28 יולי 2013 | 11:14 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

מיניונים נגד מינימיקים: טורניר האנימציה של הקיץ

הופ קטנטנים. “הממלכה הסודית”

 

טורניר האנימציה הגדול של הקיץ יוצא לדרך. בקרב בין “בית ספר למפלצות” (פיקסאר/דיסני), “גנוב על המיניונים” (יוניברסל/אילומיניישן), “הממלכה הסודית” (פוקס/בלו סקיי) ו”המסע לכוכב המינימיקים” (תוצרת הארץ), מי מנצח?

 פורסם ב”פנאי פלוס”, 24.7.2013

גם זה הפך למעין מסורת אצלנו: באמצע חופשת הקיץ להציב זה מול זה את סרטי האנימציה המובילים בארץ ולשאול: מי מהם הכי טוב? אני שם על שולחן הניתוחים רק את הסרטים הבכירים של העונה – עונה שבה לא מעט סרטי אנימציה מסוג ב’-ג’ ומטה נדחפים לאולמות, עם אנימציה ירודה ודיבוב מחופף, רק כי ההורים נמצאים בקדחת לקחת את ילדיהם בחופש למשהו שיהיה מצויר ובעברית (ואולי גם בתלת מימד). אני יודע, כי אני אחד מהם.

בכל קיץ, פחות או יותר, כל אולפן גדול מוציא סרט לבתי הקולנוע. פיקסאר/דיסני, דרימוורקס, יוניברסל ופוקס. “טורבו”, סרט הקיץ של דרימוורקס, ייצא בארץ רק בחגים, אי שם בספטמבר, אז הוא יורד מהרשימה שלנו. פיקסאר הביאו את “בית ספר למפלצות”, סרט ההמשך ל”מפלצות בע”מ”; יוניברסל, באמצעות אולפן האנימציה הטרי-יחסית, אילומיניישן, הביא את “גנוב על המיניונים”, סרט ההמשך ל”גנוב על הירח”; אולפני פוקס, באמצעות אולפני האנימציה “בלו סקיי” (יוצרי “עידן הקרח”) מביאים את הסרט היחיד מבין הסרטים ההוליוודיים הקיץ שאינו סרט המשך. ולבסוף, הפתעה: לראשונה גם סרט אנימציה ישראלי לילדים.

אז בואו נתחיל עם השורה התחתונה הצרכנית. רוצים לשמוע את הזאטוטים שלכם נקרעים מצחוק? אז “גנוב על המיניונים” הוא הסרט המוביל מבין סרטי האנימציה הקיץ. כבידור משעשע מאוד להורים וילדים, הוא המנצח. נציב את זה כאן מראש. אני מניח שהוא גם יהיה הלהיט הגדול של סרטי האנימציה הקיץ, בישראל ובעולם (הוא עוקף בימים אלה את “בית ספר למפלצות”, שניהם נמצאים באיזור 150,000 הכרטיסים. שניהם ינסו להשיג את “הקרודים” שיצא בחופשת פסח והביא למעלה מ-200,000 צופים).

אבל אם אני רוצה לבחון סרטים בפרמטרים אחרים – של איכות, אמנות, ריגוש, כתיבה ובימוי – פרמטרים הקשורים לטעמי האישי ולאו דווקא לטעמם של ילדים, הרי שהתוצאה תהיה אחרת לגמרי. הנה, לפיכך, מצעד סרטי האנימציה הגדולים של הקיץ. לדעתי.

