20 אוגוסט 2008 | 16:00 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

מחר: הברידרז

the breeders live

מחר (חמישי) ומחרתיים, הברידרז יופיעו במועדון הזאפה, ואני די נרגש לראות את התאומות קים וקלי דיל על הבמה. בהופעה בוובסטר הול בניו יורק לפני חודשיים הם ניגנו את סט השירים הבא (על פי האתר הזה, ממנו גם התמונה). יום לפני כן, הם ניגנו בבוסטון אותו סט בדיוק, חוץ משיר אחד. אז אני מניח שמי שרוצה להתכונן להופעה, זה פחות או יותר הכיוון. הנה רשימת השירים בהופעה, וקליפים, קטעים מהופעות חיות ושאר פרטים:

the breeders live

Tipp City

רק כדי להבהיר לנו שאנחנו כאן בעסק של קים דיל היא מתחילה את ההופעה בכלל עם שיר של The Amps, ההרכב האחר שלה שפעל בשנים בהן הברידרז לא תפקדו, קלי דיל היתה עסוקה בסמים והאחיות לא תקשרו

Huffer

השיר היחיד בהופעה מתוך האלבום הקודם שלהם, “Title TK”

Bang On

מתוך האלבום האחרון, “Mountain Battles”

Shocker in Gloomtown

הקליפ של ג’סי פרץ לקאבר של הברידרז לשיר של Guided by Voices במקור. ה-Voices מציצים בחלונות

Divine Hammer

מתוך “Last Splash”. עוד שיתוף פעולה בין ספייק ג’ונז וקים גורדון בבימוי (ראו בהמשך)

Night of Joy

מתוך האלבום האחרון, “Mountain Battles”

No Aloha

לא קליפ, רק השיר. מתוך “Last Splash”, שהשבוע נציין 15 שנה לצאתו

Pacer

עוד שיר של The Amps, מתוך האלבום הנושא שם זה

We’re Gonna Rise

מתוך “mountain battles”

It’s The Love

Walk it Off

מתוך “Mountain Battles”

New Year

השיר הפותח את “Last Splash”, האלבום של הברידרז שאני הכי אוהב. כאן מתוך הופעה בניו יורק לפני חודש

Cannonball

זה אחד הקליפים הראשונים עליהם חתום ספייק ג’ונז כבמאי, עוד כשהיה בן טיפוחה של קים גורדון מסוניק יות. גורדון גילתה את ג’ונז כסקייטר שהיה מתעד את חבריו הסקייטרים, והזמינה ממנו קטעים לקליפ ל”מאה אחוז” של סוניק יות. וכך הוא התחיל

I Just Wanna Get Along

מתוך הופעה ביפן

Happiness Is A Warm Gun
קאבר לביטלס מתוך “Pod”

IRIS

מתוך “Pod”, אלבום הבכורה של הברידרז, שהיה אז פרויקט צידי של קים דיל מהפיקסיז וטניה דונלי מ-Throwing Muses. דונלי לא חזרה לאלבום השני של הברידרז והקימה את Belly

German Studies

מתוך “Mountain Battles” והמשך סדרת הווידיאואים העגומים המתעדים את מסיבת ההשקה הסהרורית של האלבום

Empty Glasses

השיר השלישי של The Amps בהופעה

Overglazed

הדרן ראשון. מתוך “Mountain Battles”

Drivin’ On 9 (w/ violin)

את השיר הזה ספק אם הם ישירו בתל אביב. צריך כינור בשבילו והוא נוגן בינתיים רק בניו יורק, אבל הקליפ הזה, שביים אנונימי, הוא דבר חביב מאוד: מונטאז’ של קטעי נסיעה מתוך סרטים מוכרים

במקום זה, הם בטח ינגנו את:

Fortunately Gone

מתוך “Pod” (על העטיפה מצולם ווהן אוליבר, מעצב העטיפה, רוקד עירום עם חגורת צלופחים)

Here No More

מתוך “Mountain Battles” והמשך סדרת הווידיאואים העגומים המתעדים את מסיבת ההשקה הסהרורית של האלבום

Saints

מתוך “Last Splash”

16 תגובות ל - “מחר: הברידרז”

  1. יניב אידלשטיין 20 אוגוסט 2008 ב - 16:32 קישור ישיר

    הנה אחד שחסר פה: ספארי
    http://www.youtube.com/watch?v=pd7ILa_mhgA

  2. ט.ל. 20 אוגוסט 2008 ב - 16:57 קישור ישיר

    הו, כמה כיף.
    חסכת לי חיפוש איזה סט יהיה. אני מרוצה. מאוד.

