09 נובמבר 2008 | 09:00 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

פוסט על הבחירות בתל אביב

אתם הולכים להצביע מחרתיים, נכון?

הקדמה א’. מרץ 2008
במרץ, כשהתקיימו הבחירות על ראשות מרצ בין חיים אורון וזהבה גלאון (אורון זכה) פתאום קלטתי: אין לי למי להצביע. היה די ברור שהבחירות לכנסת באופק (חשבתי אז שהן יהיו בספטמבר-אוקטובר) ומאז שאני בעל זכות בחירה אני מצביע מרצ, בעיקר בזכות אהדתי העצומה ליוסי שריד. אבל עכשיו שריד לא שם, שולמית אלוני לא שם, רן כהן לא שם. אפילו יוסי ביילין כבר לא. וכעת אין לי עניין להצביע למרצ רק מתוך נאמנות ללוגו. לא יודע מי זה ג’ומס והאם הוא מייצג אותי. ואז התחילה להתברר המציאות: לציפי לבני אני לא מצביע, לביבי נתניהו אני לא מצביע, לאהוד ברק אני לא מצביע. ועכשיו גם לג’ומס אני לא מצביע. זה היה צלצול השכמה: אין לי במי לתמוך. אין יותר שמאל בישראל. לא שמאל פוליטי, לא שמאל חברתי. היה רק איש אחד בכנסת האחרונה שאותו הערכתי כפרלמנטר משמעותי וכמי שמייצג ערכים שאני מאמין בהם: דב חנין. במרץ הבנתי שבבחירות הקרובות לכנסת אפנה צעד אחד שמאלה, ואצביע לחנין ולחד”ש. תודו שהוא לפחות יותר חמוד מתמר גוז’נסקי.

הקדמה ב’. סביבות ינואר 2008
כמי שקורא מקומונים כבר די הרבה שנים הייתי סקפטי וציני כשב”העיר” פורסמה בתחילת השנה כתבה על התארגנות אקטיביסטית על-מפלגתית בשם “עיר לכולנו” שהוקמה כדי להילחם ברון חולדאי בבחירות המוניציפליות. היו שם קצת יותר מדי סלבריטאים וגיבורי מקומונים כדי שאקח אותם ברצינות. ראיתי מספיק ארגונים כאלה קמים ואז נעלמים. זה נשמע כמו תחביב של בתי קפה. ובסופו של דבר, הציניקן שבי אמר, ארגונים על-מפלגיים תמיד מתפקים בדיוק בגלל הרגעים האלה בהם צריך שיוך מפלגתי וזה מגיע למתח שבין ימין לשמאל.

ואז, באוגוסט השנה, הוכרז שדב חנין יעמוד בראש “עיר לכולנו” ויהיה המועמד שלה לראשות עיריית תל אביב. כאן התעוררתי.

מצד אחד: מה דב חנין?! אני צריך אותו בכנסת, לא בעיריית תל אביב. אם הוא יהיה ראש עיריית תל אביב למי אצביע לכנסת? מצד שני: “עיר לכולנו” הפסיקו להיות בעיניי התארגנות קיקיונית והפכו למפלגה עירונית שהתחלתי לקחת ברצינות. הם בחרו באדם שאני הכי מעריך כיום בפוליטיקה הישראלית, מאז שיוסי שריד פרש (ושמחתי לקרוא ב”העיר” בשבוע שעבר ששריד תומך בו).

ובכל זאת, יומיים לפני הבחירות לעיריית תל אביב והדילמות רבות.

ח’ או ח’?

רון חולדאי מציק לי. הוא מציק לי לאו דווקא כראש עיר אלא כמודל לנבחר ציבור. הוא מציק לי בכך שהוא עוין את התקשורת וממדר את כל העולם מתהליך קבלת ההחלטות שלו. אני עבדתי ב”העיר” בחצי מימיי הקדנציה הכפולה שלו – אמנם במדור התרבות ולא במדור החדשות המקומיות – אבל שמעתי הכל בישיבות המערכת. וגם קראתי. ההתנהלות התקשורתית של חולדאי מחפירה. לראש עיר אין זכות להיעלב מהתקשורת, אלא אם יש לו סיבה טובה לחשוש ממנה. והתחושה היתה ברורה: היחס החשדני הזה אינו בלבדי כלפי התקשורת.
מצד שני: כמי שגר מטר ממשרדו של ראש העירייה אני חייב להודות שהעיר זורחת ברגע זה. אבן גבירול, הרחוב שלי, שופץ באופן מקסים. כן, נכון כדי לכתוב “מקסים” אני צריך לעצום עיניים מהעובדה שכל עצי הרחוב נכרתו – לכו להיפרד מהעצים המוריקים ורחבי הידיים באיזור אבן גבירול-ז’בוטינסקי, כי הם הבאים בתור – ובמקומם אמנם נשתלו עצים חדשים, אבל לשם מה? עכשיו הרחוב ערום מירק והעצים החדשים צעירים, טריים ורזים, כאלה שיצמחו לגובה ענק ויצלו את הרחוב בעוד עשר שנים, בול בזמן למבצע הכריתה הבא. ובכל זאת: העיר, רגע לפני חגיגות המאה, נראית מטופחת יותר.
ואני לא יכול שלא לתהות: אולי זה מה שראש עירייה אמור להיות? מישהו שיזיז דברים, יגרום לפרויקטים לקום, לקרות, לגרום לעיר להתחדש. מישהו שיהיה ראש ועד הבית: שידאג שהנורות בחדר המדרגות יוחלפו כשהן נשרפות ושהגנן יגיע בזמן. לא יותר מזה. אז האם צריך להחליף ח’ אחד בח’ שני? חולדאי וחנין?

