11 אוגוסט 2008 | 13:08 ~ 24 תגובות | תגובות פייסבוק

הקיץ: מדריך שימושי

הקייטנות הסתיימו. הילדים בבית. וזה הזמן להתחיל להדביק את הפערים של סרטי הקיץ. הנה, בתמצית, סיכום סרטי הקיץ שיצאו כאן (ממש במקביל לאמריקה) מיוני ועד סוף יולי. בראשם, סרטי הקיץ שאתם צריכים להזדרז אליהם, ומולם סרטי הקיץ שעליהם לדעתי מאוד כדאי לכם לדלג. שתפו בתגובות: מה הדירוג שלכם?

ההברקות:

“וול-E”. אולפני פיקסאר אמנם כמעט תמיד עושים סרטים נורא יפים, אבל גם להם יש עליות (“משפחת סופר על”) וירידות (“מכוניות”). בשנה שעברה “רטטוי” המופתי שלהם היה הסרט הקופתי ביותר בישראל. לכן, הציפייה, שלי לפחות, היתה שהסרט הבא בתור יהיה מהחלשים שלהם. מה גם שהוא בוים ונכתב על ידי אנדרו סטנטון, הבמאי של “מוצאים את נמו”, הסרט שאני הכי פחות מחבב של פיקסאר. לכן נשמטה לסתי אל מול ההברקה האדירה הזאת. באמצעות הומור דק אבחנות ורב ניואנסים, חזון עתידני מצמרר ושימוש בקולנוע טהור של מוזיקה, תמונות ותנועה, ועם מינימום מילים, סטנטון ושות’ יצרו סרט חכם ונוגע ללב שגורם לצופים לדמוע מול גמלוניותו של רובוט חבוט, מיושן וחובב מיוזיקלס. בימי קיץ כל-משפחתיים בהם הקולנוע אמור להיות לא יותר מבידור עשוי היטב, “וול-E” הוא יצירת אמנות מקסימה, נוגעת ללב ומעוררת מחשבה, שמושפעת במידה שקולה מסטנלי קובריק ומדאגלס אדמס.
“האביר האפל”. ציפינו לגיבור על, לאקשן, לסרט המשך מסקרן ל”באטמן מתחיל”. ומה קיבלנו? פאקינג יצירת מופת שלא קשורה בכלל לגיבורי על או לפעולה או לבניינים מתפוצצים, אלא דיון מורכב, סבוך, אפל, ומצמרר בעוצמתו ובאינטנסיביות שלו על מוסר, חופש הבחירה, מעשים והשלכותיהם. “האביר האפל” מציג עולם השרוי במצב של כאוס תמידי ואת גיבור העל, זה שאמור להושיע, כמי שדווקא מוסיף שמן למדורה. “האביר האפל” פונה גם למי שגיבורי על לא מעניינים אותו, בזכות העובדה שהבמאי, כריסטופר נולן (“ממנטו”, “יוקרה”), הוא לגמרי במקרה גם אחד התסריטאים הכי מבריקים כרגע בשטח, והוא משתמש בגיבורי הקומיקס כדי להגיד דברים פולמוסיים על העולם שבו אנחנו חיים ועל טיבה המעורער של נפש האדם.
“אל תתעסקו עם הזוהן”. הסרט המצחיק של הקיץ, וכנראה הסרט הכי ישראלי שהופק בהוליווד מאז “אקסודוס”. אדם סנדלר בתור חייל קומנדו ישראלי שמביים את מותו, הופך לספר בניו יורק, ומרסס בדיחות בעברית במה שבקלות יכול להיחשב ל”גבעת חלפון 2”. “אל תתעסקו עם הזוהן” יצא באמריקה בשנה בה המניות של ישראל באמריקה נמצאות בשיא: מועמדות לאוסקר ל”בופור”, הצלחה קופתית מרשימה ל”ביקור התזמורת”, איילת זורר מצטלמת לסרט ההמשך ל”צופן דה וינצ’י”, “בטיפול” הופכת לסדרה מדוברת ב-HBO. ועכשיו החיבור בין החרמנות החיננית של סנדלר וג’אד אפאטו (המפיק והשותף לכתיבה שחתום בשנה האחרונה גם על “הדייט שתקע אותי”, “סופרבד” ו”קח את זה כמו גבר”) ובין ההומור הצבאי הישראלי יצר זהב קומי. ולמרות שהסרט עושה חוכא ואיטלולא מהסממנים הישראליים והשפה הגרונית, הוא גם מצליח להיות די נבון באבחנותיו על אופי המקום המטורלל הזה.
“איים אבודים”. הברקה תוצרת הארץ: ציפינו לאוסף בדיחות סטייל “אהבה קולומביאנית” וקיבלנו את הסרט המרגש של העונה (פלוס בדיחות). רשף לוי, בסרטו הראשון כבמאי, במסע נוסטלגי אל שנות השמונים, קצת שמאלה מהמציאות, בסיפור שנראה קליל בתחילה והופך למטען צד רגשי עד סופו. סקס ומוזיקה בחצי הראשון, שכול ואובדן בחצי השני. הסרט הזה מצליח להפתיע ללא הרף גם בצפייה שניה. (ובל נשכח: גם “ואלס עם בשיר”, יצירת המופת הגדולה של השנה מתוצרת הארץ, עדיין בבתי הקולנוע).
“הנקוק”. וויל סמית בתור גיבור-על כלומניק, בטלן ושיכור בברדק אטומי של סרט, שקיבל ביקורות איומות, חלקן מוצדקות. אבל רגע רגע: הוא מהנה בצורה בלתי רגילה.
וגם ראויים: “האי של נים” ו”השכן שלי טוטורו”.

