25 מאי 2006 | 10:48 ~ 48 תגובות | תגובות פייסבוק

The Herem

קריאה מודרכת
זה המכתב שנשלח השבוע לגידי אורשר, יו”ר תא מבקרי הקולנוע

שלום רב,

    הנדון: ביקורת על סרטים חדשים

בהמשך לשיחתנו הריני להודיעך כדלקמן:

מאחר וניסיונותינו להגיע להסכמה עם המדיות השונות בדבר דחיית הביקורות על סרטים חדשים במספר ימים, עד לאחר סוף השבוע הראשון להקרנתם – לא עלו יפה;
ומאחר ולא נוכל להסכים להגיש לכם במו ידנו את הכלי באמצעותו נפגע ענף הקולנוע, הוחלט כי להקרנות המוקדמות יוזמנו עיתונאים שאינם מבקרי קולנוע. מבקרי קולנוע שיסכימו להסדר המבוקש על ידנו, ימשיכו גם הם להיות מוזמנים להקרנות המוקדמות.
לא תתאפשר כניסה להקרנות המוקדמות למבקרים שלא יסכימו להסכם המבוקש.

בכבוד רב
התאחדות ענף הקולנוע

אוקיי, הנה השאלה הכי מתבקשת: מי חתום על המכתב הזה? זה מכתב ללא איש מאחוריו. מי החליט? מי קבע? מי מחרים? ובכלל, מה זה “התאחדות ענף הקולנוע”? את מי הם מאחדים?
פה העסק נהיה ממש ביזארי: התאחדות ענף הקולנוע מאגדת את בעלי בתי הקולנוע, ואגב – לא את כל בעלי בתי הקולנוע. ואילו מי שמחרים את המבקרים, ומי שאחראי על כל תחום השיווק, יחסי הציבור והפרסום הם המפיצים. צריך להבין: חברות ההפצה (distributors) וחברות ניהול בתי הקולנוע (exhibitors) הן לא אותן חברות. אבל הן כן, ברוב המקרים, בבעלות אותם אנשים, לרוב תחת מטריית על של חברה-אם. למשל: בבעלות חברת ת.י אחזקות יש שלוש חברות אחיות השולטות בכל נתיבי ההפצה וההצגה של סרטיהם – פורום פילם היא חברת הפצה לקולנוע ולדי.וי.די, תאטראות ישראל היא הבעלים של רשת רב חן, וענק הווידיאו היא רשת ספריות די.וי.די (שהתמזגה באחרונה עם בלוקבאסטר, שהיתה המתחרה היחידה שלה בפריסה ארצית).
במילים אחרות, בעולם בריא, בו האחראי על ההגבלים העסקיים ממלא את יעודו ודואג להפרדת רשויות, להתאחדות ענף הקולנוע לא יכולה להיות שום נגיעה לענייני הקרנות המבקרים. יקימו נא המפיצים התאחדות משלהם, עם מנכ”ל שחי במאה ה-21, וינסו הם להעביר דרישה כזאת. משיחה עם כמה מפיצים, שאינם פורום פילם, מתברר שמפיצי הקולנוע בכלל לא מאוחדים סביב הסוגייה הזאת. מה שכן, לממונה על ההגבלים יש עכשיו אקדח מעשן ביד, בדמות המכתב הזה, שמוכיח שלמרות שמדובר בחברות שונות, למעשה אין הפרדה ניהולית ביניהן, ויש כאן חשד רב לכאורה למונופול, דואופול או קרטל.

מה זה אומר בפועל? ש”אות משמיים” ייצא בארץ ללא הקרנות עיתונאים? הוא היה יוצא בארץ ללא הקרנות מוקדמות גם בלי החרם. זה עניין של פוקס, ולא של מטלון. הסרט “בעקבות האהבה” של סרטי שפירא, בינתיים מוקרן למבקרים בשבוע הבא כאילו כלום. ומה עם “פוסידון”, הפקת הענק הכושלת שאמורה להגיע ארצה?
“תהיה הקרנה ביום רביעי ה-14 ביוני (יום לפני עליית הסרט לאקרנים). מי שמתחייב לא להעלות ביקורת לפני יום ראשון יותר ממוזמן”, כותבת לי דפנה אלוני (נכדתה של שולמית אלוני, שאולי כדאי שתשוחח קצת עם סבתא שלה על עניינים של חופש העיתונות), העובדת במשרדה של עטרה ישראלי (ישראלי, אחותו של אלי ישראלי קריין, הבית של רוב הטריילרים בארץ, ואשת סודו של יורם גלובוס, היא כרגע הסמן הימני והקיצוני מבין היחצנים).
ומה זה אומר? שהתאחדות ענף הקולנוע מייצגת כאן, ולא בדין, אינטרסים לא רק של המפיצים, אלא גם של היחצנים ושל הפרסומאים. הרי לצד דני כפרי, מנכ”ל ההתאחדות (שכנראה כל כך תומך בהחלטה שהוא לא טורח לחתום על מכתבו בשמו), מי שניסתה “להגיע להסכמה עם המדיות השונות” היא עדי גולן, מנהלת משרד הפרסום “פרסום גולן” (בבעלות אבא שלה). בקיצור, כל העסק הזה מריח נורא ואיום.

ובעיקר, מה שמעניין אותי עכשיו, הוא איזה מבקר קולנוע יעז ללכת להקרנות המוקדמות, לפחות אלה שנעשות תחת תנאים מוקדמים, ולהיראות בפומבי כמי שנותן יד ל”הסכם המבוקש”?

Oh Oh

ג’פרי וולס מדווח מהקרנת העיתונאים של “מארי אנטואנט”, סרטה החדש של סופיה קופולה בפסטיבל קאן:

… loud boos were heard inside the Grand Lumiere theatre this morning as Sofia Coppola’s film ended.
This will certainly rank as a stain upon Coppola’s reputation, as she has arguably made the shallowest and dullest historical biopic of all time.

כן? זה אמין? לא יודע. המבקרים הצרפתיים, מדווח לי אדון גארסון, דווקא חיבבו. לא יכול להיות שזה כזה נורא.

ובינתיים, על פי דיווחים מקאן, “בבל” של אלחנדרו גונזלס איניאריטו ו”פלנדריה” של ברונו דימון הם המובילים לזכייה בדקל הזהב בשבת.

פילם נואה
גספר נואה, במאי צרפתי יוצא דופן, יגיע בעוד שבועיים ארצה לפסטיבל סרטי הסטודנטים. מי שיראיין אותו לפני בואו הוא יהודה נוריאל מ”סופשבוע”. בכל מקרה, אני מקווה שנוריאל מחובבי נואה, לא במאי קל לעיכול (ואולי לכבוד בואו יוקרן איפשהו “אחד מול כולם”, סרטו הראשון. ובהזדמנות זו אולי אנשי “האוזן השלישית” ישיגו מ-HOT את “Destricted” סרט האנתולוגיה הפרובוקטיבי בו יש לנואה אפיזודה). מי כאן ראה את אחד מסרטיו של נואה (“בלתי הפיך” שלו הוקרן בארץ)? איזה שאלות הייתם רוצים לבקש מנוריאל שישאל את נואה?

48 תגובות ל - “The Herem”

  1. עידן 25 מאי 2006 ב - 11:08 קישור ישיר

    אני דווקא חושב שהמפיצים צודקים. לא זו בלבד שהמבקרים הולכים בחינם ולפני כולם, גם שהמפיצים יעניקו להם את כל זה בתמורה לקטילת הסרט והרס סיכוייו להיות רווחי? מי שחכם יסכים לחכות עם הקטילות שלושה ימים וימשיך לראות סרטים בחינם, מי שמתעקש על עקרונות טיפשיים שיראה את הסרט כמו כולם.לי יש ספק רב אם המבקרים הנהנתים בארץ יוכלו לעמוד בפיתוי.

  2. van erik 25 מאי 2006 ב - 12:35 קישור ישיר

    אני הייתי רוצה לדעת האם בסצינת האונס הזין של האנס היה דיגיטלי, זו לפחות השמועה ששמעתי.

