סינמסקופ 452: "מבעד לעדשה", "הטבעת", "קנה סוכר", "ניקל בויז"
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
הירשמו לעדכוני המייל של ״סינמסקופ״
תגובות אחרונות
סינמסקופ בפייסבוק
פוסטים אחרונים
סינמסקופ בטוויטר
תגים
3D
אבי נשר
אווטאר
אוסקר 2009
אוסקר 2010
אוסקר 2011
אוסקר 2012
אוסקר 2013
אוסקר 2014
אוסקר 2015
אנימציה
ארבעה כוכבים
ביקורת
גיבורי על
דוקאביב
האחים כהן
האקדמיה הישראלית לקולנוע
הספד
הערת שוליים
וודי אלן
טבלת המבקרים
טריילרים
יוסף סידר
כריסטופר נולן
לייב בלוג
מדע בדיוני
מוזיקה
מלחמת הכוכבים
מפיצים
נטפליקס
סאנדאנס
סטיבן ספילברג
סיכום חודש
סרטים קצרים
סרטי קיץ
פודקאסט סינמסקופ הקצה
פיקסאר
פסטיבלים
פסקולים
קולנוע ישראלי
קולנוע ישראלי עצמאי
קולנוע תיעודי
קטנוניזם
שוברי קופות
תסריטאות
אני יודע שזה לא מקובל, אבל כתבתי ניתוח של סצנת הסיום של מועדון קרב וחשבתי שיהיה מעניין לפרסם את זה ואולי התפתח דיון סביב הסרט הגאוני הזה. כל ביקורת על הניתוח תתקבל בברכה.
אנרכיה או קפיטליזם? מה עדיף?
כדי לנתח את הסצנה הסופית צריך קודם כול להבין את המשמעויות הנסתרות של הסרט, את האמירות שלו, את הפילוסופיה שלו. בלתי אפשרי יהיה לא להתייחס לשאר חלקי הסרט. אני אנסה לגעת בכמה שיותר אספקטים מרכזיים בהם הסרט דן ובכך אולי להבין מה הסצנה הסופית אומרת.
לכל אורכו של הסרט, או יותר נכון בחלקו הראשון של הסרט (עד שמתגלה הטוויסט), הפילוספיה העמוקה של מועדון קרב כבר נגלית אלינו. ג'ק יוצר את טיילר כי נמאס לו כבר מהחיים הרגילים, נמאס לו מהיותו קונפורמיסט. טיילר, האלטר אגו של ג'ק, מייצג את ההפך הגמור ממנו- הוא חתיך, אין לו גבולות, הוא מזיין את מי שהוא רוצה, ובקיצור, הוא האנטי-תזה של ג'ק. דרך הקמת המועדון, מוצגת לנו תורת הפילוסופיה של טיילר, אשר מוצג כנון-קונפורמיסט, כאיש בעל ביקורת נוקבת על החברה המערבית, כאחד שרוצה ליצור אנרכיה בעולם, כאחד שתוקף את תרבות הצריכה, את הגלובליזציה. אך האומנם? האם המסר האמיתי של היוצרים הוא רק נגד תרבות הצריכה, נגד המודרניזציה, נגד הקפיטלזים ובעיקר, נגד הקונפורמיזם? אני טוען שזה גם לא וגם כן. זהו בהחלט אחד מן המסרים של הסרט, אבל הוא לא היחידי וגם לא המרכזי. המתכון לדעתי להבין את המשמעויות הנסתרות של הסרט הוא אכן הסצנה האחרונה של הסרט, אך בלתי אפשרי להתייחס לסצנה האחרונה מבלי להתייחס לטוויסט, שאומנם מתגלה כמה סצנות לפני זה, אבל הוא חלק מהותי מהסצנה הסופית.
