"מחפשים את שוגר מן"

אני מאמין שאם "מחפשים את שוגר מן" היה יוצא להקרנות מסחריות בסינמטק תל אביב, הוא היה ממלא אולמות במשך כמה שבועות והופך ללהיט תל אביבי קטן, לשיחת היום, לסרט פולחן, לאירוע שבאים אליו שוב ושוב, לסרט שזוכה למחוות במועדוני המוזיקה, וכו'. אבל אין לאף אחד סבלנות היום לטפל בסרט בקטן, להפוך אותו ללהיט בקרב 8,000 איש שהוא ישנה את חייהם. אז הוא שוגר ישר לערוץ יס דוקו, שם הוא מוקרן השבוע (וב-VOD). אם עוד לא ראיתם אותו, חובה. הנה למה:

פורסם ב"פנאי פלוס", 6.3.2013

אחרי שזכה באוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי והפך לאחד הסרטים המדוברים בעולם, סוף סוף יש הזדמנות לצפות ב"מחפשים את שוגר מן" גם בישראל – זאת אומרת, אם לא טרחתם עד עכשיו להוריד אותו לצפייה. השבוע הגיע הסרט להקרנה בערוץ יס דוקו, והאמת אני קצת מאוכזב שהוא לא עבר בהקרנות מסחריות בסינמטקים לפני. נדמה לי שזה מאותם סרטים שהיו הופכים ללהיטים קטנים אך משמעותיים. כמעט כל מי שאני מכיר שראה את הסרט הזה יצא ממנו נרגש ונפעם. ההתפעמות הזאת, ולא שיכלולים קולנועיים, הם שהביאו לו את פרס האוסקר מול "שומרי הסף" ו"5 מצלמות שבורות". וצריך להגיד את זה: “5 מצלמות שבורות" הוא סרט חשוב יותר, “שומרי הסף" הוא סרט חכם יותר, אבל ל"מחפשים את שוגר מן", שהוא סרט תעודה מוזיקלי, לא ז'אנר שזוכה באוסקרים, יש לב ונשמה, יש בו רגש ויש בו השראה. ויש בו דבר נוסף: מתחת לסיפור המדהים יש גם אמירה פוליטית וחברתית חשובה, אלא שהיא נמצאת עמוק מתחת לסיפור, מתגנבת בערמומיות ולא נופלת על הראש כמו טיל שיוט. אמירה שעוסקת בכוחה של האמנות ליצור שינוי, להציף אל פני השטח נושאים מושתקים.

כל הסופרלטיבים בפתיחה נועדו כדי לשכנע אתכם לצפות בסרט מבלי לדעת עליו יותר מדי. כי גם זה פרט מפתיע: ל"מחפשים את שוגר מן" יש סיפור מופלא ומלא פיתולים ותגליות. כדי לחוות אותו במלוא קסמו, כדאי לחוות אותו על כל הפתעותיו.

אבל הנה מה שכן אפשר לספר. היה היה זמר פולק בשם סיקסטו רודריגז שהקליט בדטרויט שני תקליטים בסוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים. התקליטים היו נהדרים, אבל אף אחד – ממש אף אחד – לא קנה אותם. רודריגז עד מהרה פוטר על ידי חברת התקליטים שלו. אחד הדברים הכבירים שהסרט התיעודי הזה עושה הוא לערוך היכרות עם השירים שלו, אחד מהם נקרא "שוגר מן". כן, אתם תרוצו לחפש את פסקול הסרט. למעלה מעשר שנים אחר כך, בפיתול משונה של נסיבות, הופכים תקליטיו של רודריגז להצלחות ענק דווקא בדרום אפריקה. שם הם הופכים להמנונים של תנועת המחאה נגד האפרטהייד. איש אחד, בעל חנות תקליטים ביוהנסבורג שכאילו נשלף מתוך ספר של ניק הורנבי, מחליט לפענח מה עלה בגורלו של אותו רודריגז, שסיפור טרגי נורא נקשר בשמו והפך אותו למיתי, לפני שהפך לאגדה בדרום אפריקה, מבלי שמישהו בכלל יידע מי זה הזמר הזה ומה הסיפור שלו. וכך, כפי שהסרט מרמז, מתחיל מסע בלשי בין יבשתי – של במאי שבדי המתלווה למעריץ דרום אפריקאי שמנסה להביו מה קרה למוזיקאי האמריקאי ממוצא היספני אותו הוא מעריץ. ומה שהוא מגלה פשוט… ובכן… תראו.

והמקסים הוא ש"שוגר מן" הוא, באופן יחסי, סרט קטן ופשוט, קצת אנימציה כנהוג בימינו, אבל בעיקר אנשים שמספרים סיפור. אבל הוא בנוי כמו תסריט בלשי כתוב היטב. למעשה, הוא בית ספר למבנה עלילתי. יותר מזה לא אסגיר, כי זה כבר יותר מדי. עוד תנחשו לי את כל ההמשך לבד. פשוט תצפו בו. זה מאותם סרטים שקונים את הדי.וי.די שלהם, כי אחת לכמה זמן יש חשק לצפות בהם שוב. הוא עד כדי כך מעורר השראה.

ציוץ