01 אוקטובר 2013 | 01:05 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

5 חודשים של עבדות

סקוט פיינברג הטיל פצצה: הוא חוזה ש”בית לחם” של יובל אדלר יהיה אחד מחמשת הסרטים המועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר (המועמדויות יתפרסמו ב-16 בינואר, הטקס יתקיים ב-2 במרץ. עוד חמישה חודשים). הוא אף ממקם אותו במקום השלישי מבחינת סיכוייו לזכות. פיינברג הוא – מבחינתי – אחד משני אלופי העולם בחיזוי האוסקרים (אן תומפסון לצידו). הוא חוזה כעת ש”העבר”, סרטו החדש של אסגר פרהדי, נציג אירן, הוא המועמד המוביל לזכייה (“העבר” אכן הוכרז רשמית כנציג אירן אחרי שפיינברג פרסם את תחזיותיו, זאת תוך ביקורת קשה מצד הממסד הקולנועי האירני שטוען – כנראה בצדק – שהסרט הזה, שצולם בצרפת, עם שחקנים צרפתים ודובר רובו צרפתית, כלל אינו אירני). כזכור, פרהדי כבר זכה באוסקר הזר על “פרידה”, וניצח את “הערת שוליים” של יוסף סידר.

התחזית של פיינברג מגיעה יממה אחרי ששאלו אותי ללא הרף אם לדעתי יש ל”בית לחם” סיכוי להיות מועמד לאוסקר הזר. על כך עניתי בלשון כפולה: א) אני כבר לא מנבא מי יהיה מועמד לאוסקר הזר מאז שהייתי משוכנע ש”ואלס עם בשיר” יזכה, והוא הפסיד ל”פרידות” ומאז שהייתי בטוח ש”למלא את החלל” יהיה מועמד והוא אפילו לא הגיע לתשיעייה הסופית. הקטגוריה הזאת נהיתה בלתי ניתנת לחיזוי מבחינתי. ב) לא נראה לי. ייתכן והייתי פסימי מדי.

אם אכן “בית לחם” יגיע לחמישייה הסופית ויתחרה שם נגד אסגר פרהדי אני יודע מי יחווה דז’ה-וו מהאירוע הזה: שרון הראל ומאיה אמסלם, נשות “ווסט-אנד”, סוכנות המכירות של “בית לחם”, שהיו גם הסוכנות של “הערת שוליים” (וירון שרף, שהיה הצלם של שני הסרטים).

אבל, אנחנו עדיין שלושה חודשים וחצי לפני המועמדויות ויכול להיות שפיינברג מפספס את מה שעשוי להיות הסיפור הגדול של האוסקרים הקרובים: הבלוק המוסלמי. אני כמעט בטוח ש”וואג’דה”, סרטה של חיפה אל-מנסור (נציגת ערב הסעודית) ו”עומר”, סרטו של האני אבו-אסעד (נציג הרשות הפלסטינית) יהיו לפחות בתשיעיה, לצד “העבר” האירני. ל”בית לחם” יש סיכוי טוב להיות בתשיעיה. אבל האם יש סיכוי שיהיו שלושה סרטים דוברי ערבית בחמישיית האוסקרים? וגם: “עומר” הפלסטיני ו”בית לחם” הישראלי מספרים – כך נדמה מהתקצירים – סיפור דומה. זה יהיה רק אחד מהם ו”עומר” נכנס לתחרות חזק יותר – הביקורות מקאן היו מצוינות ואבו-אסעד הוא כבר זוכה גלובוס הזהב ומועמד לאוסקר שכבר השיק לעצמו קריירה הוליוודית קטנה (ועכשיו עובד על רימייק ל”סימפתיה למיסטר נקמה” של פארק צ’ן-ווק). מצד שני, “בית לחם” נהנה ממקרה מובהק של טיימינג מושלם. בתוך חודש הסרט הזה זינק לתוך הרדאר של התקשורת האמריקאית: בכורה בטלורייד ובטורונטו, ביקורות לא רעות בכלל, כותרת אחת על רכישתו להפצה באמריקה, כותרת שנייה על החתמתו של אדלר בסוכנות וויליאם מוריס וכותרת שלישית על זכייתו בפרסי אופיר והפיכתו לנציג ישראל לאוסקר.

