רישמו לפניכם
האמת, אני מופתע. כבר שלוש הקרנות חד פעמיות נקבעו באוזן השלישית ל"מותה של רקדנית דיסקו", פילם נואר אולטרה-מסוגנן שביים אמנון וינר ושהייתי שותף לשרבוטו ב-1996, ובכל פעם האולם מלא עד אפס מקום, לפעמים אפילו אולם שני מתמלא ואז האנשים החביבים באוזן מחליטים להוסיף עוד הקרנה חד פעמית אחרונה. אז הנה מגיעה עוד אחת: יום רביעי, 24.9, 19:30 גם ב"האוזן השלישית" בתל אביב וגם בסניף בירושלים. לפני הסרט, שנמשך 45 דקות, מוקרן לקט מפינות "ברונו" מ-1993.
אגב, גם אני בהקרנות האלה ראיתי את "מותה של רקדנית דיסקו" שוב אחרי המון-המון שנים והדבר שהכי הפתיע אותי ושלא זכרתי זה שיש שם מוזיקה אלקטרונית מקורית ומופלאה שהלחין מארק סמוליאן, עם הקלרניט של הרולד רובין.
=======
ביום שישי, 26.9, ב-16:00 נשיק את "מועדון סינמסקופ" בסינמטק הרצליה (סוקולוב 29, הרצליה). בכל יום שישי האחרון של החודש אציג סרט שאני אוהב מאוד, ושמדבר אליי באופנים עמוקים מאוד. זו כמובן הזדמנות לראות סרטים ולהשלים חורים, אבל בגלל שאין שם ממש סרטים איזוטריים, כולם די מוכרים, אני בעד שזה יהיה מועדון לצפיות חוזרות: על מסך, מעותקי פילם. אז תינתן האפשרות לגלות יחד צדדים חדשים בסרטים שנראים פשוטים ועממיים ממבט ראשון, אבל שיש בהם (לדעתי) יותר מזה. למרבה הצער המון סרטים שרציתי לא ניתנים להשגה בארץ – את סרטיו של טרקובסקי, למשל, אי אפשר לחלץ מארכיון הסרטים הירושלמי – אבל מבין הסרטים שכן הצלחתי לקושש (בעזרת ניר נאמן, עורך התוכנייה ההרצליאני) התגבשה לה רשימה נאה לחודשים הקרובים שאני בעצמי אשמח לראות שוב ושוב. אגב, בעקבות הפרסום הראשון על השקת המועדון נשמעו כאן לא מעט קולות שביקשו להקדים את האירוע כדי להספיק להגיע הביתה לפני כניסת השבת (זה היה לפני שהבלוג הידרדר בשבוע שעבר לאפיקורסות מוחלטת). השבוע זה יתקיים כמפורסם ב-16:00 אבל מאוקטובר זה יהיה ב-14:00. מי שלא ימהר הביתה, יוכל להישאר אחרי הסרט ולפטפט על הסרט אחרי ההקרנה ולא רק לפניה.
אז סרט הפתיחה הוא: "Groundhog Day" ("לקום אתמול בבוקר") הגאוני של הרולד ראמיס, עם ביל מוריי ואנדי מקדואל. שישי, 16:00, סינמטק הרצליה. הכניסה חינם.
ורישמו לפניכם כבר את המועד הבא, 31.10, 14:00: "לעוף כל הדרך הביתה" של קארול באלארד, עם אנה פאקווין וג'ף דניאלס (כשהיו אב ובתו, ולא כשנהיו נאהבים ב"לחיות בין השורות").
=======
רישמו לפניכם גם את ה-6 באוקטובר. לא רק אירוע השקת סינמטק חולון, אלא בעיקר היום בו יקיימו חברי להקת דפש מוד את מסיבת העיתונאים המסורתית שלהם בה הם מסגירים את תוכניותיהם לשנה הקרובה. מסיבת עיתונאים כזאת לרוב מבשרת על כך שיש תקליט גמור שייצא בקרוב (ינואר?) ואז סיבוב הופעות. מבחינתנו השאלה תהיה הם הם יודיעו שהם יפתחו את סיבוב ההופעות הבא שלהם – קיץ 2009 – בישראל.
=======
מי מבין הקוראים יהיה מחר בטקס פרסי אופיר ומוכן לסמס בזמן אמת את שמות הזוכים מתוך האולם? מתנדבים מוזמנים לשלוח לי מייל ל-yraveh@www.open-it.co.il/orange
אנה פאקווין וג’ף דניאלס? אני שם.
שני טרקובסקים הוקרנו בסינמטק תל אביב לפני כשנה. יכול להיות שגם בתל אביב יש עותקים?
מעט מוזר שלא ניתן לחלץ את הסרטים מארכיון סינמטק ירושלים, כיוון שככל הידוע לי, סרטיו של טרקובסקי נרכשו במשותף על ידי הסינמטקים, מה שאומר שאולי דרך תל אביב יהיה יותר פשוט, גם אם העותק יושב פיזית בירושלים.
אני תוהה באיזה אופן טרקובסקי נראה עממי?
רוה לרותם: זה כנראה לא היה ברור. מבחינתי אני מתחיל וגומר עם טרקובסקי ודומיו, אבל אלה נעולים בפניי. אז הלכתי על הגרסה האחרת: קולנוע הוליוודי שאני אוהב ושקיים במחסני המפיצים ושיש לסרטים ערך מוסף. ושאני נורא אוהב אותם.
אין עותקי פילם אצל בארכיון של החוג באוניברסיטת תל אביב?
(או שלא ניתן לחלץ אותם משם?)
כשאתה אומר "הכניסה חינם", אתה מתכוון להרצאה לפני הסרט, או גם לסרט עצמו? כי לפי ticketnet.co.il זה עולה 25 שקלים …
"לעוף כל הדרך הביתה" זכור לי כסרט חביב מאד אבל לא יותר מזה.