תל אביב חוגגת תכף יום הולדת 100. העיר נראית חגיגית לקראת החגיגות. יש הגיון בזה שהמטאטא שניקה אותה יוכל לעמוד בראשה בימי חגיגות (ואני שומע שבית האופרה לה סקאלה יגיע להופעה בפארק הירקון לכבוד החגיגות ושיהיו שפע הפתעות נוספות לקראת אפריל).

ובכל זאת, חולדאי – שבחירתו המחודשת נראית כרגע די ודאית – זחוח מדי כדי לקבל את הקול שלי.

המועמד היחף

אז הלכנו לפגוש את דב חנין בחוג בית. הוא הגיע, חלץ סנדלים ונעמד יחף מול כ-35 אנשים שהייתם מצפים שיתמכו בחולדאי. הם כבר לא שוכרים דירות, אז נושא השכר הדיור לא מעניין אותם; הם כבר לא יוצאים לפאבים, אז מסעי הבלהות של בעלי הפאבים בתל אביב לא מעניין אותם. (אני כותב “אותם” ומתכוון “אותי”, כן?). אבל זה העניין בלהיות בעל מצפון: זה שלך אין בעיה זה לא אומר שהיא לא קיימת לאחרים. ואני, כמו רבים אחרים, היגרתי לתל אביב בתחילת שנות התשעים כי היא סימלה עבורי חופש ותרבות ויצירתיות ואנרגטיות ולא בורגנות מנומנמת, אותה ייצגו ערי הלוויין מהן נמלטתי. אני רוצה תל אביב שתמשיך למשוך אליה את אלה שאני הייתי כמותם לפני 15 שנים. ובה בעת, שתציע הווה ועתיד לילדים שלי בתוכה.

אז למה דווקא חנין? הסיבה שחנין מוצא חן בעיניי ברמה המוניציפלית כמו גם ברמה בלאומית היא שבעידן של מנהיגות שרירנית, חנין מציג מנהיגות מוחית. מצפונית. אידיאולוגית. ערכית. שיוויונית. דמוקרטית. וזו המנהיגות שאני מחפש. כן, חולדאי עשה וביצע, הרים, הרס, שיקם, שיפץ. הוא עשה דברים מופלאים, אבל גם דברים מכעיסים מאוד. ויכול להיות שלחולדאי יש רעיונות נהדרים ויכול להיות שהוא יכול לשכנע אותי שבניית מגדלי יוקרה בלב שכונות שקטות וצפופות זה הדבר הבא מבחינה אורבנית, ושזה אפילו חלק מאג’נדה ירוקה, ושהעושר שזה יזרים לקופת העירייה יאפשר לתל אביבים להתקלח בסודה תוך שנתיים. אולי. אבל הוא לא עושה את זה. הוא מפנה אלי גב ומתייחס אלי – כתושב וכעיתונאי – כמטרד כפוי טובה. המסר שלו הוא “שב בשקט ותן לי לעשות את העבודה. אני יודע יותר טוב ממך מה צריך לעשות”. מימיי לא הייתי אוהד כדורסל ומעולם לא הייתי במשחק ביתי של הפועל תל אביב אבל ביום בו חולדאי הרס את אוסישקין ידעתי שהאיש הזה עושה נזק לעיר הזאת. הוא עיוור לה, מתנכר לתושביה. הוא בונה אותה מחדש, אלא שאני לא יודע בתור מה. הוא בנה, מחדש, משפץ, מיפה, מתקן. בהחלט. אבל את תל אביב הוא כנראה לא ממש מחבב, כי יותר ויותר הוא מנסה לגרום לה להיראות כמו מקום אחר. אני חרד שתל אביב תהפוך לראשון לציון.

