סודות בבית הסגור
"הסודות" של אבי נשר יצא בסוף השבוע באמריקה – בול בזמן לחג ההודיה – וגם אנדרו סאריס (אנדרו סאריס!) מאוד התלהב מסצינת החתונה החותמת את הסרט, ולא רק ממנה. כך הוא חותם את ביקורתו ב"אובזרבר":
the prospective bridegroom makes an amazing and, as far as I know, cinematically unprecedented offer to Noemi, which culminates in a once-in-a-lifetime wedding celebration that alone would make the Secrets one of the most remarkable movies of the year.
======
ואבנר שביט פיצח את סוד ההצלחה של "שבעה":
הרי מדובר במקבילה הקולנועית של "האח הגדול". ההשוואה הזו אולי לא תמצא חן בעיני שלומי ורונית אלקבץ, המשוכנעים שהם התשובה הישראלית לג'ון קסבטס וג'ינה רונלדס, אבל קשה להתעלם מהדמיון בין שתי היצירות, וקשה עוד יותר להאמין במקריות ההצלחה של שתיהן. הרי גם ב"שבעה" וגם ב"האח הגדול" מעניקים לנו אפשרות לצפות במקבץ גדול של דמויות "אותנטיות", הדחוסות יחדיו במרחב מצומצם, מעלות לסדר היום את כל הסוגיות שמטרידות את החברה הישראלית, עולבות זו בזו ולעתים גם מתפייסות. פה יש את אלברט מ"רחוב סומסום" ושם את בובליל, פה יש שפרה ושם את קרן מור. צדק מי שהזהיר כי בסופו של דבר לא יהיה הבדל בין ריאליטי וקולנוע ריאליסטי.
======
ברט ראטנר עשה הפסקה בעבודה על "השוטר מבוורלי הילס 4 " וקפץ למסיבת פתיחה של מלון חדש במיאמי. אלא שראטנר הגיע מצויד עם נציג בית חב"ד המקומי והחליט לעשות "מצוות-גרילה" (כניסוח אנשי "ניו יורק מגזין") ולהתקין להם מזוזות בדלתות הכניסה. אנשי המלון הסירו את המזוזות מיד בתום המסיבה.
=======
ואם הפסטיבל לסרטים קצרים מאוד לא מספיק לכם, אולי הייתם רוצים לשלוח את הסרט הקצר מאוד שלכם גם לסאנדאנס? דארן ארונופסקי מזמין אתכם:
=======
רייצ'ל וייס ואלחנדרו אמנבאר על הסט של "אגורה"
ובזמן שארונופסקי מתעסק בזה, אשתו – רייצ'ל וייס – מסתובבת על הסט העצום של סרטו החדש של אלחנדרו אמנבאר ("הים שבפנים", "האחרים"). טוב, הצילומים בעצם כבר הסתיימו כך שאולי היא כן היתה בחדר הסמוך כשהוא הקליט את הסרטון ליו-טיוב. אבל רק עכשיו פורסמה תמונה ראשונה מהסט. לא נראים בתמונה: אשרף ברהום ואושרי כהן, שגם משחקים בסרט התקופתי המתרחש במצרים העתיקה.
1. אלחנדרו אמנבר במאי גאון בעיניי, אבל, על פניו, זה נדמה לי כמו פרויקט בומבסטי מדי. וזה נראה לי קצת דומה מדי לסגמנט מהעבר ב"מעיין".
2. התחרות של סאנדנס פתוחה למספר מדינות מצומצם. ישראל לא ביניהן.
3. אז מה קורה עם ההפצה של "המתאבק" ?
4. בתור אחד שלא זוכר את "הסודות" לטובה, אני קורא את סאריס בסקפטיות. יש משהו מאוד אקזוטי במבט חיצוני זר על קהילות דתיות. זה קרה גם ב"קדוש". האספקט האקזוטי מאפיל על חוסרים דרמטיים. כך נראה לי לפחות.
השוואה בנאלית ל"האח הגדול". הרי כמעט כל הסרטים הישראלים שיצאו בעשור האחרון עמוסים לעייפה בדמויות כביכול אותנטיות שעולבות זו בזו.
איתמר:
אולי ההשוואה הייתה מתאימה גם בעבר, אך היא נכתבה רק היום והיא מבריקה בעיניי.
נראה ליש האופן בו רואים את "הסודות" בחו"ל דומה לאופן בו רואים בארץ סרטים כמו "בעיטה לחיים" (שם נוראי, אגב) – כמשהו אקזוטי, אנתרופולגי עם קצת פיקנטריה מלודרמטית שתגרום לבורגנים לצקצק בלשונם נוכח חייהם של המקומיים.
אנדרו סאריס !!
כמו שאני מכירה אותו, את הנשר, אין הרבה אנשים בעולם
שבקורת טובה מהם יכולה לשמח אותו יותר מבקורת מהאיש הזה בדיוק.
זה גם מעציב לראות איך אנשים מנסים ל"הצדיק ןלהבין"את הבקורת של אנדרו סאריס (!!) מתוך פטרונות על "הזרים" –
בלי קשר אם הם מבקרי קולנע אגדתיים או לא – הרואים
בכל משהו ומישהו רחוק וזר אנתרופולוגיה אקזוטית ולא
חלילה בקורת עניינית ומקצועית. עצוב.
