30 מאי 2006 | 19:29 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

אטום אגויאן בדרך לירושלים

וגם צ’ן קאיגה.
ומנסים לשכנע גם את פדרו אלמודובר להגיע*.

אטום אגויאן וצ’ן קאיגה יהיה אורחי פסטיבל הקולנוע בירושלים. מקורב לפסטיבל אומר שרשימת האורחים השנה תהיה מהמרשימות שנראו בתולדות הפסטיבל. האם יהפוך הפסטיבל השנה למסיבת פרידה ענקית לליה ון ליר?

והנה בוקסת הניוז שהתפרסמה היום במדורי ב”פנאי פלוס”, פלוס כמה עדכונים.

אם נדמה שהקולנוע הישראלי יצא לשנת שבתון, הנה הוא מתכנן את הקאמבק שלו. ארבעה סרטים ישראליים חדשים, תוצרת 2006, ייצאו לבתי הקולנוע ביולי. ב-29 ביוני ייצא “הבועה” סרטו של איתן פוקס. ב-13 ביולי ייצא “מלח הארץ” של אורי ברבש (המשתף פעולה לראשונה עם הצלם דוד גורפינקל). וב-27 ביולי ייצאו גם “אביבה אהובתי”, סרטו החדש של שמי זרחין (“הכוכבים של שלומי”) וגם “ריקוד מסוכן” של מנחם גולן. כל התאריכים, כמובן, עוד עשויים להשתנות.

כפי שכבר פורסם כאן בעבר, מנסה המפיק הישראלי אצ’י סטרו לשכנע את הפסטיבל הירושלמי לפתוח עם “ההבטחה”, סרטו של צ’ן קאיגה. יש להניח שגם אחרי “לחזור” של פדרו אלמודובר מתנהלים חיזורים (הסרט כרגע מיועד ליציאה בארץ בסוף יוני, לפני פתיחת הפסטיבל). מאנשי פסטיבל ירושלים לא נתקבלה תגובה עד סגירת המדור.

והנה רעיון שכבר העליתי בעבר: בשנה עם יבול ישראלי כה מסקרן האם לא יהיה נכון יותר לפתוח את פסטיבל ירושלים, סוף סוף, עם סרט ישראלי? ואף להפוך את זה למסורת. לא ראיתי אף אחד מהסרטים שעולים ביולי, או את אלה שייצאו באוגוסט להקרנות לפרסי אופיר, ואין לי מושג, למשל, האם “בופור” של יוסף סידר או “סודות” של אבי נשר יהיו מוכנים בזמן, אבל האם לא הגיוני שאיפשהו בין פוקס, זרחין, נשר, ברבש וסידר ייצא סרט אחד שגם יהיה גמור בזמן וגם יהיה ראוי למעמד המכובד?

הרחבה לגבי הפסקה האחרונה: בפסטיבל ירושלים מתקיימים כבר כמה שנים דיונים האם לתת לסרט ישראלי לפתוח את הפסטיבל. יש מחנה אחד שמאוד תומך בכך, ומחנה אחר שמתנגד לכך נמרצות (כתבתי על כך לראשונה ב”העיר” ב-2003). הוויכוח הזה התעורר השנה פעם נוספת, ביתר שאת. כל מה שנותר לעשות הוא לראות מה תעשה ליה ון ליר במעמד החגיגי של פתיחת הפסטיבל האחרון בניהולה. האם תעדיף סרט זר, כזה שיביא איתו במאים וכוכבים מפורסמים? או שתעשה צעד היסטורי, תקדימי, ובהחלט מתבקש וראוי ותשתמש בכוח העצום שיש לאירוע הפתיחה הזה כדי להשיק בו סרט ישראלי חדש. דווקא השנה, בה מסתמנת שוב התעוררות בריאה של התוצרת המקומית, וכמחווה לתעשיית הקולנוע בה עבדה ון ליר בכל שנותיה, מתבקש להשיק מסורת חדשה. דמיינו: סרט ישראלי על מסך ענק בבריכת השולטן. אני בטוח שאפילו אלמודובר יתרגש.

(*) קראו על כך היום ב”סינמסקופ” ובעוד שבוע בוויינט.

נושאים: כללי

16 תגובות ל - “אטום אגויאן בדרך לירושלים”

  1. הפינגווין 30 מאי 2006 ב - 20:14 קישור ישיר

    מאחר ו”הבועה” היה מוכן בזמן כדי להגיע ל-shortlist של פסטיבל קאן, הוא מן הסתם אמור להיות מוכן להקרנה עד יולי.

