מזהים את הסרט? דלגו לאייטם האחרון כדי לפענח

״מי מפחד מהזאב הרע״ מועמד # תום שובל גם מועמד # מאיפה בא ״עומאר״? # והצלמים בוחרים את השוטים שהכי השפיעו עליהם

פרסי סאטורן מחולקים מאז 1972 על ידי גוף עצמאי הנקרא ״האקדמיה לסרטי מדע בדיוני, פנטזיה ואימה״. אמש פורסמו המועמדויות לפרסי 2014 (שיוחלקו ביוני) ולראשונה בתולדות הפרס יש בו שתי מועמדויות לסרט ישראלי, שניהם ל״מי מפחד מהזאב הרע״ של אהרון קשלס ונבות פפושדו. הסרט מועמד בקטגוריית ״הסרט הבינלאומי הטוב ביותר״ ויתחרה מול ״סטוקר״ של פארק צ׳אן ווק, ״סוף העולם״ של אדגר רייט ו״שלגיה״ של פבלו ברגר. זוכים קודמים בקטגוריה הזאת היו ״המבוך של פאן״, ״הכניסו את האדם הנכון״, ״מחוז 9״ ו״מפלצות״, מאת הבמאי שעכשיו ביים את ״גודזילה״ החדש.

״מי מפחד מהזאב הרע״ מועמד גם לפרס הפסקול של חיים פרנק אילפמן, וסוף סוף, אילפמן הישראלי מועמד לצד אלפמן האמריקאי. דני אלפמן מועמד על ״ארץ אוז״.

הנה רשימת המועמדויות המלאה, והמאוד אקלקטית של הארגון, שבקטגוריות הכלליות לא מהסס לשלב גם סרטים כמו ״בתוך לואין דיוויס״ ו״12 שנים של עבדות״, שאינם סרטי ז׳אנר מובהקים (אם כי ״בתוך לואין דיוויס״ הוא בהחלט סרט פנטזיה ו״12 שנים של עבדות״ הוא בהחלט סרט אימה).

==================

ועוד כותרת ישראלית: בתחרות שהתקיימה בין יוצרים בינלאומיים, שהפרס שלה יהיה שנה של חונכות עם אלחנדרו גונזלס איניאריטו, הגיע תום שובל לגמר והוא אחד מבין שלושה יוצרים (מברזיל והונגריה) שייפגשו עם איניאריטו, שייבחר אחד מהם שלו הוא ישמש כמנטור.

==================

ה״וושינגטון פוסט״ פרסם ידיעה שנכתבה על ידי מערכת איי.פי בירושלים, בה גם אני מרואיין. נושא הכתבה: המועמדות של ״עומאר״ לאוסקר. בפתיח, נדמה שזו ידיעה קנטרנית שתוהה איך ייתכן שסרט שצולם כמעט כולו בתוך גבולות ישראל ובוים על ידי אזרח ישראלי מוגדר באוסקרים כנציג ״פלסטין״. אבל עד מהרה האייטם מספק את תשובתו של האני אבו עסאד (״הלאום של הסרט שלי הוא עניין של זהות ולא של גיאוגרפיה״) וממשיך הלאה. משם זה אייטם מעניין למדי שנוגע בכמה וכמה נקודות, בין השאר בעובדה שליוצרים ערבים-ישראליים קשה להזדהות עם הזהות הישראלית שלהם. ואבו-עסאד, שנמצא עכשיו בלוס אנג׳לס, בשבוע שבו יצא סרטו להפצה מסחרית ורגע לפני שובו לאוסקרים כמועמד בפעם השנייה, מספר על ״עומאר״ שהוא לא ניסה ליצור סרט מאוזן. ״איזון יוצר סרט פחות מרשים״, אומר אבו-אסעד.

================

איזה פרויקט מקסים הרימו אנשי ״אמפייר״: 21 צלמי קולנוע עכשוויים – מרוג׳ר דיקינס וברונו דלבונל, ועד ג׳ון טול, בארי אקרויד ואנתוני דוד מנטל – בוחרים את הסצינות עם הצילום שהם הכי אוהבים. המנצח הגדול הוא אורסון וולס, שמוזכר ברשימה שלוש פעמים, פעמיים עם ״האזרח קיין״ ועוד פעם אחת עם ״מגע של רשע״. הקולנוע הרוסי מוזכר ארבע פעמים. אנדריי טרקובסקי ופרנסיס פורד קופולה מוזכרים פעמיים. הסרט התיעודי ״אני קובה״ מוזכר פעמיים. שוטים ארוכים מקבלים הבלטה: 20 הדקות מתוך ״רעב״, עשר הדקות מתוך ״נוסטלגיה״, ארבע הדקות מתוך ״מגע של רשע״. הבחירה הכי מרגשת היא של ג׳ף קרוננוות, שעובד עכשיו על סרטו השישי עם דיוויד פינצ׳ר. קרוננוות בחר בסצינה מתוך ״בלייד ראנר״, שצילם אביו המנוח, כשג׳ף היה בן 19 ורק התחיל להסתובב על הסטים של אביו. הייתם חושבים שלבחור בסרט שצילם אבא שלך זה לא חוכמה, אבל כשאבא שלך חתום על אחד הסרטים עם הצילום הכי יפה בתולדות הקולנוע, זה מתאים.

השוט בראש הפוסט, אגב, הוא מתוך ״נעורי איוון״ של אנדריי טרקובסקי. הבחירה של רוג׳ר דיקינס (מועמד לאוסקר על ״אסירים״, ומי שכבר היה מועמד 11 פעמים, לא מעט מהן על סרטיו עם האחים כהן, וטרם זכה). דיקינס מצלם עכשיו באוסטרליה את סרטה הבא של אנג׳לינה ג׳ולי כבמאית, ״Unbroken״.

ציוץ