05 אוגוסט 2013 | 17:00 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

שני קטעים מתוך “כנס העתידנים” של ארי פולמן, והצצה אל מאחורי הקלעים

“כנס העתידנים” של ארי פולמן יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה. זה כבר סופר. אבל בשבועות האחרונות, עם נדודיו בפסטיבלים והפצתו בעולם, אפשר להציץ יותר ויותר לעולם החצי מצולם-חצי מצויר שפולמן ושות’ יצרו. ארבעה סרטונים חדשים מציגים גם סצינות מתוך הסרט, וגם הצצה אל אחורי הקלעים של ההפקה הטרנס-גלובלית הזאת. על פי הסצינה הבאה, “כנס העתידנים” הוא סאטירה נוקבת ורבת כנות על התעשייה ההוליוודית. הנה הסצינה הראשונה, שהיא כנראה בעצם המאורע המחולל של הסרט ובו רובין רייט (לכאורה, בתפקיד עצמה) מקבלת הצעה שהיא לא יכולה לסרב לה מהקאפו די טוטי קאפו של הוליווד (הבן של ג’ון יוסטון):

 

בחצי השני של הסרט, בגלל פיתולי עלילה פסיכדליים הקשורים כנראה בסמים ו/או קיברנטיקה (כאמור, עוד לא ראיתי את הסרט), עוברת רובין רייט ושאר אנשי הסרט לתוך עולם מצויר – המושפע מפורשות מהסרטים המצוירים של מקס פליישר – שם היא פוגשת את דני יוסטון פעם נוספת:

 

 

(אגב, יש ביניהם עוד פגישה בסרט, המתכתבת עם הסצינה הראשונה, אותה הציג פולמן באירוע פסטיבל אוטופיה. אגב, מיד אחרי הבכורה בפסטיבל חיפה, יוקרן “כנס העתידנים” גם בפסטיבל אוטופיה בסינמטק תל אביב).

 

איך הם עשו את זה? הנה הצצה אל העולם הדיסטופי של החצי השני של הסרט, שצולם בקלן:

 

 

והנה סצינה מתחילת הסרט שצולמה בלוס אנג’לס:

 

 

 

ל”כנס העתידנים” יש אתר מרהיב, ואפליקציה מקסימה בפייסבוק שמאפשרת לכם ליצור לעצמכם אווטאר בן דמותכם בסגנון הסרט. הנה מה שעשיתי לעצמי:

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “שני קטעים מתוך “כנס העתידנים” של ארי פולמן, והצצה אל מאחורי הקלעים”

  1. איתמר 5 אוגוסט 2013 ב - 18:48 קישור ישיר

    אם הייתי צריך להחליט אם לצפות בסרט על זה על בסיס הקטע הראשון, הייתי מוותר בלי להתלבט בכלל. הדיאלוג המתאמץ, המשחק המוגזם, הבימוי החלול – ממש אבל ממש לא עשה לי את זה. קשה לשפוט על בסיס 2 דקות, אבל זה לא מרגיש כמו סרט על רמה.

  2. איתן 5 אוגוסט 2013 ב - 18:49 קישור ישיר

    התגובות המעורבות שקראתי ל”כנס העתידנים” מזכירות לי קצת את מה שהיה עם “סינקדוכה ניו יורק” של צ’ארלי קאופמן: שניהם היו בקאן, שניהם פיצלו מבקרים בצורה קיצונית כבר מהתחלה, על שניהם נאמר שהם עמוסים מאוד. הסרט של צ’ארלי קאופמן סבל מפחד מוות של המפיצים (לא רק בארץ), אבל בסופו של דבר הוא הפך לאחד הסרטים האהובים עלי בשנים האחרונות. מחכה בקוצר רוח לסרט של פולמן.


השאירו תגובה