  3. ארירל 25 מאי 2006 ב - 12:59 קישור ישיר

    יאיר, אני מאוכזב. אתה התחייבת לשים את הסאונד-טרק של מלחמת הכוכבים תוך 5 דקות.

    ושאלותי:
    1. אתה מתכוון להגיע להקרנות המוקדמות?
    2. מה עמדת פנאי פלוס בנושא, האם יאפשרו לך לראות סרטים בתשלום – לפרסם ביקורות באיחור, לתרגם ביקורות (שזה קצת פגיעה מקצועית לא?)
    3. האם לדעתך זה לגיטמי שעיתונאים שאינם מבקרים (כותבי תקצירים למשל) ילכו להקרנות תחת התנאים החדשים – או שמא עליהם להזדהות עם אחיהם המבקרים
    4. האם לא הגיע הזמן להחזיר מלחמה – לאגד את העיתונים והטלוויזיה ולהתעלם לחלוטין מכל סרט שלא תינתן הזדמנות לראות ולבקר אותו בזמן. לא ישמעו עליו ב’גיא פינס’, לא יכתבו עליו ב”פנאי פלוס’ וב’רייטינג’ ולא ידווחו על הצלחתו בחו”ל. כאילו הוא לא קיים.
    5. האם אתה מתכוון לכתוב מכתב לרונית קן?
    6. שאלה שמסקרנת אותי כבר הרבה זמן – גידי אורשר, יו”ר התא שלך, מאז ומעולם מבקר סרטים ביום ראשון – מדוע. איך מתמודד תא הכתבים כשהיו”ר שלו עושה בדיוק מה שהמפיצים מבקשים ממנו. מה עמדתו? אולי אם אתם ביחסים טובים תראיין אותו כאן בבלוג בנושא – מדוע לא שמענו ממנו עד כה? הוא בכלל הולך להקרנות המוקדמות?

    בתווק שתענה על כל השאלות

    רוה לארירל: הנה, יש פסקול. לגבי השאלות: כולן מצוינות. אני מנסה לענות עליהן בעצמי כרגע. ובכל מקרה, אני ושאר עמיתיי נמצאים בשלב המתנה. רוב התעשייה בקאן עד יום ראשון, ואני ממש בספק אם כל המפיצים יישרו קו מאחורי המכתב הזה.

  4. עופר ליברגל 25 מאי 2006 ב - 13:08 קישור ישיר

    גם אורי קליין מדווח על שריקות הבוז למרי אנטואנט, אבל אומר שלא הגיב באותה חמורה על אף שהוא חושב מדובר בסרט תמוהה. לי נראה שאני יואהב את הסרט.

  5. p.h. 25 מאי 2006 ב - 13:15 קישור ישיר

    (זהירות! מיני ספויילר)

    לגבי נואה, אני הייתי רוצה לדעת איך הוא עשה את השוט המטורף הזה שבו הגיבור חובט בראשו של גבר אחד עם מטף. אני לא חושב שראיתי בחיי סצינה/שוט שהוא כל כך מזעזע וכך כך ריאליסטי. בשוט אחד כביכול ללא עריכה נראה ראשו של בן אדם נמעך לחלוטין, אני לא אשכח את הקולות שעלו באולם קולנוע. אני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה שהיתה לי הרגשת בחילה אמיתית מסרט. למרות כל זה אני חושב שזה סרט מבריק.

    הסיבה להתחיל את הסרט מהסוף הוא הרבה יותר מסתם גימיק, כשרואים דמות הורגת דמות אחרת בסוף “סרט מסע נקמה” אתה מרגיש את הקטרזיס שהוא מרגיש אבל פה אתה קודם כל מקבל את ההרג ורק אח”כ נבנה לך כל הסיפור לאט ובהדרגה וכל הפרטים נחשפים רק בסוף (תחילת) הסרט.

    למיש שלא ראה את הסרט הראשון של נואה אני ממליץ בחום. כמובן שהוא גם לא קל לעיכול אך הוא בטוח שווה צפיה. וסתם בשביל לעורר קצת את הסקרנות: בסוף הסרט מופיעה כתובית אדומה על גבי מסך שחור: “בעוד דקה תתחיל סצינה קשה במיוחד. מי שרוצה מוזמן לצאת מהאולם”. נראה אתכם עוזבים את האולם/טלוויזיה אחרי זה…

  6. p.h. 25 מאי 2006 ב - 13:38 קישור ישיר

    עידן,
    אתה באמת חושב שמבקרי הקולנוע נכנסו למקצוע כדי שהם יוכלו לראות סרטים חינם, נכון?
    אולי הם סתם רוצים לעשות את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר ולהביא לנו את הביקורות איכותיות בזמן, זאת הרי העבודה שלהם לא?

  7. עמי 25 מאי 2006 ב - 15:18 קישור ישיר

    שלום יאיר, כחובב קולנוע אני קורא כמה פעמים בשבוע את הבלוג, מפיק ממנו מידע רב ונהנה מהכתיבה. בעיקר מענין אותי המעקב אחר הויכוח בנושא פירסום הביקורות שנמשך זה זמן מה. אני מסכים איתך לגבי הענין באופן עקרוני, מה גם שאותי מצמררת לא פחות העוצמה שיש לאנשים שאוחזים ברווחים מהפצת קולנוע ווידאו בארץ. מונופול או קרטל, צריך לעשות סדר בנושא הזה אחת ולתמיד. אלא שלאור המכתב הנ”ל האופק מצטייר כחשוך, די מצער לראות שהעיתונים מתקפלים לאור הדרישות/איומים האלה ולא רואים בו תקדים מסוכן. להרגשתי, העיתונות תמיד שיחקה משחק מסוכן בכל הקשור לשיתוף הפעולה שלה עם יחצ”נות של גופים חזקים, בעיקר בכל הנוגע לטיפוח מדורי הרכילות המסקרים כוכבי קולנוע, כוכבי טלוויזיה על פי דרישת עושי דברם של בעלי ההון, היחצ”נים. האם יש מישהו מספיק חזק שיכול לקום נגד האיומים של דני כפרי ודומיו? האם בכלל זה מענין מישהו? כי אם לא חוששני שהפרשה מטילה עוד כתם מסריח על העיתונות שזונחת את תפקידה ברגעים הקריטיים.

    (מתנצל על הניסוח ארטילאי כגון “עיתונות”, אני לא ממש מבין בתחום התקשורת)

  8. Nobody 25 מאי 2006 ב - 15:44 קישור ישיר

    “מאחר וניסיונותינו להגיע להסכמה עם המדיות השונות בדבר…”
    מדיה היא מילה ברבים (יחיד: מדיום) – אין דבר כזה “מדיות”.

    כותב המכתב, כמו גם יוזמיו – טיפשים.
    אכן יש לערב את הממונה על הגבלים עיסקיים. אם זה כושל, לטעמי, צריכה להתארגן קבוצה שתחל במלחמת גרילה כללית על כל הגופים בתעשיה שמקלקלים לנו את ההנאה מצפיה בקולנוע.

    רוה לנובודי: “מדיות” זה אפילו יותר גרוע מ”מדיומים”. עזוב. שזו תהיה טענתנו כלפי ההתאחדות.

  9. דניאל פאיקוב 25 מאי 2006 ב - 16:18 קישור ישיר

    התשובות לשתי השאלות לגבי “בלתי הפיך” נמצאות כבר זמן מה בדף הטריוויה של הסרט ב-IMDB.

  10. סיני מת 25 מאי 2006 ב - 17:26 קישור ישיר

    לעידן,

    האם באמת הקרנות העיתונאים מפריעות לך יותר מזה שעובדי חברת החשמל מקבלים חשמל בחינם? נראה לי שבסקאלה של X מקבלים בחינם Y, מבקרי הקולנוע נמצאים במקום מאוד סביר. הם לא מקבלים מי יודע מה הרבה ולא פוגעים בחלשים מהם, אלא אם כן אתה מגדיר את האולפנים והמפיצים בתור “חלשים”.