הפדיחות:

“מאמא מיה”. קיווינו ל”היירספריי” של 2008 וקיבלנו סרט מפלצתי, צווחני וחסר חן. הייתם מצפים שבגרסה הקולנעית למיוזיקל הבימתי, המבוסס על שירי להקת אבבא, יהיה קצב, גרוב ושמחת חיים. בפועל יש תיאטרליות מוגזמת, שימוש אפסי בקולנוע, וכמה מהביצועים הווקליים המצמררים ביותר שנשמעו על המסך. למרות ליהוק די מבריק (מריל סטריפ, פירס ברוסנן, קולין פירת בתפקידים קלילים מאוד) ולמרות שקשה לעמוד בפני הקצב המידבק, או הקיטש המתקתק, של היורו-פופ של אבבא, “מאמא מיה” הוא סרט שטובח בשירים, מוציא מהם את הכיף ואת הקאמפ ונותר עייף, בלה ומיושן.
“ספיד רייסר”. האחים וושאובסקי, האדמו”רים ממטריקס, התעצלו לשוב ולביים בשנים האחרונות, מאז שחתמו את טרילוגיית “מטריקס”. בסרטים בהם היו מעורבים מאז הם הסתתרו מאחורי באי כוחם. לכן, כשהאחים בכבודם ובעצמם החליטו לביים את “ספיד רייסר”, הגרסה שלהם לסדרת אנימציה יפנית פולחנית על נהג מרוצים, הסקרנות גאתה. זה בטח יהיה מרהיב, קיווינו.וגם אם לא נתלהב, לפחות הסרט יהיה גדוש מרוצי מכוניות. דבר לא הכין אותי – גדול מעריצי “מטריקס” והאחים – לשברון הלב שהם בישלו לי. שעתיים ורבע של קקופוניה לא ברורה, על נער שמנסה לברר מה עלה בגורל אחיו הנעדר, ועל קוף המחמד של המשפחה שמשליך גללים על האנשים הרעים. ולמרות שבתחילה נדמה שהסרט אכן מרהיב בצבעוניותו, גם קטעי המירוצים התגלו כבלתי מלהיבים. איפשהו מתחת ל-135 דקות הסרט מסתתר אולי סרט מתוק ונמרץ בן 80 דקות, שנקבר תחת מפולת יומרנות שלא תיאמן.
“מבוקש”. הסרט הזה, עם אנג’לינה ג’ולי וג’יימס מקאבוי, כבר צבר לעצמו לא מעט מעריצים, אבל חוששני שצריך להגיד את האמת: כדי לחבב אותו צריך לבוא עם סטנדרטים די נמוכים. העלילה כוללת נול טוויה בעל כוחות על טבעיים שמחליט מי ימות ומי יחיה בעולם, ואפשר היה להתעלם ממנה בכיף אם רק קטעי האקשן לא היו כה בלתי-מבריקים. חוץ מסצינה טובה אחת על רכבת, אין כאן שום קטע פעולה שהוא לא חיקוי לסרטים שחיקו את “מטריקס”.
“סקס והעיר הגדולה”. תודו שזה סתם סרט. תודו.