  3. חןחן 20 אוגוסט 2008 ב - 18:58 קישור ישיר

    ובאיזה שעה תתחיל ההופעה באמת?

  4. איתי כ. 20 אוגוסט 2008 ב - 19:12 קישור ישיר

    גם אני מרוצה, רק חבל קצת שאין יותר שירים מטייטל טיקי, אלבום מעולה.

  5. עדן 20 אוגוסט 2008 ב - 22:36 קישור ישיר

    אופטופיק: ראיתי היום את “משחקי שעשוע” החדש וכל מה שיש לי להגיד זה ש”הג’יגולו מת מצחוק” היה יותר טוב.

  6. גיאחה 20 אוגוסט 2008 ב - 23:16 קישור ישיר

    בנזונה של סטליסט, ואני שמח במיוחד על ריבוי שירי האמפס. הלוואי שהסט בזאפה מחר יהיה דומה לזה.

    חןחן, ההופעה אמורה להתחיל ב-22:30 על פי האתר של אלייב פרודאקשנז. כך שאני מהמר על רבע ל-11 או מאוחר יותר. פתיחת דלתות בתשע וחצי.

  7. cinephile 21 אוגוסט 2008 ב - 0:05 קישור ישיר

    ראיון בעברית עם נטלי פורטמן,
    איזה סרטים ישראלים היא אוהבת…

    http://www.youtube.com/watch?v=-Apwv89WXTE&eurl=http://www.hebrewprayer.org/hebrew/natalie-portman-hebrew-interview

  8. איתי כ. 21 אוגוסט 2008 ב - 0:48 קישור ישיר

    אנא, צעקו לה שתשיר את “ויקד ליטל טאון” – לינק לשיר:

    http://www.youtube.com/watch?v=kpu724EY7rI

  9. raz 21 אוגוסט 2008 ב - 1:16 קישור ישיר

    הייתי נוכח היום בהקרנה של “מותה של רקדנית דיסקו”, ועלתה לי תהייה מסוימת. בלי קשר אם הסוף טוב או לא(אישית, אני אהבתי, למרות שיכול להיות שהסוף שלך יותר טוב), איך יכול להיות שבתור התסריטאי הסכמת לכזה סוף, שלפי מה שהבנתי מהפוסט על הסרט שונה לגמרי מהסוף המקורי שלך, סוף שגורם לך להסתכל על הדמות בצורה שונה וסוף שמשנה בכלל את כל אופיו של הסרט?
    הרי זה לא ששינו או הורידו בעריכה סתם סצנה, מדובר בסוף שהוא טוויסט, ומעצם היותו טוויסט הוא גורם לצופה לחשוב דברים אחרים על הגיבור, להרהר על הסרט בצורה שונה, לבחון את הסרט באור אחר, ובעיקר גורם לצופה לראות את הסרט כהרבה יותר מסתורי ואפל, מה שלאו דווקא התכוונת (למרות שיכול להיות שהסוף המקורי שלך לא פחות מוזר מהסוף הנ”ל. לכן מעניין להשוות אותו לסוף המקורי שלך. יהיה מגניב אם תפרסם אותו). הייתי שמח אם היית שופך קצר אור על הסוגייה הזאת.