    ואיך אתה מסביר תופעות כמו מבקרים שמנסים לגרום לצופים לראות סרט קטן ללא תקציב פרסום משמעותי? בלוקבאסטרים יכולים לרוץ בקולנוע במשך חודשים, אבל סרטים קטנים רצים במשך שבועות ספורים. דחית את הביקורות בשבוע – אין ביקורת במשך שליש או חצי מהזמן שהסרט מוקרן בבתי הקולנוע.

  11. הפינגווין 25 מאי 2006 ב - 17:30 קישור ישיר

    1. בעניין התאחדות ענף הקולנוע, כבר הגבתי בעבר. אני רק אדגיש את ההמנעות החוזרת מהתיחסות לתלונות על תנאי צפיה לקויים, הן מצד ההתאחדות והן מצד המבקרים. זה אמנם לא התפקיד של מבקר סרטים, אבל מדובר כנראה בגורם המשמעותי ביותר לירידה ברווחים וחבל שלא מנצלים אותו כדי להשיג יותר תמיכה ציבורית.
    2. פסטיבל קאן אמנם חסר תועלת בחיזוי מועמדים לאוסקר, אבל הוא עוזר כשרוצים לדעת אלו סרטים לא יהיו מועמדים. כמו שזה נראה, מארי אנטואנט יהיה מועמד רק בקטגוריות טכניות (תלבושות, עיצוב אמנותי, איפור), אבל יהיה פייבוריט בהן.
    אגב, לפי אורי קליין, גם “לחזור” של אלמודובר מתמודד רציני על דקל הזהב. תרשו לי לציין לטובה את הדיווח היומי המקיף של קליין (ב”הארץ”), מבקר שלרוב מרתיע אותי, אבל הפעם יודע לשים דגש בדיוק על הנושאים המעניינים.
    3. “בלתי הפיך” הופץ בארץ. אני ראיתי אותו בדויד, או לפחות את החצי הראשון של הסרט. את השאר, ממש לא בא לי לראות.

  12. קיראו את מאמרו של רותם דנון בוואלה בנושא מלחמת המפיצים בביקורת, שכולל גם הצהרה שוואלה תמשיך לפרסם ביקורות (באינטרנט זה כמובן יותר פשוט מלעיתונים).

    http://b.walla.co.il/?w=/3057/912023

    רוה לז’אן-קלוד: נכון, לאינטרנט זה קל יותר. אבל מה שאומר דנון הוא שזו החלטה מערכתית. ברגע שעורכי “מעריב” ו”ידיעות” ו”הארץ” יחליטו שהם מחויבים לפרסם ביקורות על הסרטים ביום חמישי או שישי של שבוע עלייתם, הם יצליחו לעשות את זה. זה בטח יותר פשוט מאשר לשלוח את רון בן-ישי לעירק.

  13. נייד 25 מאי 2006 ב - 20:12 קישור ישיר

    יאיר,

    למה אתה לא משיב לשאלותיו של ארירל?

  14. דבורית 25 מאי 2006 ב - 23:52 קישור ישיר

    ליאיר ולתוהים:
    המכתב נשלח לגידי אורשר, אך גם לחיים קינן ואלי – שני סגניו.
    כפי שאמרתי גם ל”וואלה!” אנחנו שוקלים את צעדינו ונפעל כתא, זאת השאיפה.
    נכון, אנחנו מחכים שאחינו האובדים, כולל אורשר, ישובו מקאן לכאן.

  15. דואל 26 מאי 2006 ב - 0:50 קישור ישיר

    בלתי הפיך הוא בהחלט אחד הסרטים המרשימים / מרתיעים ביותר שראיתי. גם מבחינת עשייה קולנועית.

  16. אלון רוזנבלום 26 מאי 2006 ב - 12:07 קישור ישיר

    קראתי את ועל המכתב עליו לא חתום אף אחד.

    אני ממש לא יודע מה צופן העתיד ואני די מחכה להחלטות.

    המצב מציב את העיתונאים בעמדה לא נוחה אבל יותר מכך, אני חושב, חלק מאנשי יחסי הציבור.

    ישנם אנשים שהם מבקרים מובהקים (קרי יאיר, דבורית וכו’) אבל יש לא מעט אנשים שהם רק עיתונאי קולנוע ויש כאלה שהם פריוויואיסטים ויש כאלה שהם גם וגם.

    אז איך מחליטים את מי להזמין ואת מי לא. והשאלה הגדולה יותר, האם, במידה ויבוא עיתונאי להקרנה האם ימנעו ממנו כניסה בכוח?!

    יש אנשים שכותבים על הסרט, אבל מוסיפים “שווה צפייה”, “כדאי ליומיות” וכו’ האם זו ביקורת? האם מישהו שבתכניות שישי בבוקר מספר על הסרטים החדשים ומוסיף בסוף הסקירה “אני לא ממש אהבתי את משימה בלתי אפשרית 3”, הוא נחשב כמבקר או כעיתונאי בעל דעה?

    באינטרנט המצב הוא, כאמור, קל יותר כי ההגבלות לא יגבילו את הביקורות (וכן אני מאמין שמבקרי האינטרנט ישלמו 35 שקל ביום חמישי כדי לראות סרט) מה שיקרה רק, זה שהעיתונאים לא יוכלו לבחור על איזה סרט הם רוצים לכתוב, אחרי שצפו בארבעה או חמישה באותו שבוע, אלא ילכו לסרט המדובר ביותר ויכתבו עליו.

    אישית, אני לא מאמין שהמפיצים הקטנים, שמבקרי ועיתונאי הקולנוע הם הקמפיין הפרסומי שלהם, יפסיקו להזמין עיתונאים או יאיימו עליהם, אני מדבר על “סרטי שני”, “אורלנדו” אפילו “שפירא” ועוד.

    הבעיה היא אצל המפיצים הגדולים ששם המצב לא ידוע.

    בנימה אישית משהו. בארץ נוצר מצב בשנים האחרונות שחלק מאנשי יחסי הציבור והעיתונאים שסוקרים את הסרטים ומבקרים אותם פיתחו יחסים שהם הרבה מעבר ליחסי עבודה והפכו ממש לידידים אם לא חברים טובים שנפגשים לקפה, הנגינג אאוט בפסטיבלים שונים וכו’. העובדה הזו כנראה תקשה על המצב יותר.

    מה שבטוח יהיה מעניין.

  17. עידן 26 מאי 2006 ב - 14:53 קישור ישיר

    p.h, רוב המבקרים בארץ מעתיקים ממגזיני קולנוע מחו”ל ומאתרי אינטרנט או מצטטים מהקומוניקטים שהיחצנ”ים מחלקים להם. הם בוודאי לא מביאים ביקורות איכותיות כדבריך ולכן לא מגיעים להם פרסים.

  18. עידן 26 מאי 2006 ב - 15:01 קישור ישיר

    סיני מת, ודאי שההטבות אותן מקבלים מבקרי הקולנוע אינן מפליגות כמו אלה של סקטורים אחרים. אז מה, זה מצדיק את מה שהולך עם מבקרי הקולנוע. הם רוצים גם להנות מהקרנות חינם וגם לפגוע ביד שמאכילה אותם? מצטער, בעולם מתוקן זה לא עובד ככה וחוץ מזה, ה”עבודה” שלהם לא כזו חשובה שהם לא יכולים לדחות אותה במספר ימים. ביטחון המדינה לא יופקר אם ביקורות תתפרסמנה שלושה ימים אחרי הבכורה. בקיצור, מפיצים יקרים, אני אתכם במאבקכם הצודק!

  19. דניאל פאיקוב 26 מאי 2006 ב - 16:21 קישור ישיר

    עידן: אני איתך במאבקך הצודק. יבוטלו כל הקרנות העיתונאים לאלתר. אין סיבה לפרסם ביקורות, פריוויואים או כתבות על סרט בשבוע הראשון ליציאתו. אם הציבור רוצה מידע על הסרט, הוא יכול לקבל אותו מהפרסומות.

  20. הפינגווין 26 מאי 2006 ב - 17:22 קישור ישיר

    “אם הציבור רוצה מידע על הסרט, הוא יכול לקבל אותו מהפרסומות.”