זה לא שאין לי ספקות וחששות מחנין.
חנין למשל מציג את העיר הברזילאית קוריטיבה כסוג של מודל לחיקוי עבורו. צפיתי בסרטון שתנועתו העלתה ליו-טיוב בנושא. מה אומר: נראה שקוריטיבה היא אכן סיפור הצלחה. אבל האם המודל הזה, של אוטובוסים מהירים בעיר, מתאים לתל אביב? וזו השאלה שחוזרת על עצמה בראשי שוב ושוב מול תוכניותיו של חנין: על הנייר ובשכל זה נשמע נהדר, אבל האם זה ישים כאן?
אני מנסה לדמיין נתיב אוטובוסים מהירים באבן גבירול וחושב שזו אולי תוכנית יפה אבל לא רלוונטית. חנין אומר שהוא לא מבין למה צריך להרוס ולבנות את העיר מחדש כל כמה שנים. תוכנית האוטובוסים שלו – כך אני מסיק – תאלץ אותו להרוס ולבנות מחדש שוב את אבן גבירול. להקטין את המדרכה שהורחבה ולהקים תחנות אוטובוס עצומות. יש לי חשש שהמפגע האסתטי שחולדאי יצר עם מגדליו יהפוך למפגע אסתטי אופקי עם נתיבי התחבורה המהירה בתוך רחובות פנים-העיר (בדרך נמיר ודרך בגין זה דווקא יעבוד טוב).

מתנגדיו של חנין מנהלים נגדו קמפיין, כשהם מתעלמים מהעובדה שכל מה שהם “חושפים” עליו הוא כבר ממילא אומר בעצמו. כמו העובדה שאם לא ייבחר הוא מעדיף לחזור לכנסת ולא לשבת במועצת העיר. אני תומך בזה לגמרי. אם הוא לא ראש עיר, אני רוצה אותו בכנסת. יש עדיין שפע חקיקה חברתית שזקוקה לו. למשל, הזכות של הרשות המקומית לפקח על מחירי השכירות. או הזכות של רשות עירונית לנהל בעצמה את התחבורה הציבורית בשטחה. שני נושאים שלעירייה ממילא אין תחום שיפוט כרגע ושממילא תקשה על חנין ביישום תוכניותיו.

כפי שאתם מבינים אני לא נחרץ בהתנגדות לחולדאי ואני לא מאמין עיוור בהבטחותיו של חנין. הסיבה העיקרית שבעטייה אצביע לבסוף לחנין קשורה בכך שהוא איש הציבור שאני רוצה לראות מגיע לצמרת. ופייר, אני סקרן לראות מה קורה לעיר כשמנהלים אותה מתוך מצפון ויושרה, ולא מתוך היפראקטיביות נדל”נית ששואפת לעיר סטרילית ודוממת. איך נראית עיר שהאיש שבראשה באמת דואג לענייני אקולוגיה, חברה, שיוויוניות, מיעוטים? עיר שלוקחת בחשבון שיש לה גם תושבים ערביים ושלא חורטת על דגלה את השאיפה לפנותם (ראו את הצהרתו של ארנון גלעדי מהשבוע שעבר, בה סיפר בגאווה ל”העיר” על תוכניתו ליהד את יפו). עיר שמבינה שהסטודנטים הם כוח עצום, ושהרחקתם מהעיר פשוט יפנה אותם לחולון ולראשון. עיר שתחזיר את הפעילות לרמת התושב והשכונה, ולא לרמת התאגיד. ואולי – וכאן אני כבר ממש מרחיק לכת וטובע בנאיביות של עצמי – שתחזיר את הקולנוע העירה, תעצור את נטישת בתי הקולנוע לפרברים, לקניונים, תעודד מועדוני קולנוע פרטיים, ותרענן כבר אחת ולתמיד את הסינמטק שמצוי בתרדמת מאז ימי צ’יץ’ (חולדאי מעודד את הסינמטק כמו שרק חולדאי יודע: בונה בניין. שזה יפה, ואני באמת ובתמים מודה לו ואסיר תודה, אבל מזכיר שכרגיל הוא עוסק במעטפת ומזניח את המהות: מה בדיוק יוקרן בבניין הזה, על חמשת מסכיו, כשהסינמטק הנוכחי לא מצליח למלא מסך אחד באופן משביע רצון?).

אז אולי אני חולמני ונאיבי ובוחר במישהו שיהיה כה עסוק בשיחות ובשקיפות ובמנהל תקין שהוא יביא על עצמו שיתוק. ואולי אגלה שמטרופולין זקוק לדיקטטור כדי להיסלל ולפרוח. אבל משום מה, עמוק בפנים, אני חושב שלא.

