"אלטלנה", הביקורת
פורסם ב"פנאי פלוס", 20.8.2008
איזה רעיון אדיר, לעשות סרט על פרשת "אלטלנה", ספינת הנשק של האצ"ל שכמעט הציתה מלחמת אזרחים בישראל שאך זה קמה. וגם הצוות שזומן לעבודה יודע את מלאכתו: מוטי לרנר (התסריטאי) וריקי שלח (המפיק) כבר חתומים על דוקו-דרמה אחרת בשם "שתיקת הצופרים", שביים אורי ענבר ב-2003, ושעסקה בשעות שלפני מלחמת יום כיפור. למרות שהבעיות ב"שתיקת הצופרים" וב”אלטלנה" דומות, היה בסרט הקודם משהו דחוס מאוד ומותח שעבד. הלב פעם במרץ. ב"אלטלנה" הלב עומד מלכת. גם גיוסו של הבמאי אלי כהן נראה כמו המהלך הנכון, מדובר, אחרי הכל, באחד המקצוענים בבמאי ישראל (“הקיץ של אביה"), שיודע דבר או שניים על סגנון. ואכן, אם היה צריך לערוך טריילר קצר מ"אלטלנה" אפשר היה להשתכנע שמדובר בהפקה מרשימה, עם קצת אפקטים, יריות, חיילים, ספינה בוערת וכמה וכמה שחקנים שתמיד נעים לפגוש (יורם חטב בתפקיד מנחם בגין, למשל).
ובכל זאת, הסרט לא טוב. כדוקו-דרמה, במובן הכי מיושן של המילה, בה השחקנים זועקים מילים שנחקקו בפרוטוקולים ושכל מטרתה הוא לייצר כרוניקה היסטורית וקלה לעיכול, שטובה לשידורים טלוויזיוניים לימי זכרון ושאר יאר-צייטים רלוונטיים, ההשקעה נראית סבירה. מקצוענית ברמה המגויסת, ללא שאר רוח. אבל כיצירה שאמורה להיות קצת יותר מחומר גלם המקדים דיוני פאנל על החלטתו של בן גוריון לפתוח באש על ספינה ישראלית, “אלטלנה" היא החמצה אדירה. החמצה, קודם כל, ברמה הרגשית. כי השוט – היפה לכשעצמו – שחותם את הסרט, בו מביט בן גוריון מבעד לחלונו ורואה את העשן המיתמר מאיזור חוף פרישמן, עדות לתוצאות הכרעותיו, לא עושה לנו כלום. רק משחזר. “אלטלנה" אינו מנסה אפילו להיות ספקולטיבי כמו, נגיד, “המלכה", ולהיכנס לראשם וללבם של האנשים שמאחורי ההחלטות. הוא נותר רק מתעד חיצוני. אבל מאכזב יותר: הוא נשאר צמוד להיסטוריה ולארכיונים ולא מרים אלינו עיניים ואומר לנו: פירוק המחתרות בישראל של 1948, האם זה עד די כך שונה – נגיד – מהמאבק בין החמאס לפתח, ביום שאחרי שתוקם מדינה פלסטינית? וכך, בזה שהסרט לא מבחין שההיסטוריה חוזרת על עצמה, הוא קצר רואי כמו המנהיגים בהם הוא מטפל.
כמה עצוב… קיוויתי לסרט טוב. הסיפור של אלטלנה הוא עדיין אחד מהפצעים הפתוחים הקשים ביותר בחברה שלנו, ומגיע לו סרט רציני וטוב. נו טוב, אולי בהמשך.
תודה בכל מקרה על האזהרה – זה סרט שעוד הייתי יכול ללכת ולצפות בו כשהיה עולה לאקרנים, ועכשיו אני לא אעשה את זה בזכותך.
אגב, למי שרוצה לראות גרסאות מתקדמות יותר של סיפור אלטלנה עם משחיק אדיר של שחקנים ותיקים, שווה לו לראות מההתחלה את סדרת המד"ב המצויינת "באטלסטאר גלקטיקה". אחרי הכל ספינות הן ספינות, בין אם הן בחלל או בים.
אה, רק לחשוב על אדוורד ג'יימס אולמוס בתור בן גוריון…
החלטתי לחזור ל48 וראיתי בשבת את אלטלנה ומיד לאחר מכן את בית אבי-
אלטלנה אמנם מתוסרט מידי ומספר מהעמדות הזכירו לי קצת הצגה בתיכון אבל התרשמתי מהכנות והמאמץ של השחקנים והבמאי להתעלות מעל הטקסט הסכמטי-
בעיקר אהבתי את המשחק של דביר בנדק ויוסי קאנץ,
הסרט נפל בכל מה שקשור לעיצוב האומנותי,
לעומתו
בית אבי הפתיע אותי מאוד, מדובר בסרט תקופתי שמצליח לבנות עולם עשיר ואמין ומצולם ומשוחק מרהיב ממש. בכלל נדיר לראות בישראל סרטים שבורחים מהראליזם והסרט הזה מספק רגעים חלומיים ופיוטיים כמו שלא ראיתי זמן רב .
בקרתי בקומפלקס בתי הקולנוע החדש של גולובוס בקניון לב המפרץ. האמת? חוץ לארץ. בתי קולנוע מרווחים, כסאות שהם כורסאות עם מסעד לראש ומקום לשתייה, הכסאות מדורגים כך שאף אחד לא מסתיר לאף אחד, מולטי סיסטם בסאונד ומסכים גדולים, מיזוג נינוח ולא תוקפני. בכניסה יש אפילו סניף של הבלקבורגר ויש גם מזנון נפרד לוי.אי.פי. נהניתי מאד מחווית הצפייה וגם על זה שאין הפסקה בסרט, כמו בחו"ל. קצת פחות נהניתי מהסרט שראיתי "משחקי שעשוע". באולם היו עוד 2 צופים מלבדי. אהבתי יותר את המקור הגרמני. הגירסה האמריקנית פחות מזעזעת. ואולי אני נעשיתי קהה חושים.