    אוהבים נקניקיות?
    כן!
    כן!
    כן!
    אז תשתגעו על הסרט החדש בכיכובו של וין דיזל.

  21. הש"ג 27 מאי 2006 ב - 14:54 קישור ישיר

    מבלי להיכנס לקרב המגוחך והאבוד מראש על מועד פרסום הביקורות, התמונה שמיוצרת על ידי העיתונים היא של מאבק שוחרי החופש והאיכות, מבקרי הקולנוע האביונים שעובדים בפרך למען לחמם שרק רוצים להגן על הקהל מהר לפני שההקרנה הראשונה תעלה למסכים, אל מול מפיצי הענק המולטי-מיליונרים שרוצים לצחוק כל הדרך אל הבנק ולגרוף את רווחי הענק מסרטי הזבל שלהם. על מה בדיוק זה מבוסס? האם ניתן להשוות את רווח המפיצים (הכמעט לא קיים בימים אלו) אל מול הרווחים של משפחות מוזס ונמרודי? האם אלו אותם עיתונים שמפרסמים שבוע אחרי שבוע את רשימת רבי המכר בהורדות הפירטיות? שמפרסמים את מצעד המכירות בספריות הוידאו לסרטים שטרם יצאו למסכים והספרייה השיגה אותם בלי זכויות ובדרכים אפורות מבחינה חוקית? אולי המפיצים צריכים לשים בבתי הקולנוע פרסומות בהתחלה – כיצד לגנוב את העיתון של השכן בלי להיתפס ולקרוא ידיעות בלי לשלם על מנוי? האם אותם לוחמי איכות מקרב המבקרים בדקו מה קורה אצלם בעיתונים, עמוד אחד לפני או אחרי מדור הסרטים שלהם? מדור הטלנובלות? מדור הרכילות ממערכת “השיר שלנו” ותמונות פפאראצי שתופסות 50% מהעיתון? אלו העיתונאים שנרתמו להגן על הקהל בארץ מפני הרכש הנורא של המפיצים המאיים לפגוע באיכות הגבוהה של התרבות בארץ באדיבות ידיעות, מעריב, פנאי פלוס ורייטינג (עם כל הכבוד למדורי הקולנוע בעיתונים אלו…למעט מעריב). האם אותם עיתונאים לוחמי האתיקה והמוסר יכולים למצוא בעיתוניהם ביקורות הוגנות על הפקות טלוויזיוה נוראיות שעיתונם שותף להם? האם פנאי פלוס היה מפרסם קטילה אכזרית על הפקה של ערוץ טלוויזיה בו הם שותפים ביום עלייתו? במקרה הכי טוב היו מחכים לשבוע אחרי עליית הסדרה (וגם זה לא קיים לדעתי)

    רוה לש”ג: באיזה ערוץ שותפים פנאי פלוס? ומה הקשר בין כל הדברים? כמו שתגיד “מה אתם נלחמים על הביקורות כשיש עוני וכיבוש בעולם”. תמיד יהיה על מה להילחם. מה רע בעיתונאי שרוצה את הזכות ואת היכולת – ודורש אותה גם ממעסיקיו וגם ממושאי הסיקור שלו – לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר, גם אם לא כל חלקי העיתון שהוא עובד בו נאמנים לאותם סטנדרטים? למה אני צריך להשהות את מחאתי נגד מהלך המפיצים רק כי, אולי, אני לא מסכים אם משהו אחר בעיתון שאינו בשליטתי ותחת אחריות הסיקור שלי?

  22. יקי 27 מאי 2006 ב - 19:06 קישור ישיר

    מבלי להתייחס ספציפית לכל שורה ושורה במכתב, אני תוהה אם מישהו מבין כותביו תהה לגבי האפקט ההפוך שחרם כזה יגרום.
    למפיצים של הסרטים הקטנים ייגרם נזק גדול יותר כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לפרסם בטלויזיה (ועם כל הכבוד למודעות בעיתון לא הן אלו שימשכו את הקהל לקולנוע) או לדאוג לפריסת מדיה רחבה עבור סרטים נישתיים שפונים לקהל מצומצם יותר. למפיצי הבלוקבסטרים תהיה עבודה קשה יותר בכל הקשור ליידוע הקהל הרחב לגבי סרטים חדשים. מעבר למודעות בעיתון או בטלויזיה האמצעי הכי נוח למי שרוצה לצאת לסרט (ולרוב האנשים הליכה לקולנוע היא בגדר יציאה לכל דבר) הוא לבדוק את סקירת הסרטים בעיתון, סרט שלא יהיה שם לא ייקלט לאנשים ברדאר. זה יגרום גם לצמצום בהוצאת הסרטים לקלונוע וחלק מהם יעברו ישירות לוידאו, אקט שמזיק כלכלית גם למפיץ, כי כשהסרט יעבור לשידור בכבלים/לווין/ברודקאסט לא יוכלו לגבות עליו כמו על סרט שנחשב Theatrical אלא כסרט Direct to video.

    רוה ליקי: אענה לך בסוף כל פסקה. אני חושב שיקרה מצב הפוך, ודווקא מבורך. אני ממש בספק אם המפיצים הקטנים יבטלו את ההקרנות המוקדמות, בדיוק מהסיבה שציינת. כפייה של התאחדות ענף הקולנוע על המפיצים לאכוף את החרם תביא לפרישת רוב המפיצים (חוץ מג.ג ופורום פילם, שדה פקטו שולטים בהתאחדות) מההתאחדות ועיקור כוחה. מה שיקרה הוא שדווקא הסרטים הקטנים הם שיזכו להבלטה ביקורתית ביום יציאתם. הקוראים, שלא יהיו מודעים לכך שקיים חרם, ישימו לב לסרטים הקטנים, והם אלה שיהפכו להצלחות כלכליות (טוב, לא כולם).

    גם לקוראים זה ייראה מוזר. אם באחד המגזינים מתפרסמת כתבה על שובר הקופות התורני, ובאותו עיתון – איפה שבדר”כ מתפרסמת ביקורת על הסרט – לא יהיה כתוב כלום, זה יעורר את חשדם של הקוראים. סרט שמתאמצים להסתיר אותו, ולא משנה מאיזו סיבה, יהיה בגדר חשוד כגרוע.
    ובמידה והחרם יצליח, את הזירה הריקה של הביקורת יתפסו מבקרי הקולנוע האינטרנטים (אני לא יכול למנות אחד מהם שאני חושב שהוא לא גרוע), כותבי הבלוגים ובאי הפורומים. ומכיוון שרוב הסרטים ההוליוודים מכוונים לעבר ילדים, הביקורת שלהם תהיה בהתאם. אם ביקורות מהללות למת לצעוק 4 הן מה שעושה את זה למפיצים שיבושם להם. אבל שלא יתפלאו אם אותם מבקרים עממיים יתעלמו לחלוטין מסרטים אחריםן שלא פונים לדמוגרפיה שלהם.

    שמע, אולי אני שאנן ותמים. אבל אם החרם הזה באמת יקרה, ופורום פילם וג.ג ינתקו מגע מהמבקרים, זה יביא למפלתם. בין השאר, כי אני כמעט משוכנע שזה יפר את תנאי הזיכיון שלהם מול האולפנים האמריקאים.