(פורסם ב”7 לילות”, 8.8.08)

נושאים: סרטי קיץ

24 תגובות ל - “הקיץ: מדריך שימושי”

  1. עדן 11 אוגוסט 2008 ב - 13:35 קישור ישיר

    הברקות:

    אינדיאנה ג’ונס – נהדר, הכי טוב של הקיץ.

    איירון מן – קליל, מענג ודאוני מלך. הרבה יותר טוב מ”האביר האפל”.

    ספיד רייסר – נכון שהוא ילדותי ומטופש אבל הוא גם מרהיב וייחודי. סרט שהקדים את זמנו.

    וול E – לא מבריק כמו שאומרים אבל טוב מאד.

    מסע אל בטן האדמה – היה אמור להיות איום והתגלה כהפתעה מרעננת. שילוב של “כבר לא עושים סרטים כאלה” עם “עוד לא עושים סרטים כאלה”.

    האי של נים – נהדר לילדים.

    אכזבות ופאדיחות:

    מאמה מיה – הסרט הרע של השנה. לא להאמין כמה שזה גרוע.

    מבוקש – משעמם, מטופש מעבר לגבול הסיבולת ומתועב מוסרית.

    הענק הירוק – לא באמת רע, סתם בינוני נורא.

    הנקוק – לפני התפנית האיומה בעלילה זה היה סרט חביב מינוס, אחרי התפנית הוא נהייה קטסטרופה.

    האביר האפל – הכל כבר נכתב. יום אחד העולם יתעורר מהפסיכוזה ההמונית שגרמה לו לחשוב שהסרט הסביר פלוס הזה הוא יצירת מופת מדהימה.

  2. ניקו 11 אוגוסט 2008 ב - 14:26 קישור ישיר

    מסכים עם רוב ההמלצות והאזהרות חוץ מ-“אל תתעסקו עם הזוהן” שהוא פשוט מביך ודבילי ולא מגיע לרמה של שאר הסרטים של אפאטו, ו-“מבוקש” שהוא דווקא פאן טהור אם לא לוקחים אותו ברצינות..

  3. דרורית 11 אוגוסט 2008 ב - 14:31 קישור ישיר

    וול-אי מצויין. אחד הסרטים שהכי התרגשתי ונהניתי בהם בשנה האחרונה (גם הילדים הגדולים נהנו).
    האי של נים – חביב בתור בידור קיץ, בהחלט לא מזיק. מהנה.
    סקס והעיר הגדולה – לא סבלתי בזמן הצפייה, אבל אחרי שעבר זמן הוא נראה לי תפל יותר ויותר, לא הייתי ממליצה עליו.
    תוספת לרשימה שלך: “קופים בחלל”. שני צופים צעירים (רבע לחמש ורבע לעשר) נהנו. שני מבוגרים (=סבא וסבתא) סבלו קשות (אחרי שנהנו מאוד מוול-אי שבוע לפני).
    קונג פו פנדה – שוב, הצופים הצעירים התלהבו (ומאז הבית נעשה מוקד לתחרויות אין סופיות של אמנויות לחימה, והג’ודוקאים הישראלים באולימפיאדה בהחלט תורמים לעניין). מה שכן, שמעתי על הרבה ילדים צעירים שפחדו בסרט הזה, וכלל הוא הוכתר כ”סרט בנים” ולא “סרט בנות”.
    מועדון ווינקס – זוועתון קיץ. שתי בנות צעירות (5 ו-7.5 נהנו מאוד, האמא נטרפה).