    בנוגע לסרט עצמו- מאוד נהניתי ממנו. הוא מאוד מעניין וטוב ברובו. יש בו כמה סצנות ורעיונות יותר טובים וכמה פחות (כמו למשל הרצח של שני הבריונים שהרביצו וגבו כסף מהגיבור. אני לא מבין למה הם היו צריכים להרוג אותם. זה לא תורם במיוחד וזה די לא הגיוני).
    הבימוי עשוי בצורה מאוד טובה, העריכה ממש מעניינת ומצוינית (למרות שממש לא אהבתי את זה שחלקו את הסרט למס’ חלקים. אני לרוב לא אוהב שעושים את זה. אני לא צריך שיגידו לי איפה נגמר חלק מרכזי בסיפור ואיפה מתחיל חדש. אני לא טיפש), הצילום שרטט בצורה מצוינת את המתרחש ויצר אווירה קודרת ואפלה, בראבא ענק, וכמובן, התסריט, שכתוב בצורה מאוד טובה. הוא נראה מאוד אקספרימנטלי אך יחד עם זאת משלב המון אהבה לקולנוע, במיוחד לפילם נואר (אתה בטוח שהושפעת רק מהנץ ממלטה? לי הסרט הזכיר לפעמים את ביטוח חיים כפול המופתי, הן בגלל השילוב של פילם נואר עם שנינות והן בגלל ששתי הדמויות בסרטים מאוד מיוסרות. אולי זה רק בגלל הקריינות המרכזית בשניהם). התסריט מצליח לשלב בצורה מצוינת ומיוחדת את הסיפור האמיתי והסיפור הבידיוני, והטשטוש בין הדימיון למציאות, בין יאיר לדימטרי (ככה קראו לדמות הראשית בסיפור הדימיוני, נכון?), כתוב בצורה מדויקת ואינטליגנטית.
    אין ספק שההברקה הגדולה של הסרט הוא הוואן שוט המרתק, אשר עשוי בצורה נהדרת. חניה אף פעם לא נראתה יותר מפחידה כמו שכאן. וכמובן גם הרעיון הכללי של הסרט, בו שדרן רדיו מספר סיפור בלשים מאוד מעניין ומקורי. מאוד אהבתי.

    בנוגע לשאר הקהל, אני חושב שרובו גם כן מאוד נהנה. הוא צחק כשהיה צריך לצחוק (לדג’ הסצנה השנונה למדי עם שלום אסייג) ואני מאמין שנמתח (זה מתבסס על לחשושים ששמעתי בתום הצפיה) כשהיו רגעים מותחים.
    היה חבל לא לראות אותך בן האנשים.

    אגב, ראיתי היום בפעם הראשונה גם קטעים מברונו, מעצם היותי בן 17 וחצי, והיו קטעים די משעשעים. היו כמה דברים ממש מצחיקים וחתרניים כמו ההצגה של אלוהים כשחור בהומאז’ לאודיסאה, או הקטע בו ההוא לא ראה את התוכניות של טלעד. היה מאוד מהנה ומשעשע (למרות שאני מאמין שהרבה דברים לא הבנתי, כי בטח הרבה דברים קשורים בתקופה ובתרבות של אותה תקופה).

  10. raz 21 אוגוסט 2008 ב - 1:28 קישור ישיר

    אגב, יאיר, אם תהיית אם הפוסט על הסרט והפרסום על ההקרנה יעזרו במשהו, אז הם בהחלט עזרו. אני לא יודע איך אנשים ידעו על ההקרנה הזאת בכלל. באוזן אין שום איזכור לזה. לא שלט או משהו כזה. אפילו המוכרים בחנות לא ידעו דבר. אין לי מושג איך אנשים היו אמורים לדעת שההקרנה הזאת מתקיימת. מזל שיש את סינמסקופ.

  11. איתן 21 אוגוסט 2008 ב - 1:33 קישור ישיר

    אוף טופיק :

    חזרתי מהסינמטק לפני כחצי שעה. ראיתי היום שני סרטים:

    Z32 – החדש של אבי מוגרבי. לדעתי, סרט בעייתי מאוד. מצד אחד, מוגרבי תמיד מעניין, בעיקר צורנית (כי מבחינת בחירת הנושא, הוא די צפוי). מצד שני, הפעם הצורה השתלטה על התוכן.

    מדובר בסיפור של בחור צעיר, שבעת היותו חייל ביחידה מובחרת, הוא היה שותף למבצע בו נהרגו פלשתינאים חפים מפשע. הוא חש רגשות אשם, ודרך סרטו של מוגרבי הוא רוצה לפרוק את מה שמעיק עליו. אבי מוגרבי עצמו, מרגיש לא נוח לתת במה לרוצח, ובכך לשטוף את האשמה שלו, מבלי שיתן את הדין על מעשיו בפני שופט.

