23 ספטמבר 2008 | 11:11 ~ 24 תגובות | תגובות פייסבוק

לקראת פרס אופיר 2008

והערב זה קורה: ב-19:30 במשכן לאמנויות הבמה, ב-21:00 בשידור לא-חי בערוץ 10. טקס חלוקת פרסי אופיר. האם “ואלס עם בשיר” – הזוכה הוודאי על פי המדגם הלא מדעי שלי – אכן ייזכה (בהיותו, לדעתי, הזוכה הראוי והמוצדק בתחרות הערב) או האם “שבעה” או “איים אבודים” יפתיעו ויעקפו אותו? אבל מעל הכל, השאלה הכי גדולה הערב היא: האם בכלל יהיה קולנוע ישראלי בתשס”ט? זאת לאור הידיעות שמשרד האוצר מתכנן לקצץ בתקציב הקולנוע הישראלי, אחרי שבע שנים של רווחה כלכלית – שנים בהן הקולנוע הישראלי הכפיל את תפוקתו, שילוש את איכותו וריבא את קהלו. אחר המהלך שעבר הקולנוע הישראלי בשמונה השנים האחרונות תוכלו לעקוב אם תדפדפו אחורה לקטעי הארכיון הקודמים שפרסמתי בימים האחרונים.

הנה פריוויו פרסי אופיר שלי לשנה זו.

