22 ספטמבר 2008 | 11:11 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

מן הארכיון: לקראת פרס אופיר 2007

מתוך “פנאי פלוס”, ספטמבר 2007

למנצח שיר מזמור
הערב (חמישי) יחולקו פרסי אופיר לקולנוע הישראלי. עיבדנו את כל הנתונים והגענו למסקנה החד משמעית והבלתי מתפשרת: אין לנו מושג מי יזכה, “בופור” או “ביקור התזמורת”. יהיה מותח

זה המקום בו אתם מצפים למצוא את התחזית השנתית לקראת טקס פרסי אופיר, שיתקיים הערב (חמישי) ובו יחולקו פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע לסרטים המצטיינים של שנת תשס”ז. והתחזית היא: אין לי מושג.
שנה אחרי שטקס פרסי אופיר הקודם הסתיים בתיקו של “אדמה משוגעת” ו”אביבה אהובתי”, מגיעה שנה נוספת של מירוץ צמוד. הפעם זה בין “בופור” ו”ביקור התזמורת”. וזה כמעט שידור חוזר של השנה שעברה: “בופור”, כמו “אביבה אהובתי”, מגיע לטקס עטוף אהדת הקהל, עם מכירות פנומנליות של כ-300 אלף כרטיסים וביקורות אוהדות. “בופור” גם מגיע עם פרס הבימוי בפסטיבל ברלין. לעומתו, “ביקור התזמורת”, כמו “אדמה משוגעת”, מגיע לטקס שניה אחרי שיצא לבתי הקולנוע, לפני שחברי האקדמיה יודעים איך הסרט מתקבל אצל הקהל. מה שכן, ל”ביקור התזמורת” (קצת כמו “אדמה משוגעת” בשנה שעברה) יש יחוס בינלאומי גדול יותר. “ביקור”, שהוקרן בבכורה בקאן, הפך לאחד הסרטים הכי אהודים בפסטיבלי קולנוע מרכזיים בחודשים האחרונים, והוא מושך תשומת לב ביקורתית מרשימה מאוד בלא מעט כלי תקשורת גדולים ומשמעותיים.
מפטפוט עם לא מעט חברי אקדמיה אני מאבחן שזו שנת הלהט הגדולה. בפעם הראשונה זה שנים, ואולי אי פעם, נדמה שלחברי האקדמיה באמת אכפת מהטקס. זו היתה שנה מרשימה ומרגשת לקולנוע הישראלי. יצאו יופי של סרטים ורבים בהם זכו בפרסים משמעותיים בפסטיבלים נחשבים. וגם הקהל לא נותר אדיש: כמעט 300,000 ראו את “בופור”. כ-200,000 ראו את “הסודות”. כ-100,000 ראו את “נודל”. כ-70,000 ראו את “מדוזות”. קל להעריך שגם “ביקור התזמורת” יזכה להצלחה מסחרית נאה מאוד. זו יכולה להיות שנה נוספת, ראשונה מאז 2004, בה סרטים ישראליים מוכרים יותר ממיליון כרטיסים.
וכך, כשגם אנשי התעשייה, גם הקהל, וגם אנשי הקולנוע בעולם שמים לב שמשהו די מופלא קורה בקולנוע הישראלי, מגיע הטקס של הערב וצריך לבחור סרט זוכה אחד. והעולם התפלג לשניים: ל”ביקור התזמורת” ול”בופור” יש מחנות של קנאים, שכל אחד מהם מאמין שהסרט שלו הוא המושיע. מודה מראש, אני במחנה של “בופור”. אבל הטיעונים של מחנה “ביקור התזמורת” משכנעים למדי.
וכאן נחשפת, בפעם ה-17, השאלה הגדולה של התחרות הזאת: איך בוחרים את המנצח? על פי תקנון האקדמיה הישראלית לקולנוע, הסרט הזוכה הוא גם זה שנשלח לייצג את ישראל באוסקרים. זהו, בעיניי, חוק אידיוטי, המערבב לתוך קטגוריה אחת שני טיעונים שאינם קשורים זה בזה. האם הסרט הטוב ביותר לטעם תעשיית הקולנוע הישראלית הוא בהכרח הסרט הטוב ביותר להתחרות באוסקר. התשובה היא: בוודאי שלא. אלא שלא מעט קולנוענים ומפיקים איתם דיברתי עדיין חושבים שזה פרס ראוי לסרט הזוכה, פרס שעושה ליוצריו כבוד. כמו כן שמעתי את הטיעון שראוי בהחלט לשלוח לאוסקרים את הסרט הנחשב לטוב ביותר. ובמקביל אחריםן שאומרים: אוסקר אמריקאי? את מי זה בכלל מעניין. זו לא מטרת התחרות בכלל, אלא מוצר לוואי שלה.
