טוב, ספטמבר בינתיים מנצח וזוכה בתואר "החודש הכי מופלא (ומוזר) של השנה בבתי הקולנוע". שלושה מחמשת הסרטים הטובים של החודש יככבו, ללא שום ספק בעיני, ברשימת סרטי השנה ובמקומות מאוד-מאוד גבוהים (נדמה לי). אני גם מוצא דמיון רב בין בין שלושת הסרטים האלה. מעבר לכך, ספטמבר היה חודש גדוש עליות וירידות. מצד אחד, הרבה חגים: אתם ואני לא נמצאים מול המחשב והבלוג עובר ימים שלמים של נוכחות דלילה. מצד שני, הרבה פסטיבלים. אני רואה המון סרטים, אבל בגלל שאני שם בסיכום החודשי רק סרטים שמופצים מסחרית אני לא מזכיר בהם את "סוף העולם" או את "הסוף" או את "המזרח" או את "נקמה כחולה" או את "סיפורים שאנו מספרים" או את "רק האוהבים שורדים" שראיתי החודש ואהבתי. למזלי, הירידה הגדולה של כמות הגולשים במהלך החגים קיבלה פיצוי בשבוע פסטיבל חיפה, שהיה ערני מאוד בבלוג, ובייחוד בלייב בלוג של פרסי אופיר במוצ"ש האחרון שהפך לפוסט הכי נקרא של השנה. כך שבסופו של חודש, הסטטיסטיקות היו בריאות מאוד. אין תלונות.

אז הנה הם:

חמשת הסרטים הכי טובים של ספטמבר (ואולי של כל 2013. לפחות חלקם):

1. "כנס העתידנים", ארי פולמן

2. "צל הימים", מישל גונדרי

את הסרט הזה ראיתי בגרסתו המלאה בפסטיבל ירושלים ובראש השנה הוא יצא מסחרית בגרסה מקוצרת, וכנראה קלה יותר לעיכול. בגלל כל החגים לא הספקתי לכתוב עליו מילה מלבד להתלהב ממנו בטבלת המבקרים השבועית שלנו. לא בסדר. במידה רבה "צל הימים" ו"כנס העתידנים" הם פרויקטים דומים מאוד: עיבוד לספר רב-דימיון שמשמש פלטפורמה אישית ואידיוסינקרטית עבור במאי לפרוס חזון ויזואלי מרהיב וייחודי גם אם הוא לא לחלוטין קוהרנטי, לפחות במושגים סטנדרטיים – ואם תרצו, בורגניים – של פיענוח נראטיבי. שני הסרטים טריפיים מאוד (שניהם נסמכים על אנימציה) ומסים בעצם להעביר מצב נפשי ותודעתי של דמות שהולכת ומתערערת. למעשה, שני הסרטים אפילו הכילו סצינה אחת מאוד דומה: סצינת הפתיחה של "צל הימים" מציגה חדר מלא קלדנים עם מכונות כתיבה הכותבים את סיפורן של הדמויות. מה שהם כותבים זה מה שקורה, והכתיבה נראית אקלקטית ורנדומלית למדי. בשליש השלישי של "כנס העתידנים" אנחנו גם נחשפים לחדר כותבים כזה – מעין ספינת עבדים של תסריטאים, שמייצרים תסריטים לסרטים של אולפני מיראמאונט – ועלינו להסיק שהם אלה שכותבים את עלילת הסרט הזה (אחד מהם, בגילומו של ג'ון האם, מנסה לשנות לגיבורה שלו את הסיפור), ויותר מזה – שהם עצמם, כמו כל מה שקשור לעלילה סדורה, נמצאים על סף הכחדה. שני הסרטים האלה, שונים ככל שיהיו מכל כיוון אפשרי של סגנון וטון, הם שניים מהסרטים המופלאים והיצירתיים ביותר שראיתי השנה.

3. "אפסטרים קולור", שיין קארות

4. "אסירים", דניס וילנב

ביקורת מסודרת, בלי נדר, בקרוב.

5. "בית לחם", יובל אדלר

ציונים לשבח: "נאהבים מחוץ לחוק" ו"לזמן את הרוע". אגב, המרחק בין "לזמן את הרוע" ובין "אסירים" לא כזה גדול. בשניהם ביקרנו לא מעט במרתפיהם מלאי הסיוטים של פרברי החוף המזרחי.

5 הפוסטים הכי נקראים החודש בבלוג:

1. לייב בלוגינג: טקס פרסי אופיר 2013

2. "כנס העתידנים", ביקורת (וגם הפסקול)

3. "כנס העתידנים": האם זו תמונת היח"צ היפה בכל הזמנים?

4. סיכום חודשי: 5 הסרטים הטובים של אוגוסט (וגם סיכום שנתי)

5. "בית לחם", ביקורת

וגם: פרסי אצבע הזהב תשע"ג

ציוץ