״מי מפחד מהזאב הרע״ של אהרון קשלס ונבות פפושדו יוצא להקרנות מסחריות בארות הברית ביום שישי הקרוב, והוא מגיע לזה תחת מטר מכובד מאוד של נוכחות תקשורתי. למעשה, מבין הסרטים העצמאיים והזרים שיוצאים בסוף השבוע הקרוב (וביניהם גם ״סיפור משפחתי של קורה-אדה), זה הסרט שמקבל הכי הרבה חשיפה. ואם עד עכשיו זה היה מוגבל לבלוגים העוסקים בסרטי אימה ובקולנוע עצמאי, היום הגיע ״מי מפחד מהזאב הרע״ ל״ניו יורק טיימס״. מחר זה יתפרסם בגיליון יום ראשון של העיתון המודפס אבל היום זה כבר באתר: מבקר הקולנוע הניו יורקי ג׳ון אנדרסון (ולא סולן להקת יס), הכין כתבה על קשלס ופפושדו, ועל החשיבות של ״מי מפחד מהזאב הרע״ לקולנוע הישראלי. אנדרסון מציין – בין שלל השבחים שלהם זכה הסרט בעולם – את העובדה שהוא זכה בפרס הסרט הטוב מצד פורום מבקרי הקולנוע של ישראל (גילוי נאות: אנדרסון יודע את זה כי בתור חבר בתא מבקרי הקולנוע של ניו יורק הוא עזר לי ולשותפיי לצוות הפרס הישראלי רבות בבניית שיטת ההצבעה, שהיא גרסה ישראלית לשיטת ההצבעה הניו יורקית). הכתבה שלו גם מלאה אבחנות מוצלחות. הוא, למשל, מכנה את ״מי מפחד מהזאב הרע״ ״סרט אימה מדמם עם מצפון חברתי״, והוא רגיש לעובדה הנכונה כל כך שבישראל, הקהל, המבקרים והממסד נוטה לקחת את הסרטים המקומיים באופן אישי מאוד, גם ברמה הלאומית. ושיש תזוזה מסוימת לשינוי בשנים האחרונות בטעמים שהקולנוע הישראלי מייצר, תחילה מצד דור חדש של מבקרים (אחד מהם היה קשלס), ואז מצד דור חדש של במאים (אחד מהם הוא קשלס). אנדרסון גם מספר שסרטם הבא של הפפשולסים יהיה ״היו זמנים בפלסטינה״, בו הם הופכים את המאבק להקמת מדינת ישראל למערבון ספגטי. אה, והוא ראיין גם אותי לכתבה.

====================

ומזאב לזאב: ״הזאב מוול סטריט״ מסתמן כאחת ההפתעות המסחריות הגדולות של העונה. בארץ. בקולנוע גת, הסמוך לביתי, נראה כמעט כל ערב תור לקופה. שנים לא ראיתי תור לקולנוע גת. אגב, הסרט לא רק ממלא את קולנוע גת כמעט לחלוטין אלא גם את אולם רב חן 1. ובסינמה סיטי מוסיפים לו עוד ועוד הקרנות והוא ממלא את כולן. חמש הקרנות של ״הזאב״ התקיימו בין 20:00 ל-22:00 וכולן סולד אאוט.

ובמספרים? בשבוע הראשון לצאתו מכר ״הזאב מוול סטריט״ 60,000 כרטיסים. ״חלום אמריקאי״, שגם עובד לא רע (אבל פחות) מכר 70,000 כרטיסים בשבועיים.

===================

אני שומע שמועה שבפסטיבל ברלין הקרוב לא יהיה אף סרט ישראלי. תוכניית הפסטיבל עוד לא פורסמה, אבל היא כנראה כבר סגורה. הקולנוענים הישראליים ששלחו את סרטם לפסטיבל מתחילים לקבל תשובות. אני עדיין מקווה ש״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא יהיה שם, או אולי ״יונה״ של ניר ברגמן (שני סרטיו הקודמים היו בברלין), ואולי ״ערבים רוקדים״ של ערן ריקליס. ואני מקווה שהמקור שאמר לי שלמיטב ידיעתו לא יהיה אף סרט ישראלי השנה בברלין יטעה לפחות בסרט אחד.

==================

מי שכן יהיו בברלין הם שלושה יוצרים ישראליים שהתקבלו לשוק הקו-פרודוקציות, אליו התקבלו 20 סרטים בשלב התסריט וגיוס הכספים, שיוצריהם ייפגשו עם מפיקים מרחבי העולם בחיפוש אחר שיתופי פעולה. ארבעה מהסרטים הם, כאמור, מישראל:

– ניר ברגמן, שסיים בשבועות האחרונים את העבודה על סרטו החדש, ״יונה״ (על יונה וולך), יביא לשוק הקופרודוקציות את סרטו הבא, ״להציל את נטע״. חיליק מיכאלי מפיק.

– ערן קולירין עם ״ויהי בוקר״ (אני מניח שמדובר בעיבוד לספרו של סייד קשוע, אם כן, אז זה יהיה עיבוד שני לספר של קשוע מאת במאי ששמו ערן. ״ערבים רוקדים״ של ערן ריקליס גם כבר גמור ומוכן ליציאה). דורי מדיה מפיקים.

– ולבסוף – רול תופים, בבקשה – רוני קידר עם ״משפחה״. לפני דקה היא היתה נסיכת האינדי שעשתה שני פיצ׳רים לגמרי לבד – ״ג׳ו ובל״ ו״סוף עולם״ (שגם הוא גמור ומחכה ליציאה), ופתאום סרטה השלישי זוכה לחיבוק ממסדי: היא זכתה איתו בפרס הראשון בחממת התסריטים של ירושלים, היא קיבלה עליו מענק הפקה מקרן הקולנוע לפני כמה שבועות, ועכשיו היא הולכת לגייס לו משקיעים זרים בפסטיבל ברלין). לא רע בשביל סרט על בחורה שרוצחת את כל משפחתה. קומדיה, אני מניח. מוש דנון מפיק.

ציוץ