המכונות של דפש מוד
שלב טרום-ההפקה הסתיים: הכרטיסים להופעה של דפש מוד בפארק הירקון (ב-7 במאי) בידיי; הדיסק החדש, "דלתא מאשין", בידיי. ובעוד חודש ושבוע אני מקווה לראות אותם בהופעה בפעם הרביעית. בהאזנה ראשונה ל"דלתא מאשין" אני מנפיק שתי תובנות: אחלה סאונד יש לדיסק הזה; והוא יותר טוב ממה שציפיתי. יש בו כמה שירים לא רעים בכלל. הדיסק הקודם, "Sounds of the Universe", גרם לי לתהות האם אזכה לשמוע שוב שירים באמת טובים מדפש מוד, וגם גרם לי להבין שזה כבר לא ממש משנה לי. הם נתנו לי כל כך הרבה שירים נהדרים ב-32 השנים האחרונות – כנער, כחייל, כסטודנט, כשכיר, כחתן, כבן זוג, כעצמאי, כאבא – שלבקש אפילו שיר מעולה אחד נוסף הוא בבחינת גרגרנות כמעט לא מוסרית. והנה, בתום האזנה וחצי, אני שומע שיש כאן כמה רגעים יפים מאוד (ושיר מצוין מאת דייב גאהן, שעוד יהפוך בקצב הזה לכותב השירים המועדף עליי בלהקה, ולא הזמר-שעורך-הדין-שלו-השיג-לו-תנאי-בחוזה-שבלי-שלושה-שירים-שלו-מינימום-בדיסק-הוא-מפרק-את-הלהקה).
ועכשיו יש גם סינגל חדש עם קליפ חדש. את הווידיאו ל"Soothe My Soul" ביים וורן פו, עורך, מעצב ואיש אפקטים שכבר ביים קליפים לקילרז ולסטרוקס, אבל כאן מצליח להבריק יפה. נאמר זאת כך: זה הקליפ הכי יפה של אנטון קורבין לדפש מוד מזה שנים, ואנטון בכלל לא ביים אותו. הוא מזכיר גם קצת את הקליפים שברוס וובר והרב ריטס היו עושים פעם. הקליפ, בהמשך (זהירות: לא צנוע. NSFW. יש מעט עירום):
בדיסק נאחרון מ2009 (בעברית "צלילי היקום" אגב, ולא צלילי הגלקסיה) היו המון שירים מעולים!!! WRONG, COME BACK, PEACE, IN CHAINS, CPRRUPT.
הגדולה של דפש מוד, ובעיקר של מרטין הכותב העיקרי, היא היצירתיות המדהימה. כל כך הרבה שירים מעולים, מבלי להיכנס לתבנית אחת של סגנון קבוע. ראו את זה היטב בדיסק האחרון, וגם בדיסק הנוכחי שהוא מגוון ומענין ועם הרבה מאד שירים מצוינים ויפים. לדפש מוד אין מתחרים.
בדיסק האחרון מ2009 (בעברית "צלילי היקום" אגב, ולא צלילי הגלקסיה) היו המון שירים מעולים!!! ביניהם WRONG, IN CHAINS, COME BACK, PEACE, CORRUPT, Hole To Feed
ויש עוד.
הגדולה של דפש מוד, ובעיקר של מרטין הכותב העיקרי, היא היצירתיות המדהימה. כל כך הרבה שירים מעולים, מבלי להיכנס לתבנית אחת של סגנון קבוע. ראו את זה היטב בדיסק האחרון, וגם בדיסק הנוכחי שהוא מגוון ומענין ועם הרבה מאד שירים מצוינים ויפים. לדפש מוד אין מתחרים.
לא מצליח להבין את ההתלהבות המטורפת שלך ושל עוד אנשים מהלהקה הזאת. זה נראה לי מקרה קלאסי של המלך הערום. האם אף אחד לא אמיץ מספיק כדי לצעוק שהם פשוט לא משהו?? או שאני פיספסתי את חוויית החיים שלי
שלו, לדעתי הם היו להקה נהדרת שב-15 שנה האחרונות הלכה לאיבוד והפכה לא רלוונטית. המוזיקה שלה מיושנת, האלבומים נטולי להיטים ושירים זכורים ונראה כאילו הם פועלים בכוח האנרציה עבור המעריצים הישנים שלהם. יחד עם זאת, אני מבין את ההתרפקות והרצון לראות אותם מבצעים את השירים הישנים בהופעה – מעריצים אף פעם לא שוכחים, מנסים לתפוס כל חוויה.