ערב טוב. כפי שאתם רואים נציגינו באולם כבר מזרימים תמונות. אנשי הצוות בתיאטרון חיפה כבר מכוונים את המיקרופונים לקראת השידור החי. מי שרוצה תמונות, שידליק ערוץ 10. השנה, לראשונה מזה שנים, טקס פרסי אופיר ישודר בשידור חי מול קהל שאין לו מושג מה אלה הסרטים האלה שמתחרים על הפרס. ולכן אנחנו כאן, כדי לספק את ערוץ הפרשנות. מי זוכה, מי היה צריך לזכות, מי לא מועמד, ומה קורה שם באמת מאחורי כל הפרסים האלה. דלגו פנימה ונתחיל…

אז נתחיל עם קצת הימורים. מי הולך לזכות הערב?

לפני חודש ערכתי מדגם בין חברי אקדמיה שהצביעו לפרס וגילינו ש"בית לחם", המועמד המוביל מבחינת כמות המועמדויות, הוא אכן המוביל לזכייה. אבל! "שש פעמים" צמוד אליו מאוד, עד כדי כך שאנחנו עשויים לחזות במהפך הדומה לזה שהיה כש"הדקדוק הפנימי" הפייבוריט הפסיד ל"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". אבל! אם "שש פעמים" אכן יזכה נהיה עדים לסקנדל קטן כי הסרט לא הופץ מסחרית בבתי הקולנוע, ולכן לא יעמוד בחוקי האקדמיה האמריקאית לגבי זכאות להשתתף בקטגוריית הסרט הזר.

רשימת המועמדים כאן.

21:02: הטקס מתחיל. ירון ברובינסקי מנחה. בעולם זהות המנחה לטקסי פרסים הוא נושא שמדברים בו שבועות לפני השידור. בארץ אני מגלה מי מנחה את פרסי אופיר כשהשידור מתחיל.

ברובינסקי מתמוגג מהעובדה שהטקס מועבר בשידור חי. ואז מתמוגג מההצבעה הדיגיטלית. "באמת ראיתם את כל הסרטים? היו 116 סרטים – עלילתיים, תיעודיים קצרים – בשנה אחת. באמת ראיתם הכל?".

הו, ועכשיו הם עוברים לספר בדיחות מ"סינמסקופ". רשימת סרטי השנה: "הזאב הרע", "שבלולים בגשם", "מפריח היונים", "לצוד פילים".

סגמנט קומי: מדריך לזוכה. הצעה א': דמעות. אבל זה מגוחך, כי איש מעולם לא דמע בעת זכייה בפרס אופיר. מעולם.

שחקן המשנה.

מגישים גל פרידמן ("המשגיחים") והדס ירון ("למלא את החלל") שזכו בפרסים בשנה העברה – הוא כשחקן משנה היא כשחקנית ראשית.

צחי הלוי או דבל'ה גליקמן?

הזוכה: צחי הלוי, "בית לחם".

שימו לב שהאקדמיה הישראלית כמעט תמיד תעדיף לכבד את ה-new-comer, התגלית, מאשר לתת כבוד לשחקן הוותיק.

צחוקים. בת ה-9 מזנקת וצועקת "היי, זה אבא של דין!". כן, צחי הלוי הוא הורה של אחד מחבריה לכיתה של הבת שלי. ברכות מהורי הכיתה, בהזדמנות זו.

שחקנית משנה.

יובל שרף ואורי חזקיה מ"פלאות" מגישים.

לאורה ריבלין או חנה לסלאו?

הזוכה: לאורה ריבלין, "ההיא שחוזרת הביתה".

טיפ ערב. זכרי, הפתעות באות מכיוונים לא צפויים.

ריבלין מתרגשת, כמעט דומעת. מודה למאיה דרייפוס, הבמאית, ולטלי שרון, שמגלמת את בתה בסרט.

תסריט.

צחי גראד מגיש.

רונה סגל ו"שש פעמים" אמורים לזכות כאן.

הזוכים: יובל אדלר ועלי וואקד, "בית לחם".

וואו. על תסריט? אני מופתע. הסחף מתחיל. "בית לחם" תופס תאוצה ופותח פער מעל מתחריו. הזכייה של צחי הלוי ושל התסריט מעידה שיש לסרט הזה קואליציה גדולה יותר ממה שחשבתי. אני הערכתי שהוא יזכה בשלושה פרסים הערב – סרט, בימוי, עריכה. אבל נראה שזה כבר יהיה חמישה פרסים.

נינט במראה בלתי מזוהה שר שיר של ניק קייב מתוך פסקול "שש פעמים".

