28 מרץ 2013 | 10:56 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

אלן ברלינר ו”מעשה של הרג” בדרך לדוקאביב

“מעשה של הרג” של ג’ושוע אופנהיימר, בפסטיבל דוקאביב

סוף סוף קצת אקשן בתחום הדוקומנטרי הבינלאומי בישראל. אני אומר את זה כבר כמה שנים: דוק-אביב אט אט מתחיל להתעורר בזירה הבינלאומית, אחרי שנים על גבי שנים שהתוכנית הבינלאומית שלו (כך לדעתי, לפחות) היתה לא רלוונטית. אני אוהב לראות את התחרות שבין דוק-אביב ובין פסטיבל ירושלים, המתקיים חודשיים אחר כך, סביב מי ישיג את הסרטים התיעודיים הבולטים של השנה. ומדי שנה פסטיבל ירושלים מצליח לנצח: גם בזכות קשרים הדקים יותר עם עולם הפסטיבלים וגם בזכות טעם טוב יותר. אבל מאז שנכנס סיני אבט לניהול האמנותי של פסטיבל דוק-אביב, זה מתחיל אט-אט להשתנות. הסרט “מרינה אברמוביץ: האמנית נוכחת”, למשל, שהיה אחד הסרטים התיעודיים הבולטים, המדוברים ומעוטרי הפרסים של השנה שעברה, הוצג בדוק-אביב ולא בירושלים. (לעומת זאת, גם “5 מצלמות שבורות” וגם “שומרי הסף” הוצגו בבכורה בירושלים, ללמדנו שעם כל השיפורים האיטיים במעמדו של דוק-אביב וברפרטואר שלו, ירושלים כמעט תמיד עדיין מנצחים אותם, גם בזירה המקומית – אבל התנודות הקלות האלה של השנים האחרונות מעידות שאולי לא לעד).

והנה מתפרסמת התוכנית הבינלאומית של פסטיבל דוק-אביב הקרוב (שייפתח ב-2 במאי) והיא מכילה שלושה מהסרטים התיעודיים הכי מסקרנים ומדוברים של השנה החולפת. בראש ובראשונה סרטו של ג’ושוע אופנהיימר, “מעשה של הרג”, שהיה אחד הסרטים הכי מהוללים ומדוברים בפסטיבל ברלין האחרון. זו הפקה דנית שצולמה ברובה באינדונזיה, ורנר הרצוג וארול מוריס חתומים על הסרט כמפיקים אחראים (הם שמו את שמם על הסרט אחרי שראו גרסה ראשונית של הסרט), ופיליפה קוברסקי הישראלית היא מפיצתו הבינלאומית. וגם “חייל על הגג”, סרט הולנדי שצילמה אסתר הרטוג בחברון, על המתח שבין החיילים ובין האוכלוסיות האזרחיות סביבם, שזכה באחד הפרסים בפסטיבל אידפ”א האחרון (האם כבר מאוחר מדי לתת לסרטה של הרטוג את השם “רוק בקסבה” ולסרטו של יריב הרוביץ “חייל על הגג”? נראה לי מתאים יותר לשניהם).

אלן ברלינר, אחד האורחים הקבועים והאהובים של פסטיבל ירושלים בשלושים השנים האחרונות, יבוא בשנת ה-30 לפסטיבל הירושלמי דווקא לדוק-אביב. אני מניח שזה אומר שהוא יביא איתו את סרטו החדש והכה מסקרן, “בן דוד מדרגה שניה”, שלהפתעתי זכה בפסטיבל אידפ”א האחרון (ברלינר הוא במאי תיעודי נפלא, אישי מאוד, שנון מאוד, אבל הוא לא מאלה שזוכים בפרסים, ובוודאי שלא בפסטיבל כה רציני כמו אידפ”א).

מה שאומר שהרשימה הזאת משאירה לפסטיבל ירושלים את כל המלאי של פסטיבל סאנדאנס לעצמה, ובראשה את “Blood Brother” של סטיב הובר, שזכה גם בפרס הראשי בתחרות התיעודית האמריקאית וגם בפרס הקהל. מועמדות לאוסקר (לצד “מעשה של הרג” של אופנהיימר) נראית מובטחת כבר עכשיו. (אני מצפה למצוא בירושלים גם את “Fruitvale”, הזוכה בתחרות הדרמטית של סאנדאנס).

אבל לדוק-אביב יש בכל זאת נציג נאה מסאנדאנס, אבל משנה שעברה: “המתחזה”, מותחן תיעודי מורט עצבים תוצרת אנגליה המתרחש בטקסס ובו צעיר צרפתי מתחזה לנער נעדר וחודר לחיי משפחתו. הסרט כבר יצא בדי.וי.די, זכה לשבחים וזיכה את יוצרו, בארט לייטון, בפרס הבאפט”א על עבודת הביכורים הטובה ביותר.

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “אלן ברלינר ו”מעשה של הרג” בדרך לדוקאביב”

  1. צביקה 28 מרץ 2013 ב - 16:48 קישור ישיר

    מה עם פרסי אופיר? ההרשמה הסתיימה בשבוע שעבר, לא?


השאירו תגובה