"הסודות" הוא מסוג הסרטים שנעשים בלי שמץ של כנות. בדומה לרבים מסרטיו של גיתאי, גם "הסודות" של נשר מנצל דימויים מקומיים וסוחר בהם בשוק הגלובלי, בלי שום מחויבות או כבוד לדמויות המיוצגות בו.
קצת אוף טופיק:
נזכרתי איכשהו ב"שנת אפס", אחד הסרטים הישראלים הכי טובים של העשור האחרון, שמשום מה (מפיצים גרועים?)לא זכה באף פרס בארץ או בחו"ל (טוב נו, הם זכו באופיר על הסאונד…). למה?
אוף טופיק –
ואלס עם באשיר ו-9.99$ מועמדים לפרס בקטגורית פיצ'ר הטוב ביותר של פרסי "אנני", לסרטי אנימציה.
http://www.animated-news.com/2008/kung-fu-panda-leads-36th-annie-awards-nominations/
תיקון קטן, לא מצרים העתיקה. אגורה (אזור התכנסות/ או רחוב ראשי ביוונית עתיקה) מתרחש באלכסנדריה בתקופה הרומית של עליית הנצרות. +- אלף שנים אחרי מצרים העתיקה אבל מי סופר.
בנוסף בתקופה זו אלכסנדריה, שגם ככה הוקמה כעיר יוונית במצריים, שייכת לפרובינקיה הקיסרית הרומית ולא למצרים.
ככה שבפועל לא באמת במצרים ובטח שלא בעתיקה.
נשמע פרויקט מסקרן. אבל העובדה שהוא הולך להתעסק בהתנצרות מצביע על פוטנציאל צדקני, דביק וטיפשי. נקווה לטוב.
אידיבי מדווח שצילומי 'כלבת' יחלו באופן רשמי בתחילת השבוע הבא, אבל השוס האמיתי הוא הקאסט הנוצץ (והמעט מרתיע) שכולל בין היתר את עופר שכטר(!), אניה בוקשטיין(!!), רן דנקר(!!!), ליאור אשכנזי(!!!!) ועוד…
http://www.edb.co.il/blog/archives/1260
לתלות את ההצלחה של 'שבעה' בדמיון ל'האח הגדול'??? נו, באמת!!! ולזה שמדובר בסרט סביר פלוס עם אנסמבל ענף ומאוד מרשים אין שום קשר???
מדהים כמה שטויות יכולות להיפלט כשהעורך ב'עכבר' שם לב שכבר עברו שעתיים ולא עלתה שום כתבה/ידיעה חדשה הכוללת אזכור של הבובליאדה.
לא יצא לי – עדיין – לראות את שבעה ולא ייצא לי – בכלל – לראות את האח הגדול, ועדיין אני ארשה לעצמי לומר שה"פיצוח" של אבנר שביט עלוב במקרה הטוב, ולוקה בגזענות במקרה הקצת פחות אופטימי.
לא מעט סרטים וסדרות ישראלים עסקו בסיר הלחץ של הישראליות תוך שהם כוללים דמויות נלעגות (או מעוררות חמלה, תלוי בתסריט, בייצוג ובמה שפועם אצלך במרכז החזה). בין המעטים שאני זוכרת בשעת לילה מאוחרת זו, אפשר למנות את גבעת חלפון, את החיים עפ"י אגפא, מאחורי הסורגים ובמידה מסויימת גם סדרות כמו הבורגנים או בת-ים ניו-יורק. אני לא מניחה שתפסול את האיכות של כל אחד מהם בהסתמך על ההצגה של דמויות אותנטיות שעולבות אחת בשניה ועוסקות בסוגיות הישראליות.
יכול להיות ששבעה סרט מחורבן – כאמור, טרם הספיקותי – אבל ה"פיצוח" הקלוש שמסתמך בעיקר על ה"אותנטיות" של הדמויות (במקרה של הניתוח דנן, אפשר היה לומר 'מזרחיות' אבנר, זה לפחות היה מריח כנה יותר) כדי לקבוע שהריאליטי יחליף את הקולנוע הריאליסטי, לא משכנע.
רוה: גם ב"שבעה" וגם ב"האח הגדול" יש גם מזרחים וגם אשכנזים, והם מתנפלים זה על זה. מה שיש ב"שבעה" שאין באף אחד הסרטים האחרים שציינת (מכאן הבעיה בכתיבת תגובה זועמת מבלי לדעת על מה כותבים, רק כדי לצעוק "גזענות!") זו נקודת מוצא עלילתית זהה ל"האח הגדול": קבוצת אנשים (ממוצאים שונים – מרוקאים, עירקיים, צברים, פולנים וגרמניים – כן, הסרט מספיק נבון כדי לא לכפוף את כל ה"מזרחיים" וכל ה"אשכנזים" לקבוצות הומוגניות זהות) הכלואה (פחות או יותר) בתוך וילה ועוברת דינמיקה קבוצתית שיש בה יותר מההרסניות מאשר מהליכוד. האם זו הסיבה שבגללה "שבעה" מצליח? בוודאי שלו. אבל החיבור שעשה שביט בין שתי ההצלחות הכי מפתיעות ומדוברות כרגע של התרבות/בידור הישראלית ומציאת נקודות ההשקה ביניהם הוא אבחנה משעשעת מאוד. אני צחקתי. מצד שני, אני ראיתי את "שבעה", ואת לא.
אופטופיק: "ואלס עם באשיר" ו"9.99" מועמדים בפרסי האוסקר של האנימציה, אנני.