ולמען ההשראה, היזכרו בספרו של אורי אורלב, “ראש העיר תן לשיר” עליו כתבתי לפני שבועיים.

עכשיו יש לחנין רק בעיה אחת קטנה: מעולם לא קרה שמועמד שהצבעתי עבורו זכה. האם הוא עדיין מעוניין בקול שלי?

לקריאה נוספת:

האתר של “עיר לכולנו”
בלוגרים למען דב חנין
דרור פויר על דב חנין
שוקי גלילי
יואב לרמן

והלינק הכי חשוב: אם, כמוני, איבדתם את הפתק עם מספר הקלפי שלכם וכתובתה באתר של חנין יש ווידג’ט חמוד שבו אתם מקישים מס’ תעודת זהות ומקבלים את כל פרטי ההצבעה שלכם ביום שלישי. שימושי גם לתומכי רון חולדאי.

נושאים: בשוטף

13 תגובות ל - “פוסט על הבחירות בתל אביב”

  1. רז-ש 9 נובמבר 2008 ב - 10:05 קישור ישיר

    שמעתי את דב חנין ב”חוג דשה” באונ’ ת”א. נשמע הגיוני, נבון וכבחירה הנכונה. יש בו משהו שמשדר הרבה אמפטיה שזה משהו שאי אפשר להגיד על חולדאי בכלל. רק מה, אני לא גר בת”א. תתפלאו יש אנשים שלא גרים בת”א. מצער, אבל עובדה. ת”א היא הבירה של גוש דן. אני חושב שכבר מזמן היה צריך לבחור ראש עיר אחד לתל אביב. וראש נוסף שיעמוד מעל כל ראשי הערים לגוש דן בשביל שיהיה מי שיקבל את ההחלטות הנוגעות לכולם. שכל הגוש הוא קריה אחת גדולה זה כורח המציאות על מנת לעשות שינויי תחבורה מרחיקים לדוגמא.
    בכל מקרה בהצלחה. ממה שבדקתי בכל הארץ +- הולך להבחר ראש העיר המכהן בכל עיריה בה הוא מתמודד להוציא את באר שבע שם ראש העיר נמצא במקום השני בסקרים. לדעתי מצב דברים זה מוכיח שיש כשל מהותי בשיטה. אבל זה כבר ליום אחר…

  2. האזרח דרור 9 נובמבר 2008 ב - 10:17 קישור ישיר

    כמה תיקונים ותוספות:

    בבחירות הבאות לכנסת תרוץ גם “התנועה הירוקה” – תנועה סביבתית שורשית שעוסקת בקיימות, ובצדק חברתי. מבחינת אוריינטציה כלכלית-חברתית ומדינית – היא בשמאל. הבשורות של חשיבה אחרת מבחינה כלכלית ודמוקרטיה יהיו גם שם (אני מקווה) והשאלה הגדולה היא אחוז החסימה – מצד שני גם עיר לכולנו היתה פעם תנועה קטנה ולא ידועה.

    מגדלים – מישהו הכניס את זה לראש של האנשים ומאז זה לא יוצא – מגדלים זה לא דבר סביבתי או חברתי. נכון שכביכול הם גורמים לציפוף אבל רק כביכול. בפועל מגדלים הם יקרים להקמה ולתחזוקה- מבחינות של משאבים, אנרגיה וכסף. ולכן הם מתאימים למגורים רק למאיון העליון. הם יקרים אנרגטית להקמה בגלל צורך מאסיבי בפלדה וזכוכית, והם יקרים אנרגטית לתחזוקה בגלל בידוד נמוך – מה שאומר הוצאות גבוהות על חשמל – 50% מצריכת החשמל בישראל הולכת על מיזוג אוויר. הם יקרים גם כלכלית גם בגלל הסיבות האלה וגם בגלל מערכות מורכבות יותר (כמו מיזוג אוויר , מערכות כיבוי מתקדמות, מעליות וכו’) – לכן ההמלצה של תוכנית ישראל 2020 היא לבנות 6-8 קומות ואחרים מדברים על 10 קומות. זו הדרך לציפוף ולא מגדלי יוקרה של 30 קומות.

    החל מפברואר 2008, יכול ראש עיר גדולה לשנות את הסדרי התחבורה בעיר שלו במטרה להקטין את זיהום האוויר (זה במקרה לגמרי חקיקה שחנין העביר במסגרת חוק שפוצל מ”חוק אוויר נקי). יעל גרמן מהרצליה לדוגמה משתפת פעולה עם משרד התחבורה מתוך כוונה להקים קו BRT בהרצליה (קו בודד – 29) – עם מיניבוסים שכונתיים להזנה – במקום הקו במתכונת הנוכחית של קו מאסף.

