10 Responses to “"כנס העתידנים": האם זו תמונת היח"צ היפה בכל הזמנים?”

1. 

   אלונה 12 ספטמבר 2013 at 17:14 Permalink

   לא

   הגב
2. 

   מיקי 12 ספטמבר 2013 at 17:22 Permalink

   אני נזכר ב holy motors

   הגב
3. 

   עמרי 12 ספטמבר 2013 at 17:23 Permalink

   בכלל נראה שכל הויז'ואל שיוצא מהסרט עד כה הוא מסקרן ומיוחד. מחכה כבר לראות בהקרנות ראשונות

   הגב
4. 

   הירנוט 12 ספטמבר 2013 at 17:31 Permalink

   "בובה, מותק, אני אעשה ממך כוכבת!"

   הגב
5. 

   רני 12 ספטמבר 2013 at 18:40 Permalink

   וזה מה שכותבת הבוקר יעל שוב שחזרה מפסטיבל ונציה על סרטו של עמוס גיתאי "אנא ערביה": "הסרט סתמי מכל בחינה – אמנותית, דרמטית ותמטית. הקרנות העיתונאים היו כמעט ריקות, ומבין המבקרים מרחבי אירופה ששוחחתי איתם לא הצלחתי למצוא ולו אחד שמעריך את הסרט, או את גיתאי כיוצר. תעלומת המוניטין האירופי שלו נותרה בעינה".
   עד כאן הציטוט מיעל שוב ואני שואל – האם הבלוף הקרוי עמוס גיתאי מתחיל סוף סוף להתפוצץ גם באירופה?
   מצד שני, גיתאי הוא אלוף ביחסי ציבור ואם הוא מצליח עדיין להשיג תקציבים לחובבנות המביכה של "סרטיו" האיומים ולהתפרנס מהם לא רע הבנאדם גאון, לא?

   הגב
6. 

   שלו 12 ספטמבר 2013 at 18:49 Permalink

   פרנסיס אנדרווד היה סוגר אותו באוטו עם עשן מהמפלט

   הגב
7. 

   רז-ש 12 ספטמבר 2013 at 20:02 Permalink

   ממש לא

   הגב
8. 

   יאיר רוה 12 ספטמבר 2013 at 20:53 Permalink

   התלבטתי האם פשוט להניח את התמונה כאן, ללא מילים והסברים, או לנסות ולנמק מה גרם לי, בדפדוף בין חומרי הפרומו של "כנס העתידנים", להיעצר על התמונה הזאת ולהגיד "וואו". אז אני מוסיף את המילים כאן, בצד.

   אין דבר משעמם וצפוי יותר מתיקי עיתונות. תיקי עיתונות – שעד לפני שנים בודדות היו באמת תיקים, כלומר פולדרים מקרטון מלאים דפים וצילומים, ואז עם תקליטורים עם טקסטים ותמונות, וכיום הם כבר עברו לשכון און-ליין – מכילים לרוב צילומי יח"צ מהסט משני סוגים: צילום של הסצינה כפי שהיא תופיע בסרט; וצילום כללי של אחורי הקלעים, שבהן על פי רוב ייראה הבמאי עומד ליד שחקן כשהוא מצביע לכיוון כלשהו – כלומר, מדריך אותו. בסרטי אנימציה וסרטים מרובי אפקטים גם את שלב צילומי הסט צמצמו, והסטילס למטרות יחסי ציבור כבר נלכדים הישר מהסרט הגמור, אחרי כל תהליך הפוסט. אין בצילומים האלה ערך דוקומנטרי אלא רק ערך שיווקי: ככה נראה הסרט וככה נראים האנשים שעבדו עליו.

   ופתאום, בין שלל חומרי יחסי הציבור של "כנס העתידנים" מופיעה התמונה הזאת שגורמת לי להיעצר עליה. היא לא תמונת יח"צ אופיינית – השחקנית והבמאי מצולמים מהגב. אבל יש בה משהו מפעים. ראשית, אפשר להבין ממנה מה באמת תפקידו של במאי, וזה לא להצביע לשחקן מאיפה לאיפה עליו ללכת, אלא להיות אבא תומך. שנית, היא מסבירה לא מעט על הלב של הסרט. התמונה הזאת מצולמת על הסט של הסצינה הכי יפה בסרט, לדעתי. סצינה מרהיבה מבחינה ויזואלית ומדהימה מבחינה רגשית, בה רובין רייט צריכה להציג שלל רגשות, כדי שמכשיר ענק הסובב אותה יוכל לדגום את רגשותיה ולהפוך אותם למידע ממוחשב. זו סצינה שבה רייט נראית שברירית מאוד, ובתמונה הזאת היא אכן נראית כמי שעוברת סחיטה רגשית. ויש שם מישהו לידה שאולי תומך, ואולי גם בא ואומר, "בואי נעשה את זה עוד פעם אחת". ולה כבר אין את הכוחות להמשיך. הסצינה בסרט מתעדת את מהות המניפולציה הרגשית שמתרחשת בקולנוע, ואיך היא נוצרת, ופתאום התמונה הזאת (שאין קרדיט לצלם שלה, וחבל) שמציגה את האופן שבו המניפולציה הזאת נעשית. כשתראו את הסרט אתם עשויים לחוש כמוני שיש התאמה גדולה בין התוכן של הסצינה ובין התיעוד הזה של הרגעים האינטימיים בין הצילומים.

