוצלח מאוד. לצערי לא ראיתי את “טרומן קפוטה” אז אין לי איך להשוות, אבל טובי ג’ונס עשה עבודה נהדרת בתפקיד וממש הפך אותו לשלו.
סנדרה בולוק בתפקיד הארפר לי עושה תפקיד שכולו זועק אוסקר (משחקת דמות
ולא את עצמה לשם שינוי) אבל קשה להאמין שהיא תקבל מועמדות על אותו תפקיד שקתרין קינר הייתה מועמדת עליו. דניאל קרייג משכנע כאמריקאי והיחסים בינו לבין קפוטה הם ללא ספק מרכז הסרט; יכול להיות שיש הגזמה היסטורית קלה, אבל קשה לזקוף את זה לרעת סרט שזה אחד הנושאים העיקריים שלו: תהליך היצירה וגם הסילוף. הסרט הוא בערך חצי קומדיה וחצי דרמה הומואית על רקע אלים והשילוב – אפילו שהוא נוסחתי – איכשהו עובד. ההוצאה להורג בסוף – משולבת בפלאשבקים – הצליחה לעשות לי משהו.

“כשהסכר קרס”, המיני-סדרה של ספייק לי על ניו אורלינס, מרתק. לא ייאמן העבודה שהוא הצליח לעשות בזמן כל כך קצר – אולי בעזרת צבא של מתמחים? חלק מהקטעים בסרט תועדו לפני פחות משלושה חודשים, וקטרינה כולה בת שנה. הרבה תובנות מרתקות על האסון ועל המחדלים. ההתבגרות עושה ללי רק טוב, והוא מביא מבט שקול על הקטסטרופה, וגולש לטריקים הרגילים שלו רק פה ושם. מוסיקה קורעת לב של טרנס בלאנשרד, שגם נראה בסרט כשהוא מוביל את אמו וסבתו אל מה שנשאר מהבית שלהן. מונטאז’ תמונות מן האסון, מלווה במוסיקה של בלאנשרד, בתחילת הפרק השלישי, פירק אותי לחתיכות. שון פן מופיע בסרט למשך 10 שניות בערך. אימג’ים באיכות מדהימה שצולמו כנראה בהיי-דפינישן מראים את ההרס בצילומים אוויריים בחדות שלא ראיתי אף פעם. רק האורך קצת בלתי אפשרי לצפייה במכה אחת.

“הוליוודלנד”: האכזבה בינתיים – לא שהיו לי ציפיות. ההתלהבות המסוימת שעורר המעבר של אלן קולטר (“הסופרנוס”) לקולנוע התפוגגה מהר מאוד. בחירה מוזרה של בן אפלק לשחק דמות של שחקן עלוב עם קריירה פתטית, ובייחוד בשלב הזה בקריירה שלו. כשהוא מסתכל בראי בחליפת סופרמן ולועג להשתקפות שלו, קשה שלא לחשוב “ומה חשבת כשקראת את התסריט של ‘דרדוויל’?” המראה המגוחך של אפלק פורט על גיטרה אקוסטית ושר בספרדית חוזר על עצמו שלוש פעמים – בכל פעם שמותו של ריווס מומחז. לפחות הצופה יודע שעוד רגע הוא יחטוף כדור. הפוסטר של הסרט עורר ציפיות לדיאן ליין בתפקיד יפהפייה הוליוודית מסתורית על תקן קים בייסינגרב”סודות אל.איי”. בסוף היא מופיעה בתפקיד לא מעניין על תקן אישתו של בוב הוסקינס. בכלל, מדובר בסיפור בלי בשר – ניסיון להפיח חיים בסיפור היסטורי שיש בו מעט מאוד; רק כמה הגיגים לא מעניינים על הזדקנות ועליבות. עלילת משנה בדיונית מוסיפה לעלילה רצח נוסף ומיותר. רק תענוג לראות את לויס סמית’ הנהדרת בתפקיד אמא של אפלק.

18 תגובות ל - “דיווח מוונציה #1”

  1. צפריר 2 ספטמבר 2006 ב - 2:07 קישור ישיר

    כן ירבו!

    (נו יאללה, מתי פאונטיין?)

  2. רז 2 ספטמבר 2006 ב - 8:11 קישור ישיר

    כל הכבוד!
    ומתי Paprika?

  3. Yaniv Eidelstein 2 ספטמבר 2006 ב - 11:44 קישור ישיר

    Paprika today, Fountain the day after tomorrow…

  4. סליחה רגע, עם כל חיבתי למר אדלשטיין, המתרגם החביב עליי הוא גיאחה, שצץ פתאום שם בתגובות בהן עסקנו ביניב 🙂

    ו-שאפו, יניב.
    אם כי יש בעיה בדיווחים “זרים” שלא התנסינו בהם קודם – קשה לשפוט מה טעמו של המבקר לעומת הטעם של הקורא, מה שאפשר לדעת טוב יותר עם הזמן והוותק של הכותב.