עיצוב תלבושות.

הזוכה: "מפריח היונים".

הפרס הזה חולק בזמן הפסקת הפרסומות בערוץ 10. איש לא יודע שהוא קיים מחוץ לקוראי בלוג זה.

בואו נחשוב רגע. הטקס בינתיים לא מצחיק, לא מרגש, לא קצבי. אולי היו צריכים לתת לאהרון קשלס ולנבות פפושדו לכתוב ולביים ולצחי גראד להגיש. היה יוצא, לפחות מצמרר.

ואם מדברים על "מי מפחד מהזאב הרע", הנה מגיע הפרס הראשון שלו:

עיצוב אמנותי

הזוכה: "מי מפחד מהזאב הרע", ערד שוואט

שוואט זכה גם על "הערת שוליים".

עריכה

רון עומר מ"בית לחם" מוביל כאן, אבל תופתעו לראות את ז'ואל אלכסיס זוכה. היא אהודה מאוד. בואו נראה.

הזוכה: רון עומר, "בית לחם".

ברכות לרון עומר, שבימים אלה שובר את הראש עם נואית גבע מול חומרי הסדרה התיעודית על הקולנוע הישראלי שאנחנו עושים יחד והוא עורך את פרקיה הראשונים.

נעצור רגע את הדיווח לטובת תודות: אני רואה בגוגל אנליטיקס שכנראה ללייב בלוג כאן יש כרגע לא פחות צופים מלשידור החי בערוץ 10. תודה לכל מי שטרח. יש כאן מישהו שגולש בבלוג מתוך הטקס עצמו?

"פלאות" קיבל כמעט כלום מהאקדמיה הישראלית לקולנוע, אבל מפיקי הטקס דווקא חושבים שהוא ראוי. ולכן זהו הפרס השני ששחקני "פלאות" מגישים. הפעם זה אבי דנגור (אבי הזמר) ואפרת גוש.

פסקול.

"מי מפחד מהזאב הרע", לא? מאוד אופתע אם לא.

 הזוכה: פרנק חיים אילפמן, "מי מפחד מהזאב הרע"

זוכרים את השנה ההיא ש"רשימת שינדלר" זכה בכל האוסקרים הרציניים ו"פארק היורה" זכה בכל הפרסים הטכניים? אז "מי מפחד מהזאב הרע" הוא בינתיים בתפקיד "פארק היורה".

ואגב, שלפו 30 שקל מהכיס ותורידו מאיי-טיונז את פסקול "מי מפחד מהזאב הרע", שכולל קטעים שלא נכנסו לסרט הסופי. טרי טרי.

והנה עוד פרס לזאבים, לא?

צילום.

גיורא נגד בועז.

הזוכה: גיורא ביח, "מי מפחד מהזאב הרע".

זה פרס אופיר השלישי של גיורא ביח, אחרי שזכה כבר על "למראית עין" ועל "לבנון".

פרס מפעל חיים לשלישיית הגשש החיוור.

זה בעצם פרס מפעל חיים ל"גבעת חלפון אינה עונה", כי הנוכחות של הגששים בקולנוע הישראלי מאוד-מאוד מצומצמת, וזה ניסיון קצת נואש של האקדמיה לתפוס טרמפ על המיתולוגיה של הגששים ולנכס אותה לקולנוע. הם כיכבו ב"השכונה שלנו" של אורי זהר, ב"גבעת חלפון" ו"שלאגר" של אסי דיין וב"הקרב על הוועד" של אבי כהן (לפי תסריט של אסי דיין). בכל השאר הם היו בתפקידי משנה – "ארבינקא", "מוישה וינטלטור". אבל לעשות כבוד ל"גבעת חלפון אינה עונה" – זה מוצדק. זה באמת הסרט הכי מצחיק שנעשה בארץ.

אבל רגע. למה האקדמיה ופרסי אופיר עושה כבוד לסרטי הקומדיה וסרטי הבורקס (שאלי תבור, שכתב רבים מהם, זכה בפרס מפעל חיים בשנה שעברה), בדיליי של 35 שנים, אבל בזמן אמת מתעלמת מסרטים שהקהל אוהב?

שייקה לוי: "עבדנו בסך הכל עם שלושה במאים פלוס מע"מ. אורי זהר הצדיק. אצלו תסריט זה היה בדר המלצה בלבד. אפרים קישון, שהוא ההפך הגמור. אסי דיין שהוא גאון מזן נדיר מאוד. רק הוא הצליח לגרור אותנו לחודש מילואים כזה. והמע"מ הוא אבי כהן, שהוא בעיקר חבר".

