יריב הורביץ, הילה מדליה, יורם גלובוס ומנחם גולן על השטיח האדום בקאן (מתוך דף הפייסבוק של מדליה)

פסטיבל דוקאביב הסתיים. הערב התחילו בסינמטק תל אביב הקרנות האקדמיה. ״הלוויה בצהריים״ של אדם סנדרסון היה הראשון, הערב. סרט שאני חלוק בדעתי לגביו. ״אנשים כתומים״ של חנה אזולאי הספרי יהיה השני מחר, סרט שיש לי חיבה גדולה אליו. שני סרטים, שכבר הוצגו בפסטיבל חיפה, ושעשויים להגיע למועמדות בקטגוריות הצילום (ואולי גם השחקנית).

אבל במקביל לכל פסטיבל מישל גונדרי שבאופן אישי העסיק וריגש אותי בימים האחרונים, אני גם מוצף כבר שבוע באינספור כותרות וידיעות מפסטיבל קאן. ובכנות, השצף הזה משתק אותי. אני עוקב, כרגיל, אחר הנעשה בפסטיבל באמצעות דיווחיו המשובחים של אבנר שביט בוואלה, ומרגיש קונפליקט פנימי: מצד אחד קנאה, על כל הסרטים הכל כך מסקרנים שהוא רואה כבר עכשיו; מצד שני, הקלה. ביום שישי, למשל, הוקרנו (באופן היסטורי למדי) שלושה סרטים ישראלים (״בורג״, ״גט״ ו״גו גו בויז״) פלוס החדש של נורי בילגה ג׳יילן (או צ׳יילן). נשמע היום הקולנועי הטוב ביותר של השנה (בוודאי מנקודת מבט מזרח תיכונית), מצד שני – אני לא יודע אם הייתי עומד בזה. אני אחכה שיטפטפו לי אותם באינפוזיה הזאת שנקראת ״ישראל״. אחד אחד.

אבל אני עוקב, כמו כולם, אחרי הביקורות שמקבלים הסרטים הישראליים ב״וראייטי״, ״הוליוודי ריפורטר״ ו״סקרין״. נכון, יש עוד המון מבקרים וכלי תקשורת בקאן, אבל בסופו של דבר כשמפיץ רוצה לדעת איזה סרט לקנות וכשמנהל פסטיבל רוצה לדעת איזה סרט לרוץ לראות (או לבקש לו סקרינר) בשביל הפסטיבל שלו, אלה שלושת העיתונים שהם יקראו ראשונים (והם אכן עיתונים. שלושתם מחלקים בקאן מהדורה יומית יעודית שכוללת מקבץ כותרות עסקיות, בעיקר משוק הסרטים, מבחר ביקורות, ולוח הקרנות יומי). ביקורת טובה באחד מהם משמעה הרבה כסף.

ולמקרא שלושת העיתונים האלה, הלב מתמלא גאווה וסקרנות: ״בורג״ של שירה גפן ו״גט״ של רונית ושלומי אלקבץ מקבלים ביקורות מעולות. על ״גט״ כתבנו כאן.

״הוליווד ריפורטר״ מוקסם מ״בורג״, וכבר מהמר שזה יהיה נציג ישראל לאוסקרים השנה (ואז הם מוסיפים בסוגריים שתהיה לו תחרות עזה מצד ״גט״). דן פיינרו ב״סקרין דיילי״ קצת מצנן את ההתלהבות.

לעומת זאת, ״הרחק מהיעדרו״ מבאס את המבקרים כהוגן. גם הביקורות הלא-מאוד-שליליות של ״סקרין״ ושל ״הוליווד ריפורטר״ נטולות התלהבות, וב״וראייטי״ די קוטלים.

אבל המדהים הוא שדווקא הסרט התיעודי של הילה מדליה (ובהפקת יריב הורביץ) הגיע להקרנה באולם בונואל ב-Palais de Festival, האתר הרשמי  של התחרות בקאן, והסרט הזה זוכה לטפיחה על השכם מכל מי שראה אותו. הביקורות לא נשפכות, אבל מלאות הערכה. אפילו ג׳פרי וולס, שלא אוהב לאהוב, חיבב את הסרט.

==================

ובנגיעה עקיפה לישראל: סשה סטון מתלהבת מ״Run״ של פיליפ לקוט מחוף השנהב, שפותח בחממת הקולנוע בירושלים וצולם על ידי דניאל מילר הישראלי. ״כל פריים בסרט הזה ראוי שייתלה במוזיאון״, היא אומרת. ויש סוף סוף הצצה ראשונה לסרט:

ציוץ