    ואולי כדאי להם ללמוד לקח מתעשיית הטלויזיה. בדיוק השבוע התקיים בלוס אנג’לס ה-LA Screeining, ההקרנה השנתית של הפיילוטים החדשים בפני קניינים מארה”ב והעולם. לפני ארבע שנים ניסו להתחכם חלק מהמפיצים הגדולים (במיוחד סוני) ולא לאפשר צפייה בפיילוטים למבקרים, אלא בקליפים. ומכיוון שלא רצו שידליפו למבקרים את תוכנם/טיבם גם לא הקרינו אותם בפני קניינים. התוצאה הישירה היתה צמצום של 40% בקנייה מראש בקרב המפיצים הזרים (שזה המון במונחים כספיים) והחברות נאלצו לחכות לעונת הסתיו שבה תעלנה הסדרות כדי לראות מה יהיה בגורלן.
    החרם על העיתונאים עשה את שלו ובעוד שעל סדרות אחרות שהועברו לצפייה (וזכו לתגובות טובות או רעות) כתבו לכל אורך העונה ההתעלמות המכוונת של המגזינים מהסדרות אלו, כולל חרם מודעות עליהן, עשתה את שלה והן נכשלו בשל העדר באזז. מיותר לציין שעל הטריק הזה המפיצים לא חזרו. להפך, מאז אותו מקרה עיכובים בהקרנות של סדרות מסוימות ייצרו סביבן באזז שלילי עוד בטרם צפו בפריים שלהן(למשל הסדרה המבוססת על בלייד שאמורה לעלות בקיץ).
    הצעד שנקטו עיתונים כמו EW או TV Guide שהחליטו גם לא לאפשר פרסום של הסדרות האלו בתוך העיתון היה אמיץ. ההכנסה העיקרית שלהם היא ממודעות וההחלטה העקרונית הזאת יכלה לעלות להם ביוקר. אני לא בטוח שבארץ יהיה עיתון עם ביצים לעשות מעשה דומה, אבל אמצעי התקשורת המוחרמים יכולים להחליט עקרונית שהם לא מפרסמים מודעות/פרסומות/כתבות על הסרטים במשך השבוע הראשון להקרנתם ובכך להעלים אותם מתודעה ציבורית למשך שבוע עד שיוכלו לפרסם את הביקורת. סביר להניח שבארץ זה כנראה לא יקרה אבל זו עדיין דרך פעולה קיימת.

    סיפור מצוין. וזו אכן שעת מבחן לעיתונות הישראלית, ובעיקר למו”לים, שיודעים להיות אמיצים כשצריך אבל עד כה לא לקחו מספיק ברצינות את נושא התרבות. זו ההזדמנות.

    ועוד נקודה לגבי הפרדת הרשויות הלא קיימת – כמה מתוך המפיצים/בעלי תיאטראות הם גם מפיצים של סרטים ישראלים? כמה מתוך הסרטים האלו נושאים על דגלם רעיונות נעלים כמו שחרור מעול זר, חופש ביטוי וכו’? עד כמה מגוחך זה יהיה אם הם יעלו על בימות הפסטיבלים הזרים עם הסרטים הכביכול נאורים שלהם, יקראו לקהל לגלות מעורבות במתרחש בארץ ובו בזמן המפיצים שלהם בכלל לא אפשרו למבקרים בארץ המוצא שלהם לצפות בסרט?

    רעיון חביב, אבל הוא חושף רעה חולה נוספת של הקולנוע בארץ: רוב המפיצים הישראליים הגדולים – למעט יונייטד קינג, ומדי פעם שני וג.ג – לא מפיצים סרטים ישראליים. הם מתפקדים מול המפיקים כבעלי בתי קולנוע בלבד ובכך למעשה לא משקיעים גרוש בסרט הישראלי אבל לוקחים את רוב האחוזים ממחיר הכרטיס. כן, בנוסף לכל המפיצים הישראליים הם אלה שהרגו את הקולנוע הישראלי. זה מאבק נפרד, שלדעתי צריך להילחם על ידי איגוד המפיקים, לקביעת מכסות להשקעה בקולנוע הישראלי (כפי שמכסה כזו נדרשת מגוף שידור, כך היא תידרש מגוף שהוא גם חברת הפצה וגם בעלים של בית קולנוע).

    ** ולעידן, לו המבקרים היו משלמים עבור ההקרנה המוקדמת הזאת זה היה בסדר מבחינתך? (אני לא בטוח שזה היה בסדר מבחינת המפיצים הם היו צריכים למזג את האולם)

  23. הש"ג 28 מאי 2006 ב - 0:15 קישור ישיר

    ליאיר,
    קודם כל – אכן אין קשר וזה בהחלט לא נאמר כדי שתפסיקו את מאבקכם בצעד המגוחך הזה של המפיצים, או יותר נכון של ההתאחדות. כפי שכתבתי, לא התייחסתי דווקא למאבק הנוכחי אלא לתמונה שמצטיירת מהכתבות, הבלוגים והתגובות בעניין הזה אשר הינה מאוד חד-צדדית – בתקשורת כמובן. בניגוד לעיתונות והטלוויזיה, הקולנוע הוא אחד התחומים היחידים בתקשורת הישראלית שלא בבעלויות צולבות של בעלי ההון (ואם אני לא טועה, באשר לשאלתך, – פנאי פלוס הוא בבעלות ידיעות שמחזיקה מניות ב”רשת” ובכבלים. מחקרים סטטיסטים הראו שמעריב וידיעות, ומן הסתם גם המגזינים שלהם, מתייחסים יותר בשלילה לתוכניות של הזכיין המתחרה ובהקלה ובחיוב לתוכניות של הזכיין בו יש להם מניות.) רב המפיצים הינם עצמאיים וחלק גדול מהם נמצא על סף קריסה, אחרים מממנים את הפעילות ממקורות הכנסה אחרים. אבל זה כאמור לא קשור לויכוח הנוכחי- אני מתקומם על התמונה המצטיירת מהכתיבה, כמו של רותם דנון ודוד שליט למשל, המציגות את המפיצים כגוף דורסני. אני חושב שהתמונה הפוכה בד”כ והעיתונות היא זאת שדורסת כאן והיא בעלת הכוח בסיפור, בסופו של דבר. וכפי שכתבת בהערות לתגובה של יקי, אולי באמת עדיף שהמבקרים יכתבו על הסרטים הקטנים שלא מקבלים חשיפה אחרת – ואם זה יהיה אחד מפירות החרם – הרי הוא מבורך (וראוי היה שזה יעשה גם בלי החרם).

    רוה לש”ג: אין יותר בעלויות צולבות של עיתונים בערוצי טלוויזיה. ידיעות ומעריב מכרו את כל מניותיהם הטלוויזיוניות כבר לפני שנים, על פי הוראת הממונה על ההגבלים. וכשאני מדבר על מפיצים, אלה שמנהלים את המאבק, אני מתייחס לשניים, והם אכן דורסניים.

  24. נח 28 מאי 2006 ב - 0:29 קישור ישיר

    יאיר,

    נראה שהמפיצים מצאו פתרון ביניים,
    יותר מדי סרטים מוקרנים לעיתונאים ביום רביעי.
    לא מספיר בשביל להעלות ביקורת בעיתונים ומימלא אותו דבר כמו לא להקרין בכלל – עבור כותבי הרדיו והאינטרנט (שכפי שכבר נטען יראו בחמישי בצהרים ויפרסמו מיד).

    וזה עובד להם – גם משימה בלתי אפשרית וגם צופן דה-וינצ’י זכו בידיעות אחרונות לכתבות עמוד יחצניות של יפעת מנהרט (אגב, הכתיבה היחצנית שלה גורמת לי להקיא ממש כמו על בן כספית – מה ההבדל בין השניים שמצטטים יחצנים בתור עבודה).

    רק שבוע לאחר יציאת הסרט התפרסמו בידיעות הביקורות השליליות.

