"בית לחם" בדרך לוונציה, נטלי פורטמן בדרך לירושלים
צחי הלוי ב"בית לחם" של יובל אדלר. צילום: ורד אדיר
המצב הוא כזה: בכל פעם שאני כותב בשבועות האחרונים על הזמזום (מחריש האוזניים) סביב "בית לחם" בהקרנות האקדמיה, 19 יוצרי סרטים אחרים מתקשרים אליי בזעם על כך שאני מפספס את הזמזום סביב סרטם. יתכן. אבל אני ממשיך לשמוע התלהבויות מכל צג (אני מקווה סוף סוף לראות את הסרט בעצמי באחת מהקרנות האקדמיה הקרובות).
בפעם הקודמת שסרט שהגיע משום מקום ועשה כזה באז בהקרנות אקדמיה זה היה עם "עג'מי".
ובתוך כך, מייצר "בית לחם" – סרט הבכורה של יובל אדלר – את הכותרת הבינלאומית הראשונה שלו עם הצטרפותו למסגרת "ימי ונציה" בפסטיבל ונציה הקרוב (המסגרת בה הוקרנו בשנה שעברה "חיותה וברל" ו"הירושה"). לא התחרות הרשמית, אבל כן משבצת המסמנת סרטי בכורה אלטרנטיביים.
==========
הבשורה הזאת היא קצת רוח במפרשים הבינלאומיים של הקולנוע הישראלי במחצית השניה של השנה. הליין-אפ של פסטיבל לוקרנו התפרסם בשבוע שעבר ללא שום זכר לסרטים ישראליים באורך מלא, זאת אחרי שלוקרנו העניק שנתיים ברציפות פרסים לסרטים ישראליים ("השוטר" ו"לא בתל אביב"), ועשתה תמיד כבוד לסרטים של ערן ריקליס בגרנד פיאצה. חוץ מסרט קצר של אלעד קידן, ישראל נעדרת השנה מלוקרנו. אולי זה קשור בכך שהפסטיבל מקדיש השנה פוקוס לקולנוע מסוריה. ואולי לא.
=============י
אגב, אני שומע שיש כבר שני סרטים ישראליים בפסטיבל טורונטו. אני מניח שזה גם יתפרסם בקרוב. טיפים? שימו בתגובות.
============י
"סוכריות" של יוסף פיצ'חדזה, אחד הסרטים שהכי חיכיתי להם השנה, פרש מתחרות פרסי אופיר. הוא יתחרה בשנה הבאה.
תיקון: לא פרש ולא נעליים. הסרט מוקרן ומתחרה בתחרות. הקרנת האקדמיה ב-31.7 ב-20:00 תתקיים כסדרה, ואחריה יהיו הקרנות נוספות. ועדיין, זה אחד הסרטים שאני הכי מחכה להם השנה.
=============י
והכותרת שפורסמה אמש על כך שנטלי פורטמן תגיע לישראל בתחילת 2014 לביים את הגרסה הקולנועית ל"סיפור על אהבה וחושך" (בכיכובה) היא בעיניי בעלת פוטנציאל להפוך לידיעה הקולנועית החשובה של השנה בארץ. דוד מנדיל ורם ברגמן מפיקים
המיזם לקולנוע בירושלים תומך במימון. אם הסרט ייצא טוב, ובעל נוכחות בינלאומית כמו הספר, השפעתו יכולה להיות עצומה. הסרט הזה יכול להביא לעמוס עוז את הנובל שלו, ולמנדיל וברגמן את האוסקר שלהם. הפוטנציאל של הפרויקט הזה עצום. בהנחה שהוא לא יהפוך ל"קופסה שחורה".
…ובכך הפך "בית לחם" למועמד המוביל לזכייה באופיר. הוא גם מוקרן בפסטיבל בינלאומי מוביל, הוא גם יוצא למסכים ממש בזמן (סוף ספטמבר), והאקדמיה שלנו מאוד אוהבת לתת פרסים לסרטים שטרם יצאו כדי להפוך למקדם מכירות.
