מצב המירוץ: מתחילה ההצבעה לשלב א' בפרסי אופיר. מה הם הסרטים הבולטים בתחרות?
א.
היום מתחילה ההצבעה לשלב א' בתחרות פרסי אופיר. ההקרנות המוקדמות הסתיימו. ההכרזה על חמשת הסרטים המועמדים בכל קטגוריה תתקיים ביום שלישי הבא, 13.8, ב-11:00 בבוקר ביפו. איתן אבן, יו"ר האקדמיה, לא יהיה באירוע הכרזת המועמדויות. גם אני לא. אני מרגע זה בחו"ל לשבועיים וחצי. ובינתיים, בואו ננסה לבחון מה המצב במירוץ לפרס אופיר. בהמשך תמצאו את ההימור שלי.
================
ב.
אני נתקל בלא מעט חברי אקדמיה ביום-יום ושומע מהם לא מעט דיווחים על הסרטים שהם רואים. אחד המשפטים ששמעתי הכי הרבה בחודשיים האחרונים, מאז התחילו הקרנות האקדמיה הוא: "איזו שנה נוראית!". באמת?! זו שנה נוראית? השתגעתם לגמרי. חבר אקדמיה שרואה את מה שקורה השנה וחושב שזו שנה נוראית, צריכים לשלול ממנו את חברותו באקדמיה. הוא סוכן כפול, הוא בא להזיק. זו אחת השנים המדהימות שהיו לקולנוע הישראלי, מבחינת עושר, כמות, גיוון. כדי להקל על עבודת הסיכום אניח בצד את סרטי מסלול הפרינג' (אגיע אליו בסוף), ונתעסק בסרטים ה"רגילים": עשרים במספר. ראיתי 15 מתוכם. היו כמה סרטים שלא אהבתי, והיו כמה סרטים שממש אהבתי. אבל בין לבין היה אוסף נפלא של סרטים שגם אם לא הערצתי כל אחד ואחד ממנו, בכל אחד מהם היו דברים שהדהימו אותי, שאהבתי, דברים נועזים, מבריקים. אני אתן כדוגמה את אחד הסרטים שלא שמעתי שום זמזום לגביו: "פרדייס קרוז" של מתן גוגנהיים. סרט מבולגן מאוד, מפוזר, בעייתי מאוד, לרגעים ילדותי מאוד בדעותיו, סרט שכל סצינה שלו נראית כילו נתלשה מסרט אחר. אני יכל להמשיך ולמנות את מגרעותיו, אבל גם היה בו משהו נהדר. זה סרט בוסרי במובן המרענן של המילה בוסרי, סרט מלא טעויות, אבל של יוצר כשרוני שמנסה לשפוך אל המסך עשרות רעיונות וסגנונות לתוך סרט הבכורה שלו. במידה רבה, ככה צריך להיראות סרט בכורה, גדוש ניצוצות של להט וכשרון וליבידו. יש לו סצינת פתיחה מעולה, ולצד "בית לחם" יש לו גם סצינת חיילים אינטנסיבית למדי (שפשוט מגיעה מאוחר מדי בסרט). "פרדייס קרוז" הוא סרט שאני בספק אם נמצא אותו מיוצג בקטגוריות משמעותיות בפרסי אופיר, אבל הוא סרט שמכיל לא מעט מטעמי השנה הזאת – גם פוליטיקה/כיבוש, גם אלמנטים של אימה, גם סקס. גדוש. כנ"ל, אגב, "ההיא שחוזרת הביתה" של מיה דרייפוס, סרט בכורה שנע בין הנפלא לאיום באופן קיצוני. אבל גם כאן, זה סרט מלא חיים שקשה להתעלם ממנו או לשכוח אותו. טלי שרון תהיה שגרירת הסרט בפרסי אופיר, אני מניח, על תפקידה בו. כל השאר? לא בטוח. והלאה: "הבן של אלוהים" – סרט עם צילום נפלא ומלא רוך ועדינות ויופי שנראה לי שפשוט לא יהפוך לשיחת היום באקדמיה, אבל הוא נציג משובח של השנה הזאת (אני מקווה שלפחות מכרם חורי יזכה בו למועמדות).