    החשש מהמודל של קוריטיבה הוא מובן, אבל זה דוגמה להצלחה של מודל – לא סיבה להעתקה אחד לאחד. לדומגה, השאלה אם באבן גבירול מה יהיה – רכבת תחתית, אוטובוס BRT, או רכבת קלה (חשמלית). תלויה גם בגורמים ממשלתיים וגם בראש העיר ובלחץ הפוליטי הציבורי שהוא מפעיל. לדוגמה הבעיה העיקרית היא לעבור מתחבורה מוטה רכב פרטי לתכנון מוטה תחבורה ציבורית – בין אם זה BRT, רכבת קלה או תחתית.

    יתכן שבשלב הראשון יהיה צורך ב-BRT באבן גבירול בגלל המחיר הזול (כך שלא חייבים לחכות לשינוי פוליטי במשרד האוצר)- בהמשך כאשר יהיה שינוי פוליטי ציבורי (כמו שלודגמה התרחש שינוי בדפוסי הנסיעה מרחובות בעקבות קיום הרכבת משם לת”א) – יזוזו גם דברים ברמה הארצית – ויהיה קל בהרבה לעבור לפתרונות אידאלים יותר (אולי) לרחוב כזה – כמו חשמליות (המודל של קוריטיבה מיושם בפורטלנד בצורה דומה אבל עם טכנולוגיות שונות מעט) – היתרון העיקרי הוא פוליטי – חשמליות או רכבת קלה תקועות כעת בגלל סכסוכים בין משרדים שונים ובגלל אינטרסים כלכליים. לחנין יהיה הרבה יותר קל לדחוף פתרון BRT במקום לחכות עוד כמה שנים להתחלות של פתרונות אחרים.

  3. אוטו פוקוס 9 נובמבר 2008 ב - 11:30 קישור ישיר

    פוסט מצויין. להלן פוסט שהעליתי עם סדרה של סרטונים קצרים בהם דב חנין בעצמו מציג את השקפת עולמו ותכנית הפעולה שלו. אלו אמנם לא סרטוני סלבס, אבל לפחות יש בהם תוכן. הרבה יותר תוכן וחזון ממה שחולדאי הציג לציבור בכל שנות כהונתו בפועל:

    http://autofocus.co.il/?p=239

  4. ברווז גומי 9 נובמבר 2008 ב - 12:16 קישור ישיר

    עוד קצת:
    – על מרצ. אתה לא מכיר את ג’ומס. לא יודע מי זה ולכן לא תצביע למרצ. למי אכפת שהוא בכנסת מסוף שנות השמונים, נחשב לאחד מהח”כים הטובים, החרוצים והמוערכים ביותר. אז מה אם הוא מיוזמי אמנת ג’נבה. אבל הוא צנוע ולא רץ לתקשורת עם כל השג, אז אתה מחליט שהוא לא טוב מספיק בשבילך. תבדוק קצת יותר על הרקורד שלו לפני שאתה פוסל אותו ואת המפלגה שלו, שחטאה הגדול ביותר היא שהיא גם עושה דברים בכנסת ולא רק בצעקות בתקשורת.

    – על חנין. אני מלא התפעלות מהקמפיין של חנין. מהאופן שבו הצליח עורך דין, שנמצא שנתיים בכנסת, שאין לו ניסיון ניהולי ממשי, למתג את עצמו בקהלים מסויימים כהבטחה הגדולה הבאה. מגיע לו על כך הרבה מחמאות. הוא עשה זאת בעבודה קשה, בקשר ישיר וגם עם פתרונות מעניינים וראויים לבדיקה.
    מודל התחבורה של קורדובה למשל, נראה לי אפשרי, לפחות בחלקים מסויימים של ת”א. אם אותם אוטובוסים יעברו בנתיב השמאלי, והתחנות יהיו במרכז הכביש, לא יהיה אף צורך לשנות את המדרכות.
    עם זאת, אני חושב שהאופוריה מוגזמת. ת”א היא עיר עם בעיות רבות, רובן אפורות וסיזיפיות. אני חושב שסדר יום חברתי להתנהלות נעימה לא יספיקו לחנין. מצד שני, אני לא אצטער אם באורח פלא הוא יבחר. גם אני סקרן לראות מה יהיה.