מתוך “פנאי פלוס”, 17.9.2008

בראש השנה שעבר, לרגל איזשהו משאל מבקרים אינטרנטי, נתבקשתי לחזות כיצד תיראה שנת הקולנוע הקרובה. זה היה רגע לפני סיומה של שנת תשס”ז, משנות השיא של הקולנוע הישראלי, עם שילוב יוצא דופן של סרטים שהיו גם איכותיים וגם זכו להצלחות עצומות בקרב הקהל המקומי ובקרב קהילות הקולנוע הבינלאומיות. הנבואה שלי היתה פסימית: שנת תשס”ח, טענתי, תביא התרסקות. לא רק כי את השיא האמנותי והמסחרי של השנה שעברה יהיה קשה לשחזר, אלא בעיקר כי לקולנוע הישראלי יש נטייה משונה להשמיד את עצמו דווקא ברגעים בהם הוא הכי מצליח. תחילת השנה דווקא הוכיחה את ההפך מתחזיתי: בתחילת 2008 הגיעו להיטי תשס”ז הישראליים לחופי אמריקה ועשו שם היסטוריה: “ביקור התזמורת” הפך לסרט הישראלי הכי קופתי אי פעם על מסכי אמריקה (עם הכנסות של כ-3 מיליון דולר) ו”בופור” היה לסרט הישראלי הראשון שזכה למועמדות לאוסקר הזר מזה 24 שנים. תעשייה בריאה ושפויה היתה ממנפת את ההצלחות האלה ליצירת הצלחות נוספות. אבל קשה בישראל. ואולי לכן גם יוסף סידר, גם אבי נשר, גם איתן פוקס וגם דובר קוסאשווילי עובדים בימים אלה על סרטיהם הבאים שיהיו הפקות בינלאומיות שיצולמו בחו”ל.
ומול ההצלחות הפנומנליות של סרטי תשס”ז בקופות בארץ – למעלה מ-1.3 מיליון כרטיסים נמכרו, ארבעה סרטים הביאו יותר מ-200 אלף צופים ובזכותם ארבעים אחוז מעשרת הסרטים הנצפים ביותר בישראל ב-2007 היו ישראליים – שנת תשס”ח היתה צנועה בהרבה. במקום ארבעה להיטים, השנה רק להיט ישראלי ענק אחד: “איים אבודים”, שנמצא בדרכו להגיע קרוב מאוד לקו 300 אלף הכרטיסים. אחריו נמצא “ואלס עם בשיר” שיסתפק ב-100 אלף כרטיסים בלבד (הישג מכובד לסרט לא קל, טעון מאוד ושהופץ באופן מצומצם מאוד). “שבעה” יכול להערכתי למשוך אליו גם 100 אלף צופים אם ישווק כהלכה. הבא בתור הוא “חסר מנוחה” של עמוס קולק עם כ-50 אלף כרטיסים. ואז “עץ לימון” של ערן ריקליס עם פחות מזה (“עץ לימון” זכה להצלחה קופתית מרשימה יותר בצרפת, שם גם “ואלס עם בשיר” הצליח מאוד). סך כל הכרטיסים לסרטים הישראליים שימכרו השנה יגיע בקושי לכדי 50 אחוז מזה של שנה שעברה.
ולא רק בקופות מגלה הקולנוע הישראלי חוסר עקביות ותנודתיות קוטבית, גם בצד החוקתי שלו. מי שציפה לכך שבעקבות ההצלחה העצומה של הקולנוע הישראלי בארץ ובעולם בשנים האחרונות, והיותו לא רק שגריר תרבותי של ישראל בתקשורת העולמית אלא גם מקור של הכנסה ופרנסה לתעשייה הישראלית ודרכה למערכת המיסוי, תרצה המדינה לצ’פר את הקולנוע הישראלי ולהגיד למפיקים ולבמאים “הביאו לנו עוד מזה”. אך לא, במקום זאת תקציב הקולנוע הישראלי נמצא לראשונה מזה שבע שנים בסכנת קיצוץ. חוק הקולנוע הישראלי, שנכנס לתוקפו ב-2001, אחראי לכך שבמקום חמישה סרטים בשנה מופקים כאן עשרים סרטים בשנה, וכשהכמות עולה, האיכות עולה וכך גם המיומנות של כל אנשי הצוות שעוברים מסרט לסרט. אבל השנה ההסכם עם משרד האוצר, שהבטיח לקולנוע הישראלי בארבע השנים האחרונות 58 מיליון שקל, הסתיים. ובמקום לנסח הסכם חדש, כזה שיביא בחשבון את הישגיו של הקולנוע ואת צמיחתו, פקידי האוצר – שנראה שהם עוינים להצלחות של אחרים שאינם הם – דורשים לקצצו. קיצוץ כזה יחסל את מה שקרה כאן בשבע השנים האחרונות ויחזיר את הקולנוע הישראלי הישר ל-1998, עשור אחורנית, בו נמכרו רק 36,000 כרטיסים לסרטים ישראליים. קוסאשווילי, פוקס, נשר, סידר ולצידם ארי פולמן, ערן קולירין והאחים אלקבץ לא צריכים לדאוג: הקריירות הבינלאומיות שלהם מובטחות. כך גם הקריירות העתידיות של פקידי האוצר.