    נוצחתם

  25. ש.ג 28 מאי 2006 ב - 2:32 קישור ישיר

    לש.ג

    זה לא בלוג חד צדדי. זה פשוט בלוג מצונזר. עיקרון הציזנור אומר שמי שלא מדבר לעניין מצונזר. זה ככה פשוט. עכשיו תשאל אייך יודעים מי לא מדבר לעניין. שאלה טובה והתשובה פשוטה.
    אם אתה חולק על דעתו של יאיר, אתה מדבר לא לעניין.
    ואם אתה לא מדבר לעניין, אז ע”פ הכלל שקובע שברגע שאתה מדבר לא לעניין אתה חסום, אז אתה חסום.
    קוראים לשיטה הזו קיברנטיקה או בעברית, פעילות במעגל סגור.
    אם תעקוב אחר התגובות בבלוג, אולי תשים לב שהמדובר הוא בבלוג של מי שמתיימר להיות גוליבר ובמגיבים שהמושג גמדים גבוה עליהם בכמה מספרים.
    יאיר מביא מכתב ומנתח את הטקסט שלו באופן, שבלשון המעטה ובלנסות שלא לפגוע אומר שהוא חסר פשר.
    זה כמובן, לא מפריע לתגובות שמייד צצות בנוסח הבא:
    האובססבי: מגיע לכם אוכלי חינם מורמים מעם – ואיך אפשר בלי- אני לא מדבר על הביקורת שלך יאיר שאותה אני מאוד מעריך.
    מהנדס הקול: קודם שישפרו את מערכת הסאונד -ואיך אפשר בלי- אני איתך יאיר.
    בודק האיכות: ראיתי סרט עם סריטה -ואיך אפשר בלי – כל הכבוד יאיר חזק ואמץ במלחמתך במונופול.
    הפקיד מהבנק: זאת הבטוחה שהמפיצים נותנים שהם ירוויחו? – ואיך אפשר בלי – תגיד יאיר, הם עד כדי מטומטמים?
    חובב הסרטים: ראיתי אתמול סרט ביס – ואיך אפשר בלי- תגיד יאיר אתה חושב שזה מזכיר את הסרט ההוא או שהמפיצים סתם מטומטמים?
    הליברל: איך יכול להיות שמפיץ שמשקיע בסרט על חופש הדיבור, מנסה עכשיו לסתום פיות? – ואיך אפשר בלי- צילמתי אתמול את מישקה שותה קפה במדיסון סקוור, מעניין אותך לקבל תמונה?
    מישהו מהצד: אני לא מבין בענייני הפצה אבל יאיר, כשרואים את ההוא מתאבד אתה חושב כמוני שהוא התאבד? – ואי אפשר בלי- חשוב לי מאוד לדעת את דעתך והמפיצים שילכו להזדיין.
    וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה.
    הא כן, בהזדמנות זו, הרשו לי לעדכן אתכם שאני הראשון לבשר לכם שהזוכה בפסטיבל קאן השנה ממש לא מעניין את התחת שלי.
    והמפצים מטומטמים.
    עכשיו כולכם מבסוטים?

  26. עידן 28 מאי 2006 ב - 9:23 קישור ישיר

    יאיר, הסבר לי בבקשה איך הקרנת חינם מאפשרת לך לבצע את תפקידך על הצד הטוב ביותר. הקרנה מוקדמת, מילא, אפשר להתווכח על זה, אבל לראות סרטים בחינם, תסלח לי, זו פשוט שחיתות. כשהמבקרים יוצאים נגד המפיצים, הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים. אין שום סיבה שהמפיצים יממנו לכם הקרנות ואתם תחבלו בסיכויי הסרט להצליח טרם צאתו. אתם פה חוטאים לתפקיד שלכם.

    יאיר לעידן: יום יפה בארץ הפיות של עידן אם הקרנות חינם הן הפירוש שלך למושג “שחיתות”. אבל ניחא. כל אחד והאלרגנים שגורמים לו להתקף עיטושים. אני לא מחפש הטבות. אני מחפש שיתוף פעולה למען עבודה הדדית טובה יותר של המפיצים והמבקרים. הקרנה מוקדמת היא שיתוף פעולה כזה, גם אם המפיצים יחליטו (ומצידי, שיחליטו) שמערכות העיתונים צריכות לשלם על ההקרנות האלה. האם ביקורות רעות הורגות סרט שהושקעו בו מיליוני שקלים? אנחנו יודעים שלא. לא משנה לכמה אנשים אגיד שצופן דה וינצ’י הוא סרט רע, מי שתיכנן ללכת לראות אותו ילך בלי קשר. לעומת זאת, סרט כמו “Thumbsucker” שיוצא בסוף השבוע לא יעשה שקל בלי תמיכה ביקורתית. והוא לא יוכל להחזיק מעמד שבוע, כי אין לו תקציב פרסום, אין לו באז. אז אני משבח את המפיץ שהביא אותו, אבל יורד עליו שהביא אותו כה באיחור, כשהוא כבר בדי.וי.די. האם זה נקרא “לצאת נגד המפיצים”? אם המפיצים היו עושים את עבודתם היטב, מצבם היה טוב יותר. וחלק מהעבודה היא לצפות לביקורות הרעות, ולמנף את הביקורות הטובות (אין מפיץ שלא יודע היטב מה יש לו ביד. אני משוכנע שאף אחד מאנשי מטלון לא ראה את צופן דה וינצ’י ואמר “וואו, איזה סרט אדיר, הקהל פשוט ימות על זה” אלא מן הסתם אמר “איזה מזל שמשלמים על הכרטיס לפני הצפייה בסרט ולא אחריו”). ואחד הדברים המעניינים בעולם הביקורת, גם בארץ, שיש מעט מאוד סרטים עם קונצנזוס מוחלט. גם סרט עם רוב ביקורות רע יהיה מישהו שיכתוב עליו טוב איפשהו. וזה כל מה שהמפיצים צריכים. אני עצמי פחות להוט לכתוב ביקורת על “פוסידון”, שודדי הקריביים 2″ או “מהיר ועצבני 3”, כך שקיומן או היעדרן של הקרנות עיתונאים לסרטים האלה לא ממש מציק לי. אבל אני כן אתאכזב אם לא תהיה הקרנה מוקדמת לחדש של אלמודובר, או לינקלייטר, או ריצ’רד קלי, או סרטים נוספים שבהם לביקורת יש תפקיד בתיווך בין יצירה לקהל.

  27. סיני מת 28 מאי 2006 ב - 11:01 קישור ישיר

    אבל עידן, המפיצים עצמם לא רוצים לקבל את כספם של המבקרים. אף אחד חוץ ממך לא דורש שהמבקרים יתגמלו את המפיצים על הנזק הכלכלי שהם גורמים לו. אתה באמת רוצה להכריח את המפיצים לקבל את הכסף? זה לא קצת כמו לדרוש שכרטיסן באוטובוס ישלם על כרטיס?

  28. עידן 29 מאי 2006 ב - 10:44 קישור ישיר

    יאיר, אבל מה אם הסרט החדש של לינקלייטר,לדוגמא, נקטל ע”י המבקרים, מה הישגתם? גם הסרט יוצא עם באז שלילי, גםגם הצופים קוראים את הביקורות ומדירים רגליהם מן הסרט וגם המפיץ שחוזה בכישלון יחשוב פעמיים אם כדאי לו להוציא סרט לא מסחרי. אני טוען שמי שמקבל משהו בחינם יש לו מחוייבות, גם אם לא במודע, כלפי מספק ההטבה. בוא נבחן את דרישת המפיצים, הם הרי אינם דורשים שתתפרסמנה רק ביקורות מהללות, הם בסה”כ מבקשים דחייה של מספר ימים בפירסום הביקורות, זו בעיניי דרישה סבירה והגיונית גם בהתחשב בגודל השוק. מי שרוצה להמשיך ולראות סרטים בחינם ולפני כולם, מן הראוי שישתף פעולה עם הכללים שקובע מספק ההטבה. מי שמתעקש, אדרבא מוזמן לצפות כמו כולם(אני אישית אעריך יותר מבקר ששילם מכספו וצפה בהקרנה רגילה). אני גם חולק עליך לגבי קביעתך שסרטים כמו צופן דה וינצ’י חסינים מפני ביקורות. הציבור בארץ הוא אינטילגנטי ברובו ואינו נוהר כעדר אחרי כל בלוקבאסטר אמריקאי חדש. סרטי מלחמת הכוכבים למשל מעולם לא היו כאן להיטים היסטריים בקופות(תקן אותי אם אני טועה!) וגם מינכן של ספילברג שהיה אמור להיות כאן להיט בטוח, נמוג מהר יחסית אל ספריות הDVDבעקבות גל של פרסומת שלילית. לשבור את הגלים הרוויח בישראל יותר כסף מבכל ארץ בה הופץ וזהו סרט מאד לא מסחרי כך שאין חוקיות מוסדרת בדברים הללו. לי נראה שהמבקרים ברובם רוצים לאחוז את החבל בשני קצותיו, גם להנות מהקרנות מוקדמות בחינם וגם להגיד לקוראיהם איכס, אל תלכו(הרי מה אכפת להם מהמפיצים, הם כבר ראו בלי כסף). זו פשוט יריקה לבאר ששותים ממנה.