    – על חולדאי. הצד המכוער בקמפיין של חנין, לו שותף חנין עצמו, הוא בהשמצה הפרועה של ראש העיר הנוכחי. חולדאי הוא לפתע קפיטליסט חזירי, מפנק עשירים, הורס לעניים ובונה לעשירים, מי שהגדיל את הפקקים והעלה מחירים, ומי שהחריב את התרבות והשפה העברית.
    אני מסכים איתך במאה האחוז על היחס של חולדאי לתקשורת (ובעיקר לעיתון העיר, שנוא נפשו). אבל היחס הזה, והאנטגוניזם שהוא מעורר לא צריכים להסתיר את ההשגים של חולדאי כראש עיר, שהם משמעותיים הרבה יותר מרק שיפוץ וטיוח.
    הגעתי לת”א לפני 9 שנים. מאז העיר השתנתה ללא הכר ולא רק בצורה החיצונית שלה, כפי שכתבת. השינויים העיקריים שעשה חולדאי נגעו לכל תושבי ת”א, והיו – באופן יוצא דופן עבור פוליטיקאי בישראל – יסודיים ולא פופוליסטיים. חולדאי הרס רחובות לא רק כדי לשפץ מדרכות, שזה מה שרואים במבט שטחי, אלא כדי להחליף תשתיות רקובות. כשעברתי לעיר רוב החשמל עבר ברחובות על גבי עמודי חשמל מכוערים. היום הם מתחת לאדמה. שהגעתי לעיר כל חורף היו הצפות, בעיקר בדרום העיר. בשנים האחרונות נעלמו התמונות של רחובות שכונת התקווה מוצפים כאילו הייתה וונציה של המזרח התיכון.
    חוץ מזה ההשקעה בתרבות עלתה משמעותית. לא רק בבנייה אלא בהתערבות מבורכת וממשית. דוגמא עכשווית לכך אפשר לראות בבית ביאליק המחודש (כתבה בטיים אאוט האחרון). אני בטוח שיחד עם הבנייה בסינמטק תהיה השקעה גם בתוכן.
    אני מכיר בכירה במערכת החינוך של העיר, שמעידה שההשקעה בחינוך בעיר גבוהה מתמיד. כך גם ההשקעה ברווחה. ת”א עשתה למען עובדים זרים ופליטים יותר מכל עיר אחרת (מה שגם עורר לא מעט התנגדות).
    בראיון לטיים אאוט, חנין טוען שחולדאי רואה את ת”א כאל חומרה, מופרטת לדברים הקטנים כגון תשתיות. הוא לעומת זאת רואה את התוכנה, האנשים. זה נשמע מאד יפה על הנייר, אבל אני מאד שמח שראש העיר מטפל בדברים הקטנים המהותיים שמפריעים לי.

  5. פול 9 נובמבר 2008 ב - 12:33 קישור ישיר

    פינת ההתקרצצות הקטנונית: לא חורטים על דגל.

  6. אביגיל 9 נובמבר 2008 ב - 12:42 קישור ישיר

    ברווז,

    פגשתי את ג’ומס בזמן הבחירות לראשות מרצ והתרשמתי ממנו עמוקות. גם בבחירות הקרובות אתן את קולי למרצ, לא רק בשל ג’ומס אלא מכיוון שזו המפלגה היחידה שאומרת דברים שאיתם אני מסכימה בלב כמעט שלם. אבל מה? שהיא אומרת אותם בשקט. עובדה היא שעד שלא נכחתי בחוג בית איתו לא ידעתי כלום על ג’ומס חוץ משמו. צעקות בתקשורת אינן דבר של מה בכך. בתור המפלגה שאמורה לייצג את השמאל הישראלי מקומה של מרצ, ושל העומד בראשה, בתקשורת, בצעקות שבר על מה שקורה למדינה הזו ובהעמדת אלטרנטיבה מול הבוחר ללבני/ברק/נתניהו. יותר מפעם אחת אמרו לי אנשים שפעם היו מצביעים למרצ אבל עכשיו לא מכיוון שזו כבר לא מפלגה ששומעים ממנה, ורובם, שלא כמו יאיר, לא ינטו שמאלה אלא למרכז או לפתק הלבן. עשייה היא דבר חשוב ומבורך, אבל בפוליטיקה במיוחד צריך גם לדבר בקול רם.

  7. האזרח דרור 9 נובמבר 2008 ב - 13:19 קישור ישיר

    לברווז – מוסכם שחולדאי עשה והרבה. וזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על ראשי עיריות רבים שיש.

    מצד שני – כן יש הרבה ביקורת וחלק ממנה מוצדק.

    לדוגמה האדישות כלפי תשובי שכונות הארגזים וכפר שלם – כפי שאפשר לראות גם בעדויות חברי הכנסת בדיון בוועדת הכלכלה.