    עד כאן, נשמע כמו רוב סרטיו של מוגרבי. תמיד היה שם את הסיפור של מוגרבי, ואת הסיפור שהוא מספר, ובדרך כלל הם חיו זה לצד זה. הפעם, מכיוון שנושא הסרט חושש להיחשף עם פניו למצלמה, משתמש מוגרבי בסוג של עיוות פנים דיגיטלי מיוחד. יש לדמות פנים, אבל הם לא שלו. העיוות הזה נוכח לכל אורך הסרט, והוא הסיט את דעתי מהסיפור המרכזי. מצד אחד, הטריק הדיגיטלי יפה, אבל מצד שני, בכל רגע בו מקרב נושא הסרט (וחברתו, שלא הבנתי את תפקידה בסיפור) את ידו אל פניו (לעשן, או סתם לגרד), נחשף השקר הדיגיטלי, וכל הזמן, מחדש, דעתי מוסחת מהסיפור שאמור להיות מרכזי. בנוסף, מוגרבי עצמו מתפקד כמעין קומיק-רליף (הוא הכניס תזמורת כלי נשיפה שלמה לסלון שלו, והוא שר טקסטים שהוא כתב שהן הערות שלו לסיפור), והסיפור לא דורש הערות קומיות בכלל. חבל שבשנה בה יצא סרט נפלא כמו “ואלס עם בשיר”, שבו הצורה משרתת את התוכן בצורה מושלמת, נתן מוגרבי לסרט שהיה יכול להיות עוצמתי להתפספס.

    בנוסף, ראיתי היום את “המשפחה הגדולה – הסרט” במסגרת הפסטיבל הברזילאי. מדובר בסיטקום טלויזיוני שהועבר לקולנוע, והתוצאה היא בדיוק כמו שזה נשמע – מצחיק, חביב, אבל גם בנאלי להחריד. רק סצינה אחת בסרט נושאת איתה סוג של השראה, והיא סצינה של לפני מוות, כשהדמות המרכזית מדברת עם עצמה, ואילו כל הסובב אותה נראה בסלואו מושן. ומכיוון שהסרט בוחר בשיטת ה “בוא נספר את אותו סיפור ב-3 דרכים שונות”, הסצינה הזו חוזרת 3 פעמים. קומדיה צריכה להצחיק, ואת זה הסרט הזה עושה. לא הרבה מעבר לזה.

  12. שירה 22 אוגוסט 2008 ב - 0:14 קישור ישיר

    אוקיי, אז יכול להיות שקים דיל היא *באמת* האישה המגניבה ביותר ביקום.

  13. חןחן 22 אוגוסט 2008 ב - 1:15 קישור ישיר

    טוב
    היתה הופעה נחמדה
    למישהו יש עוד תובנות?

  14. גיאחה 22 אוגוסט 2008 ב - 2:38 קישור ישיר

    וואו, הסטליסט היה כמעט אחד לאחד. כשאתקל במצלמה אצלם ואעלה. חוצמזה היה *מעולההההההה*!

    בוז לאנשים שלא קופצים בברידרז.

  15. בעל יכולת להתרבות 22 אוגוסט 2008 ב - 10:37 קישור ישיר

    הייתה הופעה נהדרת, ההופעה שהכי נהניתי בה השנה. זה למרות הסאונד הנורא, בעיקר בחצי הראשון של ההופעה ובשיר אחד בהדרנים. גם צרימותצ והדהוד וגם סאונד של טרנזיסטור על החוף. טוב, נו, כמו בימים הטובים.
    אבל מה יהיה עם הזאפה? זו ההופעה השנייה שאני רואה שם אי פעם, הקודמת הייתה של דינוזאור ג’וניור שפשוט נהרסה לגמרי, כי פשוט לא שמעו כלום חות מצרימה אחת גדולה באזניים.
    היה גם צפוף מאוד ולכן חם (כפי שקים דיל העירה, בהערה היחידה שהבנתי על מה לכל הרוחות היא מדברת), יש לי הרגשה שהיו שם יותר מ-300 איש כפי שמותר להם להכניס.
    אבל למרות כל זאת, היה כל כך כיף. היו המון שירים טובים, רוב הלהיטים מהעבר וגם רוב האלבום החדש (בכל זאת, שני הדרנים).
    נהניתי כל כך, צריך הרבה דברים כאלה.


השאירו תגובה