   ושלישית, זו תמונה מעוררת קנאה. היא מבהירה משהו על הקשר שבין במאי והשחקנים שלו, קשר שמי שרק צופה בסרטים – גם אם פרנסתו היא בצפייה בסרטים – לא יכיר.

   הגב
9. 

   בינה 13 ספטמבר 2013 at 3:12 Permalink

   אני כל כך מסכימה איתך!!!!!!! זו אכן תמונת היח"צ הכי יפה. היא מזכירה לי צילומים של אינגמר ברגמן וליב אולמן, וחוץ מזה היא קצת מחרמנת. רובין רייט כל כך יפה, גם מהגב.

   הגב
10. 

    אריק 5 אוקטובר 2013 at 3:19 Permalink

    "כנס העתידנים" סרט משעמם ומתיש, היוצרים אינם מבינים מה עשו. לקחו גיבוב של פילוסופיה בגרוש, בניסיון רב חשיבות לקיים את מלוא המשמעות של חיינו מתוך חיזוק ההיצמדות לעבר וקיום הרציפות וההמשכיות בתולדות האנושות. החדירו אותה דרך שני שחקנים במשחק מעולם מוזר ואחר. בדיאלוגים משעממים וסתמיים, בקלוזים ארוכים ומתישים. כאילו שליוצרים חוץ מידע טכני ומחשבים של לעשות סרט, אין קשר לעולם הנחיית השחקן והבעתו בחוסר כישרון מזעזע. במגמות קולנוע כיתות י"ב, ראיתי דיאלוגים של קלוז וזוויות יותר מרתקות ומדביקות את הצופה בקסם המצלמה והשחקן.
    פנטזיית האנימציות טובה למיצג אור קולי באיזו תערוכה של סתם רחוב עם הקרנות פנטזיה, ללא צורך בחיבור לעלילה או לפילוסופיה אווילית ומשעממת כפי שהוגש בסרט.
    ולרבותיי המבקרים/צבועים איזה אומץ יש לכם לכתוב ולהתפעם ולפעום חזק, ולהתרגש, ולצאת מגדריכם ולהתפעל ולהתרשם עמוקות, כאשר ישבנו באולם אולי 100 איש ב – "יס פלאנט" ראשון לציון, וכולם פה אחד השתוממנו, ולא חדלנו לתמוה ולהיות מזועזעים והמומים בדרכנו ליציאה המובילה לחניה הענקית שבמתחם הקולנוע, כאשר בין השיניים עדיין תקועים גרגיריי הפופ קורן שעלה כ – 50 שקל עם משקה זירו. רבותיי סרט או הצגה זה קסם וכישוף ואם אינך מצליח לכשף ולהקסים לך הביתה וחשוב האם כדאי להחליף מקצוע? או לפעם הבאה לתרגל את הקסם היטב היטב שבאמת השפן יישלף מהכובע. להבנתי, לתמונה נכנסים סוג של מבקרים הזויים ואולי ממניעים ומשיקולים לא כל כך ענייניים והמה שקועים בהזיה של כמה זה יכניס לי !!! או באמת ובתמים, דרים הם בחלום בלתי מציאותי. ואני תוהה וחושב הזוי, ומביט המום אל כתביי דברי המבקרים ויודע שהללו לא יהיו דבריי הימים ולא למען יראוך, ולא ללכת בדרכיך, כל הימים, אשר הם חיים על פני האדמה אשר נתת לאבותינו. זהו ניסיון רב חשיבות לקיים את מלוא המשמעות של חיי ההווה והעתיד בקונספירציה, מטעם, וכך צריך הקסם להיעשות, אם לא מטעם הסרט, אזי בידי אחר. ואני מיישיר מבט אליהם ושואל – "והבאמת הייתם באותו הסרט ????"

    צופה.
    ממקימיי איגוד הצופים המתוסכלים
    וממחרימי הפופ קורן בעתיד לבוא.

    הגב

Leave a Reply