  4. דרורית 11 אוגוסט 2008 ב - 14:35 קישור ישיר

    ואופטופיק – עוד לא הסתיים הקיץ, נכון, אבל כמה זמן לפני אפשר יהיה לדעת מה התוכנית בפסטיבל חיפה?

  5. פיטר ג'קסון 11 אוגוסט 2008 ב - 14:45 קישור ישיר

    בקשר לאביר האפל.עצם העובדה שכבר בשורה השנייה אתה אומר שהסרט לא קשור לגיבורי על ולבאטמן אומרת שהסרט נכשל.

    אני ממש לא חושב שהסרט יצירת מופת ואפילו לא קרוב אבל נעזוב את זה.

    כשאתה לוקח דמות קומיקס מוכרת כמו באטמן שלא אתה יצרת,ורוצה לעשות ממנה סרט,לפי דעתי אתה מחוייב באיזשהו מובן לקומיקס. כבר בנקודה הזאת יש בעיה עם הסרט הזה.

    אם אני אעשה סרט על ארבעת המופלאים,שגיבור העל שיככב בו יהיה הלבוי. אנ ילא חושב שאני אצור סרט טוב.

    הנקודה היא,כל מי שחושב שהסרט הזה הוא יצירת מופת חי בבועה רצינית לאללה,וכנראה לא פתח חוברת קומיקס של באטמן.

  6. ליאור 11 אוגוסט 2008 ב - 14:59 קישור ישיר

    יאיר, קשה לי להביע את אכזבתי מכך שפיסת הדרעק “זוהאן” הוא לדעתך “הברקה” ו”הסרט המצחיק של הקיץ”. מה קורה, לכל הרוחות? כבר לא נשארו מבקרים שניתן לסמוך על טעמם…

    הקיץ עוד לא נגמר, ואני תקווה שתמצא את טרופיק ת’נדר מצחיק יותר מזוהאן.

    לעומת זאת, מסכים עם כל מילה לגבי ספיד רייסר.

  7. raz 11 אוגוסט 2008 ב - 15:07 קישור ישיר

    שני סרטים מדהימים יצאו הקיץ הזה, ואלו כמובן האביר האפל ו-וול E, שתי יצירות בוגרות, פילוסופיות, מעוררות מחשבה, אפוקליפטיות, עוצרות נשימה עם שילוב של קולנוע טהור, אקספרימנטלי ופשוט מבריק.
    שני סרטים מאוד שונים בתכונם, באמירות שלהם, בתפיסת עולמם, אבל מנגד הם מאוד דומים באיכויות שלהם(האביר האפל יותר טוב, אבל לא בכזה הרבה), בחדשנות ובמקוריות שלהם, כל אחד והז’אנר שלו- וול E בז’אנר האנימציה והאביר האפל בקומיקס.

    מלבד שני הסרטים האלה, לא היו כאלה סרטים טובים. לא רק בעונת הקיץ, אלא מאז ינואר בכללי (רק ואלס עם בשיר יכול להצטרף לקבוצה של השניים, למרות שהוא לא מגיע לאיכויות שלהם, אבל הוא עדיין סרט מדהים, במיוחד בנוף הישראלי).
    אינדיאנה ג’ונס ואיירון מן שני סרטים בהחלט מהנים, אבל קשה למצוא בהם משהו יותר מזה. אין בהם איזשהו ערך מוסף. איירון מן יותר טוב, בעיקר בגלל שהתסריט שלו הרבה יותר טוב מהתסריט המגוחך של אינדיאנה, אבל מנגד באיירון מן אין סצנות מדהימות מבחינת בימוי כמו שיש באידיאנה בראשות ספילברג (הקרב על המשאיות זו אחת מן הסצנות היותר יפות ונהדרות שנראו בשנים האחרונות בסרטי פעולה ואקשן).

