29 ספטמבר 2013 | 23:37 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

סיכומי האופיר: פירורי בית לחם

“בית לחם”

כמה נספחים לטקס פרסי אופיר שהתקיים אמש – ושדיווח תמציתי על כל מה שקרה שם תמצאו פה (ותודה לאלפים שהפכו אותו לפוסט הכי נקרא בבלוג השנה):

1.

7.7 אחוז. זה היה הרייטינג של הטקס אמש – שידור חי בערוץ 10. בשנה שעברה, כשזכה “למלא את החלל”, הטקס התקיים בשישי בצהריים ושודר בשישי בערב בערוץ 2 (רשת) והביא 10.2 אחוזי רייטינג (זה גם היה הרייטינג של הטקס ב-2011, ששודר בקשת, כש”הערת שוליים” זכה). מול טקס פרסי אופיר בהנחיית ירון ברובינסקי שודר בערוץ 2 פרק ב”דייט באפילה” עם ירון ברובינסקי שהביא 25 אחוזי רייטינג. כל מה שהיה חסר זה שערוץ 1 ישדר באותה שעה את “2 בלילה” של רועי ורנר עם ירון ברובינסקי בתפקיד הראשי כדי להשלים את הסדרה.

2.

לא יעזור, כשעוסקים בתחרויות, מיד מתייצבים לצד קבוצה ומריעים לה. במשך עונת פרסי אופיר אני רציתי לראות את “מקום בגן עדן”, “פלאות” ו”מי מפחד מהזאב הרע” סוחפים את כל הפרסים, לא משנה באיזה סדר. שלושתם הסרטים הטובים ביותר של השנה לדעתי. (תיקון: “מקום בגן עדן” יהיה הסרט הטוב ביותר של השנה הבאה. הוא טרם יצא). “בית לחם”, שיש בו משהו מרשים, נופל לטעמי מהם. אבל עכשיו, כשהתחרות הסתיימה והזוכה זכה, אני צריך גם להגיד משהו לזכותה של האקדמיה לקולנוע. עם כל הביקורת שלי על הגוף הזה ועל התהליך המאוד עקום שהוא מנהל בחלוקת הפרס, יש את הרגע הזה שפתאום מגיע סרט וכמו ניצוץ מצית להבה גדולה, אהבה גדולה, ואותנטית מאוד, בקרב חברי האקדמיה. ראיתי את זה קורה עם “בית לחם” מהרגע הראשון. אנשים יצאו מהסרט הזה נסערים. סרט שכמעט אף אחד לא שמע עליו ועל יוצריו לפני כן (שזה חלק מההתלהבות, להיכנס לסרט ללא ציפיות ולהיות מופתע. זו הסיבה שליוצרים ותיקים יותר קשה באקדמיה, כי לסרטים שלהם כבר נכנסים עם ציפיות ועם חשבונות). היו שנים בהן ההצבעות באו ממקומות מחושבים מאוד – להצביע נגד סרט ולא בעד סרט, להצביע לסרט שנראה שזקוק לתמיכה הזאת יותר, וכל מיני חישובים שונים. לא תמיד באמת מצביעים עם הלב, לפעמים יש כל מיני חישובים זרים של מגיע ומה יילך באוסקר וכו’. עם “בית לחם”, אני יודע, היתה התלהבות אמיתית. “בית לחם” לא זכה בפרס אופיר בגלל יחסי ציבור, אלא בגלל שאנשים באמת ממש התלהבו ממנו. ראיתי את זה קורה מול עיניי, וגם אם אני התלהבתי מהסרט הזה פחות מאחרים, יש משהו כובש בהידלקות הזאת שפתאום סוחפת קהילה שלמה. עכשיו יהיה מעניין לראות אם גם הקהל בארץ יחוש את ההתלהבות הזאת של חברי האקדמיה.