אם 1.3 מיליון האנשים שראו בשנה שעברה סרטים ישראליים, ואפילו רק 650,000 האנשים שראו סרטים ישראליים השנה, יקומו ויגידו “לא רוצים שזה יקרה” אולי מישהו במשרד האוצר יתעשת ויבין שבעבור סכום יחסית זעום (יחסית לסעיפים אחרים בתקציב המדינה) מתחולל כאן דבר שהוא לא פחות מנס כלכלי, תרבותי ותדמיתי. או שלא יהיה מנוס ממחאה מאורגנת של היוצרים והמפיקים, כמו זו שהניעה בסוף שנות התשעים את המערכת לחקיקת חוק הקולנוע, כדי להזכיר שמאחורי הסרטים עומדים גם אנשים.
פרס אופיר, שיחולק ביום היום, יעמוד מן הסתם בצילו של האיום לקצץ בתקציב הקולנוע הישראלי. בין לבין תנסה התעשייה עצמה לשבח ולהלל את אלה שהיא חפצה ביקרם. מבין חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב התחרות האמיתית היא בין שלושה סרטים בלבד: “ואלס עם בשיר”, “שבעה” ו”איים אבודים”. היו חברי אקדמיה איתם שוחחתי בשבועות האחרונים שניסו להסביר לי שהתחרות האמיתית היא למעשה בין “שבעה” ובין “איים אבודים”, שכן בקרב 900 ומשהו חברי האקדמיה יש כמות גדולה מאוד של שחקנים והם יעדיפו להצביע לסרט עם שחקנים על פני סרט אנימציה. כמו כן, העובדה ש”ואלס עם בשיר”, ששווק על ידי יוצרו כ”סרט אנימציה דוקומנטרי”, מתמודד על פרס “הסרט העלילתי”, הצליחה לעצבן כמה חברי אקדמיה. ובצדק: התקנון של האקדמיה הישראלית לקולנוע – אם בכלל יש כזה – יוצר כמעט מדי שנה סיטואציות מביכות שמפחיתות מהחשיבות שהטקס הזה היה יכול להגיע אליו. עבור רוב הבמאים והמפיקים בישראל לפרס אופיר יש אך ורק חשיבות אחת: הזכייה בו היא כרטיס הכניסה שלהם להוליווד, ולו לרגע קט אחד. הסרט שלהם הופך לנציג ישראל לאוסקר האמריקאי, ומכאן קל להתחיל לחלום על הצלחה בינלאומית וקריירה נוחה יותר, שאינה נתונה לקיצוצים ממשלתיים ולצרות עין מצד העמיתים.
אבל מול התחזית שבה “שבעה” מתחרה ב”איים אבודים” (המועמד ל-14 פרסים ולכן למעשה אמור להיות הפייבוריט) ומנצח, יש גם תחזית אחרת. ממדגם פרטי שלי, שהקיף עשרות חברי אקדמיה (אבל בכל זאת היה בלתי מייצג כי הוא לא היווה חיתוך אמין של המקצועות ושל הדורות), הזכייה של “ואלס עם בשיר” נראית ודאית. הוא מוביל במדגם שלי על פני מתחריו בפער עצום. נכון, הפער בין המדגם שלי ובין תחושות הבטן הסותרות של כמה מהאנשים איתם שוחחת מביאים לכך שבטקס ביום שלישי יהיה מתח ונדמה שהשלושה האלה יצטרכו לחלוק ביניהם בכל הפרסים, אבל מי יזכה בפרס הגדול? לכאורה מדובר במתח בריא וטוב: שלושת הסרטים האלה מצוינים, כל אחד מסוגו. שלושתם גם מאוד שונים זה מזה – “בשיר” מתרחש במלחמת לבנון ב-1982, “שבעה” מתרחש בימי שבעה, ו”איים אבודים” מתרחש ב-1982, כשברקע יש גם את מלחמת לבנון וגם שבעה. אבל “ואלס עם בשיר” חייב להיות הזוכה. הוא השגריר הכי טוב לקולנוע הישראלי השנה, והוא כבר – מאז בכורתו בתחרות הרשמית בקאן ועד הקרנתו בפסטיבל טורונטו לפני שבועיים ובפסטיבל ניו יורק השבוע – אחד הסרטים הבינלאומיים הכי מדוברים השנה בעולם, והוא גם אחד הסרטים הישראליים המרשימים שהופקו אי פעם. כל בחירה אחרת בסרט אחר תריח מפנקסנות וקטנוניות ותעיד שלא רק פקידי אוצר מנסים להשמיד את הקולנוע הישראלי ולהזיק לו, אלא גם אנשי התעשייה עצמם סובלים מנטייה חמורה להרס עצמי.