זה קצת מייאש. עם כל ההערכה שלי ל"בית לחם", ראיתי השנה סרטים טובים יותר באופירים (ועכשיו, כשפיצ'חדזה פרש, בחוכמה, אגב, החמישיה כבר די סגורה ומגובשת), והקמפיין המשופשף לזכייתו ידרוס הרבה אחרים. עם כל האהבה שלי ל"למלא את החלל", אני משוכנע שההקרנה שלו בונציה בשנה שעברה (והזכייה של הדס ירון שם) הם שהיטו את הכף בשנה שעברה ונתנו לו את הפרס. והכל מתוך מחשבה שזה מה שיביא לנו את האוסקר האמריקאי. הועדה החיצונית של האמריקאים העדיפה את הרומני מקאן (מונג'יו) על פני הישראלית מונציה (בורשטיין). והרומני בכלל לא הגיע לחמישייה הסופית.
אז הנה זה קורה שוב. ואם לא יהיה ישראלי אחר בליין אפ של ונציה השנה, זה גם יישאר כך.
====================
רוה לאיתן: "סוכריות" לא פרש. הטעו אותי. תיקנתי. ו"Venice Days" זה לא התחרות הרשמית, זו שכבר מסמנת את "גרביטי" כסרט המוביל לאוסקרים השנה. אלא מסגרת מאוד ארט-האוסית (מקבילה ל"השבועיים של הבמאים" בקאן). בעשר שנות קיומה רק סרט אחד שהוצג בה הגיע למועמדות לאוסקר הזר: "האשה ששרה", תוצרת קנדה (ולבנון). זה לאו דווקא מחזק את "בית לחם". מהבחינה הזאת, דווקא הסיבוב הבינלאומי של "מי מפחד מהזאב הרע" (טרייבקה ובוסאן) הוא המשמעותי ביותר כרגע השנה. ולצידו "מקום בגן עדן" שהיה בקרלובי וארי וכנראה גם בטורונטו אם השמועות מקרלובי וארי נכונות. אלה שני סרטים עם נציגות פסטיבלית חזקה יותר מזו של "בית לחם".
בלי קשר ל-19 היוצרים האחרים, אני לא ממש מבין מאיפה אתה מביא את העניין הזה של זמזום סביב "בית לחם" דווקא. אבל קטונתי, ואת המירוץ לאופיר השנה אני בינתיים לא מבין כלל. מהצד שלי, החזקים הם "מי מפחד מהזאב הרע", וגם "שש פעמים" ו"הנוער". אבל אולי אני עיוור מאהבה 🙂
בכל מקרה, שאפו ל"בית לחם" על ונציה ונחכה לחדשות מטורנטו.
הנוער היה בפנורמה בברלין, מסגרת גדולה יותר מזו של טרייבקה, פוסאן או התחרות בקרלובי וארי (וגם הציג בקרלובי וארי, פריז, הונג קונג, ליסבון וזכה בטאיוואן). אגב, גם שש פעמים שהתחרה בתחרות בטרייבקה ובסאן סבסטיאן עשה מסלול פסטיבלים מרשים יותר מכל הסרטים שציין רוה ברשימה שלו.
ראיתי את בית-לחם הקרנה מיוחדת בסינמטק ירושלים (שכמעט לא פספסתי אותה, כי צצה לה רק יום או יומיים לפני הקרנה), ואת האמת ממש לא מבין את ההתלהבות ממנו, אכן עבודה מצוינת של ירון שרף ומשחק של שאדי מערי, אבל חוץ מזה, זה סרט די בינוני…
נ.ב. האם יש תאריך לפסרום מעמודיות (באתר של אקדמיה כרגיל אי אפשר למצוא שום דבר)? והמה הפירוש של "אחריה יהיו הקרנות נוספות" (סוכריות)?
זה כמובן לא אומדן לרמה אבל זו אחת השנים הכי דלות לקולנוע הישראלי בתחום הבינלאומי. בתחרויות הרשמיות של קאן, ונציה, ברלין, לוקרנו וסנדאנס יש רק סרט ישראלי אחד, של גיתאי, והוא לא מתחרה באקדמיה לפי מיטב ידיעתי. גם סרטים ישראלים בקושי זוכים בפרסים. כך שאף סרט לא מגיע לאקדמיה עם הילה בינלאומית מכרעת.
ולכל המגיבים-עצם העובדה שבית לחם נמכר עד עתה למחצית מהעולם!!
מדברת בעד עצמה, ובחירת האקדמיה השנה הייתה מושכלת ביותר להעמיד אותו בכל הקטגוריות לפרס אופיר-הם חכמים!! מקווה מאוד שיגיע לאוסקר.