=================

ועוד על סרטים ישראליים ופרסים: “כנס העתידנים” של ארי פולמן הוא אחד משלושה סרטים המועמדים לפרס אקדמיה האירופית לקולנוע בקטגוריית האנימציה. מולו יתחרו “פינוקיו” האיטלקי (שגם הוא מוצג כעת בבתי הקולנוע בארץ) ו”ג’סמין”. הסרטים נבחרו על ידי ועדה בת שלושה נציגים, ביניהם המפיק הישראלי מרק רוזנבאום. שלושת הסרטים יופצו ל-2,900 חברי האקדמיה האירופית לקולנוע שייבחרו את הזוכים שיוכרזו ב-7 בדצמבר.

מה שמעלה את השאלה: האם יש ל”כנס העתידנים” סיכוי להיות מועמד גם לאוסקר האמריקאי בקטגוריית סרט האנימציה? זו שאלה טובה. קודם כל, כדי להיכלל בטקס האוסקר של השנה עד “כנס העתידנים” להיות מופץ מסחרית באמריקה עד סוף דצמבר. כרגע עוד אין לו תאריך הפצה. אבל הבעיה שלו עשויה להיות תקנונית: כדי שסרט ייחשב “סרט אנימציה” באוסקרים עליו להכיל מינימום 75 אחוזי אנימציה. “כנס העתידנים” הוא כמעט חצי-חצי אנימציה ולייב-אקשן (58 אחוזי אנימציה). שזה מבאס, כי היה יכול להיות נפלא לראות את ארי פולמן מתמודד נגד היאו מיאזאקי וסרטו החדש באוסקרים.

===============

עוד ישראליים פוטנציאליים באוסקר? סקוט פיינברג חוזה ש”אקט של הריגה” של ג’ושוע אופנהיימר עשוי להיות בחמישיה הדוקומנטרית, מה שאומר שפיליפה קוברסקי, שהיתה מועמדת בשנה שעברה עם “שומרי הסף”, שוב תהיה מועמדת השנה. אבל אני תוהה האם יש לזה סיכוי ממשי. זה סרט קשה מדי לאקדמיה, ובשנה עם סרט חדש של ארול מוריס לא הייתי ממהר להמר נגדו (לפחות כמועמד).

ואם “המשרת” של לי דניאלס אכן יהיה בין עשרת הסרטים המועמדים לפרס הסרט – כפי שפיינברג חוזה – אז גם אביב גלעדי יהיה מועמד השנה לאוסקר (אם כי, בגלל החוק של האקדמיה לאפשר רק לשלושה מפיקים להיות מועמדים, הוא לא יהיה בין אלה שיוזכרו בטקס).

==============

בחודש האחרון, בזמן שאנחנו כאן היינו עסוקים בחגים, בפסטיבלים ובאופירים, חזרו כתבי הקולנוע של אמריקה מפסטיבל טורונטו ובפיהם בשורה: “12 שנים של עבדות” של סטיב מקווין הולך לזכות השנה באוסקר. עבור כמה מהם זה עניין חתום וסגור: סרט, במאי ושחקנית משנה. באופן מעניין, פיינברג מסרב ליישר קו מול ההצהרות האלה והוא עדיין ממקם את “אמריקן האסל” של דיוויד או. ראסל כמועמד מוביל לזכייה. חמישה חודשים, כאמור. דברים עוד יזוזו.

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “5 חודשים של עבדות”

  1. יניב 1 אוקטובר 2013 ב - 2:16 קישור ישיר

    “כנס העתידנים” הוא סרט ישראלי בדיוק באותה צורה ש”העבר” הוא סרט איראני

  2. ערן 1 אוקטובר 2013 ב - 8:45 קישור ישיר

    האקדמיה שינתה את חוקי ההצבעה לסרט הזר השנה. כבר לא צריך לראות את כל הסרטים בהקרנות, אלא ישלחו סקרינרים הביתה לחברי האקדמיה וכולם יוכלו להצביע.
    מה שלדעתי משפר את סיכויי “בית לחם” (אם יהיה בחמישייה) בזכות הקולות היהודים.
    מצד שני, adopt films, שקנו את הסרט, הם חברה קטנטנה.
    בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.

