"גוף השקרים", הביקורת
פורסם ב"פנאי פלוס", 18.11.2008
השוט הראשון של "גוף השקרים": פניו של אלון אבוטבול. נחמד מאוד. בזכות קולו העמוק ופניו שמשדרים רוגע מתמיד אבוטבול מגלם ב"גוף השקרים" ארכי-טרוריסט שככל שהוא נינוח יותר כך הוא מפחיד יותר. ולצד אבוטבול: עלי סולימן, קייס נאשף (שניהם בוגרי "גן עדן עכשיו") ולובנה אזבל ("זרים"). כל עוד יש מלחמה בעירק וכל עוד הממשל האמריקאי, והוליווד בעקבותיו, רצים באמוק אחרי המלחמה בטרור, יחיו שחקנים הישראלים והפלסטינאים ברווחה. ברק אובמה עשוי להיות מכת מוות לקולנוע הישראלי. וכך "גוף השקרים", לצופה הישראלי (וגם לאמריקאי), נראה כמו פרק חדש במיני-סדרה שאף אחד לא רוצה לראות על מעללי הביון האמריקאי הקלולס במזרח התיכון: מ"חקירה מעבר לקווים" (עם יגאל נאור) דרך "הממלכה" (עם עלי סולימן) הסרטים האלה זהים בעלילתם ובאמירתם, סרטים שמטרתם ללמד את האמריקאים ענווה ושיעור ב"אהבת לרעך כמוך" (או: “תראו איך זה מרגיש כשאנחנו עושים לכם האמריקאים מה שאתם עושים לנו הערבים"). ואת כל זה הסרטים האלה מנסים להפוך גם למותחני פעולה. ואחר כך מתפלאים שהקהל נשאר בבית. את כל מה ששלושת הסרטים האלה אומרים, “סוריאנה" כבר אמר קודם, ובצורה מגובשת ונבונה יותר. ובעיקר: כדרמה פוליטית מורכבת אמיתית, ולא כניסיון ליצור סרט פעולה על מסרים מאוד מעורפלים. "גוף השקרים" הוא כמו "השתולים" בעירק, רק בלי התנופה הפסיכוטית של מרטין סקורסזי, ובמקומה בימוי סטנדרטי ואלגנטי למדי – אך נטול אישיות – של רידלי סקוט. כמו עם "בלק הוק דאון", סרט קודם של אותו רידלי סקוט, גם "גוף של שקרים" נע באופן לא יציב בין רגעים של גזענות מביכה ובין השפלה מוחלטת של כוחות הכיבוש האמריקאי השאננים.
אופטופיק: התפרסמה תוכניית דצמבר של סינמטק תל אביב. ההקרנות של "סינקדוכה" יחלו ב-9/12. יהיו גם הקרנות של "רייצ'ל מתחתנת" של ג'ונתן דמי (הקרנה אחת בלבד) ושל "מוות באהבה" של בועז יכין (כהמ הקרנות) – עוד תוספות למועדון הגנוזים (זה נחמד שמקרינים סרטים כאלה בסינמטק, אבל זה מתחיל להדאיג: האם מפיצים מחליטים לא להפיץ סרטים כי הם אומרים 'טוב, אנחנו לא רוצים להשקיע בו אבל כבר יש לנו עותק אז בואו נזרוק אותו לכמה הקרנות בסינמטק' וקלה ידם על ההדק?).
כן, נכון. מצד שני : לפחות יש לנו צ'אנס לראות את הסרטים האלו על מסך גדול (ולא בעזרתם המפוקפקת של "סרטי ליאור").
ואני מאוד שמח על שבוע הקולנוע הספרדי, שחוזר אחרי היעדרות של כמה שנים. בין היתר, יוקרן שם "בית היתומים", שעוד לא ראיתי, ואני מאוד מסוקרן ממנו (ועוד בהקרנת חצות !), ו"אובבה", סרט שראיתי בפסטיבל ירושלים לפני שנתיים, ומאוד אהבתי (סוג של "טווין פיקס" ספרדי).
לגבי "רייצ'ל מתחתנת" – מצד אחד, אני קורא על זה בעיקר דברים טובים (ובעיקר לגבי אן האת'אווי), אבל מצד שני, מקריאת התקציר, זה נשמע יותר מדי כמו "אשה תחת השפעה". מישהו ראה ?
http://www.youtube.com/watch?v=ZtGRndF0EMs
משעשע
שבוע הקולנוע הספרדי הוא אחת הבדיחות הכי גדולות ששמעתי לאחרונה.
יאיר, אתה לא חושב שהוא ביזיון?
לגמרי אופטופיק: WTF!
http://www.huffingtonpost.com/2008/11/20/sarah-palin-holds-news-co_n_145375.html
אוף שמוף:
בן סטילר היה אמש בפרמיירה למדגסקר 2 בגלובוס מקס בנתניה והעולם שותק?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3626933,00.html
כמה דברים :
ראשית, וולווט יקרה, למרות שיום ראשון הוא יום המנוחה שלך, אני מניח שראית היום עיתונים, ושהעולם לא כל כך שותק. בן סטילר בתפקיד הנערה בבגד ים בעמוד האחורי של ידיעות/מעריב. לפחות לגבי "מדגסקר" – זה המקום שמגיע לו.
