טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 24.10.2013
אחת לכמה שבועות זה קורה. אני קורא לזה: The Purge. בבת אחת מפנים בעלי בתי הקולנוע כמות נכבדת של סרטים רצים מהמסכים. סוג של "סוף עונה", עושים מקום על המדפים לסרטים שתכף יבואו. בשבוע שעבר היו בטבלה 35 סרטים. השבוע נכנסו ארבעה סרטים חדשים (שניים שעלו השבוע ועוד שניים מהשבוע שעבר), והגענו ל-32 סרטים. כלומר, שבעה סרטים עזבו את המסכים.
מסרטי השבוע תמצאו בטבלה את "חיי עם ליברצ'ה" של סטיבן סודרברג, סרט קולנוע שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן, לא מצא מפיץ אמריקאי, הוקרן בבכורה ב-HBO, אבל בשאר העולם מוצג בקולנועים. באמריקה זה פוסל אותו מלהתחרות באוסקרים, וכך קורה – לדעתי, לראשונה – שסרט חדש מופץ בארץ כשבכרזות מסופר לנו שהוא זוכה 11 פרסי אמי. ואכן, בטקס האמי שהתקיים באחרונה, הוא היה סרט הטלוויזיה המוביל – סרט, במאי, משחק וכל קטגוריות העיצוב.
ולצידו, "כידון" של עמנואל נקש (או, כפי שהוא מוכר בציבור, "הסרט עם בר רפאלי"). חידוש ישראלי: קומדיית פעולה וביון, שמושפעת לא מעט מ"אושן 11", של אותו סטיבן סודרברג מהפסקה הקודמת.
אחד מהם נמצא בשליש העליון של הטבלה, השני נמצא בשליש התחתון. אבל מי זה מי? הנה הטבלה, שמכילה לא מעט תזוזות מטה ומעלה של סרטים נוספים:
הסרטים שעזבו השבוע הם ברובם ישראליים. "פלאות" של אבי נשר סיים את הסיבוב שלו בבתי הקולנוע. בדרך הוא אסף 135,000 צופים (כולל הקרנות טרום בכורה), וקיבל ממני את פרס "אצבע הזהב" לסרט השנה; "הנוער" של תום שובל חזר מפסטיבל לונדון ועזב את המולטיפלקסים עם 20,000 כרטיסים ביד. עכשיו הוא יתחיל, מן הסתם, את סיבוב הסינמטקים שלו, שם הוא יימצא את הקהל הטבעי לו יותר; "עד סוף הקיץ" של נועה אהרוני, גם ירד.
אגב סרטים ישראליים: זהו ככל הנראה השבוע האחרון של "מי מפחד מהזאב הרע" בצמרת הטבלה. הסרט עבר השבוע ברוב בתי הקולנוע לפאזה של הקרנות חצות בלבד (בסינמה סיטי הוא עדיין מוקרן כרגיל). גם "לצוד פילים" תכף יורד ("פנתר לבן" יחליף אותו, כי יש חוק שימור סרטים-עם-שמות-של-חיות בסינמה סיטי).
עוד סרטים שירדו: "Red 2", "ג'ובס", "בתוך הערפל".
"תוכנית בריחה" עם שוורצנגר וסטאלון, שעלה ללא הקרנות בשבוע שעבר, נצפה השבוע על ידי שלושה מבקרים שמיקמו אותו במקום ה-25. וגם "קארי" המחודש נכנס השבוע לטבלה, הישר למקום האחרון (שהתפנה עם ירידתו של "ג'ובס"). "קארי" הוא רימייק לסרט של בריאן דה-פלמה מ-1976. דה-פלמה, עם סרטו החדש, עדיין נמצאים במקום ה-24.
שימו לב ל"קפטן פיליפס", שקיבל עוד ארבעה וחמישה כוכבים וזינק למקום החמישי השבוע. גם "יסמין הכחולה" עלה, ו"דון ג'ון" ירד.
קטנוניזם לאיתן- גנדולפיני לא היה יהודי ולכן הוא מת. או הלך לעולמו. אבל לא נפטר.