    רוה לפינגווין: ככתוב, “הבועה” יוצא להקרנות מסחריות כבר ב-29 ביוני, שבוע לפני תחילת הפסטבל. כלומר הם העדיפו לצאת לקולנוע ולא להתחרות בוולג’ין. והם, כאמור, לא היחידים.

  2. כמובן נגד 31 מאי 2006 ב - 1:20 קישור ישיר

    עיצבון ליאיר.

    אכן הרעיון לפתוח את פסטיבל ירושלים בהקרנה של סרט ישראלי, הוא לא חדש ואכן יש מחנות לכאן ולכאן. אם הייתי צריך להגדיר את המחנות האלה (וכרגיל להרגיז) אז הייתי אומר שמצד אחד עומדים אנשי המעשה (היוצרים) והמהצד האחר אנשי המעשיות (המבקרים).

    לכאורה הרעיון מבורך ומתבקש, אבל. ויש כאן “אבל” גדול מאוד שלגב’ ואן ליר היו החושים הטבעיים לזהות ולדחות אותו ולא להתפתות ולהתמסר אליו.
    הקרנת סרט ישראלי במעמד הפתיחה של הפסטיבל, הוא עניין של כבוד, יוקרה וגם יש לו ביטוי כספי. ברגע שאנחנו מזהים את המילים, כובד, יוקרה, כסף, אנחנו גם מבינים קצת את הבעיה שהיא: למי מעניקים את כל זה. יותר מכך, למה מעניקים ואייך קובעים למי להעניק. במילים אחרות. הנה לנו פתח לוועדה.
    עכשיו. נניח שקמה וועדה שמחליטה על אלמוני שהוא הראוי, אז אייך היא מחליטה שהוא הראוי? הא זה די פשוט. חברי הוועדה רואים את הסרטים ומחליטים על-פי טעמם. אז אם יש וועדה שכבר החליטה מי הראוי (במילים אחרות: מי הטוב מבין מה שהם ראו), מה זה אומר בכל הנוגע לשאר הסרטים? או באופן מעשי, מה אמורים לעשות שאר היוצרים שחמדו את המעמד הזה? לא חושב שקשה לנחש את תגובתם. הם כולם (ואני מוכן להתערב שבמקרה הזה, כולם) יגידו לפסטיבל “לא תודה, אנחנו לא צריכים את המבקרים על הראש, אז בכל הכבוד לכם ולפסטיבל שלכם.. אנחנו לא משתתפים בחגיגות של אחרים..”, ככה הם יגידו והם יהיו צודקים. והתוצאה? לא תהיה תחרות פרס וולגין שזה הדבר היחיד שעוד נותן איזה שהוא ערך לפסטיבל המשונה הזה שבכל שאר הפרמטריים הפסטיבליים, הוא בס”ה הקרנות סינמטק דחוסות ותו לא.
    אז אם רוצים שסרט ישראלי יפתח את פסטיבל הסרטים, זו אינה בעיה לתיאורתיקנים, זו בעיה מעשית. קודם שסרט ישראלי יזכה בפסטיבל בפסיטבל ברלין, או קאן ואז הוא יהיה במצב של “מגיע לי” שלא דורש וועדה ויהיה קשה לערער או להרהר על ההחלטה כזו. ועד אז, כדאי להמתין בסבלנות.
    כל זה נאמר כדי לומר ולהבהיר שיש פער עצום בין יוצרים ובין מבקרים והוא לא תיאורטי אלא מעשי. מכאן מי שירצה יכול להשליך על בעיית המבקרים והמפיצים שגם שגם שם הקו המפריד בין המחנות הוא בין מי שעוסק בעשיה בפועל לבין מי שיש לו תיאוריות.

  3. כמובן נגד 31 מאי 2006 ב - 1:49 קישור ישיר

    נוסף לעיצבון.

    ובהקשר למה שכתבי, אם תהיה וועדה, היא לא תורכב מיוצרים -ניגוד אינטרסים וכאלה-. אז מי יהיו חברי הוועדה? מבקרים וכאלה. אז אתם מבינים שכל הצעה כזו, הכוונה שלה האמיתית, היא לתת למבקרים עוד איזו עמדת שליטה שהם ירגישו שהם חשובים. לא יותר פשוט שהם ינסו כבר להוכיח את עצמם באמת בתחום המעשי?

  4. נירה 31 מאי 2006 ב - 9:09 קישור ישיר

    כבר בידיעות אחרונות כתבו שאוטום אגויאן וקים קטרל יגיעו לפסטיבל ירושלים. למה אתה טוען לפרסום ראשון?