    בכל מקרה, מי אמר שאפלק הוא זה שקרא את התסריט של דרדוויל? לא ראיתם “הפמליה”? 🙂

  5. ותהייה.
    אומרים ש”איש הקש” המחודש לא הוקרן למבקרים באמריקה. האם זה מאשר את החשש שהוא באמת יצא גרוע כמו שאני חושבת שקרה?

  6. רמי 2 ספטמבר 2006 ב - 22:38 קישור ישיר

    תכניית ספטמבר של סינמטק ת”א הגיעה, ואין זכר לרטרוספקטיבה של פליני שהובטחה ע”י נציג שגרירות איטליה לפני מספר חודשים. חבל

  7. המגיה בדימוס 2 ספטמבר 2006 ב - 23:36 קישור ישיר

    בשורה 5, מילה 8, צ”ל “ידועים” במקום “ידועות”.

    רוה למגיה: למה? הכוונה לסצינות, לא למקומות.

  8. חן חן 3 ספטמבר 2006 ב - 2:45 קישור ישיר

    מי צריך מחווה לפליני כשיש מחווה לקולנוע הפורטוגלי – אחד הקולנועים המרתקים, העשירים, והמשגשגים באירופה?
    ובמילים אחרות – מי צריך מנהל תוכנייה לסינמטק כשאפשר פשוט לפשוק רגליים לכל קונסוליה בסביבה
    יאיר, מסכים או לא?

  9. רז 3 ספטמבר 2006 ב - 8:37 קישור ישיר

    לסטיבי: למעשה, כבר 47 מבקרים (ב-“עגבניות רקובות”) הספיקו לראות את “Wicker Man” ואכן, רובם שחטו אותו.
    עוד סרט מעניין שיצא השבוע בארה”ב (בהקרנות מאוד מוגבלות) הוא “אידיוקרטיה”, הסרט המצולם השני של מייק ג’אדג’ (היוצר של “ביווס ובאטהד”, שהסרט הקודם שלו, “Office Space” יצא פה ישר לוידאו). הרעיון נשמע חביב (חייל נשלח לעתיד שבו כל אזרחי ארה”ב עברו הורדה אקטיבית של ה-IQ), אבל הביקורות שקראתי לא ממש נלהבות. חבל.

  10. סטיבי 3 ספטמבר 2006 ב - 10:48 קישור ישיר

    המחווה לפליני לא הייתה אמורה להיות בספטמבר אלא בנובמבר-דצמבר, ונכון ללפני שבועיים היא מתקיימת כמתוכנן.
    ואכן, תוכניית ספטמבר חלשה במיוחד.

    רוה לסטיבי: ב”חלשה במיוחד” את רומזת שבאוגוסט היא היתה משובחת להפליא? או ביולי? יוני? מאי?

  11. יניב אידלשטיין 3 ספטמבר 2006 ב - 12:07 קישור ישיר

    למגיה בדימוס: גם ההתלהבות מאלן קולטר התפוגגה ולא התפוגג, אבל בוא לא נעשה מזה עניין :^)

  12. דניאל פאיקוב 3 ספטמבר 2006 ב - 14:36 קישור ישיר

    שתי התוכניות האחרונות (יולי ואוגוסט) היו משובחות להפליא, במונחים של סינמטק תל אביב. פסטיבל הקומדיות הוציא כמה סרטים משובחים מהארכיון והרטרוספקטיבה של איזבל הופר הוציאה מאות פנסיונרים מהנפטלין. האולם הגדול היה מלא על בסיס יומיומי בעקביות שלא ראיתי כבר זמן רב. המסקנה: כשמקרינים את אותם הסרטים אבל קוראים לזה פסטיבל או רטרוספקטיבה, הרבה יותר אנשים טורחים לצאת מהבית.

  13. חן חן 3 ספטמבר 2006 ב - 14:36 קישור ישיר

    ואני מחדד את דבריו של יאיר – מצבו של הסינמטק, ושל כתב העת שלו, בכי רע

  14. הפינגווין 3 ספטמבר 2006 ב - 23:39 קישור ישיר

    זה מעניין. כבר שבוע וקצת שעולות יותר ויותר תגובות בשבחה של הלן מירן ב”המלכה”*. היום אני קורא שהסרט גם זכה לתגובות מאוד חיוביות בונציה. מה שמוזר הוא שהטריילר דווקא נראה לי כמו מתכון לכשלון וכך גם התמונות מהסט של מירן נופלת עם קרונועית למים. מצד שני, קשה להתחמק מהתחושה שהסרט עומד לעשות הרבה רעש בחודשים הקרובים.