יש לא מעט אנשים ששנאו את הטוויסט, שחושבים שהוא גימיקי, ושהמסר היה עובר גם בלעדיו. אם אותם האנשים חושבים שהמסר היחידי של הסרט הוא נגד תרבות הצריכה, אז הם צודקים. אך כאמור, הוא לא המסר היחידי, ומי שטוען אחרת מראה על חוסר הבנה בסיסי של היצירה, כי אחרת, בשביל מה הטוויסט? הטוויסט בא להציג עוד אספקטים ורעיונות שהסרט נוגע בהם, להעמיק את המסר (כי, מצטער, מסר רק נגד תרבות הצריכה הוא די פשטני, ונראה בעשרות סרטים לפני כן, ובטח לא בגלל זה מועדון קרב נחשב לאחד הטקסטים הקולנועיים החשובים והעמוקים של השנים האחרונות), ובעיקר לתת מורכבות ועומק לדמויות וליצירה. כאמור, הטוויסט הוא המרכיב הכי חיוני להבנת הסרט. הטוויסט נוגד את כל מה שהסרט טען עד לאותה נקודה, אך מנגד הוא גם משתלב מושלם עם החלק הראשון. מועדון קרב בראש ובראשונה עוסק באדם, בפרט. הוא מתמקד באדם אשר ממציא לעצמו אישיות נוספת, ודרך הקמת מועדון קרב ודירדן טיילר, אנחנו למדים עוד ועוד על הדמות הראשית. המועדון עצמו לא במרכז, הסיפור הוא לא על המועדון, אלא על ג'ק, והטוויסט גורם להבין את הדמות הראשית בצורה הכי עמוקה וטובה שיש. לאחר שג'ק מבין שהוא וטיילר הם אותו אדם, הוא מבין שהוא יכול לקחת אחריות על חייו, ויותר מזה- על הפרוייקט הכה הרסני, שהוא זה שבעצם יצר. הוא מנסה בכל כוחו למנוע את קריסתם של הבניינים (פונה למשטרה, מנסה להציל את מרלה), אבל הוא לא מצליח. הוא מבין שכדי לקחת אחריות אמיתית על חייו הוא צריך להתעמת עם האלטר אגו שלו, טיילר. העימות מגיע לשיא בסצנה הסופית, שם ג'ק מבין לעומק את משמעות העובדה שטיילר הוא מחשבה פסיכוטית, שהכל בראש שלו ובעיקר הוא מבין שההרס העצמי לא טוב, והרצון לקחת אחריות על המעשה הנתעב, הרצון להיות התודעה השולטת, הוא זה שגורם לטיילר להעלם. נכון, ניסיונו של ג'ק להציל את קריסת הבניינים נכשל, אבל הוא השיג את השליטה על חייו ומעכשיו הוא האחראי היחידי למעשיו.
כשנכנסים לעומקה של היצירה מוצאים המון משמעויות פילוסופיות בטוויסט. מלבד זה שהטוויסט גורם לדמות של ג'ק להיות הרבה יותר עמוקה ומורכבת, ויחד עם זאת גורם לדמות לעבור סוג של זיכוך והתבגרות, הטוויסט עוזר גם להבין את מסריו העמוקים של הסרט ומרכיב את הפאזל שפינצ'ר יוצר.