=======

ועכשיו תורכם: בשבועות הקודמים שאלתי אתכם מי לדיתכם יזכה, מי צריך לזכות ועבור מי הצבעתם (אם אתם חברי אקדמיה). היום, עד 19:30, אני סקרן לשמוע על איזה הפתעות את מהמרים בטקס. האם “אצבע אלוהים” יפתיע ויזכה בפרס הסרט? האם “ואלס עם בשיר” יזכה בפרס הצילום?

ואם מישהו מכם יהיה הערב במשכן לאמנויות הבמה ורוצה לסמס בזמן אמת את שמות הזוכים בפרסים, אנא שלחו לי מייל ל-yraveh@www.open-it.co.il/orange

נושאים: פסטיבל קאן 2008

24 תגובות ל - “לקראת פרס אופיר 2008”

  1. סופי. 23 ספטמבר 2008 ב - 11:42 קישור ישיר

    אני חייבת להבין איך זה שכל הפוסטים שמתייחסים לפרס אופיר, מפורסמים כל יום ב-11:11 בדיוק.

    רוה לסופי: הבלוג מלא ניסים קטנים. רובם באדיבות ההישגים הטכנלוגיים הכבירים של וורדפרס.

  2. אבינתן 23 ספטמבר 2008 ב - 12:42 קישור ישיר

    אני אפתיע אותכם בעובדה שבחרתי ב”בשיר” מבלי לצפות בו.(וההחלטה באה בעקבות שיחה עם חברי אקדמיה אחרים)
    ככבד שמיעה(ובארץ יש כ700.000) אני לא צופה בסרטים ישראלים במידה ואין כתוביות עברית.

    אני מעריך שאם “בשיר” היה נושא כתוביות הוא היה מצליח מעט יותר. גם “שבעה” יביא יותר מ100.000 במידה וחלק גדול מהעותקים ישא כתוביות.

  3. עדן 23 ספטמבר 2008 ב - 12:49 קישור ישיר

    הטקס השנה כל כך קשה לניבוי שיש מעט מאד זכיות שיכולות להיחשב כהפתעות של ממש. אני בכל זאת אלך על הפתעה גדולה אחת: שרדי ג’בארין יזכה בפרס השחקן על “סוף שבוע בת”א”.

  4. אריאל 23 ספטמבר 2008 ב - 12:52 קישור ישיר

    לאבינתן
    אני יודע שלבשיר יש גרסה שמוקרנת עם תרגום לאנגלית. שמעתי שחלק מההקרנות בלב ירושלים ובת”א הם כאלה. שווה אולי לבדוק

  5. אבינתן 23 ספטמבר 2008 ב - 13:02 קישור ישיר

    תודה אריאל,

    ידוע לי על עותק של “בשיר” שמתורגם לאנגלית…אבל מספיק שיהיו כמה מילים שאני לא מכיר כדי שהצפייה בסרט תהרס.

    אחכה לדי וי די.

  6. אורי 1 23 ספטמבר 2008 ב - 13:31 קישור ישיר

    קצת הימורים:
    למרות שיש כביכול תחרות בין שלושה סרטים, מקרי העבר תמיד מוכיחים שהאקדמיה נטפלת לסרט אחד, מפרגנת לו ומשאירה קצת פירורים לאחרים. אז השאלה הנשאלת היא איזה סרט זה יהיה השנה. אני מעריך ש”ואלס עם באשיר” ייקח את מרבית הפרסים שלהם הוא מועמד: סרט, בימוי, עיצוב ואולי תסריט. בקטגוריות שהוא לא מועמד ודאי יתחלקו הפרסים בין “איים אבודים” ו”שבעה”. משה איבגי יזכה בפרס שחקן המשנה על “שבעה”, ישראל ברייט כמלחין על “אצבע אלוהים” ואוולין הגואל תהיה שחקנית המשנה על “שבעה”. “איים אבודים” יזכה בתלבושות ואולי גם שחקן ראשי, הצילום ילך ל”שבעה”. לשאר הסרטים אין שום סיכוי [אני לא מאמין שיהיו הפתעות כמו שרדי ג’ברין או חנה מרון, זה הזוי מדי]. שחקנית ראשית תהיה או זילברשץ או הספרי. בהצלחה לכולם ובעיקר ל…כולם.

  7. איפי 23 ספטמבר 2008 ב - 14:43 קישור ישיר

    משאלת לב והימור [בטוח?] – “באשיר”. את “שבעה” לא ראיתי אז אין לי דעה, “איים אבודים” סרט מצויין אבל לא אחיד ברמתו.
    הלכתי לראות את “באשיר” לבד, בקולנוע של אוניברסיטת בן גוריון, ישב לידי הבחור הכי יפה באולם ולא הצלחתי להוריד את העיניים מהמסך לשניה כדי להתרשם ממנו. מבחינתי זה אומר הרבה 🙂

  8. דורון 23 ספטמבר 2008 ב - 15:17 קישור ישיר

    יש לי תחושה חזקה ש”שבעה” ינצח. מצד שני, אני אף פעם לא צודק בתחושות שלי. אבל אף פעם!
    גם מבחינתי הקולנוע הישראלי השנה היה חלש למדי. ראיתי רק את “באשיר”, “כמו אבא שלך” ו-“עץ לימון” (וגם זה היה בהקרנה חינמית). אחרי “שבעה” אני רודף כבר מפסטיבל ירושלים, ואני מאמין שאראה אותו בשבועות הקרובים, “איים אבודים” פשוט לא מעניין אותי (למרות שאני מניח שאשמח לראות אותו ב-DVD או בטלוויזיה מתישהו), ו-“אצבע האלוהים” עבר לידי ולא הצליח למשוך אותי לצפיה. מבין אלו שראיתי, אין ספק ש”באשיר” הוא יצירה מרשימה ועוצמתית, אבל ההפתעה הגדולה מבחינתי היה “כמו אבא שלך”, אולי קשה להגדירו כסרט ישראלי, אבל הוא פשוט מעולה. על “עץ לימון” אני מעדיף שלא לדבר.

