13 ספטמבר 2013 | 08:31 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

מילק אנד האני

“עומר” של האני אבו-אסעד

אני מחפש אייטמים על הסרטים הישראליים בפסטיבל טורונטו – “בית לחם”, “מקום בגן עדן” ו”פלאות” – ובקושי מוצא (חוץ מאשר את הביקורות של תום שובל על שני האחרונים במגזין הקנדי “סינמה-סקופ” – שבכל פעם שאני מלנקק אליו אני צריך להזכיר שאני הייתי עם השם הזה קודם). אבל מי שמושך לא מעט תשומת לב תקשורתית בטורונטו הוא הבמאי הנצרתי האני אבו-אסעד, שמציג שם את סרטו “עומר”, שכבר זכה בפרס “מבט מסוים” בפסטיבל קאן, ובטורונטו הוא בעיקר גונב את ההצגה ל”בית לחם” (לשניים יש, ככל הנראה, סיפור די דומה, על משת”פ פלסטיני ויחסיו עם איש השב”כ שמפעיל אותו). “עומר” כבר עושה זמזומים של נציג האיזור השנה באוסקרים (כנציג הרשות הפלסטינית, לא ישראל). אבו-אסעד, בזכות “גן עדן עכשיו” ו”פורד טרנזיט” המבריקים, שניים מהסרטים האהובים עלי שנעשו בין הים התיכון לנהר הירדן בעשורים האחרונים, הוא אחד הבמאים ילידי ישראל הכי מבטיחים ומסקרנים שעובדים כרגע בעולם (אני כותב “ילידי ישראל” ולא “ישראלי” כי אבו-אסעד מקפיד להציג את עצמו כפלסטיני, ואת סרטיו כפלסטינים, למרות שהם מצולמים ברובם בנצרת ובגליל – “עומר” צולם גם שבועיים בשכם וסביבותיה – ואני לא רוצה להיכנס עכשיו לוויכוחים לגבי הגדרות של זהות לאומית ועל פי מה מגדירים שייכות של סרט, על פי זהות הכסף, אתרי הצילום או האידיאולוגיה של היוצרים? אכבד כרגע את הגדרתו של היוצר, למרות שקשה לי לקרוא ראיון עם אבו-אסעד בעיתון בריטי ושבו נצרת מוזכרת כחלק מפלסטין).

אחרי הזכייה בגלובוס הזהב על “גן עדן עכשיו”, והמועמדות לאוסקר, השתקע אבו-אסעד בלוס אנג’לס והשיק קריירה הוליוודית. התוצאה היתה המותחן הלא ממש טוב, “השליח”. כעת, אבו-אסעד מתנצל על הסרט ההוא, ובעיקר על התסריט שלו שלא היה מספיק טוב. אבל כמו לא מעט יוצרים בינלאומיים בהוליווד, גם אבו-אסעד הבין: הכסף נמצא במותחנים ההוליוודיים, אבל הפרסים יגיעו רק מהסרטים שהוא יעשה במולדתו. ואכן, “עומר” – בכיכובו של אדם בכרי (בנו של מוחמד בקרי, ואחיו של סאלח בכרי, מ”ביקור התזמורת”) – הוא אכן הסרט הזה שיביא לו פרסים. בראיון ל”סקרין דיילי” מספר אבו-אסעד על הפרויקטים הבאים שלו: הוא מפיק סרט ארוך ראשון לפיראס חורי (“תזכרו את השם הזה”, הוא אומר) ועובד על סרטו הבא, שגם הוא יצולם בגליל, “למיה”, מעין סרט מסע על בת שמחפשת את אמה. כשהוא נשאל על סרט אמריקאי נוסף הוא ענה “אני לא אעשה את הטעות הזאת שוב”, אבל הוסיף, “אם התסריט שיציעו לי יהיה טוב, אני פתוח לזה”.

לא חלפה יממה והכותרת הבאה פורסמה: האני אבו-אסעד נבחר לביים את הרימייק האמריקאי ל”Sympathy For Mr. Vengeance” של פארק צ’ן-ווק. שיחוק. “סימפתיה לנוקם” היה הראשון בטרילוגיית הנקמה של פארק צ’ן-ווק. החלק השני בטרילוגיה היה “שבעה צעדים” (“אולד בוי”), שהפך לסרט אמריקאי בבימויו של ספייק לי (שייצא באוקטובר באמריקה).