סאונד

הזוכה: רונן נגל, "מי מפחד מהזאב הרע"

איפור

כאן נמצאת אחת הקטגוריות הבודדות של"פלאות" בטקס (לצד המועמדות ליובל שרף). כלומר שחברי האקדמיה התפעלו יותר מהזקן של יהודה לוי מאשר מהמשחק של יהודה לוי. משונה.

הזוכה: "מי מפחד מהזאב הרע", אלינור גיגי אדוני, דקלה שרעבי

ליהוק:

"בית לחם", לירון זוהר ונעמה זלצמן.

תיקו. 4:4. "בית לחם" מול מי מפחד מהזאב הרע".

 

טעות! 5:4 ל"מי מפחד מהזאב הרע"!

סחטיין לנאום הזכייה של לירון ונעמה – עושות כבוד לאורית אזולאי, המועמדת מולם (וזוכת השנה שעברה) ושולחות עקיצה לרודיקה אלקלעי, וגם נותנות קרדיט ל"לצוד פילים", שגם עליו הן היו מועמדות. הקטע הכתוב הכי טוב בטקס.

סרט תיעודי.

קטגוריה מותחת מאוד. שני מועמדים לאוסקר. שניהם הולכים להפסיד הערב, לא? אני מהמר על "גן עדן".

הזוכה: "שומרי הסף", דרור מורה.

טוב, כאן המדגם שלי טעה. ואני נושם לרווחה. אם "שומרי הסף" לא היה זוכה זה היה מעין ביזיון. וזה גם חמוד שד"ר אילן אבישר, יו"ר הרשות השניה, איש ימין מובהק, מעניק את הפרס לסרט שביני נתניהו מסרב להכיר בקיומו.

סרט קצר.

"איה"? "ברוכים הבאים"?

הזוכה: "איה", עודד בין-נון ומיכל ברזיס.

זו השנה הראשונה שהקטגוריה הזאת מחולקת. האמת, אני קצת נרגע. הסרט הזה זכה להצלחה גדולה בסינמטק ואז עבר להקרנות מסחריות בקולנוע לב והגיע – על 40 דקותיו – לכ-40,000 צופים. ואם תמיד נדמה לי שהאקדמיה הישראלית לקולנוע בוחרת להכעיס דווקא בסרטים שאיש לא מכיר, הבחירות ב"איה" וב"שומרי הסף" מעידה שסרט שמצליח אצל הקהל הוא גם עדות לאיכויותיו.

איתן אבן, יו"ר האקדמיה, נואם. הוא מדבר על פרס הסרט הקצר וקורא לזכייניות להציג סרטים קצרים. רגע, מה? הוא יו"ר האקדמיה והוא קורא לזכיינים לשדר סרטים קצרים? שאת זה יעשה יו"ר האקדמיה לטלוויזיה בטקס פרסי הטלוויזיה. הוא צריך להיות מודאג מזה שסרטים קצרים (ו"איה" הוא יוצא הדופן בזה) לא מוצגים בקולנוע. זה בלתי נסבל בעיניי שסרטי תעודה וסרטים קצרים לא מוצגים בבתי קולנוע והם ז'אנרים טלוויזיוניים בעיקרם או אינטרנטיים.

שחקן ראשי

אני מהמר על מכרם חורי, אבל גם לצחי גראד יש סיכוי.

הזוכה: מכרם חורי, "הבן של אלוהים".

בול. כשמגיע, מגיע.

כבר אפשר לספר שחיים טופול היה אמור לגלם את התפקיד הזה, ומכרם נכנס אליו אחרי שטופול החליט לפרוש?

הו, תראו מה הגיע בוואטסאפ:

 

שחקנית ראשית.

סיון לוי תזכה כאן, לא?

הזוכה: סיון לוי, "שש פעמים".

לפני שנה גילינו את סיון לוי בזכות "ג'ו ובל" של רוני קידר שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב, באמצעות קטגוריית סרטי הפרינג', השנה הא מגיעה עם סרט לא בהרבה יותר גדול, "שש פעמים", והנה היא זוכה. סיפור נפלא.

22:58: קטע הוקרה לאנשי הקולנוע שהלכו לעולמם. ביזיון. קרולינה שרה את "סוס עץ" ומאחוריה מוקרנים פניהם של אנשים, את רובם הקהל בבית לא רואה, וממילא אין את שמותיהם אז איש לא יודע מי זה מי. בסוף כמה מהם מופיעים גם על מסך הטלוויזיה. יורם קניוק מוצג כ"סופר", אם כך למה הוא מופיע בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע. אה, כי ספריו וסיפוריו עובדו לסרטים – כמו למשל אותו "סוס עץ" מהשיר – אבל למה שהקהל יידע מזה?