  5. אלון 31 מאי 2006 ב - 10:05 קישור ישיר

    זה מאוד OFF TOPIC, אבל חשבתי שזה מאוד מעניין
    http://dvd.ign.com/articles/710/710537p1.html
    מעניין אם יקרינו את הגרסה החדשה בקולנוע בארץ ומעניין כמה שינויים באמת יהיו לעומת גרסת הבמאי

  6. nadavh 31 מאי 2006 ב - 10:21 קישור ישיר

    היי.
    יש לי בבית ערימה אימתנית של כל מיני מוספי סופ”ש מהחודשים האחרונים שטרם נקראו, וכך יצא שאת ההתייחסות שלך ב7 לילות לספר החדש על וודי אלן ופילוסופיה, קראתי רק עכשיו.
    הרשה לי לצטט לך משהו מעמוד 27 בספר: “באחת הסצינות המצחיקות בטירוף בתחילת הסרט ‘חנה ואחיותיה’ אנחנו רואים את אמו של אלווי סינגר הצעיר מגיעה עם בנה לרופא. היא מספרת לרופא שהנער הפסיק להכין את שיעורי הבית שלו בגלל משהו שהוא קרא. כאשר הנער נשאל מדוע הוא מדוכא, אלווי עונה בקול מונוטוני ‘ובכן, היקום מתפשט, ואם הוא מתפשט הרי שיום אחד הוא יתפרק לחתיכות, וזה יהיה הסוף של הכל”.

    אני לא יודע אם הסוף של הכל, אבל זה ללא ספק היה הסוף של מערכת היחסים שלי עם הספר הזה. נראה לי, תקן אותי אם אני טועה, שפרופ-צ’קינג ברמה הבסיסית ביותר הוא לא יותר מדי לדרוש מספר של 88 שקל.

    (למי שלא מכיר: מדובר על סצינה בלתי נשכחת בהחלט, אבל מ”אנני הול” ולא מ”חנה ואחיותיה”)

    הייתי מגיב גם על הפסקה האחרונה שכתבת אז ב-7 לילות, זו שכינתה את הרימייק העצוב הזה של “פשעים ועבירות” – “סרטו האחרון והמשובח”, אבל פתאום אני חושש שאולי אני נהיה טרחן. פעם הבאה.

    חוץ מזה, יופי של בלוג ותודה.
    נדב

  7. רמי 31 מאי 2006 ב - 10:30 קישור ישיר

    היום בגלריה כתוב שון ליר כועסת על הפרסומים וטוענת שאין לה כל כוונה לעזוב את הנהלת הסינמטק והפסטיבל כל עוד היא חיה.

  8. דניאל פאיקוב 31 מאי 2006 ב - 12:32 קישור ישיר

    העליתי ליו-טיוב אוסף פרסומות של הבמאי השוודי רוי אנדרסון (“שירים מהקומה השנייה”). אמנם האיכות גרועה, אבל חלק מהפרסומות מצוינות.

    http://www.youtube.com/watch?v=7ofPRv29RMs

  9. לא הולך לסרטים ישראלים 31 מאי 2006 ב - 12:38 קישור ישיר

    לתשומת לב מפיצי הסרטים הישראלים:(מדובר בהמלצות שגובשו ע”י חברי ארגון “בקול”.) אנו פונים שוב ושוב למפיצים ובמאים, אך עדיין נתקלים באדישות בחלק מהפניות, בשנים האחרונות מסתמן שיפור מה אך עדיין המצב רחוק מלהיות טוב. חבל חברים, אתם מאבדים קהל לא מבוטל.

    הנגשת סרטים ישראליים לקהל כבדי השמיעה והחירשים בישראל:

    המלצות:

    אוכלוסיית כבדי השמיעה:
    עשרה אחוז מהאוכלוסייה הם כבדי שמיעה. מחקרים שנערכו לאחרונה בבריטניה גילו כי המספרים אף גדולים יותר, במחקרים אלו מדובר על למעלה מ14% מהאוכלוסיה. אנו יודעים כי אנשים רבים נוספים זקוקים לכתוביות, ביניהם, אנשים עם הפרעות קשב, עולים חדשים ועוד.

    כתוביות:
    “בקול-ארגון כבדי שמיעה” הוא ארגון שהוקם על ידי כבדי שמיעה. אנשים כבדי שמיעה מתקשים לשמוע ולהבין סרטים בעברית. המלצתנו היא להוסיף כתוביות בעברית לסרטי הקולנוע הישראליים.

    “בקול” ממליץ להוסיף כתוביות בעברית לכל העותקים המופצים ברחבי הארץ. חשוב להדגיש כי מדובר בהוספת כתוביות בעברית לכל אורך הסרט ולא רק בקטעים בהם מדברים בשפה זרה.

    גם בהפצת הסרטים בפורמט וידאו ו- D.V.D יש לדאוג לכך שהסרט ילווה בכתוביות בעברית.