זה לא עניין של מה בכך. לאורך כל השנים אני לא מצליח להבין מה גורם לבמאים ולמפיקים להסכים – ואולי אף לרצות – שהקרנת הבכורה העולמית, הראשונה אי פעם, של סרטם, תהיה דווקא במסגרת הקרנות האקדמיה, מול קהל קשה מאוד, ותחרותי מאוד, שלא מגיע להריע. למה לא להתחיל את מסעו של הסרט מול קהל קודם כל, מול צופי פסטיבלים, מול אנשים שבאים בלבוש הדור וחגיגי לסרט, באירוע שיש בו קודם כל כבוד לאמנות הקולנוע. אני באמת לא מבין את זה. המקרה של “בית לחם” קצת עוזר להסביר לי למה: כי מדי פעם פתאום צץ לו הסרט הזה שחוצה את גדרות הניכור וזוכה למקפצה דווקא בהקרנות האקדמיה. אז “בית לחם” הרוויח. אבל “מקום בגן עדן” הפסיד. זה בדיוק הסרט שהגיע להקרנה ראשונה בארץ מול חברי האקדמיה והם הפנו לו עורף (אני לא מבין למה. סרט ענק. ענק). הסרט הזה עכשיו מסתובב פצוע. אם הוא היה מתחיל בפסטיבל ירושלים או חיפה, ממשיך לקלובי-וארי, טורונטו, פאלם ספרינגס, יוצא להקרנות מסחריות בדצמבר, ומגיע לפרסי האקדמיה רק בשנה הבאה, נדמה לי שהוא היה מתקבל אחרת – לפחות פרס לאחד השחקנים (אלון אבוטבול נשדד בפרסי אופיר, לא פחות מזה), שלא לדבר על התסריט שהוא מלאכת מחשבת גאונית. אבל נו, אני אחד מול 750. את הסרט הזה עוד יגלו, ואולי מפיקיו ילמדו מזה לקח: אקדמיה בסוף.

3.

“בית לחם” מיישר קו עם שתיים מהמסורות העקביות ביותר של פרסי אופיר. הוא סרט ביכורים, והוא מופץ ממש בסמוך לטקס (או אחריו). כן, סרטים שמופצים לפני תחילת ההצבעה כמו גם סרטים של במאים ותיקים הם מיעוט הזוכים. האקדמיה אוהבת את זוכיה טריים-טריים. זו השנה ה-24 שבה מחולקים פרסי האקדמיה, והפעם ה-13 שסרט ביכורים זוכה. יובל אדלר יגלה בסרטיו הבאים את הדפוסים העקביים הנוספים של האקדמיה: כמו שהיה עם יוסף סידר, שמי זרחין, שבי גביזון ואיל חלפון, אם זכית פעם אחת בתחילת הדרך, ימשיכו לכבד אותך בפרסים גם בסרטים הבאים. אבל אז, יום אחד, פתאום יפנו לך עורף: זה קרה לניר ברגמן ב”הדקדוק הפנימי”, לשמי זרחין ב”העולם מצחיק”, ליוסף סידר ב”בופור”. אם תהיה מצליח מדי, האקדמיה תפסיק לפרגן. היא תחפש את הטרי הבא – זה שאיש לא שמע עליו ושסרטו עוד לא נחשף לקהל, והאקדמיה – שהיא בעצם סוג של מוסד שיקומי על פי המנטליות שלה – יכולה לעודד אותו ולזקוף את הצלחתו לעצמה (ולא, חלילה, לסרט).

4.

עוד קצת מספרים. מפיקי “בית לחם” מדווחים שבסוף השבוע הראשון לצאתו (ובצירוף קהל הקרנות הטרום בכורות) הביא “בית לחם” לבתי הקולנוע 15,000 צופים ב-18 עותקים. מספר נאה. אני עקבתי אחר המכירות של “בית לחם” ביום הבכורה שלו בקולנוע לב: היתה היענות, אבל לא עצומה. לעומת זאת, “כנס העתידנים” מילא אולמות בסוף השבוע בסינמטק תל אביב. 5,000 צופים נספרו ל”כנס העתידנים” בסופ”שו הראשון. יהיה מעניין לראות האם הזכייה בפרסי אופיר תביא לגידול בכמות צופיו בשבוע הזה. זה אמור לקרות.

נושאים: בשוטף

השאירו תגובה