    רוה לעידן: פפפפ… אתה מתיש. סרט של לינקלייטר כשיגיע ארצה יגיע ב-2-3 עותקים עם תקציב פרסום מצומצם. זה בדיוק מסוג הסרטים שהמפיצים אמורים להתחנן בפני המבקרים שייכתבו עליו, אחרת קהל היעד שלו בכלל לא יידע שהוא קיים. דבר שני: אתה, כמו גם היחצנים והמפיצים, משתמשים בצירוף “גודל השוק”. גודל השוק אינו מושג אבסולוטי אלא יחסי. גודל השוק מכתיב את תקציב הפרסום והעותקים. למעשה, אם תשווה את ישראל למדינות בנות גודל דומה – נגיד, דנמרק – תגלה שתקציב הפרסום והעותקים (p&a) בארץ נמוך באופן יחסי לגודל האוכלוסיה. ובדומה, גם כמות המבקרים (כמו גם העיתונים והמגזינים) לגודל האוכלוסיה קטן יחסית (שים לב לנוכחות האפסית כמעט של ביקורת קולנוע בתקשורת האלקטרונית). כך שהמבקרים לא ממש מסוגלים למחסל סרט. הם יכולים להקטין את הגעתו אל מקסימום קהל היעד שלו, אם איכותו מאכזבת. מצד שני, אם מגיע סרט ממש מחורבן, לא היית רוצה שיהיה מישהו שיגיד את זה? לא צריך להיות אנטי-דוט להייפ? תרופת נגד להצפה פרסומית? וצריך להגיד בגלוי: למען היגיינה תרבותית, יש סרטים שזו מצווה לנסות לפגוע בהכנסתם. סרטים שאתה רוצה להתפלל שיתאדו מהעולם, שיכחדו (כל מבקר וסוג הסרטים שהוא חושב שגורם לסוף העולם להגיע במהרה בימינו). עכשיו מה הקאץ’? שהמפיצים יודעים את כל זה, הם יודעים שרוב סרטי הענק שהם מביאים לרוב מחורבנים. זו פשוט התוצרת ההוליוודית של השנתיים האחרונות. אני חושב, למשל, שגם אם כל המבקרים בארץ היו מוצאים להורג סרט כמו “ארבעת המופלאים” היה נכשל בארץ בדיוק באותה מידה שהוא נכשל עם הקטילות של המבקרים. המפיצים בארץ נפלו בפח: הם מחויבים על פי תנאי הזיכיון שלהם, להשקיע הון תועפות בסרטים שהקהל בארץ לא רוצה לראות. אז מה עושים? מוותרים על הזיכיון של פוקס, סוני ודיסני? לא. יורים בשליח. יוצרים מצג שווא ש”שלושת ימי החסד” של המבקרים הם אלה שיבריאו את מצב בתי הקולנוע בארץ. הם יודעים, היחצנים יודעים, ההתאחדות יודעת, אני יודע, אתה יודע, שזה לא יקרה. אבל חוסר האונים שלהם מול הסרטים שהם מייבאים רק מוכיח שזמנם של הדינוזאורים הולך וקצר.

  29. סיגל 29 מאי 2006 ב - 16:02 קישור ישיר

    הנה המאמר שכתב שמוליק דובדבני בעניין זה:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3256386,00.html

  30. מבוקרת לבקרים 29 מאי 2006 ב - 23:35 קישור ישיר

    דובדבני ממחזר את דנון, אבל טוב שאתר כמו YNET נוקט עמדה, אני מקווה שגם העיתונים ינקטו אותה.

  31. הש"ג 30 מאי 2006 ב - 0:19 קישור ישיר

    עד כמה אפשר להיות פומפוזי ומצטדק יותר ממה שדובדבני לקח על עצמו? מר דובדבני, שמעולם לא כתב על סרט אשר אינו בלוקבאסטר אמריקאי זבל, מניף את דגל היושרה העיתונאית וחופש הביטוי. חופש הביטוי? מה לזה ולחופש הביטוי? מרתין לותר דובדבני יצא מגדרו ולא בגלל האחיזה של סרטי הזבל האמריקאים בשוק, או המונופול השולט בבתי הקולנוע בארץ, או אלפי דברים אחרים שתוקעים את התעשייה שלנו – אלא כי ביקשו ממנו לחכות יומיים עם הביקורת כדי שהקהל האינפנטילי שקורא אותו יוכל להנות מקטילתו את מלחמת העולמות כשעתיים לפני שילך לקולנוע לבלוס פופקורן מולו. יש כמה דברים מכעיסים בכל הסיפור הזה ואין זה קשור כלל לחופש ביטוי. דובדבני יכול להתבטא כמה שהוא רוצה, הוא יכול ללכת להצגות שחרית, הוא יכול לחפש את הסרט בדיוידי, הוא יכול לגנוב אותו מהאינטרנט אם זה מה שהוא מעדיף ולכתוב מה שבא לו.
    יש לי ידידה שהזמנתי כמה פעמים להקרנות מיוחדות שקיבלתי עבורן הזמנות. אבל מה לעשות, היא חסרת סבלנות בדרך כלל. לאחר פעמיים שהיא קמה ויצאה באמצע – הפסקתי להזמין אותה. זכותה המלאה לצאת באמצע, מה לעשות. זכותי כמובן לא להזמין אותה פעם הבאה ולהציע לה לראות את הסרט בהצגות המסחריות – כאשר יציאתה לא תביך אותי. זה הצעד שנעשה מול המבקרים כאן. אולי קצת מכעיס – אבל לא בדיוק צנזורה צבאית.
    ויאיר, זה לא הטיעון של “אם יש רעב באפריקה למה לכתוב על הקרנות מבקרים” – זה יותר ברמה של הפגנות הסטודנטים בארץ – עם כל העוולות החברתיות שסטודנטים בצרפת ובעולם מנסים לתקן, הדבר היחיד שמניע הפגנות סטודנטים בארץ זה מחיר הלחמניה במנזה. וזה אומר משהו על הסטודנטים יותר מאשר על המנזה.

  32. נ.ג 30 מאי 2006 ב - 1:07 קישור ישיר

    אז פתאום חשבתי לעצמי כך.

    ואולי המפיצים לא כ”כ מטומטמים כמו שנדמה למבקרים.
    ואולי המפיצים הבינו שהעולם השתנה ומשתנה.
    ואולי המפיצים הבחינו שבעולם החדש, כל ילד פותח אתר/בלוג/פורום ומכריז על עצמו שהוא מבקר סרטים.
    ואולי המפיצים הבינו שהילדים האלה, שמורידים חופשי סרטים ברשת וממהרים לדווח עליהם, הם יוצרי הבאז האמיתיים.
    ואולי המפיצים הבינו שבסיטואציה הנ”ל, מבקרי הקולנוע הם בכלל מיותרים, או בטלים בשישים.
    ואולי המפיצים הבינו שבעולם המחר שכבר ישנו היום, חבל להתאמץ אצל מי שהפוזה שלהם עדיין נטועה באתמול.
    ואולי המפיצים, מתוך הבנת העולם של היום, טמנו פח למבקרים כדי לחסוך לעצמם את הטירחה שבהקרנת מבקרים.
    ואולי כדאי שהמבקרים יתחילו לחשוב ברצינות על אייך הם עצמם יכולים לשמור את מעמדם וההגמוניה שלהם בעולם משתנה שבו כל ילד הוא מבקר סרטים מטעם עצמו.

    ואלי המפיצים לא חשבו על כלום.