אלה שלושה מהסרטים שראיתי וחיבבתי מאוד – עם הסתייגויות – שיש בהם כשרון רב, אבל שנראה לי שלא יבלטו בתחרות השנה. אז מי כן?
ראשית, מתודולוגיה. כל מה שבא להלן הוא אנליזה על פי תחושות בטן וזמזומים. את הסקר המקיף שלי, והאמין יותר (על פי רוב) אני עושה לקראת סוף ההצבעה בשלב השני. למען האמת, לא צריך לראות את סרטי התחרות כדי להבין מי בולט בה. למעשה, צפייה בסרטים עשויה אף לבלבל כי כשאני מנסה לאמוד מי מוביל אני גם מוסט על ידי הטעם האישי שלי. והטעם שלי הוא לאו דווקא טעמם של חברי האקדמיה. כך למשל, בשעה שאני שומע מעוד ועוד חברי אקדמיה על התפעלותם מ"בית לחם", אני התפעלתי ממנו פחות. כלומר, יש בו כמה סצינות מעולות – ביניהן אולי סצינת הקרב הכי טובה ומותחת שנראתה בסרט ישראלי – אבל יש לו סוף כל כך מבאס שגרם לי להתעצבן על הסרט לגמרי.
אם אני הייתי חבר אקדמיה הייתי בוחר ב"מקום בגן עדן", "פלאות" ו"מי מפחד מהזאב הרע" כסרטים הפייבוריטים שלי בתחרות (והנה עוד סיבה שאני לא רוצה להצטרף לאקדמיה במתכונתה הנוכחית: מה הרעיון בלבחור רק סרט אחד לשלב בו עולים חמישה סרטים לגמר? תנו אפשרות לבחור חמישה סרטים, לדרג לפי סדר עדיפויות, הכריחו אנשים שעבדו על סרט לבחור גם בסרטים שהם לא שלהם). למה בהם? כי יש בהם את הדבר הזה שאני אוהב… נו… אה, קולנוע. משהו שהוא גדול מהחיים, עשיר, מורכב, לא ברור מאליו, גדוש באהבת קולנוע והשכלה קולנועית.
================
ג.
אבל אנחנו כאן לא כדי לדבר על הטעם שלי, אלא על מי שאני מעריך שיהיו בלב התחרות על פי מה שאני שומע סביבי. וזה, נראה לי, יהיה "בית לחם" של יובל אדלר נגד "מקום בגן עדן" של יוסי מדמוני. כרגע "בית לחם" מוביל בגדול. בשבוע הבא, כשמתוך 20 סרטים 15 יישארו בחוץ, יהיה צריך לבדוק איך חלוקת הקולות תתפלג מחדש.
אלה הסרטים שאני מאבחן שיש לצידם את התמיכה הגדולה ביותר מצד חברי האקדמיה, ושמתוכם ייבחרו חמשת המועמדים הסופיים לפרס הסרט הטוב:
"בית לחם", יובל אדלר
"מקום בגן עדן", יוסי מדמוני
"הנוער", תום שובל
"מי מפחד מהזאב הרע", קשלס ופפושדו
"מפריח היונים", ניסים דיין
וגם:
"שש פעמים", יונתן גורפינקל (האמת היא של"שש פעמים" ול"הנוער" יש כמות די דומה של אוהדים ולעיתים קשה לי להבדיל ביניהם, אחד מהם, אני מניח, יהיה בחמישיה בוודאות. שניהם? פחות בוודאות).
"פלאות", אבי נשר
"סוכריות", יוסף פיצ'חדזה (ההקרנה ברגע האחרון קנתה לו לא מעט מעריצים שהיו לא מרוצים מהסרטים שהם ראו לפני כן).