1. “הממלכה הסודית”. במאי: כריס וודג’

זו, מבחינתי, ההפתעה הגדולה של הקיץ. אחרי לא מעט סרטים “נחמדים” עד “בינוניים” פתאום מגיע סרט שהוא בראש ובראשונה המרהיב שראיתי העונה. הסרט הזה נראה נפלא. האנימציה, העיצוב, האנרגיה האדירה שלו, בניית העולם. כריס וודג’ כבר זכה באוסקר על הסרט הקצר שלו, “באני”, וכשהקים את אולפני “בלו סקיי” זכה להצלחה מסחרית גדולה כשייסד את סדרת סרטי “עידן הקרח”. אבל וודג’, ממהתחלה, העביר את מושכות הבימוי לשותפו, קרלוס סלדניה, שהפך לבמאי יחיד ב”עידן הקרח 2” ואילך וב”ריו”. כי לוודג’ היה חלום: לעבד למסך את ספר הילדים של וויליאם ג’ויס על אנשי העלים ועל החרקים, שחיים בממלכה ממוזערת, כמעט בלתי נראית לעין האדם, במעבה היער. לקח לוודג’ המון זמן לפתח את הפרויקט הזה, אז בדרך הוא גייס את ג’ויס לעשות איתו את “רובוטים” (ספריו האחרים של ג’ויס שעובדו לסרטי אנימציה היו “שומרי האגדות” ו”לפגוש את משפחת אנדרסון”). בדרך יצאו סרטים כמו “עלילות ספיידרוויק” ו”אווטאר”, שנדמה שמספרים סיפורים קצת דומים, אבל וודג’ המשיך. הוא גייס לצידו את אחד התסריטאים האהובים עליי, ג’יימס הארט (“הוק”, “דרקולה”, “קונטקט”), תסריטאי המתמחה בעיבודן של אגדות מוכרות והפיכתן למשלים מודרניים, והשקיע המון זמן בעיצוב העולם, שכולו המצאות מעוורות השתאות ופליאה. והנה התוצאה. אכן, העלילה אולי קצת מוכרת: נערה שאביה חוקר עולם קסום ובלתי נראה, נעלמת לתוך העולם הזה ועליה להציל אותו מהכחדה, ולהציל בדרך גם את עצמה. אבל למרות שזו אגדה שנשמעת מוכרת, יש בה משהו מרהיב. זה מתחיל מהעולם הוויזואלי מלא ההמצאות, אבל ממשיך בעיקר בדינמיקה הנפלאה של הסיפור, והאופן שבו הסרט הזה מסתחרר ועף בתוך העולם המיניאטורי הופך אותו לחוויה קסומה ועוצרת נשימה. התמוגגתי מהסרט הזה.

2. “בית ספר למפלצות”. במאי: דן סקנלון

הנה הפער בין קהל מבוגר ובין קהל צעיר. בכל הקשור לילדים, נדמה ש”בית ספר למפלצות” הוא כמעט טעות חמורה בשיקול דעת מסחרי. מה לילדים קטנים ולסרט על קולג’? “בית ספר למפלצות” פוגש את הילדים בתוך אוויר מת. הם לא ממש מבינים מה הסרט הזה רוצה מהם. אבל קהל קצת יותר מבוגר, שמזהה את ז’אנר סרטי ההתבגרות, ז’אנר החניכה וז’אנר סרטי בית הספר והקולג’, יתמוגג מהסרט הזה. זה לא כל כך פריקוול ל”מפלצות בע”מ”, ויותר הגרסה של פיקסאר ל”בית החיות” – או “בית המפלצות”. וככזה, הסרט הזה מבריק למדי. למרות שאפשר להתאכזב מכך שסרט ההמשך של “מפלצות בע”מ” נוטש כמעט לחלוטין את העולם של הסרט הראשון ובורא עולם אחר שכמעט לא קשור במאום לעלילה המקורית, אפשר בהחלט להיות מופתעים לטובה מרמת התסריט של הסרט הזה. הוא כתוב נפלא. לצד מייק וסולי צצות כעת כמה דמויות חדשות, מקסימות מאוד (וחלקן, לשמחת הילדים, מצחיקות מאוד), שצריכות להפוך בתוך כמה ימים מחבורת לוזרים לנבחרת מנצחת בתחרות ההפחדות של אוניברסיטת המפלצות. ריבוי הדמויות – חלקן נראות כאילו נפלטו הישר מסרט “החבובות” הבא – הופך את “בית ספר למפלצות” לסרט מלא הברקות, עם המון בדיחות שנונות למדי, וסיפור פשוט טוב, שמצליח – כדרכה של פיקסאר – לגעת בלב. בסופו של דבר, מייק וסולי – מפלצות ההפחדה הגדולות – צריכים להתגבר על חוסר בטחון, ועל תסביכי ההורים שלהם, כדי להשיג עצמאות והגשמה עצמית. המוזיקה הג’אזית הנפלאה של רנדי ניומן עוזרת לסרט להפוך לקסם. אבל כנראה שזה מאותם סרטים שההורים יאהבו הרבה יותר מילדיהם.

