הסרט הרביעי במסגרת הסרטים העצמאים בפסטיבל קולנוע דרום: ״הגרמני הרך״
״הגרמני הרך״ של נדב בן נון
המון פסטיבלים באוויר השבוע בבלוג, דיווחים מפסטיבל ירושלים כבר מסתובבים, אירועי דוקאביב עדיין בעיצומם, פסטיבל הסטודנטים באופק, ועד כה לא היתה לי דקה להעיף מבט מה קורה שם, בפסטיבל קאן. ובינתיים, אני מרוכז בחזית המקומית. והנה עוד קצת ממה שמתוכנן בפסטיבל קולנוע דרום.
בימים האחרונים הצגנו בפניכם שלושה מהסרטים שיוקרנו בחצות במסגרת הסרטים העצמאים בפסטיבל קולנוע דרום. תחילה עם ״סופעולם״ של רוני קידר, ואז עם ״עיר מקלט״ של עמיקם קובנר, ו״מסווג חריג״ עם איתי זבולון (יניר האחמ״ש). והנה הרביעי: ״הגרמני הרך״, סרט עלילתי ניסיוני שביים נדב בן נון.
התקציר הולך ככה: ״יוהאן הדיכאוני מגיע לגיל שלושים ורוצה למות. על כורחו, הוא נבחר מבין כל חברי כיתתו באוניברסיטה בגרמניה לטוס לישראל במסגרת תכנית לחילופי סטודנטים, ונוחת ביום השואה. רות, סטודנטית ישראלית בפקולטה למוזיקה, מוצאת בספריית האוניברסיטה, בספר "הגלגול" של פרנץ קפקא, שערת ראש אחת. צירוף מקרים אבסורדי מביא לכך שרות מתאימה את השערה שמצאה לשערו של יוהן, ומכאן השניים מתאהבים בשבוע שבין יום השואה ליום העצמאות״.
טיזר לסרט תמצאו כאן.
שתי תובנות בקשר לרשימה:
א. האירוע בהפקת מכללת ספיר, אבל במסגרת הקולנוע העצמאי השליטה השנה היא בידיים של בית ברל והחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב: רוני קידר ובןעז ארמוני (במאי ״מסווג חריג״) הם בוגרי בית ברל. עמיקם קובנר הוא מהחוג לקולנוע. ונדב בן נון סיים תואר ראשון באמנות פלסטית בבית ברל ותואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב.
ב. קולנוע עצמאי הוא כזה שעצמאותו באה לידי ביטוי גם בהפצה שלו ובהגדרות הבכורה שלו. גוגל מגלה לנו שבן-נון מסתובב עם ״הגרמני הרך״ כבר כמה שבועות, בגרסת הראף-קאט, בהקרנת גלריה ובבית ברל. ו״עיר מקלט״ כבר שובץ בפסטיבל חיפה הקודם, תחת השם ״הפסקת אש״.
"הגרמני הרך" סרט נהדר! מאוד משעשע!
אני עדיין מטייל בפריס.
הסרט שכי אהבתי בשנה שעברה, מבין אלו שהופצו בישראל, היה "קפה דה פלור". היום אכלתי בראנץ' בבית הקפה הנושא את שם הסרט. מהצד השני של כנסיית נוטר-דם נמצא רחוב קיי דה-אורפבר. לפני עשור הוקרן בישראל סרט הנושא את שם הרחוב הזה. קראו לו "36 תחנת משטרה". במספר 36 אין תחנת משטרה. יש בית משפט. הייתי גם במונמארטר. חיפשתי את הקפה של אמלי. לא מצאתי.
וראיתי גם סרט היום."ארת'ור ניומן" שמו. עם קולין פירת' ואמילי בלאנט. רחוק משלמות, אבל בסך הכל סרט יפה. אם לעלילה של "להרגיש בבית" (של קים קי דוק) היה צידוק דרמטי הגיוני. אנשים שבורחים מהחיים של עצמם, מתחזים לאחרים, ופורצים לבתים של אחרים. סרט מרגש, למרות עריכה מקרטעת.