    איים אבודים הוא סתם סרט טוב, וכל השוואה בינו לבין בשיר היא לא פחות ממגוחכת. סרט בהחלט מהנה, אבל הוא כל כך מלא בחורים והחלטות תסריטאיות גרועות (כמו הסצנה, שתפקידה אך ורק להיות מגניבה ובלי שום הצדקה תסריטאית, בה מגלים שעופר מת ולא אחיו. כל כך זול ומאולץ) שרק פוגמות מההנאה של הסרט (וגם בימוי כושל בכל הקשור לסצנות הדרמטיות. רוב הסצנות האלו נראו די רעות, במיוחד בגלל המשחק של השחקנים, שכל פעם שמישהו בכה זה נראה לי כל כך לא אמין וכל כך מגוחך).

    אל תתעסקו עם הזוהן בהחלט מהנה וטוב עם לא מעט בדיחות נהדרות ותיאור די טוב של התרבות הישראלית. בלי כמה סצנות רעות ובלי והאמצע המקרטע מעט, הן מבחינת תסריטאית והן מבחינת בימוי, הסרט יכל להיות הרבה יותר טוב. הוא היה יכול ללכת הרבה יותר רחוק עם תפיסת העולם שלו ועם המסר שלו, אבל הוא החליט בסוף הסרט להישאר סתם עוד סרט הוליוודי טוב עם סצנות קלישאתיות.

    הענק הירוק והנקוק סתם סרטים. מהנים בחלקם, רעים ברובם. שוב, גם כאן, הבעיה המרכזית היא בתסריט. למה אנשים בהוליווד לא יודעים לכתוב תסריט טוב? אני לא מבקש תסריט שובר מוסכמות, חכם, נועז, מבריק כמו של האביר האפל, אבל גם תסריט כמו של אקס מן או ספיידרמן היה מתקבל בברכה. התסריטים של שני הסרטים הללו פשוט מגוחכים וטיפשיים. פשוט לא ניתן לראות שום חוכמה בכתיבה, או רגש מסוים. סתם אוסף של סצנות ומשפטים כתובים, אבל כתובים פשוט רע (שלא נדבר על ההחלטה התסריטאית האומללה של הנקוק, ואתם יודעים בטח על מה אני מדבר…).

    זהו נראה לי. את הסקס והעיר הגדולה, מאמה מיה ומבוקש לא ראיתי, ולפי יאיר ושאר המבקרים בעולם כנראה עשיתי בשכל. סרטים שמראש לא חשבתי שאראה, כי הם פשוט לא מעניינים (את הסקס אף פעם לא ראיתי, אז אין סיבה שאני אראה את הסרט ואת אבבא אני פשוט מתעב), וכיום, אחרי שלל הביקורות הרעות, אני בטח ובטח לא אראה.

  8. David 11 אוגוסט 2008 ב - 15:08 קישור ישיר

    to 5
    he didn’t say it has nothing to do with Batman. Just nothing to do with super-heroes, and i don’t think he really ment it.
    as for being faithfull to the comics, how is the movie not faithfull?
    and anyway, a cinematical masterpeice isnt judged by the fact that you did or didnt read a Batman comics.

  9. רז 11 אוגוסט 2008 ב - 15:46 קישור ישיר

    אין יותר מדי הברקות הקיץ. הרשימה שלי כוללת את “וול-אי”, “קונג-פו פנדה”, “האביר האפל” וגם “טוטורו” (למרות שטרם ראיתי אותו בהקרנה מקומית). אני לא יודע לגבי פאדיחות, אבל מאוד התקשיתי לחלוק את ההתלהבות הכללית מ-“איירון-מן” ו-“אינדיאנה ג’ונס וגולגולת הבדולח”.

