מחר (שישי) ימלאו עשר שנים לפטירתו של דוד פרלוב, אולי גדול הבמאים התיעודיים בתולדות הקולנוע הישראלי, ואחד המורים המשפיעים ביותר בבתי הספר לקולנוע בישראל. בית הספר לקולנוע סם שפיגל מציין את היאר-צייט הזה בפרויקט בינלאומי כמו שרק בית ספר סם שפיגל יודע להרים. רנן שור, מנהל בית הספר, יזם פרויקט מחווה לסרט התיעודי פורץ הדרך של פרלוב, ״בירושלים״. זה לא רק עשור למותו של פרלוב אלא 50 שנה ליצירתו של הסרט הזה. שור פנה לתלמידי בית הספר ובוגריו ואסף תשעה סרטים תיעודיים קצרים המתרחשים בירושלים ומתייחסים בדרכם לסרטו של פרלוב. הסרט המקורי והתגובות העכשוויות עליו קובצו ליצירה מרשימה אחת בשם ״עקבות בירושלים״ שתוצג הערב (חמישי) ב-50 ערים ברחבי העולם, כולל רוב הסינמטקים בארץ. (בסינמטק הרצליה ב-20:00 תוכלו לשמוע דברי הקדמה שלי לפני ההקרנה).

במרכז הפרויקט הזה ניצב ״בירושלים״, שעבר שיקום ושפצור דיגיטלי והוא נראה עכשיו צלול ויפה יותר משאי פעם ראיתי אותו. והסרט הזה הוא אכן יפהפה. פרלוב נשלח על ידי מכון הסרטים הישראלי וההסתדרות הציונית לתעד את ירושלים. השנה היא 1963. ירושלים חצויה. ארבע שנים לפני מלחמת ששת הימים. ופרלוב, כמו תייר או עולה רגל, מביט בעיר בעיניים משתאות. התוצאה היא 30 דקות – כן, בסך הכל 30 דקות – של פיוט צרוף. פרלוב לקח איתו את הצלם אדם גרינברג – אז צלם יומנים צעיר, ולימים הצלם של ״מציצים״, ״אסקימו לימון״ ו״שליחות קטלנית״ – והם מייצרים פורטרט מודע לעצמו של עיר המגיבה למצלמה. הם מתעדים ילדים שמשתוקקים להצטלם, להיות מתועדים, ולעומת חרדים שנרתעים מהמצלמה, ואז סטודנטים שמפלרטטים עם המצלמה בנונשלנטיות שיקית. פרלוב הוזמן לתעד את העיר ובמקום סרט תיעודי קונוונציונלי לאותם ימים הוא הגיש למזמיניו שיר. פואמה. מבט לירי על עיר מזריחה לשקיעה.

אני יכול כעת לעבור סרט סרט מבין הפרויקטים שנוצרו בעקבות ״בירושלים״ ולדרג את מי מהם אני אוהב יותר ואת מי פחות, אבל אין לנו מקום. יש שם את דוד אופק ואת נדב לפיד ואת בנימין פרידנברג. ועוד. אבל בעיקר יש שם תובנה אחת: שמול הגדולה של ״בירושלים״ המקורי, תשעת הסרטים שבאים אחריו – גם המצוינים שבהם – בהחלט מתגמדים.

ציוץ