  9. אורי 1 23 ספטמבר 2008 ב - 15:36 קישור ישיר

    אגב, צרפת בחרה עכשיו את “הכיתה” [זוכה פסטיבל קאן]להיות הנציג הרשמי שלהם.

  10. דרורית 23 ספטמבר 2008 ב - 16:01 קישור ישיר

    אני מהמרת על “שבעה”. סתם תחושת בטן.

  11. מיקה 23 ספטמבר 2008 ב - 17:10 קישור ישיר

    לאבינתן – זה שבחרת בסרט מבלי לצפות בו מעורר תחושות קשות. מודע אתה בכלל חבר אקדמיה? מילא היית מצביע בשביל חבר – אבל אחרי ששוחחת עם אנשי אקדמיה? זה רק מוכיח שמי שזוכה זה רק שאלה של באז. ובאמת הפרס הזה הוא פרס חסר חשיבות כי הוא לא ניתן ע”י אקדמיה רצינית. אפילו כשהיינו מועמדים לאוסקר זה היה עם סרט שלא זכה. מרבית הסרטים שזוכים הם סרטי באז שאיש לא זוכר אחרי שנה – ראה ערך אדמה משוגעת. בתור בן אדם אתה מתגלה כפשוט חסר חוט שדרה באופן רשמי..

  12. אורון 23 ספטמבר 2008 ב - 17:58 קישור ישיר

    שבעה לוקח (וגם ג’ון מקיין).

  13. mook2006 23 ספטמבר 2008 ב - 19:01 קישור ישיר

    30 דקות לפני תחילת הטקס, הימוריי:

    (קודם כל, אני רוצה לחזק את דברייה של מיקה. אבינתן, אתה עושה צחוק מהעבודה ומהאנשים. אם כבר, היית מצביע לסרט אחר *כאות מחאה*).

    סרט: ‘שבעה’.
    במאי: ארי פולמן. (פרס ניחומים?)
    שחקן ראשי: משה איבגי. זה משנה על איזה סרט? הרי לעובדת היותו מועמד (או אפילו זוכה עתידי) אין ממש קשר למציאות. אם אתם מתעקשים, ‘אצבע אלוהים’.
    אם היה/יש צדק – ג’אברין.
    שחקנית ראשית: חנה אזולאי הספרי. לא הייתי פוסל הפתעה מכיוונה של היאם עבאס (או אפילו אורלי “כבר-לא-בנאי” זילברשץ). אין ספק שזו הקטגוריה הכי תחרותית ומרתקת השנה.
    שחקן משנה: שמיל בן ארי, וזה סופי.
    (מצד שני, לא אופתע אם יסתבר ששלמה וישינסקי קיבצ’ץ’ יותר לבבות מבן ארי).
    שחקנית משנה: אוולין הגואל. דמות גדולה מהחיים, הופעה פושרת, אבל עדיין – זכייה בטוחה, בלי שום תחרות. קטגוריה נוצצת (יובל שרף, זהבית פסי, חנה מרון, רוזינקה קמבוס) אבל מאוד חלשה. מאוד-מאוד חלשה. מאוד-מאוד-מאוד חלשה. מאוד.
    תסריט: ‘אצבע אלוהים’, על חשבונם של ‘ואלס עם באשיר’ או ‘שבעה’. יותר תפילה מאשר הימור. מגיע לו.
    צילום: ‘שבעה'(?)
    תיעודי: ‘ילדי השמש’. עוד זוכה ידוע מראש?

    אין ספק שתשס”ח הייתה סוג של נפילה לעומת אשתקד.
    אם סרט בינוני-פלוס כמו ‘איים אבודים’ היה יוצא לפני שנה, סביר להניח שהוא היה משיג שתיים-שלוש מועמדותיות לכל היותר.