    *למי שלא מכיר, הלן מירן מגלמת את המלכה אליזבת השניה בימים שלאחר מות הנסיכה דיאנה. ג’יימס קרומוול מגלם את הנסיך פיליפ, כאילו חסרים לאנגליה קרומוולים בהיסטוריה.

  15. סטיבי 3 ספטמבר 2006 ב - 23:51 קישור ישיר

    גם מה שדניאל אמר, וגם מה שחן חן אמר. מודה שאיני כה מעודכנת במצב המגזין – כרגע אני בשלב של קריאת גליונות ממש ישנים, ששלפתי מהמדף. בחדשים אני קוראת דברים מאוד מסוימים ומניחה בצד לאח”כ, שתמיד וכרגיל מגיע הרבה יותר מאוחר (על החדש-ממש אפילו טרם הסתכלתי). תקוותי שהגיליון הצפוי לרגל הפליני יהיה חזרה, אפילו חלקית, לפורמט גיליונות הספיישל שהיו בעבר, בתוספת כתבות חדשות. אולי אני מצפה ליותר מדי, אבל עד שהוא יוצא, אני אשמור על האופטימיות הלא-אופיינית-לי.

    האם אנחנו פותחים דיון (נוסף?) בנושא מצב הסינמטק הישראלי (טוב, התל אביבי), מטרתו המקורית הגלומה בשמו, מטרתו כיום והאם ניתן לעשות משהו בנושא? גם אני הייתי שמחה לו זה היה ‘סינמטק’ אמיתי, אבל לא נראה לי שמישהו מאיתנו חושב שזה באמת יקרה בעתיד הנראה לעין.

  16. איתן 4 ספטמבר 2006 ב - 9:47 קישור ישיר

    תרשו לי להגיד גם כמה דברים טובים על סינמטק תל אביב: כמנוי, בסך הכל, אני די מרוצה. מה שמעניין אותי כצרכן קולנוע, הוא קולנוע חדש המגיע מכל קצוות הגלובוס, ואת זה הסינמטק מספק, וממש לא מעניין אותי באיזו דרך. ישנם כמה מיני-פסטיבלים שהפכו למסורת (עונת הקולנוע הבריטי בינואר, סרטים צרפתיים באביב, פסטיבלון קולנוע ברזילאי שזה עתה הסתיים), ואני באמת מחכה להם. כמו בפסטיבלים הממוסדים (חיפה, ירושלים), גם כאן ניתן לדלות לעיתים פנינים. לא כל סרט חייב להיות יצירת מופת או לחדש בשפה הקולנועית. מספיק שהוא ירגש ו/או יצחיק אותי, ועדיף בצורה אינטלגנטית. גם רטרוספקטיבות לא מעט יש בסינמטק, המספקות לי הכרה עם אנשי קולנוע מעניינים אך בלתי ידועים, או עם עבודתם הפחות מוכרת של אנשי קולנוע ידועים יותר (ברטרוספקטיבה האחרונה של איזבל הופר התוודעתי לסרט טוב אחד שלא הכרתי בשם “סנט סיר”, למשל).

    אז נכון, יש מקום לשיפור (ניכר) בתנאי ההקרנה (במיוחד לאור העובדה שלאחר שראיתי אתמול את “טיסה 93” המשובח בקולנוע המשובח החדש בקניון אילון קצת קשה לחזור לאולמות הפחות טובים), ניתן אולי לארגן מקומות חניה חינם למנויים, ויש עוד כמה הצעות לסדר אם גרבוז קורא את השורות האלו, אבל מצד שני, הסינמטק בתל אביב החל בשיפוץ לפני כמה חודשים. בואו נדבר אחריו.

  17. המגיה בדימוס 4 ספטמבר 2006 ב - 16:29 קישור ישיר

    רוה יקירי, זה המשפט המקורי:
    “המקומות בהם מסגיר יניב סצינות מוות של דמויות מרכזיות ידועות כבר מהתקציר”.
    לכן צ”ל ידועים.
    אפשרות תקנית נוספת:
    סצינות המוות של דמויות מרכזיות, שמסגיר יניב, ידועות כבר מהתקציר.
    אתה מוזמן לבדוק את טענתי עם מי מבין חבריי וחברותיי לאיגוד העברי של מגיהי העבר

  18. מירון 5 ספטמבר 2006 ב - 13:49 קישור ישיר

    תגיד מה אתה דפוק? איזה 300,000 קוראים?
    מקסימום 300,000 כניסות (שגם הן בטח בחיבור של כניסות שונות ביום).
    תחשוף נתונים כמו שאתה דורש ממפיצי הסרטים:
    כמה כניסות שונות לבלוג ביום?
    כמה כניסות שונות לבלוג בשבוע?
    כמה כניסות שונות לבלוג בחודש?


השאירו תגובה