איך איבד פסטיבל ירושלים כמעט חצי מצופיו בעשר שנים?
לפני כחודשיים התחיל לצאת לאור ירחון חדש בשם ״ליברל״ בעריכת רותם דנון ופיני אסקל. במדור שלי שם אני מנסה, אחת לחודש, לבדוק את צמתי המפתח של הקולנוע הישראלי. את הטקסטים המלאים שפורסמו אעלה לכאן בקרוב, אבל בינתיים: בשבוע שעבר ראה אור גיליון מספר 3, ממש עם סיום פסטיבל ירושלים. כמה שבועות לפני תחילת הפסטיבל ניסיתי לבדוק מה האתגרים שעומדים בפני ההנהלה החדשה, ואיך קרה שאחד האירועים שהיו החשובים ביותר בלוח השנה של הקולנוע הישראלי איבד כמעט לחלוטין את כוחו ואת חשיבותו. גרף הנתונים שמראה את ההיחלשות של פסטיבל ירושלים בתחום רכישת הכרטיסים ותקציביו, במקביל להתחזקות האדירה של פסטיבל חיפה (וגם דוקאביב), כמו גם העדות של אחד היוצרים הבולטים בקולנוע הישראלי שמסביר מה התקלקל בפסטיבל ירושלים, מוסרים את הסיפור כולו. לחצו על התמונה להגדלתה כדי לקרוא, ואם אתם רוצים לקבל גיליון במתנה כדי לדגום את תוכן המגזין, זה הלינק.
הנה הכתבה לקריאה, לחצו להגדלה:
מה הוביל לקריסת פסטיבל ירושלים? (לחצו לקריאה)
ובמקביל, נועה רגב, המנכ״לית החדשה של הפסטיבל, שהיה לה רק חצי שנה להרים אותו וגם מלחמה באמצע, מסכמת השבוע את הפסטיבל הראשון שלה באינדי-ווייר, ואנשי ״סקרין״ מסכמים גם הם.
נתונים לא נעים, בהכרח (דרך אגב, מתי יפרסמו נתונים של השנה?)… אבל הזזה לחורף, סביר להניח, ימית את הפסטיבל לחלוטין… ראשית, לא משנה כמה טוב יהיה הפסטיבל, אבל אין סיכויי שיבחרו אותו על פניי פסטיבלים בינ-לאומיים גדולים (ואין גם סיבה שיהיה כך). ואם קיץ זה אמצע-סוף עונת הפסטיבלים החשובים (כאלא שדורשים בכורה), הרי שחורף הוא התחלה. ובנוסף, יהיה זה לחלוטין אחרי עונת האופירים… זה אומר, שהסרט שהסרטים שיגיעו אליו יהיו אלא שכשלו באופירים או לא מיועדים לפסטיבלים בעולם.
שנית, אל תשכח את מזג האוויר החורפי.
נ.ב. "למלא את החלל" היה צריך להיות מוקרן בירושלים ולא בחיפה (אחרי שנבחר לונציה הוציאו את הסרט מירושלים)…
הכישלון של הפסטיבל בשנים קודמות היו תוצאה של מבנה סינמטק מושחת, מפונק ומסוכסך. התרעומת של אנשי קולנוע מקומיים והעצומה שהקימו לכבוד אבינועם חרפק- אמנם היתה לויאלית – אבל הדגישה את הבעיה – פסטיבל הקולנוע קם ונפל על גילדות וחברויות פוליטיות. מזל שמישהו החליט לשים לזה סוף ולהביא להתרעננות צוות הסינמטק. בהחלט היה אפשר להרגיש את ההתרעננות הזאת בפסטיבל השנה.
אין ספק שנרשם שיפור משמעותי השנה. למרות העימותים הפוליטיים שם, נראה לי שהיתה הרגשה כללית שזה המקום שצריך להיות הכתר של הקולנוע הישראלי. רעיון לשנה הבאה- שסרט הפתיחה בבריכת הסולטן יהיה סרט זר, ולאירוע הסיום לחזור לשם, להקרנה של הסרט הישראלי הזוכה. אין יותר חגיגי מזה.