* עולם משונה עולם ההפצה שלנו. לפעמים מגיעים לבתי הקולנוע סרטי טלויזיה. הנה, לפני עשור בערך, הוקרן בארץ סרט זוכה פרסי אמי וגלובוס הזהב (בקטגוריית סרט הטלויזיה) על החיים של פיטר סלרס בכיכובו של ג'פרי ראש (לא ראיתי). והיה גם את שש השעות האיטלקיות של "קסם הנעורים", ואת "הממלכה 1+2" של לארס פון טרייר, כך שהמקרה של הסרט של סודרברג הוא לא היחיד, ולא לראשונה (וזה רק בשליפה. אני בטוח שאם אפשפש בזכרון אמצא עוד דוגמאות).
* "כידון" הוא סרט שעושה את העבודה בעיניי, כלומר: הוא מצחיק. אבל הוא כל כך אדיוטי ומטופש, וכל כך מפוזר תסריטאית, שהוא סרט נחות לאין שיעור מההצלחה הגדולה של רשף לוי. שלושה כוכבים נתתי לו.
* "חיי עם ליברצ'ה" הוא סרט שמאוד הרשים אותי הפקתית, אבל מצאתי בו בעיות תסריטאיות, ועם כל הכבוד, נדמה לי גם שמייקל דאגלס הגזים קצת עם המניירות ההומואיות שלו (אחרי שראיתי את הסרט נכנסתי קצת ליו-טיוב לראות קטעים של ליברצ'ה האמיתי. הוא לא דיבר ככה). גם לסרט של סודרברג נתתי בסוף שלושה כוכבים. (כתבתי על שני הסרטים בבלוג שלי, בניק-לינק)
* תראה איזה עולם. בשבוע הבא עולים 6-7 סרטים, אף אחד מהם לא מעניין אותי. ובעוד שבועיים מגיעים הסרטים המעניינים באמת: הסעודי שמאוד סביר שיהיה מועמד לאוסקר (ומגיע לו), "כוח משיכה" שאמור להיות מדהים, "שרקייה" הבדואי המעניין (ראיתי מזמן. יפה אבל עקר), הסאטירה הפוליטית החביבה עם טוני סרוויו שקיבלה את השם העברי המטומטם "יחי ההבדל הקטן" (גם ראיתי. חביב ומשעשע, אבל חסר שיניים), וגם את הסרט האחרון שג'יימס גנדולפיני הגדול עשה לפני שנפטר (אני לא סובל את הבמאית, אבל אני אלך לראות כדי לכבד את הנפטר).
אבל כל אלו בעוד שבועיים. יש לי עכשיו שבועיים יבשים בלי הרבה מה לעשות.
* "פנתר לבן" מגיע עוד 3 שבועות. סרט נהדר. כדאי מאוד לראות.
=====================
רוה לאיתן: לא אופייני לך, אתה בד"כ חד אבחנה יותר: ליברצ'ה – למרות כל התלבושות והתכשיטים – עשה הכל כדי להסתיר מעיניי הציבור את זהותו המינית (ודי מדהים שהוא הצליח, במבט לאחור). לכן זה ניואנס עדין וכנראה מדויק בעבודה של סודרברג ודאגלס על ההבדל בין גינוניו בבית, ללא התחפושות, ובין אלה על הבמה ובטלוויזיה.
מלים חמות לשניים- נטע אלכסנדר (בלוג "הארץ" המצוין) ואבנר שביט-
על הילול מוצדק ל"סוף" המהנה ומצחיק מאוד. ו 3 כוכבים (נטע טיפה יותר) מוצדק לליברצ'ה. רגעים יפים, אבל כסרט- סטטי ומשעמם.
חייב לצנן מעט את "אסירים"- פה לטעמי מדובר בביצוע (בימוי ומשחק) נהדר לסיפור בסך הכל – מעט שיגרתי מידי (בלש מסור וקרוב המשפחה הרוטן על הפשע\אי פיתרונו), ועם זאת לעתים הזוי מידי בחלק מהתפניות.
ותגידו, פספסתי משהו עם "קיסר חייב למות" ?
אין שם שום אלמנט של רגש או סחף בעיניי. טוב נעשה אם נקדם יותר סרטים כמו- "קריאה" (האלי בארי), "סוף", "כותבים" (של ג'וש בון), הימים האחרונים (ספרדי. צרפת וספדר מהאהובות עליי), "יריה אחת" (של דיויד רוזנטל), על פני סרטי אומנות שחלולים (חלקם !!) מרגש ומדמויות כמו גלוריה (דרום אמריקאים- מעייפים), אפסטרים קולור, לפני חצות. והרבה וודי אלן מהעבר.
מדוע קליין לא מופיע בטבלת המבקרים?