3. “גנוב על המיניונים”. במאים: פייר קופן וכריס רנו

במילה אחת: מיניונים. איזה דמויות מבריקות הן. אנחנו מדברים על סרטי אנימציה, אבל המיניונים מגיעים מעולם ה-cartoon, הסרטים המצוירים האנרכיסטיים, שבהם לדמויות אין הגיון ואין עבר. אין לנו מושג מי הם המיניונים, מנין באו, אבל הם פשוט שם, בהמוניהם, עם שתי עיניים או אחת, מדברים בג’יבריש ובקולות של צ’יפמאנקים, ועושים מה שבא להם. בזכות המיניונים האלה הסרט הזה פשוט מתפקע מבדיחות מצוינות. בדיחות סלפסטיק ונונסנס משובחות שכולן קשורות לאותם מיניונים. ואכן, המיניונים האלה הם להיט. והילדים, שיהיו בריאים, מתגלגלים מצחוק מהם. אבל אני צריך להיות קצת עוכר שמחות כאן ולהפנות את תשומת ליבנו שהמיניונים הם דמויות משנה – ממש כמו הפינגווינים מ”מדגסקר” – ושאם נחשוב על זה רגע, אז הסיפור העיקרי ב”גנוב על המיניונים” – זה שבו גרו, הנבל לשעבר, הופך לסוכן טוב שמנסה ללכוד נבל חדש שמאיים על העולם – הוא פשוט סיפור בינוני. שזו לשון צחה לומר שהוא פשוט סיפור רע ולא מעניין. התבלין, הקישוט, גונב לחלוטין את ההצגה מהמנה העיקרית וכולם מבחינים רק בו, ולא בדקות המתות הרבות שיש בסרט הלא כל כך טוב הזה. אבל המצחיק. אנחה.

“המסע לכוכב המינימיקים”

4. “המסע לכוכב המינימיקים”. במאי: שי כרמלי פולק

הפתעה. פתאום יש גם סרט אנימציה ישראלי לילדים הקיץ (שהרי סרט אנימציה למבוגרים כבר היה לנו בדמות “ואלס עם בשיר”), זאת בהנחה שאנחנו שוכחים שהיו גם את סרטי האנימציה “עושים רוח” (שיצא רק בדי.וי.די) ו”בעל החלומות” (מ-1962) שנשכחו קצת, ממש כשם שעשוי לקרות ל”המסע לכוכב המינימיקים”. את התופעה הנקראת “מיקמק” אני מכיר בזכות בת ה-9 שלי – סדרת טלוויזיה, ואתר משחקים קהילתי לילדים, ובובות, והמון מרצ’נדייזינג, וסוג של קדחת בקרב בני כיתה ג’ ומטה. אני מודה, אילולא בת ה-9, ספק אם הייתי טורח לנדוד עד לקניון רננים ברעננה (או לקניון באר שבע) שם הוקמו אולמות הקרנה ייעודיים לטובת הצגת הסרט הזה בלבד, סרט שקצת שוטף לילדים את המוח לקנות את הבובות (היקרות!) ביציאה מהאולם. אבל בעוד אני תוהה איך בדיוק לסווג סרט שמוצג בתוך חדרי הקרנה פרטיים ולא בבתי קולנוע רשמיים – משל היה זה סרט תדמית באולם תצוגה של מפעל או מרכז מבקרים – אני לא יכול שלא להתפעל מהקרדיטים המכובדים מאוד שהתגייסו ליצירת הסרט. שי כרמלי פולק, אותו אני מכיר כדוקומנטריסט אקטיביסט (עם סרטו התיעודי המשובח, “בילעין חביבתי”), הוא הבמאי (כמו גם של סדרת הטלוויזיה) והתסריטאי, לצד יוני להב ואיש הפרסום אלון שטרן (בשביל תסריט שיוני להב קשור בו יש בו מעט מדי בדיחות). שבי גביזון, הוא ולא אחר, גויס לתפקיד עורך התסריט. לא מצאתי רמזים ל”שורו”. יוסי פולק, אביו של הבמאי, מדבב את התפקיד הראשי, לצד שחקנים בכירים כחנה לסלאו ועידו מוסרי. יניב שמעוני, המאייר של סדרת ספרי “דוד אריה”, אחראי על עיצוב העולם.