=================

אני צופה בסרטי פסטיבל חיפה וכבר יש לי שני סרטים שבלטו לי. הסרט הכי טוב שראיתי עד כה מבין סרטי פסטיבל חיפה הוא “נקמה כחולה” (“Blue Ruin”) שביים וצילם ג’רמי סולנייה עם 200,000 דולר. סרט ממש טוב (ומאוד מותח) שיוקרן במסגרת הקרנות החצות החדשה של הפסטיבל שעורך ירון שמיר (הקרנות החצות מתחילות בעצם ב-23:00). ארחיב עליו בקרוב.

וראיתי גם את “גן עדן: אמונה”, החלק השני בטרילוגיית “גן עדן” של אולריך זיידל. סרט נוראי.

עוד עדכוני פסטיבל חיפה, קצת יותר מפורטים, בהמשך.

=================

כמה שליפות אחרי שראיתי את “לזמן את הרוע” של ג’יימס וואן. ראשית, ג’יימס וואן הזה (“המסור”) הוא במאי יותר טוב ממה שאנחנו נותנים לו קרדיט. הוא עובד מהיר וזול ולא מאוד מקורי, אבל יש לו הברקות, והוא לא עושה בושות. “לזמן את הרוע” מכיל בחלקו הראשון כמה הברקות בימוי/צילום לא רעות בכלל, והסרט הזה מותח למדי. אבל, הוא גם צפוי לגמרי. שזו בעיה ענקית בסרט אימה. סרטו הקודם, “הרוע שבפנים” (אתם מבינים לאן המפיצים שלנו הולכים עם זה) היה הרבה יותר מפחיד. אבל מה שעניין אותי בסרט הוא החיבור של הסרט הזה עם “פולטרגייסט” (למרות שלכאורה הסרט הזה הוא סוג של רימייק/מחווה ל”אימה באמיטיוויל”, שגם היה מעין סרט אימה המבוסס על אירועים לא מוסברים שאולי קרו באמת). באחת הסצינות בסרט יש שוט שמתחיל מתוך מסך טלוויזיה שמשדר רק שלג סטטי, בבירור בדיחה פנימית של וואן. ולא רק שלו: ג’ון ליאונטי, הצלם של “לזמן את הרוע” (ורוב סרטיו האחרונים של וואן), הוא אחיו של מתיו ליאונטי, הצלם של “פולטרגייסט”.

וואן, בינתיים, כבר מוציא היום סרט חדש, השני שלו השנה, “לזמן את הרוע 2”. כי בשעה שבישראל ייכנסו לתוך יום כיפור, באמריקה יפמפמו את העובדה שהיום הוא יום שישי ה-13. כשהייתי בניו יורק באוגוסט, אוטו-גלידה צבוע שחור חילק שלגונים חינם לקידום “לזמן את הרוע 2”, חודש לפני צאתו, כדי לעורר בו עניין ויראלי (תחת ההאשטאג iScream#):

 

“טוטאל פילם” העלו לפני שבוע את סצינת הפתיחה של “הרוע שבפנים 2”, שממשיכה את סצינת הסיום של הסרט הראשון. אם זה מעניין אתכם.

והוא – כלומר וואן – כבר התחיל השבוע את צילומי “מהיר ועצבני 7”, בו הוא מחליף את ג’סטין לין, כנראה כי מפיקי הסדרה לא מאמינים שבמאי שאינו ממוצא סיני יצליח לביים את הסרטים האלה (טוב, סתם. זו בדיחה. לין נולד בטייוואן ואילו וואן נולד במלזיה, שניהם ממוצא סיני, אכן, אבל אין קשר).

===============

והנה הבשורה הכי משמחת של השבוע: רוברט זמקיס הולך לביים סרט על פי תסריט מאת צ’רלי קאופמן. זו מאותן ידיעות שיוצאות בשלב כל כך מוקדם של הדיבורים כך שיש סיכוי שבסוף לא יקרה עם זה כלום. אבל בינתיים: איזה רעיון אדיר! זמקיס וקאופמן יכולים להיות שידוך משמים. הפרויקט המדובר הוא עיבוד לספרי “כאוס מהלך” של פטריק נס (חפשו על מדף ספרי הנוער), המתרחש בעולם עתידני בו בני האדם חיים על מושבה בכוכב אחר, שבו כל אחד יכול לשמוע את מחשבותיו של השני.

נושאים: בשוטף

השאירו תגובה