    שיווק ופרסום:
    בפרסום הסרט בעתונות הכתובה יש לציין במפורש כי עותקי הסרטים המוקרנים באולמות הקולנוע הספציפיים נושאים כותרות עברית לטובת כבדי השמיעה והחרשים בישראל.

    באולמות הקולנוע בהם מוקרנים סרטים ישראלים הנושאים כותרות עברית יש לתלות מודעה בקופת האולם המציינת עובדה זו. על המודעה יש לכלול את הסמל הבינלאומי המציין נגישות לאנשים כבדי שמיעה.

    יש להעביר את כל המידע על עותקי הסרטים המלווים בכתוביות בעברית לארגון “בקול” על מנת שיעביר מידע זה לחבריו דרך מכתבים, דואר אלקטרוני ובאתרי אינטרנט שונים.

    “בקול” שטרניחובסקי 17 ת”א
    טל:03-5257001 פקס: 03-5257004
    info@bekol.org

  10. הפינגווין 31 מאי 2006 ב - 13:54 קישור ישיר

    ככל הידוע לי, בכל הסרטים הישראלים המופצים ב-DVD, יש אפשרות לראות בליווי כתוביות בעברית. לא שבדקתי כל סרט וסרט, אבל עוד לא קרה שנתקלתי ב-DVD ישראלי בלי כתוביות.

  11. רז 31 מאי 2006 ב - 14:35 קישור ישיר

    האם “ההבטחה” הוא אכן סרט מתאים לפתוח אתו את הפסטיבל? הביקורות שקראתי עליו נעו בין חוסר התלהבות לשריקות בוז רמות.

    רוה לרז: לא מתאים. ראיתי אותו בברלין והוא סרט ממש איום. אני מניח שסיכוייו לפתוח קלושים, אבל אם צ’ן קאיגה אכן יבוא ארצה הסרט בוודאי יוקרן במהלך הפסטיבל.

  12. תשובה לפינגווין 31 מאי 2006 ב - 18:06 קישור ישיר

    בבית יש לי את הD.V.D של “קלרה הקדושה” שיש לי הרגשה שהוא סוג של יצירת מופת אבל הוא נטול כתוביות כך שאנני יודע על מה הסרט באמת. מהספרייה לקחתי את “גירפות” שהיה נטול כתוביות וגם כאן נשארתי נטול יכולת להתייחס.

    בעיקרון(עד כמה שבדקתי) אכן רוב הסרטים נושאים כתוביות. את הפסקה המתייחסת לנושא הוספנו ברמת העיקרון. (אף על פי שנראה שאנו מתפרצים לדלת פתוחה- עדיין קיימות הדוגמאות הנ”ל שאין אנו רוצים שיחזרו על עצמן.)

  13. הפינגווין 31 מאי 2006 ב - 18:59 קישור ישיר

    לגבי “קלרה הקדושה”, אין לי בעיות שמיעה ועדיין לא ממש הבנתי על מה הסרט. 🙂
    לגבי “ג’ירפות”, ראיתי אותו ב-DVD ומשום מה היה נדמה לי שיש בו כתוביות. טוב, עבר זמן מאז והזכרון כבר לא מה שהיה.

    גם אם הפסקה הזו הוספה רק ברמת העקרון, טוב שהוספתם אותה.

  14. אהרן 4 יוני 2006 ב - 9:05 קישור ישיר

    בעיה קשה עם אטום אגויאן. את רוב סרטיו אהבתי, ואפילו מאוד. את “השמאי” שלו התקשיתי לעכל ובכל זאת הוא אתגר אותי. כשאני מגיע ל’אררט’ אני באמת לא יודע מה לומר. הסרט הזה הוא לטעמי אחד הסרטים הגרועים שראיתי בחיי (וראיתי לא מעט לצערי). סרט מנופח קיטשי שגם מי שלא מתברך במוצא ארמני יכול לחוש את הבעייתיות שלו. לא זוכר שם רגע אמין אחד. האם אגויאן נפל שם או שלא הבנתי את המשל הציני שלו על הזיכרון ועל הקולנוע ועל תרבות שהפכה גסה מדי ? לא יכול להיות. זה ממש לא זה. האם הוא נפל שם כי הנושא היה קרוב מדי ללבו ?

  15. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 0:41 קישור ישיר

    Thanks man. That was nice reading

  16. Online Coupon Codes 28 ינואר 2011 ב - 3:15 קישור ישיר

    I have to get across my love for your generosity for those who really want guidance on this one content. Your real dedication to passing the solution around appeared to be really helpful and has regularly empowered people just like me to reach their desired goals. Your amazing warm and friendly guidelines signifies a lot a person like me and even more to my peers. Thanks a ton; from each one of us.


השאירו תגובה