    בישראל זה לא מאוד מוכר, אבל יש מה שנקרא חזון עירוני – לאן העיר הולכת. ובזה הכשלון הגדול של חולדאי. אם הוא היה קפטן של ספינה, אי אפשר להאשים אותו בכך שהוא לא מנסה להזיז את הספינה – השאלה היא לאן?

    לדוגמה – העיר הפכה באמת ליותר עשירה – בגלל שינויים שחולדאי עשה כדי למשוך עשירים, וגם בגלל סיבות אחרות לגמרי כמו פריחה של ההיטק, והמגזר הפיננסי, התחזקות ערים מרכזיות בעולם, החלשות של ירושלים, ההגירה של הצרפתים, בועת נדל”ן ועוד – מכאן שבאמת יש כסף לדברים שונים כמו שיפוץ תרבות וחינוך.

    עם זאת התקציב היחסי של חינוך דווקא ירד יחסית ל1997, ותקציב הסביבה של העיר נשאר באותה רמה עלובה – 0.2 אחוז – פרוט כאן http://citydov.org/?p=963

    חודלאי לא ניסה בכלל לקחת את העיר לכיוון מקיים יותר או שהולך באמת לפי העקרונות של “עירוניות מתחדשת” – וזו ביקורת מאוד לגיטימית בעיני – הוא מנווט את הספינה לכיוון הלא נכון.

    כשמישהו בא עם רעיונות אחרים שנוסו בהצלחה בעולם – התגובה העיקרית של התקשורת ושל חולדאי היא “זה לא יכול להיות, זה הרפתקני, זה לא בסמכויות ראש העיר ועוד”. דוגמה למה זה לא נכון אפשר לראות אצל יעל גרמן מהרצליה, שעם כל ההבדלים בין הערים הולכת בכיוון שחולדאי בחר שלא לקחת.

  8. עמיצי 9 נובמבר 2008 ב - 13:21 קישור ישיר

    לגבי קורטיבה, גם אני כחבר ב”עיר לכולנו” הבאתי מחאתי כנגד ה-ביארטי באבן גבירול, אולם לבסוף שוכנעתי שאפשר ליישם אוטובוסים ותחתנות בגדלים שונים בהתאם לרחוב ולאו דווקא את המפלצת האימתנית הנראית בתמונה של קורטיבה שכפי שנאמר תהיה מוצלחת באמת בדרך נמיר ובכבישים גדולים אחרים. כהשלמה, מוניות שרות הן פתרון מסויים ולא לשכוח שהעיריה גם יכולה עדיין לקדם את הרכבת התחתית שתוקם עד סוף הקדנציה הראשונה של חנין.

  9. עדן 9 נובמבר 2008 ב - 13:48 קישור ישיר

    לאזרח דרור:
    לגבי התנועה הירוקה – אתה בטוח שמה שאנחנו צריכים עכשיו זה עוד מפלגה קטנה שלא תעבור את אחוז החסימה ותגזול קולות מהשמאל המדולדל ממילא ? הרי בכל מערכת בחירות יש גם את “עלה ירוק” שבאופן קבוע מבזבזים לשמאל כמעט מנדט שלם.
    מבחינתי, לאחר שבפעמיים הקודמות הצבעתי עבודה הגעתי עכשיו למסקנה שאני לא מסוגל לתת יותר את קולי לאנשים כמו פואד, שלום שמחון ובוז’י הרצוג ולכן הפעם אצביע מרץ.
    בבחירות העירוניות – חנין כמובן. אין שום התלבטות.

  10. דני 9 נובמבר 2008 ב - 16:30 קישור ישיר

    בלי קשר לבחירות המקומיות (בהן אצביע כמוך מתברר), ולמרות שנכון לנקודת הזמן הנוכחית גם אני לוקח צעד שמאלה לחד”ש – ראוי לאמר שדווקא פרישתו של ביילין ועלייתו של ג’ומס ואולי גם אילן גילאון חזרה לפרונט היא מהלך משמח.

    מדובר בשני פרלמנטרים מהמדרגה הראשונה, שקורצו מאותו חומר כמו חנין – פעלתנים, מתמצאים בפרטים, נוכחים בועדות ובעלי תפיסת עולם כלכלית שמאלית ומגובשת.
    אם זה הכיוון שמרצ תבחר ללכת אליו אחרי הזנחה מרובת שנים של האג’נדה הכלכלית יתכן בהחלט שגם אני בכל זאת אקח “צעד אחד אחורה”.