צריך להגיד בכנות: בהשוואה לסרטים הקודמים בסקירה הזאת, הסרט הישראלי נופל מעמיתיו האמריקאים במידה ניכרת, באנימציה ובעיקר בקצב. פתיחת הסרט מפרכת לצפייה. רק כעבור דקות ארוכות מנשוא, כשגיבורינו – חלקם אני מכיר היטב ממדף הבובות של בתי, חלקם חדשים – מגיעים לכוכב המינימיקים לבצע משימה שתציל את עולמם, רק שם הסרט משתדרג באופן משמעותי: עיצוב העולם מרשים, ולרגעים מזכיר אנימציה יפנית פסיכדלית, והסיפור לוקח כמה תפניות לא צפויות. אבל אני מגיע לסרט הזה בתור אבא, והמבט המאוכזב על פני הבת שלי מהסרט שהיא כה חיכתה לו העיד על הפער בין הציפייה לתוצאה. בעידן בו ילדים רואים את “גנוב על המיניונים”, עם הקצב ההיסטרי שלו, כבר בגיל 5, גנוב על המינימיקים הוא קצת מיץ פטל עם פחות מדי סירופ. כסרט לצפייה ביתית בדי.וי.די נדמה לי שהיינו מתלהבים ממנו יותר, בעיקר מהסוף המוצלח, ואפילו המרגש. כדי לפצות את עצמה, קנתה הקטנה מחסכונותיה בובה נוספת לאוסף, ובבית צילמה איתה ועם חברותיה לאוסף סרט משלה. אני מניח שמהבחינה הזאת “המסע לכוכב המינימיקים” הוא הצלחה כבירה.

========================

נ.ב:

אפשר כבר להמר על האוסקר?

האם “הממלכה הסודית”, “גנוב על המיניונים” ו”בית ספר למפלצות” יהיו בין חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר במרץ 2014? יש להניח שכן. ואני מוכן כבר עכשיו, בסוף יולי, להניח הימור על השולחן: “הממלכה הסודית” של וודג’ יזכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר. את היופי שלו יהיה קשה להביס.

 

נושאים: ביקורת, בשוטף

תגובה אחת ל - “מיניונים נגד מינימיקים: טורניר האנימציה של הקיץ”

  1. דיסקו 28 יולי 2013 ב - 12:31 קישור ישיר

    ראיתי את מפלצות עם הילדים בדיבוב.
    האמת היא שאחרי הטראומה הראשונה , עוד לפני כמה שנים, כשהחליפו לי את גודמן ובילי קריסטל בנתן דטנר ותומר שרון {שהאמת, עשו אחלה אחלה עבודה} – הגיעה לי טראומה אחרת – החליפו את המדובבים בעברית!!!!!!!!
    זה חוקי????
    האם מישהו היה מעלה על דעתו לעשות את מייק וסולי עם קולות אחרים??
    למה בדיבוב זה תופס?
    הם הפכו את מייק מדמות שנונה , לחנון. לחצי וודי אלן.
    ואת סולי למטומטם.
    הדיבוב הישראלי פשוט שחט את הסרט הזה!!!
    לילדים שלי כמובן זה לא הזיז…


השאירו תגובה