אלא שבקרב אלה התומכים ב”ביקור התזמורת” וב”בופור” האוסקר האמריקאי מעניין בהחלט. אני טענתי עם צאת “בופור” במרץ השנה שהסרט הזה, מהטובים אי פעם שהופקו בישראל, עומד ברמה אחת עם צמד סרטי המלחמה של קלינט איסטווד מהשנה שעברה, והוא יתאים בול לאווירת סרטי המלחמה בעירק שיתחרו על האוסקר הקרוב. לעומת זאת, מחנה “ביקור התזמורת” מצביע – ובצדק – על כך ש”בופור” הוא סרט קשה, הוא התקשה למצוא מפיץ אמריקאי, ולמרות הפרס בברלין הוא לא זכה להגיע לכל הפסטיבלים הגדולים האחרים. לעומתו, “ביקור התזמורת”, אם יזכה באופיר, יגיע להוליווד עם יתרון נדיר: סרט שתעשיית הקולנוע כבר שמעה עליו, אף מצפה לו. בכל מקום בו הוא מוקרן הוא הופך לחביב הקהל. אנשים (ובכללם אני, שלא יהיו ספקות) נהנים מאוד מהסרט רב הקסם והכישרון הזה.
סיבה נוספת לכך שדיוני האוסקר האמריקאי כה לוהטים השנה היא שיש תחושה – שאני שותף לה לחלוטין – שזו שנה בה מועמדות לאוסקר לסרט ישראלי אינה מחשבה מופרכת בכלל. השילוב בין שנה חזקה להפליא לקולנוע הישראלי, מול שנה חלשה למדי בשאר העולם הופכת את תחרות האוסקר לריאלית מאוד מבחינת ישראל. אני בהחלט יכול לדמיין סרט ישראלי מגיע בפברואר לאוסקרים להתחרות מול “החיים בוורוד” הצרפתי ו”4 חודשים, 3 שבועות ויומיים” הרומני.
עד לפני כחודש הפער של “ביקור התזמורת” על פני “בופור” היה ניכר. בחודש האחרון, בו התקיימה הצבעת השלב השני, שמתי לב שהפער הזה הולך ומצטמק. האם יהיה שוב תיקו? אם אני צריך להמר, אשים את כספי על “ביקור התזמורת”. למרות שבערב אריע לטובת “בופור”.
ואחרי כל הלבטים והספקות והתהיות, יש לפחות שתי קטגוריות בהן נדמה לי שהנצחון ברור ומובטח. ששון גבאי יזכה בקלות, ובצדק רב, בפרס השחקן על תפקידו ב”ביקור התזמורת”. כמה ראוי שפרס אופיר, על שם שייקה אופיר, בשנת ה-20 למותו של אופיר, יזכה גבאי על תפקיד המעורר זכרונות נעימים מתפקידו של אופיר ב”השוטר אזולאי”. עדינות, רוך, חום, ואיזשהו עצב עמוק ובלתי נגמר שמסתובב בתוך סיטואציה סהרורית וקומית. תפקיד באמת נהדר. ועוד מ”ביקור התזמורת”: נדמה לי שדורון אשכנזי יזכה לבטח בפרס על עיצוב התלבושות. שהרי מדי התזמורת התכולים והמחויטים, על רקע המדבר הצהוב והמוזנח, הם אחד האלמנטים העיקריים בבניית הסיטואציה שבבסיס הסרט. קשה שלא לשים לב אליהם.
בכל שאר הקטגוריות: מתח גדול. פרס הבימוי ופרס התסריט: ערן קולירין (“ביקור התזמורת”) נגד יוסף סידר (בופור”), כשאני מעריך שזה שיפסיד באחד יזכה בשני. שחקנית? כנראה רונית אלקבץ מ”ביקור התזמורת” (אם כי גם למילי אביטל מ”נודל” יש לדעתי סיכוי להפתיע). שחקן משנה? זה סאלח בכרי (“ביקור”) נגד אדיר מילר (“הסודות”). בכרי כנראה יזכה. שחקנית משנה? מיכל שטמלר מ”הסודות” נגד זהרירה חריפאי מ”מדוזות”. אני מעדיף את שטמלר, אבל אני שומע שיש לחריפאי אהדה גדולה יותר. נו, זה יהיה מושלם: חריפאי גילמה את אשתו של שייקה אופיר ב”השוטר אזולאי”. מסתמן כאן מוטיב חוזר. צילום? אני מעריך שעופר ינוב על “בופור”, אם כי לא אתפלא אם תצוץ הפתעה בדמות פרס לבועז יעקב על צילום “חופשת קיץ”. סרט תיעודי? המרוץ צמוד בין “מלון 9 כוכבים” ו”מרגל השמפניה”. נדמה לי שלמרגל יש עדיפות קטנה (ואם גם “ביקור התזמורת” וגם “מרגל השמפניה” יזכו זה יהיה ערב גדול ליוסי עוזרד, שחברת ההפקה שלו הפיקה את שניהם). מה שבטוח, זו שנה נדירה: לא רק שיש מתח והמירוץ צמוד ולא רק שכל הסרטים כבר בבתי הקולנוע, אלא בעיקר התחושה שכמעט בכל קטגוריה לא משנה מי יזכה, יש סיכוי שמגיע לו. באמת שנה משובחת.

ומי זכה לבסוף? וסיכום הפרסים.

וגם: והדיווח בבלוג. לפני, אחרי ותוך כדי.

השאירו תגובה