  11. דרורית 9 נובמבר 2008 ב - 19:37 קישור ישיר

    א. ביום שלישי מצביעה לדב חנין.
    ב. אתמול משיחה עם חבר שהוא חבר הנהלת מרצ הבנתי ממנו שיש כמה שמות של אנשים רציניים מאוד שעומדים להצטרף לתנועה לקראת הבחירות בפברואר 2009. נשמע מסתורי משהו ודי מעורפל, אבל אני מצפה לראות על מה ובמי מדובר.
    ג. אם הצבעת ב-1992 למרצ, בצורה עקיפה כזו או אחרת נתת את קולך ליצחק רבין ז”ל. זה אומר שמועמד שבעקיפין הצבעת לו נבחר. יש תקוה לדב.

  12. האזרח דרור 9 נובמבר 2008 ב - 22:15 קישור ישיר

    לעדן:

    בטוח רק המוות.

    אני די בטוח שחסרה בארץ התארגנות כמו “עיר לכולנו” ברמה הארצית, ולדעתי יש מספר סיבות ש”התנועה הירוקה” תהיה כזו
    – אג’נדה חדשה – ולא משהו דמוי מרץ עלה ירוק או הירוקים, אלא תפיסה יותר עשירה, יותר הוליסטית ויותר מעודכנת – עם יותר קשר (אני מקווה) לנושאי כלכלה וחברה.

    – דגש על דמוקרטיה פנימית, שיח פנימי ושיתוף האזרחים

    אם התנועה הירוקה תקפיד על הדברים האלה , כמו גם על נכונות לריצה לזמן ארוך (ולאו דווקא זכייה בבחירות הקרובות) – אני חושב שהיא תכניס מימדים שאין כרגע בפוליטיקה.

    אני חושב גם שלמפלגה כזו יש סיכוי קצת לשבור את הקווים הרגילים של הצבעה – למרות הקו השמאלי, ולגייס לדוגמה אנשים שהם מאוכזבים מהמערכת הפוליטית הנוכחית המושחתת – ולא ממש מצביעים לאף תנועה – אלא אם סופרים הצבעות כמו לגימלאים. אם זה יהיה בנוי בצורה נכונה (שקיפות, דמוקטריה פנימית, שיתוף) – יש סיכוי שזה יהיה תנועה פוליטית שיש לה (גם) נציגים בכנסת ולא סתם רשימת נציגים שברגע שהם משתעלים המפלגה מתפרקת (ד”ש, שינוי, הגימלאים וכו’).

    כמה היא תצליח לעמוד בציפיות שלי וגם להשיג את התקוות שתארתי וגם להצליח במבחן האלקטורלי – ימים יגידו.

  13. דורון 9 נובמבר 2008 ב - 23:41 קישור ישיר

    אם להוסיף את השנקל שלי לדיון, אז גם אני התלבטתי קצת בימים האחרונים.
    פתאום היה נראה לי שחולדאי, שאגב קפץ השבוע מניוטרל ישר להילוך רביעי בהופעותיו בתקשורת (קירשנדון, טיים-אאוט ובטח היו עוד כמה שלא ראיתי), היה דווקא ראש עיר לא כל כך רע. גם אני, למרות גילי הצעיר והוותק העוד יותר צעיר שלי בת”א (פחות מ-5 שנים), זוכר איך העיר נראתה לפני 10 שנים ויודע להעריך את ההשקעה בתשתיות ובבניה (וגם בשימור מבנים). אבל אז נזכרתי בכפר שלם, ובכך שאם גבעת עמל ב’ (תחפשו בגוגל, אולי תמצאו) לא היתה ממוקמת מטר וחצי משיכון בבלי ומאיילון, כנראה שגורלה היה דומה. נזכרתי גם במגדל נוה-צדק, שלמרות דברי חולדאי שהמהלך אושר לפני כהונתו, אסור היה לתת לו לקום. וגם ב”נתיבי האופניים” נזכרתי – לצייר אופניים על מדרכות רחבות יחסית, זה לא “להכשיר” מסלולי אופניים. זה רק להוריד את האופניים מהכבישים אל המדרכות, ומסכנים הולכי הרגל. ונזכרתי גם שמי שרץ מול חולדאי הוא כנראה הפוליטיקאי שאני הכי מעריך כרגע בארץ (ושוב הערת שוליים: את ג’ומס אני דווקא מכיר יחסית טוב, אפילו יצא לי להיות באירועים איתו כמה פעמים, ואין ספק שמדובר באדם ופעיל ציבור יוצא מן הכלל). בקיצור, גם אם חולדאי לא היה נורא כמו שנוטים לפעמים לעשות ממנו, אני מאמין שחנין יכול להיות הרבה יותר טוב. ואם לא, בבחירות הבאות נבחר במישהו אחר.
    ואגב אחרון, ההצבעה שלי ל”כל העיר” לא עמדה בספק גם כאשר חשבתי ברצינות להצביע לחולדאי.


השאירו תגובה