כמות התקלות שיש בטקס הזה – עם הפרומפטר ועם הסאונד – מביכה נורא. למה? למה? למה שידורים חיים תמיד נראים כל כך נורא?

מוני מושונוב ודבל'ה גליקמן מגישים את פרס הבמאי. קצת כריזמה ואבק כוכבים בטקס מתיש.

הבמאי:

האמת, קטגוריה מותחת. יובל אדלר הוא המוביל לזכייה כאן, אבל לפפושלסים יש סיכוי, וגם לאחרים. בקליפ שבו שחקנים מדברים על הבמאים שלהם, כולם אומרים "הוא ידע טוב-טוב מה הוא רוצה, והוא לא היה מוכן להתפשר".

הזוכה: יובל אדלר, "בית לחם".

אז זהו, הסיפור סגור. "בית לחם" הולך לזכות. יפה. נאה. שיהיה.

פרס הסרט.

למה שרת התרבות על מסך הטלוויזיה שלנו? למה? למה יונה יהב על המסך? אני מבין שהם נותנים חסות לטקס ועוזרים לממן אותו, אבל למה הם צריכים לעלות לבמה כדי לגזור קופון? זה הרי מחבל בטקס שהם מנסים לקדם?

טוב, נו. "בית לחם" יזכה כאן. נראה לי ש"שש פעמים" ממש צמוד אליו, מרחק קולות ספורים, אבל לעולם לא נדע את זה, נכון?

 הזוכה: "בית לחם".

אגב, "בית לחם", כפי שכבר כתבתי, מייצג באופן מושלם את דעותיה הפוליטיות של לימור לבנת. היא תוכל לתת לו את פרס היצירה הציונית. כל מי שהתלונן שהקולנוע הישראלי לא עושה סרטים ימנים? קיבל את מבוקשו.

טליה קלינהנדלר, המפיקה שמקבלת את הפרס בשם "בית לחם", כבר זכתה בפרס אופיר על "עג'מי", ובשנה שעברה היא הפסידה – באופן שערורייתי לדעתי – עם "העולם מצחיק" של שמי זרחין.

ולסיכום. ששה פרסים ל"בית לחם" מתוך ה-12 שהוא היה מועמד להם (שחקן משנה, תסריט, עריכה, בימוי וסרט). חמישה פרסים ל"מי מפחד מהזאב הרע" מתוך ה-11 שהיה מועמד להם (צילום, עיצוב, מוזיקה, עיצוב פסקול, איפור). פרס אחד ל"הבן של אלוהים", "שש פעמים", "מפריח היונים" ו"ההיא שחוזרת הביתה".

ולסיכום, הנה הפוסט שלא אעלה לבסוף הלילה. אנשי יונייטד קינג ממשיכים עם הפוילע-שטיקים. הם פרסמו בתוכנייה השבועית שלהם ש"שש פעמים" ו"סוכריות" עולים להקרנות בסינמה סיטי – כדי שיוכלו לעמוד בתקנון של האקדמיה האמריקאית אם יזכו בפרס הסרט (כדי להתקבל לפרס האוסקר הזר על הסרט להיות מוקרן מסחרית עד 1.10 במולדתו). אבל מי שבא לקופה כדי לקנות כרטיסים לאחד הסרטים האלה מגלה… שהסרטים לא מוקרנים. זה סתם בלוף של התוכניה, שאותה מן הסתם צריך לשלוח לאקדמיה האמריקאית עם הטפסים. איש שם מן הסתם לא יאמין שמישהו יוציא פרסום פיקטיבי לסרט שלא באמת מוקרן. ובכן, בסינמה סיטי כן. ואולי הם לא באמת האמינו שלשני הסרטים האלה יש סיכוי כלשהו אז הם עשו את המינימום. אבל אם "שש פעמים" היה זוכה, היה מתרומם כאן סקנדל שמאפיין את תעשיית הקולנוע הישראלית בה כולם עובדים על כולם וכולם מאמינים שאף אחד לא ישים לב. זה המוטו: אף אחד לא ישים לב. יש לי את התוכניה וצילומי מסך, אבל "שש פעמים" ו"סוכריות" לא זכו אז אין כאן אייטם, רק אזהרה מפני עשיית שטויות מביכות.

זהו. היה משעמם. ביי.

(וויי, בערוץ 10 משדרים עכשיו את "גבעת חלפון". איזה כיף!).