אין לי כרטיס לפרסי אופיר. כה חבל.
אופטופיק מוחלט – בערוץ 23 עכשיו פול מקרטני עם השירים מ-chaos and creation.
חזרתי עכשיו מההקרנה של "לילות ברודנטה" ואני חייב להגיד שכבר הרבה זמן לא ראיתי סרט כל כך גרוע. נדיר מאד שסרט אולפנים הוליוודי גדול מגיע לרמה כה איומה עד שהוא נראה חובבני, אבל זה בדיוק המצב כאן – הכל נראה מזויף ומלאכותי והכל נראה כמו פארודיה לא מכוונת על הז'אנר. מדובר כנראה במתחרה חזק מאד על תואר הסרט הרע של 2008.
השלמת פערים 1 : "השוד המלוטש"
בזמן האחרון לא מעט סרטים תמוהים עולים על המסכים שלנו, ואני הלכתי לפחות סרטים. אבל על שני סרטים התחילו (באיחור מה) להופיע ביקורות די מלטפות, או לא לפחות כאלו שרומזות שהם לא כל רעים כמו שחשבתי. "השוד המלוטש" הוא אחד מהם.
ובכן, לדעתי זהו סרט שטחי ופשטני מאוד, אבל שווה צפיה בכל זאת, בגלל אחת דמי מור נהדרת. היא לוקחת את חוסר הבטחון שלה ומפנימה אותו, כך שהיא מצליחה להקרין קור רוח כלפי חוץ, אבל באותו זמן, היא מראה לנו עד כמה היא עצבנית מבפנים. דבר לא קל לעשות, דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת. וגב' מור עושה את זה באיפוק מרשים, עד שלרגעים מסוימים היא אפילו ריגשה אותי. ומדובר בסרט שמתרכז בשוד יהלומים.
מייקל קיין נותן את ההופעה הבטוחה הרגילה שלו, אבל הסרט של מייקל רדפורד, שמתרחש בשנות ה-60, נראה גם כאילו הוא צולם בשנות ה-60. העריכה ארכאית מצד אחד, או מקצרת שוטים מסוימים שלא לצורך, ואילו הצילום: לאחר שני שליש סרט קורה משהו דרמטי למנהל חברת היהלומים הנשדדת. פתאום שמתי לב שהמצלמה זזה. מייקל רדפורד שכח שאפשר להשתמש במצלמה ככלי דרמטי לכל דבר. ואת זה העריכה מנסה לתקן, ללא הצלחה. המניעים לשוד הם פשוטים מדי, ודברים קורים בקלות מדי.
אבל על הכל מכסה ההופעה הנהדרת של דמי מור, שחזרה מהכפור. סרט בינוני, אבל בלתי מזיק, ואפילו נעים לצפיה בחלקו.
השלמת פערים 2 :
"בוי A" גם על סרט זה הופיעו ביקורות לא רעות. וגם כאן, סרט בינוני. האמת, לדעתי יש כאן סרט נהדר, אבל צריך ממש להתאמץ כדי למצוא אותו. השחקן הראשי פשוט לא טוב. הוא מופנם מדי. הוא מראה רגשות בקלות מדי.
גם התסריט והעריכה לא מאוזנים : הסרט מתרחש בשני מישורי זמן, והמעברים ביניהם נדמים שרירותיים. יש גם סיפור משני (עם פיטר מאלן. שחקן נהדר) שמשפיע בסופו של דבר על הסיפור המרכזי בצורה פטאלית, אבל הוא משני מדי, ולא מפותח מספיק. גם הבימוי לא מבריק, אבל אהבתי כמה מבחירות הבימוי, ובמיוחד את הבחירה לא להראות בדיוק מהו הדבר הנורא שקרה בעבר. אבל בבסיס, יש כאן סיפור יפהפה ומרגש, על בחור צעיר שמנסה להתחיל את חייו מחדש, ועל המכשולים שבדרכו. ואיכשהו, דרך קורי העכביש של העריכה המקרטעת, והתסריט הלא שלם, ניתן לגרד גם כמה רגעים יפים.
אפשר לראות, אבל לא ממש חייבים.
אוף טופיק-
חודש אוקטובר בסינמטק ת"א:
סימפוזיון על ברגמן והקרנה של השתיקה ומבעד לזכוכית אפלה.
שתי הקרנות לשלושת הקופים (במסגרת קולנוע טורקי חדש).
וזהו, כל השאר קישקושים כאלו ואחרים.
אה וטרום של אדם בן כלב.
קולנוע טורקי חדש זה מעניין (יש גם את "ימים ורוחות" הנהדר שהוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה).
יש שם גם את תוכניית ההקרנות של אייקון למעוניינים. ואת "הטרמפיסט" למעוניינים האחרים.
אני ממש שמח על מועדון ההקרנות. ועוד יותר, על כך שלא ראיתי את שני הסרטים שציינת שיוקרנו ראשונים, אז תהיה לי הזדמנות ראשונה לבדוק אותם (ואני בעיקר מסתקרן לגבי לקום אתמול בבוקר, ששמעתי שהוא סרט מדהים).
באמת לא היה ברור כל כך – אבל ההסבר מסביר הכל.
אם כי, לדעתי מועדון כזה מעניין הרבה יותר.
את טרקובסקי וכו' קל למצוא אנשים שיפארו ויהללו.
יותר מעניין הכיוונים האחרים.
לפעמים חוסר הנגישות יכול לעשות פלאים.
וואו, "לעוף כל הדרך הביתה". כשהוא יצא הייתי בת 8 ו.. כמה שבכיתי.
ממש מקווה שייצא לי להגיע.