  3. סעדיה 1 אוקטובר 2013 ב - 22:37 קישור ישיר

    ראיתי את 12 שנים עבד בטורונטו ויצאתי בתחושה שהעל הסרט הזה חתום אוסקר מכל כך הרבה בחינות. כי הסרט באמת טוב. הוא מבויים ומצולם ברגישות וסגנון גדולים, ועדיין, למרות היותו סרט מיינסטרים שמקדש את הרגש הוא משאיר מקום לסטיב מקוייו להיות סטיב מקויין וניתן לראות את טביעת האצבע בשוטים אורכים יחסית ובעיקר בדימויים פלסטיים שמאריכים את הסרט אבל גם מעניקים לו שאר רוח ופיוטיות אבל יותר מכל דבר אחר הסרט היה נדמה לי כסרט שואה, כפי שאנחנו מכירים מהוליווד הישראלית, סרט שמספר סיפור אפי של רצח עם והשפלתו (זה אפילו גרם לי מיד לרוץ ולקרוא על העבדות ולגלות ברמה האישית שאכן 12 מיליון עבדים נסחרו בתנאים מחפירים) והסרט מציג זאת ברצינות יתר ונדמה לא פעם כתשובה הרצינית, המכבדת והראויה היסטורית לעיוות הפוליטי שעשה טרנטינו שנתיים קודם לכן. בקיצור, אני מהמר שיזכה, אבל, גם אם לא יזכה, תהיה לו נוכחות רצינית ולגבי האלמנט הישראלי, אם אני זוכר נכון, ארנון מילצ’ן הוא אחד ממפיקי הסרט.

  4. סעדיה 1 אוקטובר 2013 ב - 22:39 קישור ישיר

    *מהוליווד היהודית כמובן.

  5. ד. 2 אוקטובר 2013 ב - 6:37 קישור ישיר

    כה.. אבל מה זה כבר פרסים, סליחה על ה”חכמולוגיות”.
    המון סרטים ששלחנו לאוסקר ממש לא היו הסרטים המסעירים ביו רשיצאו בישראל באותה שנה (אבל היו זוכי אופיר בלבד שהיו אחלה), להוציא את עג’מי- שבולט תמיד לטובה וצריך להיות דוגמא ודגל קורא לכל, לאיך עושים קולנוע מסעיר ודינמי.
    הינה מועמדים שלנו לאוסקר- סרטים שלא עשו לי כמעט מאומה
    2007: בופור (מועמדות)
    2008: ואלס עם באשיר (מועמדות)
    2010: שליחותו של הממונה על משאבי אנוש
    2011: הערת שוליים (מועמדות)
    2012: למלא את החלל
    סרטי פסטיבלים כמעט במיתכוון, עם אפס הומור כמעט בתוך הסרטים (ולא שרק זה חשוב).
    ומישהו באקדמיה המיושנת שלנו באמת חשב ברצינות שסרטים כמו “שליחותו” או “אדמה משוגעת” ראויים לאוסקר לסרט הזר ??
    לרענן, לרענ ן מייד בטעמים טובים יותר. לא יציע עצמי, אבל
    רוה, אורי קליין, דובדבני, קיצ’לס ויעל שוב לבדם- זה כבר מספיק-
    שיחליטו מצדי על כל המועמדים וזוכים ל”אופיר”, וגם על קריאת תקצירים והחלטה למי לתת את הכסף שמפיקים סרטים.
    שלא נדבר על גל ה”כיבוש” שגם נעשה פרווה פעם אחר פעם אחר פעם.
    נקיטת צד כלשהו, וייצוג כולם- זה מה שצריך. וריענוןןן חברי האקדמיה המיושנת ועבשה הזו שבוחרת באופיר סרטים נטולי בשר, אש, דינמיות או הנאה.
    אני צריך לספר לכם ? שלא כל סרט הנאה הוא “עקיצה ב 60 שניות”,
    ג’יימס קמרון וסקורסזה ב”שתולים” למשל- זה דוגמא לאיכות והנאה גם יחד.
    ועג’מי ומשגיחים אצלנו. בולטים כמעט כמו נווה מידבר.
    אבל מצד שני- שמח על גל של התעוררות אמיתית של העזה לפחות בניסיון, בשנים האחרונות, של 2008 עד היום.

  6. eden14 3 אוקטובר 2013 ב - 17:41 קישור ישיר

    לד.
    אתה לא קוהרנטי. תתאפס או שתפסיק לכתוב.


השאירו תגובה