  10. ליאור 11 אוגוסט 2008 ב - 15:47 קישור ישיר

    “האביר האפל” הוא לא סרט קומיקס. הוא דרמת פשע, שהיא המומחיות של כריס נולאן. אם הוא היה סרט קומיקס, הוא לא היה עושה 400 מיליון דולר בשלושה שבועות.

  11. רותם 11 אוגוסט 2008 ב - 16:09 קישור ישיר

    סרט לא חייב לשמור על קשר עם “המקור” שלו.
    הוא בסך הכל טפיל על המקור. באטמן הבא יכול להביא את סיפורו של באטמן שעושה ניתוח לשינוי מין כדי להתמודד עם הרשע וזה עדיין לא משנה כלום על איכותו של הסרט.

  12. רז-ש 11 אוגוסט 2008 ב - 16:10 קישור ישיר

    לזה שמכנה את עצמו “פיטר ג’קסון”:
    אין סרט שיותר נאמן ומכבד את החומר המקורי שלו, הקומיקס, כמו האביר האפל. לכבד את חומר המקור זה להתיחס אליו ברצינות, לקחת את הדמויות ברצינות, ולבנות עולם קולנועי שיעשה בסוגה קולנועית את אותה איכות ומהותיות של הדמות בקומיקס.
    אני מנחש שאם יש מישהו שלא קרא קומיקס של באטמן מימיו זה כנראה אתה, בכל אתרי הקומיקס באינטרנט אגב מהללים את הסרט הזה בדיוק מאותן סיבות. ואם אתה רוצה ספציפית לדעת מאיזה רומאנים גראפיים האביר האפל אומץ אז לך ל: the dark knight returnes. the long Halloweenen. dark victory.
    תקרא את אלה ואחר כך תכתוב.
    והאזכור שלך של פאנטסטיק-פור בהקרש זה הוא ממשך מביך. אם יש דוגמא לסרט קומיקס מהשנים האחרונות שמתיחס בזלזול מוחלט לדמויות שלו, והורס לחלוטין את מהותן (וסתם גרוע באופן כללי) זה פאנטסטיק-פור. הראשון והשני.

    וליאיר, אני חושב שאתה צריך להסביר איך זה שבטבלה בעכבר העיר אתה רשום כנותן 4 כוכבים גם לאביר האפל וגם לאינדיאנה ג’ונס. אני אישית חושב שהראשון הוא יצירת מופת והשני זוועה אוילית, אבל גם אם אתה לא חושב ככה אני חושב שבגלל השוני בינהם זה שווה התיחסות והסבר.

  13. דודי קינג 11 אוגוסט 2008 ב - 16:55 קישור ישיר

    “האביר האפל” הוא סרט טוב, אפילו סרט מעולה, אבל הוא לא יצירת המופת שעושים ממנו. פילוסופיה ודיון על חברה ומוסר יש בו בערך כמו ב”מטריקס” – ברמה רדודה למדי. מה שכן יש בו, לעומת זאת, זו הופעה עוצרת נשימה של הית’ לדג’ר. היא גם מה שעושה את הסרט, והיא מוכפלת כפל-כפליים כשיודעים איך הוא מצא את מותו. לדעתי עובדת מותו של לדג’ר קשורה גם לא מעט להצלחה הקופתית והביקורתית של הסרט. ספק אם הסרט היה זוכה לכזו תשומת ללא הטרגדיה של לדג’ר.

    אם נוטלים מהסרט את החד-פעמית והמבריקה של לדג’ר (וראוי לציין גם את ההופעה המעולה של אהרון אקהרט כטו-פייס), אז הסרט הקודם בסדרה, “בטמן מתחיל”, הוא טוב יותר ברוב המובנים מהנוכחי.

  14. עופר ליברגל 11 אוגוסט 2008 ב - 17:02 קישור ישיר

    בקצרה:

    מעולים: וול-אי, האביר האפל
    טובים: אירון מן, אינדיאנה ג’ונס
    סביר: איים אבודים
    אכזבות: הנקוק, קונג-פו פנדה, סקס והעיר הגדולה, אל תתעסקו עם הזוהן

  15. איתי 11 אוגוסט 2008 ב - 18:07 קישור ישיר

    לא ראיתי את האביר האפל, אבל שני סרטי האנימציה הקלאסית (באשיר וטוטורו) לוקחים בהליכה את כל שאר הרשימה, לדעתי.