    אבל, ובכ”ז, ואם הם יתמידו, זו בהכרח תהא התוצאה ביחס למבקרים – הם יהפכו למיותרים.
    אז לנוכח מיתקפת המבקרים ולנוכח קריאת התגובות באתרים השונים, בתור מי שעדיין לא הסתגל לעולם החדש וכמי שיש לו בכ”ז פינה בלב למבקרים “מקצועיים” (למרות הביקורת שלי ביחס לרמתם המקצועית), הייתי מציע למבקרים להתעשת ולבדוק איך הם מצילים את מידת השפעתם לפני שיהיה מאוחר.

  33. עידן 30 מאי 2006 ב - 10:19 קישור ישיר

    יאיר, לי נשמע שאתם פשוט מחפשים תירוצים מדוע המפיצים צריכים להמשיך לתת לכם הקרנות בחינם. תודו, זה צ’ופר, זה כיף, אתם פשוט לא רוצים לוותר על זה. לגיטימי, אני מניח שגם אם אני הייתי חווה ככה צפייה בסרטים, גם אני לא הייתי שש להיפרד מהלוקסוס. אבל לטעון שאתם משרתי הציבור, אני פשוט לא יודע אם לצחוק או לבכות. רוב הציבור הרי קורא ביקורת טובה ויודע שהסרט רע וכשהמבקרים קוטלים את הסרט הקהל נוהר ונהנה. ההקרנות האלה אולי חיוניות לדד ליין של העיתונים, אבל הן משרתות רק את המבקרים והסלבריטאים המפונקים שחושבים שהם מורמים מעם. הטענה שיש סרטים שפשוט מתבקש לרדת עליהם היא נכונה לצערי. רק שאני לא חושב על תוצרת הוליוודית בהקשר הזה, אני דווקא חושב על כל מיני נפיחות מזרח אירופאיות בכיכוב כל מיני מכוערים עם שיניים רקובות שאנשים כמו אינגבר ושניצר מנסים לשכנע אותנו שיש בהם יותר יושר ואמת מאשר בסרט אמריקאי או קולנוע ישראלי שברובו עשוי בחוסר מקצועיות טכנית מעוררת רחמים אבל הקליקה האוחובסקית(והמבין יבין) מעלה על נס.

  34. זה שמבין 30 מאי 2006 ב - 15:06 קישור ישיר

    שמע, עידן, יש משהו מאוד פשוט שכנראה לא חודר לך לראש: גם אם המפיצים יגבו כסף על כרטיסים ממבקרי הקולנוע, מבקרי הקולנוע יהנו מסרטים חינם — כי מערכת העיתון תשלם על זה, לא המבקר. ומבחינת העיתון זו הוצאה מוכרת. ממש כמו שמורה בביה”ס לא משלם מכיסו על גירים ללוח (אבל החנות כן מקבלת כסף על הגירים), כך גם מבקר קולנוע לא ישלם מכיסו על סרט (אפילו שהקולנוע כן יקבל כסף על הכרטיס).

  35. פטרישיו 30 מאי 2006 ב - 22:23 קישור ישיר

    עידן,
    מבקרי הסרטים לא “רואים סרטים חינם ועושים עבודה לא טובה”. היכולת לראות סרטים חינם מחייבת אותם לבצע מלאכת כתיבה איכותית ותובענית. אני יכול לומר לך, כמבקר, שבמקרים רבים אני מעדיף לראות את הסרט בהקרנה מסחרית ולשלם על הכרטיס, מאשר לראות אותו דרוך, לעקוב אחרי כל פרט ולהיות מחויב לכתוב עליו כתבה של שלושה עמודים תוך יומיים. רוב מבקרי הסרטים משקיענים כמוני.
    מלבד זאת, מבקרי סרטים הם אוהבי סרטים, והם רואים את הסרט לעתים שלוש או ארבע פעמים בהקרנות מסחריות לאחר שצפו בו חינם. תרומתם לקופות הכרטיסים אולי גבוהה יותר מאשר תרומותיהם של כל בעלי המקצועות האחרים (רק יוצרי הסרטים חולקים עמם בגודל התרומה). הם רואים סרטים פחות ב”חינם” מאשר כל מי שאני מכיר.

  36. עידן 31 מאי 2006 ב - 10:26 קישור ישיר

    פטרישיו, לא קראתי קשקוש כמו שלך הרבה זמן. כל הכבוד!

  37. פטרישיו 31 מאי 2006 ב - 21:06 קישור ישיר

    חוסר כבוד כלפי אנשים שעוסקים בקולנוע ברצינות וזלזול אישי בי.
    אתה ממש מגעיל.
    יאיר, האם לדעתך לעידן הזה יש זכות לפגוע בי כך?

  38. פטרישיו 31 מאי 2006 ב - 21:07 קישור ישיר

    ההודעה שלמעלה מיועדת לעידן, כמובן

  39. רונאל 1 יוני 2006 ב - 0:22 קישור ישיר

    נראה לי שעידן הוא שתול… לא נורא… זה מותר בכל פורום. אני דווקא מסכים עם “זה שמבין” ועם “פטרישיו”. אני עוקב אחר הסוגיה הזאת כבר 3 שנים (היא התעוררה גם בקיץ לפני כ-3 שנים). מפיצי הסרטים אינם מבינים את המלאכה שעושים המבקרים, גם כאשר הם “קוטלים סרט”. עצם העלאת התכנים והאיכות לדיון מקדמת את הסרט ומדובר בדיון ענייני. סופרים, לדוגמא, אף פעם לא ינהלו מלחמה עם מבקרי ספרות, וכך גם יוצרי טלויזיה. קחו לדוגמא את “הפסיון של ישו” ואת “צופן דה-וינצ’י” – הביקורות, למרות שהיו גרועות, עשו שירות גדול מאד למפיצים

  40. שירה 1 יוני 2006 ב - 0:23 קישור ישיר

    מי מתרגש מעידן? התמקדו בעיקר ובתכנים ולא בחנופות עידן

  41. עידן 1 יוני 2006 ב - 9:32 קישור ישיר

    פטרישיו, אני מציע לך להירגע. אני לא מכיר אותך בכלל וכן אני חושב שמה שכתבת הן שטויות. זכותי לחשוב כך וזכותי לכתוב זאת. אם אתה רוצה לראות בזה פגיעה אישית בך, גם זו זכותך אבל כמו שאמרתי איני מכיר אותך כך שאני לא רואה בזה פגיעה אישית. עכשיו לגבי מי שעושים קולנוע בארץ, בעיניי כולם לוזרים בלי הבדל דת,גזע ומין. רונאל, אינני שתול של יאיר רוה. מעולם לא נפגשנו באופן מסודר, אני כותב את אשר על ליבי ומי שלא מסכים רשאי להביע את דעתו אבל אני לא אתנצל על מה שאני חושב, יש ביסוס לדברים שלי ומי שדבריי לא ערבים לאוזניו מוזמן כאמור להגיב או להתעלם. חג שמח וכל טוב!

  42. חן חן 1 יוני 2006 ב - 12:19 קישור ישיר

    די! נמאס כבר! למה לשכפל ולשכפל את המיתוס ששרקו בוז לקופולה בקאן. די, כבר נכתב שעשו מעבר פיל, ושבסך הכל היו תריסר שריקות בוז חלושות

  43. עידן 1 יוני 2006 ב - 12:44 קישור ישיר

    אף אחד פה לא מבין על מה הוא מדבר. אני חוזר לפורום המקורי שלי. תמשיכו לפנטז על קופולה ועל מלחמות גרילה בעיתונאים.

  44. marvel 1 יוני 2006 ב - 13:07 קישור ישיר

    מה עם צופן דה-וינצ’י? ראיתם מה שוות הביקורות? האם הם הצליחו לגרוע דולר אחד מהקופות? המבקרים עושים מלאכתם, והשיירה עוברת (וצוחקת כל הדרך אל הבנק).

  45. כמובן נגד 1 יוני 2006 ב - 13:26 קישור ישיר

    ?

  46. כמובן נגד 1 יוני 2006 ב - 13:29 קישור ישיר

    לעידן.

    כל עושי הסרטים בארץ, הם לוזרים? מאיפה ולמה הבאת משפט כזה?

  47. אלירן 2 מאי 2007 ב - 20:52 קישור ישיר

    mhnr mhnrho צימר צימרים


השאירו תגובה