ולבסוף, ורחוק יותר מהשאר, אבל עדיין שם: "הבן של אלוהים", גיא נתיב וארז תדמור
(שימו לב ל"מפריח היונים". סרט שלא ראיתי אז אין לי מושג אם אני לטובתו או נגדו, אבל שקשישי האקדמיה מוקסמים ממנו. בשנה מאוד אלימה ועם סרטים מאוד אינטנסיביים, כנראה שגישת האולד-סקול של "מפריח היונים" תהפוך אותו לאחד המתמודדים המפתיעים בתחרות. אני לא רואה סיכוי שהוא יכול לזכות, אבל הוא יהיה מועמד מכובד.)
זהו. חמישה סרטים בולטים ועוד ארבעה סרטים חלופיים. החמישייה תורכב מתוך התשיעייה הזאת. נדמה לי. כל שאר הסרטים – "ההיא שחוזרת הביתה", "הורה 79", "בננות", "לצוד פילים", "כידון", "פלסטלינה", "זייתון", "מעל הגבעה", "יללת הזאבים", "פרדייס קרוז" ו"המסע לכוכב המינימיקים" – לא נמצאים על הרדאר שלי בתחרות לפרס הסרט. "ההיא שחוזרת הביתה", "לצוד פילים", ו"פלסטלינה" עשויים לככב בקטגוריות המשחק, העריכה והצילום.
=================
ד.
ובקטגוריית הפרינג'? לא ראיתי כאן מספיק סרטים כדי להכריז על פייבוריט שלי, אבל אני מבין שהתחרות היא בין "פנתר לבן", "בשר תותחים" ו"אני ביאליק". הזוכה כאן, אני חושב שהוא מוביל באופן ניר, הוא "אני ביאליק". סרט שמפתיע כל מי שרואה אותו (טוב, כמעט) ושמצליח להרשים גם את קשישי האקדמיה.
זו השנה השניה של תחרות הפרינג' וגם היא לא מובנת לי. במקום להכריז על חמישה מועמדים ספיים לסרט העצמאי/דל תקציב של השנה ולתת לאחד מהם לזכות, בוחרים אחד מתוך 11 מועמדים כדי שיפסיד בוודאות בטקס הסופי. עקום עקום עקום.
================
ה.
אז רוצים הימור רשמי, כזה שנוכל להגיד "וואלה, צדקת", או "בוא'נה, לא היית אפילו קרוב"? צרפו את סעיפים ג' ו-ד' ותקבלו את ההימור שלי ל-13.8:
"בית לחם", יובל אדלר
"מקום בגן עדן", יוסי מדמוני
"הנוער", תום שובל
"מי מפחד מהזאב הרע", קשלס ופפושדו
"מפריח היונים", ניסים דיין
"אני ביאליק", אביב טלמור
כאמור, אני מהוסס לגבי כמה סרטים. "הנוער" או "שש פעמים"? "מי מפחד" או "סוכריות" או "פלאות"? "מפריח היונים" או "הבן של אלוהים"? אבל שיהיה, זה ההימור הזה.
===============
יש לכם הימורים אחרים או תובנות חלופיות? רוצים לשתף במי אתם בחרתם? שתפו נא.
לצוד פילים בחמישייה בטוח.
לצערי הרב, אני בכלל לא בטוח. הרי כולנו ראינו את הטבח שהביקורות עשו בסרט הזה.
והוא לא בחמישייה מאותה סיבה שבגללה אני די בטוח ש'מי מפחד מהזאב הרע' לא יזכה-הם שניהם סרטי ז'אנרים, וממש כמו באקדמיה האמריקאית סרטי ז'אנרים לא זוכים. עצוב, אני יודע.
אבל למה 'הזאב' בכל זאת מועמד? לדעתי זה כי בכל רחבי העולם, ועוד ממבקרים מובילים, יש עליו ביקורות מצויינות, ברמה כזאת שהאקדמיה לא יכולה להתעלם מזה.
על לצוד פילים, לצערי (נהנתי מהסרט מאוד-מאוד-מאוד), אפילו בארץ לא היו ביקורות טובות במיוחד.