כאמור, בכל חלקו הראשון, הסרט יוצא נגד תרבות הצריכה, נגד הקפיטליזם, ומעביר ביקורת נוקבת וקשה נגד המודרניזציה. יותר מזה, ג'ק יוצר את טיילר מכיוון שנמאס לו להיות קונפורמיסט, נמאס לו לקנות דברים מאיקאה. כשהסרט מתקדם יותר ויותר וג'ק מבין יותר את חומרת המצב, הוא קולט שהוא זה שבעצם אחראי להכול ורוצה לבטל הכול. הוא רוצה לחזור לשגרה. הוא רוצה את השיפור העצמי, ולא את ההרס העצמי, ולכן אם עד לאותה נקודה ניתן היה לחשוב שהסרט אך ורק מטיף כנגד הקונפורמיזם, הטוויסט, ובעיקר הסצנה הסופית, בה ג'ק לוקח אחריות על מעשיו ואומר "זה יותר מדי, אני לא רוצה את זה", מוכחים אחרת- אנחנו צריכים את הקונפורמיזם, אנחנו צריכים את תרבות הצריכה. אי אפשר להתקיים בלי זה. כבלי הקונפורמיזם הם אבסולוטיים, וכל מרד נגדם, יגרום לכאוס. כלומר, האדם חייב להישאר קונפורמיסט, צרכן. המסר כאן הוא הפוך על הפוך. פינצ'ר שובר את המוסכמות של הסרט הרגיל וטוען שלא צריך להאמין לכל מסר שיש בסרט. זה הכל מניפולציה, וכדי להבהיר את התמה שלו, פינצ'ר דואג לכל אורכו של הסרט להזכיר לנו שאנחנו צופים בסרט, הן אם זה בגלל הפריימים של בראד פיט שנשתלים בתחילת הסרט, או הסצנה בה ג'ק מסביר במה טיילר עובד, וכמובן הפריים המפורסם של הסרט, בו רואים זין, ובכך הוא גם נוקט עמדה חריפה כנגד הסרטים ההוליוודים, מכוון שהם תמיד מנסים לגרום לצופה להאמין שהכול אמיתי, הסרטים שלהם לוקחים את עצמם מאוד ברצינות, וכל זאת בעזרת מניפולציות קולנועיות. הוא טוען שהכל בדיה, והטוויסט, מעצם היותו טריק תסריטאי, עוזר להבהיר את המסר ובכך גם גורם לצופה להרגיש מרומה, דבר שמגביר עוד יותר את המסר שכל זה בדיה.
יש שיגידו שכל זה היה מועבר גם בלי זה שהבניינים התפוצצו, שטיילר בעצם ניצח (מכוון שיש עכשיו כאוס בעולם) ושואלים למה היוצרים החליטו לפוצץ את הבניינים. ואני עונה להם שזוהי ההחלטה היחידית שהיוצרים היו יכולים לקבל, כי אחרת כל המסר היה מתפספס, היינו מקבלים עוד סרט הוליוודי עם סוף קיטשי של הפי אנד. ההתפוצצות של הבניינים מעצימה את המסר, ואף ניתן לראות בה עוד אספקט שפינצ'ר נוגע בו- ללא קריסתם של הבניינים, היינו חוזרים לנקודת ההתחלה, בו הקפיטליזם עדיף על האנרכיה, אולם ההתפוצצות של הבניינים היא משהו סימבולי אשר טוענת שגם האנרכיה וגם הקפטליזם הוא חרא. הסרט לכל אורכו מתמקד באנרכיה ובקפיטליזם ושואל מה עדיף- בהתחלה הוא מציג באור שלילי את הקפיטליזם ואת השעבוד למוצרים וכסף ובאמצעות המועדון הוא מוצא שהפתרון זה אנרכיה וכאוס, אך בסוף הוא שולל גם את זה בכך שהוא מראה כמה הדרך הזאת דורסנית והרסנית. אז מה האלטרנטיבה האחרת? הסרט אומנם לא עונה על זה ומשאיר את הסוף פתוח, אך ניתן לראות בהחזקת הידיים של ג'ק ומרלה משהו מעודד. יש עוד סיכוי לעולם טוב יותר, והאלטרנטיבה צריכה להיות משהו באמצע, בין האנרכיה לקפיטליזם, לא משהו קיצוני מדי, משהו שמושתת על ערכים ואהבה.
גם לאנרכיה וגם לקפיטלזם יש ערכים. מועדון קרב לא היה אנרכי = היה בו סדר ומשמעת קפדניים.
~פיהוק~ כל כך 1999 , מי כותב על אמריקן ביוטי?
אבל הווידגט מגניב אש
יאיר הפעם איחרת. התסריט המלא של האביר האפל הופיע להורדה חוקית ברשת כבר בחודש אוגוסט. כמו שאמרת ההשקה המחודשת הזו היא רק תרגיל יחצני כנראה. לדעתי אפילו בזמנו כתבתי על זה פוסט. אני אנסה לחפש יותר מאוחר מאיזה תאריך הקובץ אצלי.
Thanks pal. It was nice hearing
Excellent info over again. Thanks a lot!