לגבי שבוע הקולנוע הספרדי – בתור אחד שמאוד אוהב קולנוע ספרדי, וחושב שיש שם הרבה יותר מרק אלמודובר, אני מאוד שמח שהוא חוזר (אחרי היעדרות ארוכה מדי), וממבט חטוף בסרטים שיוקרנו, אני מסוקרן, וחושב שהוא יהיה מעניין. "בית היתומים" היה מהסרטים המדוברים ביותר בעולם בשנה שעברה, ו"אובבה" היה מועמד לכמה פרסי "גויה", וגם צולם נהדר ע"י חוויאר אגירסארובה ("דבר אליה", ולאחרונה גם "ויקי כריסטינה ברצלונה"). באחד הסרטים האחרים משתתף חוויאר קאמארה ("דבר אליה", "הסוד שמאחורי המילים"). כל זה בא לומר שהסרטים שמצוינים בתוכניה הם מהמדוברים יותר בתוצרת הספרדית בשנים האחרונות, ולא שאריות מחוממות, ואולי אפילו הם יהיו טובים, כך שאני לא חושב שמדובר כאן בבדיחה עצובה.
וחוץ מזה, הייתי אתמול בסינמטק תל אביב בבכורה של "האורח". אבל על כך בתגובה נפרדת.
"האורח". אז ככה. קודם כל, לגבי הסרט – מקסים, מרגש ואנושי. בעיקר אנושי. וחם. ומבוים בעדינות, ומשוחק נהדר ע"י ריצ'רד ג'נקינס, שמזכיר קצת בפלגמטיות שלו את ביל מאריי, ותהליך ההיפתחות האיטי שלו יפהפה, והיאם עבאס מצוינת כתמיד.
אבל הסרט הזה מעורר בי הרהורים נוגים. על המקום של הקולנוע האמריקאי, ודרכו, מקומה של האומה האמריקאית ב-2008. במידה מסוימת, אני רואה קווים מקבילים לקולנוע הישראלי של שנות ה-80 ולקולנוע האמריקאי של שנות ה-2000. הקולנוע של "אולי אנחנו לא כל כך צודקים כמו שאנחנו חושבים", של "אולי יש משהו במה שהצד השני אומר", של "תראו כמה כח מיותר אנחנו מפעילים ומה זה עושה לנו". את "האורח" אפשר לצרף לגל סרטי עירק. "בעמק האלה" נגמר עם טומי לי ג'ונס מעלה את דגל ארה"ב לראש התורן. הפוך. "האורח" נגמר עם דגל ארה"ב מצולם דרך עדשה לא מפוקסת. מבחינתי, שתי דרכים שונות להגיד את אותו דבר – החלום האמריקאי נשבר. את "גוף השקרים" לא ראיתי (ואני לא מתכוון לראות) – אבל זה לא מקרה מבחינתי שהתגובה הזו מופיעה תחת הביקורת שלו – זהו סרט נוסף מאותה קבוצת סרטים. האם ברק אובמה הוא שינוי אמיתי, הוא שהוא רק מירוק מצפונה של ארה"ב, כמו שאני חושש שהסרטים האלו מייצגים, ולכן, למרות ש"האורח" סרט יפהפה בעיניי, אני לא בטוח מה אני מרגיש כלפיו.
אה, ועוד דבר, לא קשור לקולנוע : כשיצאתי מ"האורח" והלכתי לכיכר רבין, לתחנת האוטובוס שיקח אותי הביתה, היתה שם התקהלות. ומשטרה. ומכבי אש. הרמתי את ראשי למעלה וראיתי דירה בקומה העליונה של אחד הבניינים שצופים על הכיכר עולה באש. זה לא יפה להגיד, אבל זאת היתה תמונה סינמטית מרהיבה.
ולווט, אם כבר את פה… את או רוה רוצים לספר לנו משהו? משהו כתום?
איתן, במשפט "בתור אחד שמאוד אוהב קולנוע ספרדי, וחושב שיש שם הרבה יותר מרק אלמודובר" נפלה לך המילה "מדי" בין "יותר" ו-"מרק". המון מרקים מסוגים שונים יש כאן בבלוג מאז צנחו הטמפרטורות 🙂
סטיבי – נראה לי שממילא כולם קראו על-כך באתר כזה או אחר (יש אפילו תגובה שמלנקקת בפוסט הבא) אז כבר אין משמעות לפי הסוס. אם זאת, את הדעה והתחזית הפסימיות שלי אשמור להכרזה הרשמית, כמובן.
אורון – צנחו הטמפרטורות – אתה מתכוון בבירה. בתל אביב אף אחד עוד לא שמע על החורף (הטפטוף הקל מאתמול לא נחשב).
אתה (אתם) בא (באים)ל -AI ביום שישי, כן ?! (מועדון "סינמסקופ", סינמטק הרצליה, להזכירכם).
Thanks a lot. It is interesting hearing
Awesome information it is really. I have been looking for this tips.