יאיר, בתור הימור רשמי, אני חושב שיהיה לך 100% עם החמישיה+1 הזאת. ואחרי שאמרתי את זה, נראה לי שצריך לערבב פנימה גם קצב רחשי לב, ולדעתי הסרט היחיד שאהבתך אליו סינוורה מעט הוא "מקום בגן עדן". אני מסוונר יותר מחד, וסקפטי יותר מאידך.
בתור הימור רשמי, ובידיעה ש-50% יהיה מצב טוב, אני הולך על:
"בית לחם"
"הבן של אלוהים"
"הנוער"
"מי מפחד מהזאב הרע"
"שש פעמים"
ו-"פנתר לבן" בפרינג'.
אני מבקש לצחוק עליי רק בדיעבד.
לא שנה נוראית, סתם שנה בינונית למדי. אני חושב שהאכזבה ממנה נובעת מכך שלמרות שהיו בה לא מעט סרטים טובים, לא היה בה אפילו אחד ממש טוב. חסר בה ההערת שוליים/עג'מי/לבנון/ואלס עם באשיר/ביקור התזמורת/בופור שהיה הופך אותה למוצלחת באמת
ההימור שלי:
לצוד פילים
בית לחם
שש פעמים
מקום בגן עדן
הזאב הרע
יאיר אני בתור אחד שלא רואה כמעט ומחבב קולנוע ישראלי , הייתי נוכח בהקרנה של "הבן של אלוהים" של תדמור ונתיב וזה סרט עשוי ברמה בינלאומית , אני לא יודע למה ההתייחסות שלך אליו היא חביבה +- , אבל מגיע לו להכנס לחמישיה הראשונה
סקירה מפורטת של כל סרטי התחרות: http://archaicinema.wordpress.com/2013/08/05/israeli-academy-2013/
אני אחרי התלבטות הצבעתי ללצוד פילים. זה נכון שזה לכאורה לא סרט אקדמיה, אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת עם תשובה לשתי שאלות – א. מה היה הסרט שהכי נהנתי לצפות בו, והתשובה היתה פילים. ושתיים – מה הסרט שהכי מתאים להישלח לאוסקר האמריקאי. אז אני חושב שזאת שנה שיש בה הרבה מאד סרטים טובים אבל אף אחד מהם אין לו סיכוי מעבר לים. הסרט מקום בגן עדן מאד הרשים אותי, אבל הוא פנימי ישראלי, ולא יעבור את האוקיאנוס. בית לחם הוא סרט פוליטי ימני, ואין לו שום סיכוי מעבר לים. דווקא לסרט שהוא שליש באנגלית עם פטריק סטיוארט וזקנים נרגנים ייתפס שם אחרת מאשר כאן. תנסו לחשוב על פילים כסרט צ'כי ותראו איך פתאום הוא הופך לסרט אוסקרים לגיטימי. אולי לא מושלם, אבל לטעמי הכי מתאים מכל הסרטים השנה באקדמיה.
כל מה שרע באקדמיה.
חבר, אין לך מושג קלוש מה יכנס או לא יכנס לאוסקר. הטענות שלך בעייתיות וניתנות להפרכה בקלות שלא תאומן. הייתי מתחרפן אם לא הייתי חושב שאתה לא יותר מקורבן של השיטה.
שש פעמים והנוער הם שניים מהסרטים המרשימים ביותר שהוגשו השנה לתחרות. מוזר לחשוב שאתה לא מבדיל ביניהם או שהם מבטלים זה את זה. האמת שכבר שמעתי את הדעה הזאת מאנשים וזה לא מובן לי ??
שאלה יותר חשובה – למה אין אתר אחד שמציע צפיה (בתשלום ! )
לסרטים חדשים וטובים….???
מי שירים את הכפפה, ויציע אתר כזה, עם ממש חדשים, טובים ועם תרגום לעברית,
א- יוכל לעשות בוכטות כסף לדעתי.
ב- וכי אז נוכל באמת יותר לדעת מהם סרטים ישראלים ששווים יותר או פחות, פרסים כאלה או אחרים.
אבל החבר'ה של "כלבת"- לפחות את הסרט הזה, הקודם, לא אהבתי והיה מלאכותי.