״גט״, של רונית ושלומי אלקבץ, טריילר
״גט״
״גט״ של רונית ושלומי אלקבץ הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל קאן ביום שישי וזכה לביקורות טובות עד מעולות. סרטם הקודם, ״שבעה״, הביא לבתי הקולנוע בארץ 200 אלף צופים. האם ל״גט״ יש סיכוי דומה? ז׳אן לפוארי, שצילמה את סרטיו של פרנסואה אוזון, צילמה את הסרט, וממשיכה את מוטיב השחור-לבן הצבעוני שגיבש ירון שרף בצילום ״שבעה״ (עליו זכה בפרס אופיר). ועוד אנקדוטה: ששון גבאי מגלם בסרט את גיסה של רונית אלקבץ. מה שאומר שזה הסרט השני בקריירה שלו שנקרא ״גט״, העוסק בסרבן גט. הראשון היה החלק השלישי מתוך ״סיפורי תל אביב״ שביימה איילת מנחמני. הנה הטריילר לסרטם של האלקבצים (שיוקרן בבכורה ישראלית בפסטיבל קולנוע דרום, וככל הנראה גם יתחרה בפסטיבל ירושלים):
וזה הטריילר הישראלי:
אתה יודע אם יצאו טריילרים גם לשאר הסרטים הישראלים שבקאן כמו שיצאו ל"גט" ול"בורג"? הייתי מחפש אותם בעצמי בגוגל אבל אני לא יודע איך כותבים "הגננת" בצרפתית…
איתן בתפקיד אבנר שביט (אני מקווה שאתה עוקב אחרי דיווחיו המרתקים מקאן):
אני אמנם בפריס, אבל כבר ראיתי סרט אחד מאלו שמתחרים בקאן. אבל לפני כן:
בסמטה קטנה, עמוסת דוכנים במונמארטר, מצאתי את הקפה של אמלי. מבפנים הוא אכן שמר על המראה שלו. אבל מבחוץ הוא נראה חסר ייחוד. נשגב מבינתי איך ז'אן פייר ז'נה מצא דווקא את בית הקפה הזה, באמצע מקום סואן, ברחוב צר מאוד (שהזכיר לי קצת את הסמטאות הצרות ביפו).
ואחרי שמטפסים לכנסיית סאקרה-קר, ויורדים מהצד השני, מגיעים לרחוב קטן, ובו בניין של ארבע קומות. בעצם, שני בניינים, עם גשר קטן שמחבר ביניהם. ברווח שבין 2 הבניינים יש כניסה לחנייה, ושער ברזל שחור וגדול סוגר על הכניסה. מעל השער יש שלט ברזל מחליד: Pathe Cinema. כשמתקרבים ומציצים פנימה מבינים מה הסוד הגדול: זהו לא בית קולנוע. זהו ביתו של La Femis, אחד מבתי הספר לקולנוע המפורסמים בעולם.
הסרט של הדארדנים יוצא בפריס בסוף השבוע הזה. וגם קרוננברג החדש. אבל אני כבר אהיה בארץ. ואחכה להם עד בוש. אבל סרט אחד הגיע לפריס טרי מקאן כבר היום. זהו The Homesman, (לצורך העניין, נקרא לו בינתיים "ההוא שמחזיר הביתה", על משקל שם סרטה של מיה דרייפוס, למרות שזה לא ממש מדויק), הסרט השני של טומי לי ג'ונס כבמאי.
את סרטו הקודם כבמאי הערכתי יותר בגלל התסריט של גיירמו אריאגה. הפעם אני מעריך את הסרט בגלל עבודת הבימוי. אני מעריך שזה סרט שמבקרים יאהבו, וקהל לא כל כך יתחבר אליו. יש כאן בעיקר קצב איטי, מדוד, צילומים יפים של רודריגו פרייטו, והמנעות כמעט טוטאלית מכל מה שיכול להיות דרמטי וקורע לב (למעט סצינה אחת שבה אחת הנשים דוקרת את עצמה עם סיכה בכל הגוף. סצינה אחת מטרידה בסרט לא מטריד). כצפוי מסרט שמבוים ע"י שחקן, הצגות המשחק מעולות (בעיקר הילארי סוואנק, שהיא בעצם האשה שמחזירה הביתה. טומי לי ג'ונס הוא העזר שכנגדה), וביחד עם קצב שקט ורגוע הסרט משרה אוירה רגועה עם דיון לא צפוי על מקומם של הגבר והאישה בחברה, ועל יחסי הגומלין בין המינים. היה יכול להיות סרט קורע לב, אבל גם כמו שהוא, זה סרט יפה.
האם ההקרנה של "גט" בדרום לא תמנע ממנו להשתתף בירושלים (הרי שם דורשים בכורות ישראליות או שאני טועה?)?
בעקרון אתה צודק, אבל עושה רושם שבירושלים כבר לא מתעקשים על כך יותר מדי. הרי שבעה עשה את אותו מסלול בדיוק של קאן, בכורה ישראלית בפסטיבל שדרות ואז לתחרות של הפסטיבל הירושלמי וזכיה פרס הראשי בו.