  14. אבינתן 23 ספטמבר 2008 ב - 19:09 קישור ישיר

    מיקה,

    אולי פשוט תשללי ממני את אזרחותי הישראלית?

    אני כבר כ20 שנה בתעשייה (מרד הסטודנטים במחלקה לקולנוע ב”בית צבי” נשמע לך מוכר? הייתי שם) ומה לעשות, בין שלל הדפקטים שלי אני גם כבד שמיעה, אין שום טעם שאצפה בסרט שאינו נושא כתוביות בעברית כי לא אוכל להתייחס אליו.(אם להביא אנקדוטה מהעבר, אחד מהאנשים היותר חשובים בתעשייה ועם ליקוי שמיעה אמר לי פעם שהסרטים היחידים שהוא הצליח להבין הם אלו שהוא היה מעורב בהם.)

    בעיני הרבה יותר גרוע להצביע לחבר מאשר לשוחח עם חברי אקדמיה שראו את הסרט.

    כל מה שאני מנסה לעשות בבלוג הזה(ומחוצה לו) הוא להביא למודעות היוצרים והמפיצים על מספר רב של אנשים שנמנעים מלהגיע לסרטים ישראלים מהסיבה הפשוטה שהם אינם נגישים להם. (והשורה התחתונה, אני מנסה להביא עוד כמה צופים לסרטים ישראלים.)

  15. mook2006 23 ספטמבר 2008 ב - 19:12 קישור ישיר

    אה, עוד דבר,
    בלי שום קשר למי מנחה את הטקס (שי “אנחנו-ציניים-ברמות-שזה-לא-יתואר” ודרור), הוא הולך להיות אחד המשעממים אבר – אסי דיין לא בסביבה.

  16. Marylee Bitzer 20 ינואר 2011 ב - 15:50 קישור ישיר

    I really liked the blog post. It is always nice when you can not only be informed, but also entertained!

  17. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:01 קישור ישיר

    Thanks man. It has been special knowing

  18. proxylist 28 ינואר 2011 ב - 2:02 קישור ישיר

    I must say, as a lot as I enjoyed reading what you had to say, I couldnt help but lose interest after a while. Its as if you had a fantastic grasp around the topic matter, but you forgot to include your readers. Perhaps you should think about this from a lot more than one angle. Or maybe you shouldnt generalise so a lot. Its better if you think about what others may have to say instead of just heading for a gut reaction to the subject. Think about adjusting your own thought process and giving others who may read this the benefit of the doubt.

  19. Online Discounts 28 ינואר 2011 ב - 2:13 קישור ישיר

    Thanks for all your valuable hard work on this web site. Kate delights in working on investigation and it’s easy to understand why. We all know all of the compelling tactic you create insightful strategies on the blog and even recommend participation from the others about this area of interest while our simple princess is undoubtedly studying a whole lot. Take advantage of the rest of the year. You are performing a great job.

  20. own backyard 28 ינואר 2011 ב - 7:47 קישור ישיר

    Not a dangerous post, did it take you a lot of time to think about it?

  21. criminal lawyers albury 28 ינואר 2011 ב - 9:16 קישור ישיר

    Thank you for the smart critique. Me & my neighbour were preparing to do some research about that. We obtained a beneficial book on that matter from our local library and most books exactly where not as influensive as your information. I’m quite glad to see such facts which I was searching for a long time.

  22. dofollow backlinking service 31 ינואר 2011 ב - 9:02 קישור ישיר

    Sick! Just acquired a brand-new Pearl and I can now read your blog on my phone’s browser, it didn’t function on my previous one.

  23. 9 to 5 annihilation scam 2 פברואר 2011 ב - 3:56 קישור ישיר

    This was a genuinely very excellent publish. In theory I’d like to write like this also – getting time and actual effort to make a fantastic piece of writing… but what can I say… I procrastinate alot and by no means appear to obtain a thing done.

  24. cheaters story 7 מרץ 2011 ב - 11:22 קישור ישיר

    Thank you for the smart critique. Me & my neighbour were preparing to do some research about that. We obtained a excellent book on that matter from our local library and most books exactly where not as influensive as your details. I’m very glad to see this kind of data which I was searching for a lengthy time.


השאירו תגובה