09 נובמבר 2008 | 12:00 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

פטיש בראש

יש דבר כזה שנקרא “טקס פרסי האינטרנט”. מי שרוצה להציע את “סינמסקופ” בקטגוריית הבלוג הטוב ביותר או האתר העצמאי הטוב ביותר מוזמן. ואולי תרצו להציע את עצמך לתואר הטוקבקיסט הטוב ביותר (ואין לי ספק שהטוקבקיסטים הטובים ביותר נמצאים כאן).

======

שכחתי לעדכן השבוע את טבלת שוברי הקופות ביום שלישי, אולי מפאת שיעמומה, אבל אני כן הייתי סקרן לדעת איך התקבלו בקרב הקהל הסרטים המעט יותר בוגרים ואיכותיים שהופצו ככה פתאום בבת אחת בסוף שבוע אחד. המפסיד הגדול של סוף השבוע שעבר היה “אפלוסה” שמכר 758 כרטיסים. כמות זעומה גם בהתחשב בכך שהוא הופץ בשלושה אולמות בסך הכל. גם “הנער בפיג’מת הפסים” לא שיגשג במיוחד, עם 1,663 כרטיסים בחמישה בתי קולנוע. ורק “גאווה ותהילה”, עם אדוארד נורטון וקולין פארל, עשה עסקים סבירים עם 9,281 כרטיסים. בראש הטבלה נשארו שיאני השבוע הקודם: “היי סקול מיוזיקל 3 “, “שבעה” ו”לקרוא ושרוף”.
“היי סקול מיוזיקל 3 ” מכר בסוף השבוע שעבר כ-20,000 כרטיסים והגיע בעשרה ימים ל-45,000 כרטיסים סך הכל. “שבעה” הגיע כבר ל-159,000 צופים. “מקס פיין” לא מוצא קהל: הוא הידרדר ל-8,000 כרטיסים, והגיע בעשרה ימים בסך הכל ל-20,000 כרטיסים (אני מניח ש”קוואנטום של נחמה” יעשה את המספר הזה ביומיים). “לילות ברודנטה” מכר עוד כ-5,000 כרטיסים והגיע ל-35,000 כרטיסים. אם קהל ישראלי מפנה עורף לסרט רומנטי – והרי הקהל המקומי הוא סאקר אדיר לסרטים רומנטיים – כנראה שמשהו מאוד מקולקל בסרט. ו”אביב 41 ” מכר 4,727 כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו – בהתחשב בכך שהוא הופץ ב-18 בתי קולנוע הרי שהממוצע שלו פר מסך (כ-200 כרטיסים לאולם) הוא הנמוך ביותר ברשימה, אפילו פחות מ”אפלוסה”.

======

שני מבקרים מתו בשבועיים האחרונים מסרטן, שניהם כתבו בשנים האחרונות בעיקר על טלוויזיה. ג’ון לנארד, מבקר הטלוויזיה של “ניו יורק מגזין” מת בגיל 69. ואנדרו ג’ונסטון מ”טיים אאוט ניו יורק” מת בגיל 40. דיוויד אדלסטין מספיד את לנארד. ומט זולר סייץ מספיד את ג’ונסטון.

========

זה נשמע כמו מתיחת 1 באפריל: סטיבן ספילברג יביים את הרימייק לסרט הקוריאני המופרע “שבעה צעדים”? עם זה שוויל סמית יככב בתפקיד הראשי אין לי בעיה. אבל ספילברג? בסרט כה אלים וחסר עכבות? אני לא יכול לדמיין את זה קורה. הוא בטח יחשוב על זה קצת ואז יעביר את הבימוי למישהו אחר ויישאר רק על תקן מפיק. אולי דיוויד פינצ’ר? או קלינט איסטווד? או פול תומס אנדרסון?

10 תגובות ל - “פטיש בראש”

  1. גלילי 9 נובמבר 2008 ב - 13:25 קישור ישיר

    המקור פשוט סרט נפלא, לטעמי.
    בעיני יותר גרוע שספילברג כן יביים את הסרט, ותוך כדי ירכך אותו לגמרי.

    ו… ספוילר?

    מצד שני, ספילברג מתאים לזה מההבט שכל סרטיו מדברים על משפחות בלתי מתפקדות…

  2. ניר 9 נובמבר 2008 ב - 13:43 קישור ישיר

    דווקא עם ספילברג אין לי בעיה,הוא בכל זאת עשה את “להציל את טוראי ריאן”.
    אבל ויל סמית בתפקיד הזה מעורר בי קבס.

  3. velvet 9 נובמבר 2008 ב - 16:46 קישור ישיר

    תרשה לי להתחרות בך על הטוקבקיסטים הטובים ביותר.

    רוה: הטוקבקיסטים שלי יקרעו לטוקבקיסטים שלך את הצורה!

  4. יובל 9 נובמבר 2008 ב - 19:08 קישור ישיר

    רימייק הוליוודי לשבעה צעדים נשמע רע מאד.

    ***ספויילר***

    אפשר כבר לדמיין את דיונון הCGI שיתרוצץ על פניו של ויל סמית’.

  5. דרורית 9 נובמבר 2008 ב - 20:13 קישור ישיר

    אבל כל הטוקבקיסטים פה הם סמולנים עוכרי ישראל.

  6. סטארי-נייט 9 נובמבר 2008 ב - 20:17 קישור ישיר

    לא כולם.

  7. דרורית 9 נובמבר 2008 ב - 20:34 קישור ישיר

    אני שמחה לשמוע.
    🙂
    (בשביל התגובית שלך טיקבקטי את שלי).

  8. bili 10 נובמבר 2008 ב - 10:41 קישור ישיר

    הקהל הישראלי החפץ ברומנטיקה מזניח את ברונדטה או איך שלא יקראו לסרט הזה היות והוא פוקד בהמוניו את ברצלונה ושתי כוכבותיה שמשום מה לא מופיעות אצלך ברשימה, ולבטח משכו בשבוע שעבר יותר צופים מלקרוא ולשרוף וככל הנראה גם יותר משבעה.

  9. bili 10 נובמבר 2008 ב - 10:43 קישור ישיר

    אגב התמונה בראש הבלוג עם הפיל והנערה בסערה יפה בעיני מאד

  10. איתן 10 נובמבר 2008 ב - 11:00 קישור ישיר

    לא פינצ’ר. לא איסטווד. לא פ.ט. אנדרסון. ובטח לא שפילברג.

    כולם בימאים מצוינים, וכולם קונבנציונלים מדי לסרט לא קונבנציונלי שכזה.

    הצעות אלטרנטיביות : דיויד לינץ’ – שיגביר את האימה.
    הבמאי של “שיניים” (ברח לי השם שלו) – שיכניס קצת הומור לסרט. ואולי, הבמאי שבשנים האחרונות יודע לשלב הכי טוב בין שוליים מאיימים לבין סוג של מיין סטרים (וגם אחד שהתמודד בעבר עם גילוי עריות, וסטיות אחרות) : דיויד קרוננברג.

    לגבי שחקן ראשי : וויל סמית’ נחמד מדי. צריך שחקן עם עוצמה נדירה. אם פרויקט שכזה יקום בכלל, הוא יכול לשקם את הקריירה של פצ’ינו או של דה נירו.


השאירו תגובה