  16. סטיבי 11 אוגוסט 2008 ב - 18:35 קישור ישיר

    לא ראיתי את רוב הסרטים האלה 🙂 (בעצם 🙁 )
    על “האביר האפל” כבר כתבתי באריכות, “טוטורו” נפלא (כפי שיודע כל מי שנמצא בסביבתי ושמע אותי אומרת שאני רוצה אחד – וזה לא רק כי הוא חמוד), “הנקוק” טוב בחצי השעה הראשונה ואח”כ מידרדר. לתהום עמוקה. ולא, לא מהנה.
    ומה עם “הבן של רמבו”?

    (ותהייה לא קשורה: האם מוציאים לאקרנים את “אמריקן קולג'” רק כי אלונה טל משחקת בו? או כי מנסים לרכוב על גל אפטאו כלשהו?)

    נ.ב. בסוף יוציאו את הדי.וי.די הישראלי של הסרט של שון פן תחת השם “עד קצה העולם”. טוב נו.

  17. סטיבי 11 אוגוסט 2008 ב - 18:43 קישור ישיר

    טוב… אם כבר אני בגנוזים וזה.
    האם באמת יוציאו את Step Brothers וישברו את החרם על וויל פרל?

  18. דן 11 אוגוסט 2008 ב - 19:48 קישור ישיר

    אני די בשוק שאינדיאנה ג’ונס זוכה לתגובות כ”כ חיוביות. מה יש בסרט הזה חוץ משתי סצינות טובות וגיבוב רעיונות מגוחכים?
    גם איירון היה חמוד לאללה אבל לא איזה הברקה.
    ולמה כל הסיכומים כשיש עוד כמה סרטים מעניינים שאמורים לצאת?

  19. דורון 12 אוגוסט 2008 ב - 1:49 קישור ישיר

    RAZ – תודה שגילית לכולם מי באמת מת ומי לא. אמנם יש אנשים שרצו לגלות את זה במהלך הצפיה בסרט ולא לפניה, אבל מה זה משנה…
    וחוצמזה, לומר שמאז ינואר לא יצאו סרטים טובים חוץ מ-וולE והאביר האפל זה מראה קצת יותר על הרגלי הצפיה שלך מאשר על הסרטים שבאמת יצאו לאקרנים (לפחות עד פברואר…)

  20. יובל אדם 12 אוגוסט 2008 ב - 8:44 קישור ישיר

    זוהן – זבל טהור. מצחיק כמו אסקימו לימון 14.

    איך שכחת את קונג פו פנדה? נפלתי על הרצפה בוכה מצחוק אחרי 30 שניות. הוא סרט פשוט ענק. עושה בענק את כל מה שטרנטינו כבר 30 סרטים לא מצליח, שזה מחווה מעולה לז’אנר הזה.

    וסקס בעיר הגדולה, האיי קיו שלי עדיין מדמם.

  21. י 12 אוגוסט 2008 ב - 23:33 קישור ישיר

    אני לא מבין מה קורה פה.. טוטורו לא יצא ב 88′??

  22. אורי 22 אוגוסט 2008 ב - 11:35 קישור ישיר

    פיטר ג’קסון, אתה אחד החרטטנים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון באינטרנט, למרות הרצון להראות עד כמה אתה בקיא וחכם.

  23. cut foam 7 דצמבר 2010 ב - 0:29 קישור ישיר

    Very nice information here. Going to bookmark it!

  24. free psn cards 7 דצמבר 2010 ב - 1:32 קישור ישיר

    Hi, I found this blog on Bing Weblogs and consider it is actually really interesting and delivers fantastic material. Many thanks with regard to the good post, I will certainly promote this on Twitter. Have a wonderful day.


השאירו תגובה